| נשלח ב-14/8/2008 11:17 |
 |
| |
חריזת דברי תורה
חריזת דברי תורה
חריזה - 1. עריכת דברים שונים על גבי חוט. (מילון אבן שושן)
זהו משל, והנמשל: החוט הוא מחשבתו של האדם, והחרוזים הם דברי התורה.
אני בטוח - שמחברי התורה, חרזו אותה כעל גב חוט, וקישרו חוליה לחוליה. ום כי הם לא ביארו זאת - אני בטוח שע"י עמל ויגיעה נוכל לדעת זאת. ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא בעיני - עד אבוא אל מקדשי א-ל אבינה לאחריתם.
מצינו בחז"ל שהיו "חורזים", מתורה לנביאים ולכתובים, עד שהיתה מלהטת אש סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני. ומי יודע, אולי לזה הכוונה.
והרי לפניכם כמה דוגמאות.
מתוך התפילה:
סדר הברכות האמצעיות של שמ"ע:
חטיבה ראשונה –בקשות פרטיות:
החכמה קודמת לכל, שהרי דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית.
לאחר מכן עשיית תשובה, שזה השלב המתקדם יותר של ההחכמה.
לאחר מכן סליחה, שהיא שייכת רק כאשר האדם הגיע לשיא המעלה בחכמה ובתשובה.
לאחר מכן גאולה - זוהי לא ה"גאולה" הידועה, שהיא מוזכרת בהמשך, אלא גאולה מהצרות היומיומיות.
לאחר מכן רפואה, שהיא פרט מסויים של גאולה.
לאחר מכן ברכת פרנסה - שהיא פרט שני של גאולה. אבל רפואה קודמת כי "העיקר הבריאות".
וכאן עוברים לחטיבה השנייה - בקשות כלליות:
ראשית - קיבוץ גלויות. שהעם יישאר עם, והלאום יישאר לאום, ושלא נאבד וניטמע בין הגויים.
אח"כ שופטים ראויים - לשמירת הסדר הלאומי.
אח"כ - ובעצם גם כהמשך למינוי השופטים הראויים - ביעור הרֶשע.
אח"כ - ההטבה לצדיקים - כעניין סור מרע ועשה טוב.
אח"כ - בניין ירושלים - והשכנת השכינה, שהיא המשך הבניין של הצדיקים, וריכוז כל הכוחות לכיוון עלייה. ניתן להמליץ על זה - "סור מרע ועשה טוב" - ואח"כ "שכן ארץ".
אח"כ - רועים נאמנים לאותו בניין של השכנת השכינה. - וע"ז ניתן להמליץ את המשך הפסוק "ורעה אמונה". אם נחשוב על זה נראה שהשופטים ב"השיבה שופטינו" אינם מלכות דוד אלא מישהו אחר. דוד לפי הסדר של התפילה - איננו אלא נשיא ה'. לבניין הרוחני.
אח"כ בקשה כללית - החותמת את כל הבקשות - שמע קולנו ה' אלוקינו!
**********************
תוקן על ידי עצכח ב- 20/08/2008 15:49:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2008 00:18 |
|
| |
מיכה
לא בדיוק אבל דומה, מבוסס על אבודרם- נכתב מתוך זכרון, טעויות אפשריות- נא לא לצעוק!!!
שבע ההפטרות של נחמה הן: נחמו נחמו , ותאמר ציון , עניה סוערה - אנכי אנכי הוא מנחמכם , רני עקרה , קומי אורי , שוש אשיש ,
נחמו נחמו עמי יאמר ה'- ה' פונה אל הנבאים ומבקש מהם לנחם את עם ישראל~!
ותאמר ציון עזבני ה'-- עם ישראל לא מקבל את הנחמה, ואומר ה' עזבני, רק בתוכחות הוא דיבר ישירות אלי? בנחמות על ידי שליח?
עניה סוערה לא נוחמה- הנביא חוזר אל ה' ואומר לו, עם ישראל לא נוחם, לא קיבל תנחומים משליח.!
אנכ אנכי הוא מנחמכם- אם זה המצב,- הקב"ה בעצמו פונה עכשיו לעם ישראל, בלי תיווך, ומנחם אותם בעצמו?
רני עקרה לא יולדה פצחי רינה וצהלי לא חלה- עם ישראל שמח וצוחל כי ה' בכבודו ובעצמו מנחמו.
קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך נגלה-
שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי, כי הלבשני בגדי ישע וגומ'--בשני ההפטרות האחרונות שמח עם ישראל בהתגלותו של אלוקים, ובנחמתו האישית, כאמור הימים שלפני ראש השנה, שבו אנו ממליכים את ה' למלך, עלינו ועל העולם!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 19:52 |
|
| |
********************************
שלושת הבבות, שהיו בעבר מסכת אחת (בשם נזיקין) - כמו שמוכח מחריזתם.
(חלק א' - כותרות, חלק ב' - חריזה)
1. ב"ק, פרקים א' -ו': אבות נזיקין.
2.ב"ק פרקים ו'-י': נזקי האדם.
3. ב"מ א'-ג: אחריות האדם על ממון חבירו.
4. ב"מ ד'-ה': אחריות האדם במשא ומתן.
5. ב"מ ו'-ט': אחריות האדם בשכירות.
6. ב"מ י' - ב"ב ב' - הלכות שכנים ושותפים.
7. ב"ב ג' - ב"ב י'': העברת בעלות.
***
הסבר כללי: המשנה מתחילה באדם שנכנס ללא רשות לתוך רשות חבירו, ומסיימת בכניסה מלאה ברשות.
1. ראשית - ארבעה אבות נזיקים.
גם בפנים ניתן למצוא את הסדר (אליבא דשמואל, שמבעה זה השן) שור, בור, מבעה והבער. (ובעצם מפה יש ראיה לשמואל.)
2. אח"כ אדם שנכנס בעצמו לרשות חבירו ללא הסכמתו. לכאורה היה צריך להקדים עניין זה לארבעה אבות נזיקים, וכנראה לא כך נעשה משום שהנזיקין סודרו כסדר הפרשיות בתורה, כדברי רש"י.
3. דיני מציאות. זוהי כניסה ב"רשות" היאוש.
4. דיני משא ומתן. פה יש "רשות" של הפקדה והלוואה ו"רשות" של ריבית - רשות שאסור להשתמש בה.
5. "רשות" של שכירות היא יותר רשות, כיוון שניתן לאדם רשות לעשות מעשה בממון המושכר. פה מופיעים גם דיני שומרים.
סדר פנימי: פרק ו' וחצי ז'- כשכירות של אדם או לצורך אדם. חצי ז' וח' כולו - שכירות של חפץ. חצי ט' - שכירות (או חכירות ואריסות) קרקע. חצי ט' - סיום דיני שכירות - בדיני לא תלין, ומשכון.
6. שותפות - פה יש רשות שמצד עצמה היא רשות גמורה - אבל למעשה היא רק על חצי הבעלות.
סדר פנימי: פרק ט' - חלוקת שכנים. פרק א' - חלוקת שותפים, שהיא חלוקה הנותנת יותר, כיוון שהשותפת נתנה למחלק יותר בעלות ועכשיו הוא מעביר אותה. פרק ב' - הרחקה - שהיא בעלות על השטח שסביבי.
7. פה יש נתינת רשות גמורה, של מכירה או ירושה.
סדר פנימי: חזקה, שהיא דרך העברת הבעלות. אח"כ פרטי דיני העברת הבעלות - בתחילה מקח וממכר שהיא רשות שעשויה לחזור. אח"כ דיני ירושה שהיא רשות שאין ממנה חזרה, ודיני שטרות - הנוגעים בחלקם רק לדיני גיטי אישה - נשנו לבסוף.
ניתן למצוא גם תתי סדר פנימיים, אבל לא אלאה אתכם בזה.
**********************
"נחמו נחמו עמי" (ישעיהו מ')
(חלק א' - סיכום, חלק ב' - חריזה)
נתבונן נא בכתוב**:
בקטע מס' 1 הנביא קורא לנחם את ישראל. "כי נרצה עוונה"
בקטע מס' 2 הוא מתחיל לתאר קול הקורא במדבר להכין דרך לה'.
בקטע מס' 3 הוא מתאר קול שקורא מה אקרא ונענה שיקרא בשבח חסדו של ה' לעומת חסדו הקטן של בשר ודם.
בקטע מס' 4 הוא חוזר לקרוא לאנשים לנחם את ירושלים "הנה אלוקיכם"
בקטע מס' 5 הוא שב לבאר את גדולת חסדו של ה'. (מצד עצמו)
בקטע מס' 6 הוא מתאר את גדולת ה' (הבורא)
בקטע מס' 7 הוא מתאר את גדולת ה' (מכיוון אחר - הנותן רוזנים לאין)
***
1. הנביא קורא בתחילה לסיום הגלות - כי נרצה עוונה.
2. כיוון שנסתיימה הגלות - המדבר - המקום השומם ביותר - מכין את עצמו לדרך ה'.
3. במשך הגלות - נסמכנו אך ורק על חסדי בשר ודם. עכשיו בסיום הגלות - מתברר שרק חסדו של אלוקינו יקום לעולם, ואילו בשר ודם - כל חסדו כציץ השדה.
4. כעת, אחרי שנסתיימה הגלות - הנביא קורא לא לנחם בסיום הגלות כלומר בדרך השלילה - אלא לעודד את ירושלים בדרך החיוב "הנה אלוקיכם".
5. וכאן יאמר האומר - המנחם אומר לנו "הנה אלוקיכם" - ושמא קשה לבשר ודם לקבל את חסדו של ה'? שמא אינו ראוי. שמא יקשה עליו לסבול וכמו שנאמר "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול דברי ה' אלוקינו עוד ומתנו"? על כך אומר הנביא - אל לכם לדאוג - כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל.
6. ומוסיף הנביא ואומר - בדרך החיוב - ולא בדרך שלילה - חסדו של ה' יקום לעולם - שהרי הוא המושל בכל.
7. כעת ישאל השואל - הרי הרבה פעמים נסמך העם על אלילים למיניהם - אלהים אחרים - ולא הועילו אלא לשעה ולא לעולם. על כך אומר הנביא - ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, רק הקב"ה לבדו ניתן לייחס אליו כל דבר בעולם.
[** 1. נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם, דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה
2. קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו. כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.
3. קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם.
4. על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם.
5. הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל
6. מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו. את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו.
7. ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וגו'.]
חריזה לי"ג עיקרים
1. מתחילים כמובן ב - יסוד היסודות ועמוד החכמות - לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, ולידע שהוא מנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
2. ושמא תאמר יש לו שותפים, תשובה: יש לידע שלא כן הדבר אלא הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוקינו היה הווה ויהיה.
3. לאחר שביררנו שיש מי שמנהל את הכל, יש לברר מיהו ומהו, וכאן השלב הנכון לומר שהוא אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל.
4. וכן יש לידע שהוא אינו נוצר ממשהו, ואף אינו כלה לעולם, אלא הוא ראשון והוא אחרון.
5. ומה איכפת לי כל זה, אלא שלו לבדו ראוי להתפלל ולעבוד ואין ראוי להתפלל ולעבוד לזולתו.
6. ועוד דבר חשוב יש להסיק מכאן, שכיוון שאנו יודעים שיש נביאים שהוא מוסר על ידם דברים לבני אנוש, עלינו לשמוע עליהם.
7. וראש לכל נביאים אלו הוא משה רבינו עליו השלום.
8. וראש לכל נבואותיו של משה רבינו היא התורה שניתנה על ידו.
9. ויש לדעת שתורה זו מעלתה נשגבה עד מאוד, ולא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.
10. ושמא יאמר אדם אי אפשי לקיים דברי תורה, אף אתה אמור לו כי הבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם, והוא -
11. גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו.
12. והזמן שבו יגיע תכלית השכר ועונש הוא אחרי ביאת משיח צדקנו, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא.
13. ואם תאמר בשלמא החיים יקבלו שכר ועונש בביאת המשיח, אבל מה עם אלו שמתו כביכול בלא משפט, תלמוד לומר: שתהיה תחיית המתים, ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.
ונסיים בנחמה, "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". ואחריו יבוא משיח צדקנו, ונתפלל שיבוא במהרה בימינו אמן.
תוקן על ידי עצכח ב- 20/08/2008 15:53:20
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
