לפני כמה שנים בחנות ספרים ישנים נתקלתי בספר 'קדושה ושיר', ספר שלא פיללתי למצוא כך באקראי בחנות ספרים.
ספר זה הינו קדושתאות לשבתות הנחמה לרבי אלעזר בירבי קליר, זאת אומרת פיוטי הקליר לשבתות 'שבעא דנחמתא'. ספר זה יצא לאור בשנת תשמח מתוך שרידים מהגניזה ע"י שולמית אליצור, אך דא עקא הספר נדפס במהדורה מצומצמת של שלוש מאות ושניים טפסים. ראיתי ספר זה ביד מכר ונשבתי מקסמו כאשר אפרט להלן.
והנה בחנות הספרים, ואני אוחז בטופס מספר 107 של ספר זה, שילמתי עליו שמונים שקל, אח"כ כשראה המוכר שמדובר בטפסים ממוספרים גילה באזני שאילו היה יודע היה מעלה מחירו פי כמה, אבל כיון שכבר נקב במחיר אינו חוזר בו. (לשם גילוי נאות מדובר בחנות ספרים דני שברחוב יפו).
המעניין בפיוטים שכלולים בספר הוא שאינם כתובים בלשון הקלירי הרגיל הידוע לנו מהקינות וכדו' שמושפע בחידודי לשון ורמזים למדרשים שהם לרוב קשיי ההבנה, כאן מתגלה הקליר בפנים שונות לגמרי, הוא משתמש בשפה מקראית קולחת ומובנת שפשוט תענוג לקוראן. (שולמית אליצור מציגה באחרית דבר ניתוח קצר של הפיוטים).
אצטט כאן חלקים מתוך הפיוט לשבת 'ותאמר ציון', שהוא פיוט יוצא דופן ביפיו ובמטענו הרגשי. הפיוט מבוסס על דיאלוג שמתנהל בין ישראל והקב"ה, כלל ישראל אומרת: 'ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני' וע"ז עונה הקב"ה: 'התשכח אשה עולה... גם אלה תשכחנה', הקליר מציג לסירוגין קובלנתו של של ישראל ואח"כ דברי נחמה וחיבה שמשיב הקב"ה.
אם הבנים כיונה מנהמת
בלב מתאוננת ובפה מתרעמת
גועה בבכי ובמר נואמת
דמעות מזלת ודוממת ונדהמת
השליכני בעלי וסר מעלי
ולא זכר אהבת כילוליי
זירני ופיזרני מעל גבוליי
חידה עליי כל תולליי
טרפני כנידה ומפניו הדיחני
יקשני בכובד ולא הניחני
כלו עניי בתוכחות ויכחני
למה לנצח עזבני שכחני
ככתוב: ותאמר ציון עזבני ה' ...
מה תתאונני עלי יונתי
נטע חמד ערוגת גנתי
שיח פילוליך כבר עניתי
עטור בך כאז חניתי
פניתי אליך ברחמיי הרבים
צעוד בשער בת רבים
קמייך אשר עלייך מתרבים
ריעשתי היות כעשן כבים
שחורתי לעד לא אזנחך
שינית אוסיף יד ואקחך
תמו וספו דברי וויכוחך
תמתי לא אעזבך ולא אשכחך
ככתוב: התשכח אשה עולה...
...
ראה חרפתי ושור הונייתי
כי ביד צרתי הן נותתי
ביד אריה לאכלה נימסרתי
ובשם קדשך לא כפרת
ובפי דוב ללעט הושלכתי
וזיכרך מפי לא שכחתי
ובא נמר וטינף טהרתי
ועולך מעלי לא פרקתי
ובתועבות חזיר טנפתי ותועתעתי
ועליך כל היום הורגתי
מארי נסתי ובדוב נתפסתי
ולבית נכנסתי ובנחש הואנסתי
כל זאת באתני ונתחלחלתי
ובבריתך אל לא שיקרתי
עד ברחמים תשוב לביתי
ותהי עוד נחמתי
...
יונתי בחגוי הסלע
שבתי להעלות מבלע
המונך אשר נבלע
קמייך אקלע בקלע
ארץ אותם תבלע
עולליהם ינופצו לסלע
ילדייך יפרו בצלע
בנחלת בכר ובלע
וקדש לא ילע...
.
