אם נולד לו בן, אז אני לא חטאתי?

תפלת תחנון, בבתי כנסת מסויימים היא כמו תיקון חצות. אמנם היא כתובה בסידור, אבל איש לא באמת מתכוין לומר אותה.
זה התחיל מברית, המשיך בייארצייט, השתכלל לרמה של איתור ייארצייטים מתחת לתקופת הספירה, והגיע (לא תאמינו) להכנסת ספר תורה, וכך היה מעשה שהיה.

בבית הכנסת בו אני מתפלל לעיתים, ישנו מומחה לפטורים מאמירת תחנון, אם הוא היה חייל (הוא לא!) מן הסתם היה משרת בתפקיד פקידותי בין 10 ל 12 שלשה ימים בשבוע. אלא א"כ הרופא היחידתי היה מוציא לעצמו פטור גורף מרישום גימלים.
אך הגיע החזן לברכת השנים והוא מתרוצץ אנה ואנה בחיפוש אחרי ייארצייט מזדמן או דמיוני.
בסביבות "מודים" כבר נמתחים מעט שרירי פיו, ב"שים שלום" זה כבר הופך לחיוך של מליון דולר. אך סיים החזן את ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום" והחיוך הופך לעוית שכולה אומרת נחישות, ידו הימנית חובטת על השולחן והוא צועק "קדיש, קדיש" ואוי לו לחזן שיסרב.
בסיום הקדיש ולאורך אמירת "אשרי ובא לציון" (פטור מאמירת תחנון גורר אחריו פטור מאמירת למנצח, לידיעתכם) הוא מסתובב כזנב תחש מלוקק ומסביר לכל מאן דלא בעי את סיבת הפטור היומית.

השבוע נדהמתי לשמוע שהוא מצא סיבה חדשה. "היום יש הכנסת ספר תורה", אמר ולא יסף.
ממתי עורכים הכנסת ספר תורה בשעות הבוקר, שאלתי את עצמי. אך הוא כבר לא היה בסביבה, הוא רץ בין השטיבלאך ועדכן את שאר החזנים באשר לאיסור הגורף שחל על אמירת תחנון מכל סוג שהוא.

סיימתי את התפילה, יצאתי החוצה ולא ראיתי כלום. שאלתי את אחד המקומיים והוא אישר שאכן בשעות אחר הצהרים צפויה להתקיים תהלוכת הכנסת ספר תורה. 200 שקיות (פעקאלאך) הוזמנו אצלי, אמר והבליע חיוך.

בצהרים השתתפתי בתהלוכה. לא ממש השתתפתי, הרכב שלי הזדחל בין עשרות לפידים נוטפי שעוה המוחזקים (ברשלנות, יש לציין) על ידי המוני ילדים מיוזעים.
לא נורא, חשבתי לעצמי, בעודי מתמרן בין עשרות סנדלים מכל הסוגים שהתעקשו להידחף מתחת לצמיגי המכונית. בית הכנסת קרוב, וכבר ישתחרר הפקק.

אך עד מהרה גיליתי את טעותי. זה בכלל לא בית הכנסת שלנו, מדובר בבית הכנסת שנמצא בצידה המרוחק של השכונה (מתפללים בו בני עדה אחרת).
ואז בעודי מזדחל בין סנדלי ילדים (לסנדלי ילדות), הרהרתי לעצמי בדבר פשר הזלזול הגורף באמירת תחנון.

איני יודע מנין מצא לו הלז היתר גורף להמנעות מאמירת תחנון, ואיך הצליח לפרוש אותו על פני כל היום וכל השכונה. ואיך אדע אם גם הוא עצמו (מן הסתם) אינו יודע?!

אך כאן אני חוזר ברשותכם לעיקרו של הפטור. אי אמירת תחנון בבית הכנסת בו נוכח בעל הברית (או אפילו המוהל) צריכה ליבון.
האם בגלל שליצחק נולד בן, אנחנו לא"אשמנו בגדנו גזלנו"? או בגלל שיוסף המוהל מתפרנס לא רע, אנחנו לא "דברנו דופי העוינו והרשענו"?

נראה לי שהפטור היה רלוונטי בימים עברו, בהם הייתה הקהילה קטנה, שמחה משפחתית הייתה שמחה קהילתית, כל הקהילה הרגישה משפחה אחת. היו מלים את התינוק לפני התקיעות/איכה/ובא לציון, והתפילה הייתה חלק מהטקס.

אבל בימינו?????

כן. גם לי קשה להתוודות על חטאים, קשה גם כשאני מכניס את כל המשפחה לעסק שלי ("אבל אנחנו ואבותינו חטאנו"), אבל עד כדי כך???

מה תאמרו?

תוקן על ידי יהושעאליהו ב- 25/08/2008 17:45:33

כל הסיפור של יארצייט כיום שמחה מעניין מאד,

בזמן הגמ' היה זה יום אבל [ שלא אוכל בשר ויין ביום שמת בו אבי או רבי ],
הכל מתחיל מטעות שנפלה בכתבי רח"ו שהיה כתוב של"ג בעומר יש לשמוח בו כי הוא  יום שמחת רשב"י ונשמטה הח' ונשאר "שמת",
ומשמחה ביום מותו של רשב"י עד יום פטירת שאר צדיקים לא ארוכה הדרך.........

ורק תעיז לומר לחסיד שרשב"י לא מת בל"ג בעומר או שמה שלא אומרים תחנון לא קשור כלל לרשב"י אלא לתלמידי ר"ע,
אין ספק שתחשב לחצי אפיקורס לפחות......

שמעתי את הסיפור מהרב משה הורביץ .

וידוי לפני השינה - מ"ב סי' רלט ס"ק ט.

דורש_אמת, מניין הסיפור על הגראז"מ?

אני מניח שהמקור זה הזהר אבל אני אחפש.

יש לך מקור קדום יותר?

בעל
לפי האר"י יש להתוודות לפני השינה (ורק בימים שאומרים תחנון) היות והנשמה נותנת דין וחשבון כל לילה על מעשיה.

דורש
גם מהרמב"ם מוכח שאין מקום לווידוי לפני נפילת אפיים.
מהיכן לקחת שצריך להתוודות כחלק מחשבון נפש לפני השינה?

במנהג אשכנז המקורי אמרו ווידוי רק כחלק מסליחות. היום זה הפך לשגרה שאולי כרסמה במשמעותו (כמו אמירת הלל בכל יום).

אני בעודי

כתבת שאמירת מזמור ה' אל באפך הינה תוצאה של איומי הזוהר,
ובכן אלו דברים מופרכים לגמרי,
זהו מנהג אשכנז קדום המופיע כבר אצל ר"י בר יקר [ שקדם למשה דיליאון ],
הזוהר הזכיר את אליך ה' היות וזה מה שנהגו בסביבתו של משה דיליאון ואין כאן שום ראיה שזהו המנהג המקורי !

_________________

עוד נקודה

לפי הזהר הוידוי הוא לא מהוה  מטרה בפני עצמה  אלא הוידוי הוא הכנה לדבקות בבורא לפני נפילת אפים.

לפי האשכנזים בכלל לא אומרים ווידוי לאחר התפילה.

והכוונה כי העיקר הוא נפילת אפים ולא ווידוי.


הוידוי שאדם צריך לומר הוא כל יום בערב בסוף היום כשבון נפש לפני השינה.

ולכן הכותרת אם נולד בן לא חטאתי אינה רלוונטית . היות והוידוי הוא לא מטרה אלא הכנה לנפילת אפים , ובזמן שמחה אין צורך לנפילת אפים.