לנשואים, לחתנים ולחתנים לעתיד

בעזהי"ת


 
   ירדנו פלאים? בת שבע קינחה את עצמה י"ג פעמים (!!!), והרי קאי בדוד מלכא משיחא, ואתה מדבר על ירדנו פלאים? ובמקום אוטובוס מהדרין, למלך נערה סוכנת שאינה נשואה ואינה פילגשו, צמודה אליו בשר בבשר?

   אני חושב יותר על אובדן דרך, על חוסר היכרות עם דרך התורה, ואם נעזוב לרגע את הנושא הזה, ופשוט נשבץ אותו בשאר הנושאים - תרבות יהודית שלקחה משפטים שבאים להשכין חסד ושלום בעולם, והפכה הרבה מהן לנקמה בבריותיו של הקדוש ברוך הוא.

   יש שני דפוסים מוכרים לגלותיות, שניהם נסובים סביב בעיה אחת: חוסר יכולת לחבר בין שמים וארץ. כי גם ההחמרה היתירה והנזעפת, וגם הכפירה הלגלגנית ופורקת העול, שתיהן נמצאות באותה בעיה: זו בשמים בלבד, וזו בארץ בלבד.
   אמנם מוטב בוודאי בוודאי להיות בשמיים בלבד מאשר בארץ בלבד, אך גם זו גלות, גם זו ריחוק מארץ ישראל.

א. אדם מגושם לא יבין את עומק דבריו של אדם מזוכך כהסטייפלער זצ"ל, ועוד ימלא פיו בשחוק על תלמידי חכמים ויספר אחר מטתם תרתי משמע, מעניין מה היה אומר אותו מאיר הקניזי אם היה פותח את השו"ע בסימן ר"מ, האם גם על השו"ע יש לו ביקורת? כשיש לחכם שאלה הוא שואל, אבל כשיש לטיפש שאלה הוא עונה בלי לשאול ומסיק מסקנות כפי כסילותו.
והרי התשובה, הן על הסטייפלער זצ"ל והן על דברי השו"ע: האדם צריך "לשאוף" שכל מעשיו יהיו לשם שמים כמבואר בשו"ע סימן רל"א, דהיינו כל מעשיו כפשוטו, כמו שמפורש שם, כאכילתו ושינתו ובעילתו ועסקיו וכו' וכו', ועל זה כתב מרן הסטיפלער זצ"ל שאם עושה כל זה מחמת וכו', אין בזה חסרון כיון שכוונתו לש"ש. פשוט שאדם שרחוק מאד מלהיות כל כוונותיו לש"ש שאין לו להתנהג בפרישות כיון שעדיין אינו אוחז במדרגה זו, וידוע שמי שקופץ למדרגה שאינו אוחז בה, מובטח לו שיפול (וכפי שרומז שם הסטייפלער על כאלו שנתפסו בסוף במעשים מכוערים כתוצאה מהנהגה כזאת של פרישות), ומתחילה צריך אדם לעבוד על כך שעבודתו הרוחנית תהיה לש"ש, דהיינו תורתו ותפילתו ומצוותיו, וגם בזה למדונו חז"ל דהדרך היא שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואחרי שיגיע למדרגה רוחנית גבוהה זו שכל מעשיו הרוחניים יהיו לש"ש, עליו להתחיל לעבוד גם על מעשיו הגשמיים שיהיו לש"ש, דהיינו עסקי פרנסתו ואכילתו וכו', וכשיגיע למדרגה זו צריך לעבוד גם על נושא זה שיהיה לש"ש, ובאופן זה דיבר הסטייפלער איך צריכה להיות ההנהגה גם באדם כזה שכל מעשיו לש"ש, כי זהו כלל גדול בתורה שאדם לא יכול לנהוג כפי מדרגתו הרוחנית הגבוהה, עם אנשים שעוד לא הגיעו למדרגה זאת, וכל שכן עם אשתו ובני ביתו, וממילא שגם אם הגיע אדם למדרגה גבוהה, אין בזה שום פגם אם מוריד עצמו למדרגת אשתו, כיוון שסוף סוף כוונתו לש"ש, ולהיפך מעלה גדולה יש בזה[ופשוט שההנהגה המובאת בשו"ע היא באופן ששני בני הזוג הגיעו למדרגה זו],ויתכן מאד שלעולם לא יזכה אדם למדרגה זו, ובפרט בזמננו (ושמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שאצל אשה ודאי שלא שייך בימנו שתגיע למדרגה זו) שירדנו פלאים בכל המובנים [ובפרט הפריצות הנוראה ששולטת ברחובותינו, שנראה פשוט שמי שזוכה להיות רק אם אשתו ואינו רועה בשדות זרים, אף שכוונתו רק למלאות תאוותו, קדוש יאמר לו],אבל זה ברור שהשאיפה של כל יהודי צריכה להיות כפי שמוזכר בשו"ע שכל מעשיו יהיו לש"ש, ולא עליך המלאכה לגמור, ואם יזכה יגיע, ואם לא יזכה, לא יהיה עליו כל תביעה מאחר שעשה את המוטל עליו, אבל לא לבוא מראש ללעוג ולומר: "ואם סתם בא לי על הבוקר לחבק וכו' ", זה מתאים רק לאדם שלא דרך מימיו בשערי העבודה, ושספג לתוכו הרבה זבל מתוצרת הרחוב הגויית / חילונית, והשפעתם עשתה עליו רושם רב.
ב. כפי ששמעתי ממקור מוסמך, המדובר היה באשתו של חסיד גור שבאה והתלוננה בפני הסטייפלער  על בעלה  שנוהג עמה בפרישות והדבר קשה לה מאד, כתוצאה מכך כתב הסטייפלער את מכתבו זה. כפי ששמעתי עוד, שלח הבית ישראל לסטייפלער כי כך מקובל אצלם מדורי דורות להדריך את החתנים בדרך של פרישות וכו', אינני יודע איך מדריכים היום את החתנים בגור (ובסלונים), כי קשה מאד לומר שעדיין מדריכים אותם באופן זה, אך ברור שדברי הסטייפלער מכוונים לנוהגים באופן זה, והיות שיש הרבה בחורים צדיקים שכל הנושא נתפס אצלם כדבר הנוגד את גדרי הקדושה, לכן רואים המדריכים צורך ללמדם את דברי הסטייפלער בכדי שילמדו שאין זה נוגד כלל את הקדושה, וההיפך הוא הנכון שזהו יסוד קדושת הבית היהודי.
ג. יש הרבה מאד מה לדבר בנושא זה אך אינני בטוח כי פורום כזה שכל עין מציצה בו, הוא המקום הנכון להבהיר דברים אלו, והאמת שלא הייתי מתייחס כלל, לולי כאבו לי דברי הזלזול והכסלות שנאמרו בו, אך באופן כללי אומר שאדם צריך לדעת היכן הוא עומד במדרגתו הרוחנית ומה הם הדרישות ממנו במצבו זה, כי לפעמים אדם נמצא במדרגה נמוכה (לפי דעתו), ויתכנו לכך הרבה סיבות: הן מחמת תאוותיו, הן מחמת משפחתו שגדל בה, הן מחמת עברו, הן מחמת הסביבה שמשפיעה עליו, ובמצב זה הוא נוהג עם אשתו כפי מדרגתו, אך לבו נוקפו שהנהגתו איננה כראוי,  ולפעמים עצם המחשבה שעושה מעשה לא טוב, יכולה לגרום לו דכדוך ולבסוף ליפול לדכאון ומי יודע לאן יכול ליפול עוד, וידוע שעיקר העקרים בעבודת ה' הוא שמחה, ולכן עליו לדעת שאין דורשים ממנו יותר מכדי יכולתו, ואם ההלכה מתירה לו את הדבר, אל לו להכניס עצמו במחשבות המייסרות אותו ומפילות אותו ליאוש, כי זה ודאי לא רוצה הקב"ה, והלואי וכל עם ישראל יזכו למדרגה זאת שלא ירעו בשדות זרים ואף שיתירו לעצמם הכל עם נשותיהם, וצריך לדעת שהיצר הרע מבלבל את האדם כאילו רוצה הוא קדושה, אך לאמיתו של דבר רוצה הוא להפיל את האדם לשאל תחתיות, ע"י שיאסור על עצמו דברים המותרים, ויעזוב את אשתו ולבסוף ילך ויתעסק אם נשים זרות, כי כל מטרת היצר היא לאבד את האדם משני העולמות. חשוב מאד ללמד דברים אלו גם את הנשים כי לפעמים מדריכים אותם בצורה לא נכונה, וצריך לדעת שזהו היסוד העקרי בשלום בית, כי בבית שאין האיש או האשה מסופקים בעניין זה, מובטח להם שיהיה חוסר בשלום בית. כמו כן חשוב מאד ללמד את בעלי התשובה שלא יחשבו שכשחוזרים בתשובה חייבים לנהוג בפרישות, כי יכול להגרם מצב שיחזרו בתשובה ויהיו בחוסר שלום בית ומי יודע אם לא יכולים מחמת זה להדרדר שוב, ובאופן כללי יש ללמדם שבימים המותרים יכולים לנהוג כפי שנהגו עד עתה מלבד הדברים המפורשים ברמב"ם פכ"א מאסורי ביאה ה"ט ואילך (וכדאי כבר ללמוד עמו כל הפרק שם). וה' יזכנו שנזכה לשמור עצמנו בקדושה בדור פרוץ כזה ולדעת כי שכרנו גדול מאד במה שהננו גודרים עצמנו מעבירה בדור שכזה, וכמו שאמר האריז"ל למהרח"ו בדורו, ואלף פעמים ק"ו בדורנו,(וגם יש בזה תיקון גדול לפגם הידוע, בכל התגברות), ועי"ז נזכה לשמוח בחלקנו תמיד ולעבוד את ה' יתברך מתוך שמחה ואהבה ונזכה כולנו יחד לראות מהרה בשוב ה' ציון אכי"ר.    

ח"ו להוציא דברים של הסטייפלער מהיקשרם , או לומר שלא ידע לנסח.
כשהסטייפלער כתב אהבה טבעית לנשים הוא התכון לתאוות , שזה לא המצב האידיאלי לגשת לאשה גם מבחינת ירא"ש וגם מבחינת חיי הנישואין , מצד שני כתוב בשו"ע (הל' ראש השנה) שעדיף לא להיות עם אשתו בר"ה אך מי שיצרו גובר עליו עדיף שישמש , כלומר - זה לגיטימי בשעת הצורך , ולכן צריך לדעת את שביל הזהב שזו הייתה כוונת הסטייפלער כמובן !

מאיר קודם כל בראשית המכתב  נכתב שהוא יועד לאברך  פאנעט שרצה לנהוג בפרישות וחשב שזו דרך תוה"ק וכתוצאה מכך שלום הבית שלו נהרס, אי לכך גלגל ההצלה שנזרק אליו היה בשפתו על מנת ובכדי שהוא יקבל זאת וינהג כך. וכי נראה לך שלשונו /סגנונו /אמונותיו של הסטייפלער  היה "חוטף מלאכים"...? ברור שהוא השתמש במונחי האברך הפרוש שביתו התפרק ומרן ז"ל חש להצילו. אמנם ברור שלו היה בא אברך פרוש "אמיתי" לבכות למרן ז"ל באומרו שביתו מתפרק היות ואשתו דורשת מימנו דרישות האסורות ע"פ התורה (נניח לא לשמור הרחקות דרבנן בימי האיסור) הסטייפלער לא היה חש להציל את ביתו  ולדרוש מהאברך לקיים את דרישות האישה הסותרות את ההלכה, אלא היה מפנה את מכתבו אליה ומסביר לה בשפתה את עמדת ההלכה.לכן אל לנו להקשות על סגנונו היות וכוונתו היתה להציג את דרישות ההלכה ומחוייבתו של האברך כלפיי אשתו בסגנונו "הפרוש" של האברך על אף שזו לא הדרך הראויה לכתחילה עכ"פ היא לא סותרת את דרך התורה.

אדם ניגש לשלחן שבת ערוכה בכל טוב ותאות האכילה מתחילה לבעור בו. מבלי לחשוב הרבה הוא מתיישב ואוכל מכל מה שמתחשק לו. ואם המצא תמצא מאכל הגון הנושא חן וחסד לפניו, יטרוף מנה אחת אפים. בסופו של הסעודה עם מה נשאר, עם סיפוק יצר האכילה שלו במלואה. בכדי לספק את יצר האכילה לא צריך מחשבה רב, אלא העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים.

לעומת זאת, יש אדם אחר שניגש לשולחן ערוכה בכל טוב, ותאות האכילה מתחילה לבעור בו כמו אצל כל אחד. אבל במקום שיתיישב לאכול, תאוה זו משתמשת לו כמנוף והוא מנצל אותה לחשוב על דברים עליונים יותר. קודם הוא חושב על קדושת השבת, אח"כ על תכלית האכילה וממשיך מזה למי שברא כל אלה. כשהוא מתיישב לאכול הדחפים הם עזים לא פחות מכל אדם אחר, אבל הוא שוקל מעשיו במאזני השכל, אוכל מה שבריא לו, אינו מאביס עצמו כגמל ואינו משאיר את השלחן כמצולה שאין בה דגים. כשהוא קם משלחן שבת גם הוא סיפק יצר האכילה אולי לא לגמרי כמו האדם קודם, ומ"מ אין סיבה לתלונות ב"ה. אבל, וזה העיקר, הסעודה עצמה על שלל תאוותיה שימשה לו עוד דרך להתעלות ולהתקדש.

ודון מינה ואוקי באתרה, וזהו כוונת הסטייפלער וזה פשוט.

לב&בעל, <אייקון ירוק>