מאפייני התנהגות יחודיים של הציבור החרדי
סקרנות:
"כדי להיות יצירתי, עליך להיות קודם כול סקרן. האדם היצירתי פועל בדרך כלל באותם נושאים המעוררים את סקרנותו. הסקרנות מערבת מוח חוקר עם דמיון מפותח וצלול. לאדם היצירתי יש בדרך כלל סקרנות ללא רוויה מצד אחד, ויזמה ודחף לפתור את אותם נושאים המעוררים את סקרנותו מצד אחר. כשאתה סקרן ומשחרר את דמיונך היצירתי, אתה מוצא את עצמך מחפש רוב הזמן בלי שתהיה מודע לכך אחר דברים הדורשים שיפור ונוקט צעדים לשיפורם בפועל"
http://www.adar-publishing.com/book_the_creative_manh.htm
שביל הזהב
"הגישה הרווחת ביותר בקרב הציבור לגבי "שביל הזהב", או "דרך האמצע" היא כאמור - הליכה בדרך האמצעית בכל מידה שיש לאדם, כלומר - על האדם להיות תמיד מאוזן ולא קיצוני. לכאורה מובן מכך - שישנה רק דרך אחת מוגדרת ומדויקת של איזון שעל כל אדם לילך בה. גישה זו עוותה לגמרי ואינה משקפת את דברי הרמב"ם כפשוטם וכאמתתם. הרמב"ם אמר, כי כדי שהאדם ידמה לה' ככול יכולתו, עליו לנסות ולהתנהג כמותו ככל שיוכל. הדרך המאפיינת את ה' לאורך כל ההיסטוריה היא קבלת החלטות כיצד לפעול בכל מצב בצורה המתאימה ביותר (לפי שיקול הדעת האלוקי שאנו כבני אנוש לא נוכל להגיע אל תכליתו הגמורה לעולם), ולא להיות מקובעים אל דרך אחת ומסוימת בכל מצב. לכן, אלו הסוברים שיש תמיד ללכת באותה דרך "אמצעית" שהיא לדעתם "דרך האמצע", אינם אלא טועים. אם נקח כדוג' את מדת האומץ, כאשר מקצה אחד עומדת הקיצוניות של הרפתקנות בכל מחיר ומצד שני עומדת הפחדנות, לפי הגישה הרווחת עלינו תמיד לפעול בגבורה ובאומץ. אך מה יקרה כאשר יש מצב בו עלינו כן להשתמש ב"פחד" שלנו ולא לבצע מעשים מסוימים, האם גם אז עלינו להיות אמיצים ולקפוץ ראש? נראה שלא. השכל הישר מחייב שעלינו יהיה לפעול בדרך המועילה ביותר באותו מצב, בין אם היא תטה יותר לכיוון ה"פחד" ובין אם לכיוון ה"העזה" - וזוהי גבורה אמיתית.
לכן, יש להבין כי כאשר מוזכרת דרך האמצע כדרך מתונה ואמצעית, הכוונה היא לכך שעל האדם לרכוש את שתי המידות הקיצוניות בכל תחום, ולבחור בכל מצב נתון כיצד עליו לפעול וכיצד לאזן בין שתי ה"קיצוניות" כדי להגיע לרמה הרצויה - שהיא לאו דווקא 50-50, אלא לרוב נוטה יותר לאחת הקיצוניות. למשל - כאשר אדם נמצא באירוע חברתי, ויש בידו שתי אפשרויות לתקשר עם סביבותו - מצד אחד לפטפט ללא הפסקה ומצד שני לשתוק - אזי עליו לבחור בכל סיטואציה תגובה שונה למצב, פעמים שיטה קצת יותר לצד הפטפטנות וידבר עם חבריו, ופעמים שיבין שעליו לשתוק ויטה יותר לכיוון השתיקה. וזוהי דרך האמצע האמיתית - שבה האדם רכש את שתי הקיצונויות ובוחר כיצד לשלב ביניהן בצורה שונה במצבים שונים, ועל ידי כך הוא מדמה לה'."
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%96%D7%94%D7%91
בדיני נפשות תכונת הסקרנות היא תכונה חיונית.
אם אדם ל"ע נופל ברחוב תכונת הסקרנות היא חיובית מפני שרק בזכותה אנחנו נעצרים לברר מה קרה לו וכך מחפשים את העזרה המתאימה לו.
דוגמא נוספת :כאשר אנחנו עדים להתעללות של הורים בילדים הסקרנות מביאה אותנו לחתירה לגילוי האמת ולהצלת הילדים (כפי שקרה בבית שמש.
אבל בפרשת הילדה האומללה רוז התגלתה הסקרנות החרדית במובנה השלילי ביותר.
האתר החרדי צופר ליקט פרסומים מכלי תקשורת שונים והיווה מקור לידיעות על הפרשה הרבה לפני הסרת צו איסור הפרסום.גם באתר "בחדרי חרדים" הביאו הרבה פרטים לפני הסרת צא"פ.
אודה ולא אבוש. הפרטים האלה סקרנו גם אותי.אז מה?האם דווקא אתרים חרדיים צריכים לספק את יצר הסקרנות על אף שמדובר פה בדיני נפשות?הרי המשטרה הוציאה את צו האיסור לטובת הענין ואנחנו,החרדים, לא צריכים להיות הראשונים לזלזל בצו זה.
הרי אנחנו צריכים להיות זהירים יותר מאחרים בדיני נפשות!!
פרשה אחרונה זו הזכירה לי סיפורים שקראתי על אנשים בשכונות חרדיות שנמנעים להזמין אמבולנס במקרה חרום מפני שההתגודדות סביב האמבולנס פוגעת בפרטיות.
במקרים אלה מדובר בעברה החמורה של הלבנת פנים שגם שם הציבור החרדי חייב להיות יותר זהיר מאחרים.
לא מדובר כאן רק(  )בדרך ארץ שקדמה לתורה אלא בגופי תורה .
האם החרדים סקרנים יותר ?ממה נובעת התופעה לדעתכם?
_________________
הנסיון הוא מסרק שהטבע מעניק לאדם כשהוא נהייה קירח
בהסכמת הפותח שונתה הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 19/11/2008 12:49:41
 |
|
|
