שלמה בן יהושע ששינה שמו למימון אחר שהושפע עמוקות מכתבי הרמב"ם לא היה יהודי שומר תורה ומצוות מה שהיה קרוי בעת ההיא של המאה השמונה עשר "משכיל". ברם דווקא אצלו מופיעה עדות ממקור שאינו חסידי על רוח קודשו של הרב המגיד.
שלמה מימון ברוב סקרנותו החליט לבקר אצל הרב המגיד וכך הוא מתאר ביומנו:
ובכן באתי ביום השבת אל הסעודה המלאה הדרת קודש........ הנאספים הסבו לשלוחן משגמרו לאכול פתח הרבי בנגון אחר הניח ידו על מצחו וכעבור שעה קלה התחיל קורא צ. מעיר ה ! מ. מעיר ר! ש.מ. מעיר נ ! וכ"ו את כל האורחים החדשים איש איש בשם עירו ומגוריו. תמהנו על זה הרבה.
כל אחד מאיתנו נצטווה לפסוק פסוק מכתבי הקודש איש איש אמר את פסוקו והרב התחיל לדרוש דרשה שהיתה מיוסדת על כל הפסוקים הללו אף על פי שהפסוקים לוקחו מספרים שונים בתנ"ך בכל זאת צרפם ואגדם יחד כאילו היו דבר אחד שלם.
ופלא גדול מזה כל אחד מהאורחים דמה למצוא באותו חלק של הדרשה המיוסד על הפסוק שלו דבר הנוגע אל עצמו ואל הענינים הקרובים לליבו. צריך לומר שהשתוממנו על זה במידה שאין למעלה ממנה . ע"כ.
זו היא א"כ עדות אותנטית ובלתי תלויה על רוח קודשו של הרב המגיד ממזריץ'.
בשולי הדברים יש כאן מוסר השכל נוקב מאוד שלמה מימון הזה על אף שהיה עד למחזה הנפלא הזה נישאר יהודי שאינו שומר מצוות. מכאן שלא מופתים וכי"ב משפעים אלא בחירתו של האדם עצמו להיות עובד אלוקים.
כאן המקום לציין שהנהגה דומה מצאנו אצל האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל נבג"מ זי"ע שהיה נוהג לדרוש לפי שמותיהם של אורחים (עוד קודם להיותו רבי ובימי כהונתו הראשונים) ואוגד את הדרשה לדבר אחד שלם אף כי מכוון לכל איש ואיש.
ערב שבת שלום.
נשלח ב-31/8/2008 23:11
לקליקלס
הנה סיפור שיחזק את דבריך.
בעברי הייתי עובד השם תמים (יותר מדי תמים). ומידי פעם שמעתי בישיבה שלי על כל מיני עושי ניסים למינהם. וככה סבבתי ברחבי הארץ ופגשתי כל מיני מקובלים למינהם. אני אספר רק סיפור אחד למרות שיש לי כמה. בכל אופן, הייתה לי חברה ורצינו להתחתן, אבל היו לנו יותר מידי מריבות והיינו שנינו אובדי עצות. אז החלטנו ללכת ל"צדיק נסתר" שברוח קודשו ייעץ לנו מה לעשות. וה"צדיק" הנ" דיבר איתנו, ואז לאחר זמן מה הוא ביקש ממני להשאר לבד עם חברתי. בעודי מחכה בחוץ במצב רוח מרומם, ניגשה אלי אישה זקנה ושאלה אותי מה אני עושה פה בלילה? אז עניתי לה אני פה ל"רב" והיא ענתה לי "איזה רב? חארטה ברטה שקר בקר". לרגע היה לי הבזק של הבנה ולאחר כמה רגעים חברתי יצאה אלי החוצה ואמרה לי "בוא נלך מפה מהר! אין לך מושג מה הוא אמר לי!" מסתבר שהוא שאל אותה כל מיני פרטים אינטימיים וכו'.
סוף דבר: אני וחברתי נפרדנו, ומאז הפסקתי להאמין במקובלים.
ועכשיו הנה סרט תיעודי מומלץ Jonestown שמספר על כת מקדש העם -
לפחות אני שמח שלא הייתי טמבל כמוהם!
העצני
הוא היה עוזב את המגיד בין ובין כך. כמה טובים לענין זה דבריו של ישעיהו ליבוביץ ז"ל לא אותות ומופתים גורמים לאדם להיות עובד אלוקים אלא בחירתו ורצונו להיות כזה.
בשורות טובות.
נשלח ב-31/8/2008 00:02
. המנהג להלקות ולהכות מישהו שנולדה לו בת. מבוסס על הפסוק בשמות.
ויפן כה וכה וירא כי אין איש- ויך
ויש מקילין,- ומכים את היולדת.- וראיתי נוהגים כך
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 31/08/2008 0:04:23
מודה ועוזב
נשלח ב-30/8/2008 23:52
חלמיש
אם אני לא טועה בסוף הוא עזב את המגיד בכעס רב לאחר שראה איך מלקים מישהו שלא עלינו נולדה לו בת. אז אם כבר הבאת לנו מרשמיו מחצר המגיד הייתה מביא גם את הסיפור הזה.
נשלח ב-30/8/2008 23:34
אמת שזו עדותו של שלמה מיימון בזיכרונותיו. אך אם זיכרוני אינו מטעה אותי בסופו של דבר הוא מוצא כל מיני תירוצים כיצד ידעו את שמו (מרגלים וכו') וכן הלאה הלאה הוא מוצא הסבר רציונאלי לכל דבר שאירע בבית המגיד. בכל מקרה זו עדות מעניינת של משכיל שכך ראה את החסידים ואת המגיד.
נשלח ב-29/8/2008 13:55
צענערענע
חלילה אין לי דבר נגדך- אחת עם ניק- גזעי כמו שלך, כנראה שיש לה גם הומור טוב,
הבעיה שלי עם כל המצטטים והמסרסים, המקצוענים, שלפעמים בורותם, עוברת את סכלותם.
נשלח ב-29/8/2008 13:45
הציטוט לא שלי אלא ,כפי שראית ,הביא אותו מישהו בפורום הסמוך.
מן הסתם הציטוט לא מדויק אבל תחליף את המילים "נביאי הבעל" ב,"המון העם."
המסר לא ישתנה.
נשלח ב-29/8/2008 13:35
צענערענע
בעידן התיקונים של המקורות- נביאי הבעל בהר הכרמל לא כרעו על ברכיהם ולא צעקו בקול, ה' הוא אלוקים.
זאת עשו המוני העם, נביאי הבעל נסו ונמלטו על נפשם, הרי זה ברור אם היו כורעים, וצועקים ה' הוא אלוקים, זה היה מעיד שחזרו בתשובה, את מעלה בדעתך שהיו שוחטים-כפי שעשו להם- חוזרים בתשובה?
כך בכל אופן מסופר בספר מלכים, שלנו. אולי לר' בונים, היה ספר מלכים אחר?? מלכים ג' של "יוכי ברנדס??" או משהו דומה?
נשלח ב-29/8/2008 13:21
"ר'' בונים מפשיכסה שאל פעם מה ההבדל בין המופתים של הרביים בזמנו--לבין המופת של
אליהו הנביא בהר הכרמל?
תשובתו: כשאליהו הנביא עשה מופת בהר הכרמל כל נביאי הבעל כרעו על ברכיהם וצעקו בקול
"ה'' הוא האלוקים" ,בימינו כשהרעבע עושה מופת יש לחסידים--היום העתונאים--על מה לדבר
ולכתוב. ולכן ה''ווארט'' שלו היה ככתוב בסידור: "אותות ומופתים באדמת בני חם". "
אני סולח לך השיב היהודי- אבל למה אמרת עלי שאני שקרן ורמאי?
-אני אמרתי את זה? אני אמרתי את זה?- את זה צריכים להגיד? מי לא יודע את זה????
נשלח ב-29/8/2008 12:58
ירוחםשמ
מדוע לא תביא גאולה לעולם ותספר שזו בדיחה מספר הבדיחה והחידוד לדרוינוב.
נשלח ב-29/8/2008 12:56
[ירוחם,
סוף מוצלח יותר לסיפורך יכול להיות -
...כולם שאלו בהתפעמות- ואז בדיוק היתה השריפה הגדולה בשדלץ???.
מה פתאום! הרי לא היתה כל שריפה בשדלץ - הרבי כיבה אותה במחשבתו עוד טרם פרצה!...]
נשלח ב-29/8/2008 12:18
שח בשברון לב חסיד-אפיקורסים- משכילים- חופשיים- וכל קטני האמונה והדעת, סיפור אמיתי שראיתי במו עייני,
הרבי שליט"א ישב מהורהר מאד בסעודה השלישית, בש"ק פ' משפטים, לפתע הוא קם ממקומו וצעק!!! אש אש אש. שריפה שריפה שריפה, הכל נשרף בית הכנסת וספרי התורה, שדלץ שדלץ שדלץ. התישב באנחה גדולה ובכה
כולם שאלו בהתפעמות- ואז בדיוק היתה השריפה הגדולה בשדלץ???.
מה פתאום- הרי לא היתה כל שריפה בשדלץ. אבל זה לא העיקר השרפה! העיקר בסיפור הוא הגדולה של הרבי שליטא, לשבת בלובלין, ולראות עד שדלץ?! זה כלום בעיינכם?
נשלח ב-29/8/2008 10:49
קלי', אתה קורא שוטה לשלמה מיימון? הסיפור מוזר מאד.
נשלח ב-29/8/2008 10:43
שוטה, פתי מאמין לכל דבר... סיפר לי אחד שהלך לאדמו"ר * ובחדר הקבלה שאלו משמשו כבדרך אגב בתוך שיחה סתמית מה שמו... הלה שהבין לאן נושבת הרוח ענה: משה... לאחר זמן כשנתקבל אצל * פתח הלה: משה מה שלומך... העמיד ההוא פני נדהם ותמה: מנין לכ"ק ששמי משה... חייך * בהנאה ואמר: זה כתוב על מצחך... אז קרא הלה: אבל שמי אינו משה כפי שאמרתי למשמשך אלא חיים... ומיד ברח משם... חחח... בעלי מופתים!!! כנראה, כשם שהזנות היא תופעת טבע המשלימה את הצורך האנושי במין, כן שרלטנים למיניהם הם יצירת הטבע כדי להשלים צורכם הנפשי של פתאים במחוללי ניסים ויודעי כל. השי"ת ישמרנו מהם ומהמונם!!! נ.ב. אשמח אם יעלו כאן גם מעט ממופתיו של * למען דעת כל עמי הארץ כי גם בדורנו דור שפל יש אלוקים בישראל.
