מיני-רציו:
* סעיף 9(ב1)(2) לחוק המתווכים במקרקעין, הקובע כי תקופת הבלעדיות לעניין דירה לא תעלה על שישה חודשים, לא ניתן להתנאה. לפיכך, כתב הארכת הבלעדיות שנחתם בין הצדדים איננו תקף, והתובע אינו זכאי לדמי תיווך.
רציו:
בין התובע, מתווך, ובין הנתבעת נחתם הסכם בלעדיות לתקופה של 6 חודשים למתן שירותי תיווך במקרקעין, למכירת דירה שבבעלותה. תקופת הבלעדיות הוארכה לפרק זמן נוסף של 6 חודשים ע"פ כתב הארכה. המחלוקות בין בעלי הדין הן שתיים בעיקרן. האחת, האם התובע היה ה"גורם היעיל לעסקה" והאם הוא ביצע פעולות שיווק כנדרש בחוק ובתקנות בהתייחס להסכם בלעדיות. השנייה, האם כתב הארכה תקף.
.
בימ"ש השלום דחה את התביעה בקובעו:
מטרת חקיקת חוק המתווכים במקרקעין הייתה להגן על הצרכן. מגמת המחוקק בהוספת תניות והגבלות לעניין הבלעדיות הייתה ליצור "נוסחה" המאזנת בין האינטרס העסקי של המתווך, שהוא אינטרס כלכלי לגיטימי, לבין האינטרס של הצרכן, שאינו מצוי ברזי מקצוע התיווך ואינו מודע די לפרטי העיסוק בתיווך שראוי שיקבלו ביטוי בהתקשרות עם המתווך וזקוק להגנת המחוקק.
סעיף 9(ב1)(2) לחוק קובע כי תקופת הבלעדיות לעניין דירה לא תעלה על שישה חודשים מיום ההזמנה. ההוראה באה להבטיח ביצוע פעולות שיווק נמרצות של המתווך בתקופת הבלעדיות וכן באה להגן על הצרכן אשר קשור למתווך "בלעדי" וחייב בתשלום דמי התיווך, גם אם לא הוא שהביא ליצירת העסקה בסופו של יום.
מתן אפשרות להתנות על הוראות חוק המתווכים במקרקעין, בפרט כאשר הצרכן מצוי נחיתות לנוכח ידיעותיו המועטות, יהיה בו משום פגיעה במטרות החוק. לפיכך יש לקבוע, כי אין לראות בהוראת סעיף 9(ב1)(2) הנ"ל הוראה דיספוזיטיבית.
בנסיבות העניין ולאור הקביעה כי לא ניתן להתנות על הוראת סעיף 9(ב1)(2), יש לקבוע כי כתב הארכה אינו תקף ולא עומדת לתובע הזכות לקבל דמי תיווך בגינו במעמדו כמתווך בלעדי . כך גם התובע לא זכאי לקבל דמי תיווך כמתווך לא בלעדי, הואיל ולא הוכח שהוא היה ה"גורם היעיל" לעסקת המכר, שכן פרסום הדירה באינטרנט ע"י הנתבעת, הוא שהביא למכירתה.
