נגעת בנקודה רגישה המפעפעת אצלי זה זמן לגבי הרבה מדרכי התנהלותינו:
לדעתי אשכולות מתלהמים ומתקוממים כמו ההוא על החולצות הכחולות שהזכרת
ועוד כל מיני משפטי התלהבות קיצוניים הנשמעים מידי פעם לא תורמים ואף פוגעים בכל ניסיון אמיתי לשינוי.
הרי איננו באמת רוצים להגר לאיזה מדינת 'אוגנדה אחת' ולהקים שם קהילה כלבבנו.
המטרה היא להשפיע ולהחזיר את ה'כלל ישראל' לדרך הישר שלפני המהפכה הקרומקייט החומייניסטית לפני כעשרים שנה.
כל בר-בי-רב שבתי עיניו במקומם מבין שההשפעה הנדרשת על תהליכים כל כך כבדים וגלובליים מחד, ועדינים ושבירים מאידך, צריכה להיות בשימת לב זהירה להלכי הרוח בציבור ולפעמים גם שמירת סכינים בבטן.
חבל שיש כאלה המתפקדים כחפרפרת קיצונית מושתלת שב"כ בהתנחלות ימנית.
האיום הכי גדול ליוזמת אגודה אחת התלויה גם כך על בלימה, אלו האנשים ה'כחולים' ההם הדורשים להתיר לעצמם "טלויזיה בחדר השינה" (כלשונו), וכל בשר תאוה אחר בכל כסות אידיאולוגית שתקרה לדרכם.
אם אלו יהיו פנינו ופני מפלגת טוב בבואם למלחמה על ליבו של הציבור הרחב, אין ספק שבמקרה הטוב נעלם מהר מאוד אל תהום הנשיה או לחילופין במקרה הרע - תיווצר כאן לא יותר מגירסא ישראלית רפורמית קונסרווטיבית כזו האמריקאית, לצד החרדיות השמרנית שתמשיך להדרדר לכיוון השני.
הזהרו נא!
