מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

אגודה אחת

אוֹיָהּ, כִּי גִּדַּפְתָּ! (שיר)


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2

סך הכל 2 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהתחלה לסוף

נשלח ב-22/9/2008 23:35

אוֹיָהּ, כִּי גִּדַּפְתָּ! (שיר)

פורסם בבח"ח על רקע פרשיית הילדה מאלעד שהוריה עתרו לבהמ"ש לאור דחייתה מבית הספר. לחוות דעתכם אודה.

אוֹיָהּ, כִּי גִּדַּפְתָּ! / הבודד

א.

יוֹם שָׁרָב הִפְצִיעַ,

חַמָּה שָׁלְחָה קַרְנֶיהָ

בֵּין שִׁפּוּלֵי הָאֹהֶל.

הוּא נֵעוֹר בִּקְפִיצָה,

בְּזִיק תִּקְוָה חָלַץ מָתְנָיו,

קוּמוּ, עוּרוּ, אֲהוּבַי,

כִּי הַיּוֹם תְּחִלָּה וָקֵץ לִתְלָאוֹתֵינוּ.

הַאֲמִינוּ לִי, בָּנַי,

אַךְ עוֹד יוֹם אֶחָד אֲשׁוֹטֵט,

לָתוּר אַחַר מָקוֹם לְמִשְׁכָּנֵנוּ.

הֵיי, אַתָּה, לָמָּה דִּמְעָה תִּמְחֶה?

עוֹד יָבֹא הַיּוֹם, עוֹד בֵּין אֹהָלִים

עִם בְּנֵי גִּילְךָ תְּקַפֵּץ,

כִּי הַיּוֹם, הֵן הַיּוֹם, לֹא כְּעָנִי בַּפֶּתַח עוֹד אָבֹא,

אֶל הַדָּנִים הוֹלֵך אָנֹכִי, שְׁאֵרֵי בָּשָׂר אֲנַחְנוּ.

שָׁם בְּחִבָּה יְקַבְּלוּ פָּנַי,

אֶת אָהֳלִי בֵּינוֹתָם אֶטַּע,

וְאַתֶּם, בָּנַי, הֵאָזְרוּ בִּגְבוּרָה,

לָמָּה לָךְ יַקִּירָתִי, כְּבֹשׁ פָּנַיִךְ בִּבְכִי?

הֲלֹא תֵּדְעִי כִּי דָּנִים אֲנַחְנוּ?

שַׁאֲלִי אֶת סַבְתָּא שְׁלוֹמִית

בָּרְכוּנִי אַחַי, חַזְּקוּ אֶת יָדִי,

הֵן הַפַּעַם אֶל הַמְּנוּחָה נַגִּיעַ.

כָּךְ יָצָא אֶת אָהֳלוֹ,

וְשִׁיר נֹחַם בְּלִבּוֹ,

עַל הַגִּבְעָה טִפֵּס בַּעֲלִיזוּת,

שׁוֹהֶה קִמְעָא אֶל מוּל הַנּוֹף.

אָהּ! מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל,

הִנֵּה הָעָם שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו,

אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ - - -

וּמִיָּד נִתְעַשֵּׁת.

לָמָה אֶשְׁהֶה? הִנֵּה שֵׁבֶט הַדָּנִי,

הִנֵּה בְּנֵי חוּשִׁים, אַחַי, מִשְׁפַּחְתִּי,

אָסוּרָה לְאָהֳלֵיהֶם, אָשִׂיחָה צָרָתִי,

הֲלֹא מִבְּשָׂרָם לֹא יִתְעַלְּמוּ.

ב.

אַךְ אֲבוֹי, כִּי עִם בּוֹאוֹ בְּמִשְׁעוֹלֵי הַמַּחֲנֶה,

עֵינַיִם קַפְדָּנִיּוֹת עַל פָּנָיו נִנְעֲצוּ,

מַה לְּךָ פֹּה וּמִי לְךָ פֹּה? שְׁאָלוּהוּ מַבָּטִים,

נֶאֶלְמוּ הַכֹּל כְּזוֹעֲקִים: זָר אַתָּה לָנוּ,

כַּלֵּה מְלַאכְתְּךָ וְצֵא!

וְהוּא לֹא חָת וְלֹא נָסוֹג,

בֶּטַח יֵלֵךְ בְּיִחוּסוֹ,

הֵן בֶּן שְׁלוֹמִית אֲנִי,

מַה מֶּנִי יַהֲלֹךְ,

מִי דָּנִי יוֹתֵר מִמֶּנִּי?

אֶל בֵּית הַדִּין נִכְנַס

בְּקוֹמָה זְקוּפָה,

מַהֲרוּ דַּיָּנִים, שִׁפְטוּ אֶת מִשְׁפָּטִי,

תְּנוּ לִי אֲחוּזַת אֹהֶל בְּתוֹכְכֶם,

וְאֶקְבְּעָה אֶת מִשְׁכָּנִי לִפְנֵיכֶם,

עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל,

וְלוּ אֲמַהֵר כִּי אָז לְעֵת עֶרֶב,

יוּכְלוּ זַאֲטוּטַי לָשׂוּחַ בֵּין חוֹלוֹת

עִם יַלְדֵי הַמַּחֲנֶה.

לְאַט לְךָ, בֶּן שְׁלוֹמִית,

הֵשִׁיבוּהוּ בְּיֹבֶשׁ,

לֹא קַלָּה הַדֶּרֶךְ,

הֲלֹא תֵּדַע כִּי בֶּן מִצְרִי אַתָּה,

אֲבוֹי, יַקִּירֵנוּ, בֶּן מִצְרִי - - -

קוֹמָתוֹ שָׁחָה בְּאַחַת,

אֶת עֵינָיו הִשְׁפִּיל,

…וְאִם כָּךְ… גִּמְגֵּם בִּכְבֵדוּת,

שׁוּב לֹא דָּנִי אָנֹכִי??

וְאִמָּא שְׁלוֹמִית, לֹֹא מִשֶּׁלָּכֶם הִיא??

וְזַרְעָהּ??

לֹא, לֹא, פָּלְטוּ הַכֹּל בְּלַחַשׁ,

וְעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת בְּרַחֲמִים,

מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ, בַּמֶּה נְחַזֵּק אֶת רוּחֲךָ?

שֶׁמָּא קֶרֶן צְדָקָה? אוֹ מִכְתַּב בְּרָכָה?

רַק אַל תַּגְדִּיל בַּקֵּשׁ,

כִּי מָקוֹם בַּמַּחֲנֶה אַיִן.

ג.

כָּךְ סָב עַל צִירוֹ,

וַיֵּצֵא אֶל הַמִּדְבָּר.

וּלְמוּל עֵינָיו - פְּנֵי יְלָדָיו הַתְּמִימוֹת,

מַבָּעִים נִכְסָפִים, תְּקָווֹת אֲבוּדוֹת,

וַתִּדְמַע עֵינוֹ - - -

בִּצְעָדִים כּוֹשְׁלִים שָׁב אֶל גִּבְעָתוֹ,

וְהִנֵּה עִכְּבוּהוּ שְׁנֵי דָּנִיִּים,

יִסְלַח נָא, ר' אִיד, נוּ, מַה נִּפְסַק?

שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ, יְדִידַי, שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ מִצָּרוֹת.

"בֶּן מִצְרִי, אָה?", "שׁוֹיְן, מַה לַּעֲשׂוֹת,

הֲלֹא אָבִיךָ, לֹא צַדִּיק גָּדוֹל הָיָה,

בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה…".

מַה תֵּדְעוּ עַל אָבִי, שֶׁאֲנִי לֹא אֵדַע?

כָּאן כְּבָר לֹא עָמְדָה לוֹ סַבְלָנוּתוֹ,

לֹא חָשׁוּב, לֹא נוֹרָא, חִשְּׁבוּ לָסֶגֶת.

אַךְ הוּא לֹא הִרְפָּה.

הֲגַם אָבִי בְּעוֹכְרֵנִי? מֶה עָשָׂה? מֶה הָיָה?

בְּלֵית בְּרֵרָה הִפְטִירוּ:

הֵן אָנַס אֶת אִמְּךָ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן,

וְהִגְדִּיל עֲשׂוֹת לְהַכּוֹת אֶת אִישָׁהּ,

אַךְ בָּרוּך ה', כִּי לֹא הִשְׁבִּית גּוֹאֵל,

וּבִמְחִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, הֵמִיתוֹ מֹשֶׁה - - -

אוֹי, אֲבוֹי לִי, הֵחֵל מִתְנוֹעֵעַ בְּבִלְבּוּל,

וּבְעוֹדוֹ נוֹפֵל כַּהֲלוּם מַכָּה,

שְׂפָתָיו יְמַלְמְלוּ:

…הֵן זֶה הוּא שֶׁבִּשְׁמוֹ הֻדַּחְתִּי,

שֶׁמִּנַּחֲלָתוֹ גֹּרַשְׁתִּי,

וְעַתָּה תּוֹדִיעוּנִי כִּי הֵמִית אָבִי?

אֲהָהּ, אוֹיָהּ לִי - - -

וַיְגַדֵּף.

וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה.

וַיַּנִּיחוּהוּ בַּמִּשְׁמָר,

לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'.

וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

וַיִּרְגְּמוּ אוֹתוֹ אָבֶן.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

_________________

ה' בדד ינחני

נשלח ב-24/9/2008 18:08

מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם

(משלי י"ז)

נשלח ב-24/9/2008 17:25

טוב, היה לי בראש פוסט שלם אבל חצי ממנו הלך אחרי הודעתו השניה של 'הבודד'...

לגבי ההקבלה שעשיתי ליל"ג, ניתן לנתח את שירת יל"ג במספר מישורים, ולצורך זה אקח את 'קוצו של יוד' (להלן קש"י) הנודע, למרות שיש אחרים שבהם הענין בולט לא פחות ואולי יותר (שני יוסף בן שמעון). יל"ג מותח בקש"י ביקורת תיאולוגית, חברתית, ועושה בשתיהן שימוש פוליטי. הביקורת החברתית של יל"ג איננה צריכה לי ולדילי, ודי להזכיר את הביקורת על מעמד האשה, חיי הבטלה, ואי לימודי מלאכה, ובלשונו:

וּבַת-שׁוּעַ וּבַעֲלָהּ יָשְׁבוּ שָׁלֹש שָׁנִים

וַיֹּאכְלוּ דְּגַן שָׁמַיִם עַל שֻׁלְחַן רַב חֵפֶר;

הִיא הָרְתָה וְיָלְדָה וְהֵינִיקָה בָנִים,

הוּא הִתְפַּלֵּל וְלָמַד וְקָרָא בַסֵּפֶר.

בָּרְבִיעִית פָּסַק הַמָּן, וְאוֹכְלָיו הִבִּיטוּ

מִסְּבִיבָם וַיִּהְיוּ לִנְצִיבֵי אֶבֶן;

מַה-יֹאכְלוּ הֵם? מָה לִילָדֵימוֹ יוֹשִׁיטוּ?

אֵיךְ יִבְנוּ בֵיתָם מִבְּלִי לְבֵנִים וָתֶבֶן?

כִּי מֵיטַב שְׁנוֹתָם חָלְפוּ וּמְאוּמָה לֹא עָשֹוּ

בִּלְתִּי אִם הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר רָכָשׁוּ.

...

אָז יָחֵל הִלֵּל לְשַׁחֵר לַטֶּרֶף...

אַךְ שָׁוְא יִגְזוֹר עַל יָמִין, יַחְתֹּף עַל שְׂמֹאל,

בַּכֹּל הַהַצְלָחָה תֵּפֶן לוֹ עֹרֶף,

כִּי לֹא נֹאכַל הַיּוֹם אִם לֹא נָכִין מִתְּמוֹל.

וּמַה-יַּעֲשֶׂה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה?

לִהְיוֹת גּוֹבֶה הַמַּס לֹא יֵדַע לְשׁוֹן הַמְּדִינָה,

לְשׁוֹחֵט – רַךְ לֵב הוּא, לִמְלַמֵּד – חֲלוּשׁ רֵאָה,

לְסוֹחֵר – אֵין לוֹ כֶּסֶף, לְחַזָּן – קוֹל נְגִינָה;

עוֹד יֵשׁ פַּרְנָסַת שַׁמָּשִׁים, שַׁדְכָנִים,

אַךְ עַל אַחַת מֵהֵנָּה שִׁבְעָה בַטְלָנִים.

וּבֵין כֹּה יוֹם יִרְדֹּף יוֹם, יֶרַח יַשִּׂיג יֶרַח,

הַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה חֶלְקָם יִדְרֹשׁוּ;

הַכֶּסֶף הַמְּזֻמָּן נָמֵס כַּקֶּרַח,

גַּם מַתְּנוֹת-הַדְּרָשָׁה בָּאוּ בֵּית הַנֹּשֶׁה.

מָה-אַחֲרִיתֵנוּ, הִלֵּל!? – תִּשְׁאַל בַּת-שׁוּעַ –

הֲתִשְׁכַּח כִּי הִנְּךָ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים?

– "לִמְדִינוֹת הַיָּם אֲנַסֶּה לָנוּעַ:

שָׁם, יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, הַכֶּסֶף כָּאֲבָנִים,

אוּלַי יִקָּרֶה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתִי

וִיגַל עֵינַי לִרְאוֹת מְקוֹר פַּרְנָסָתִי".

לצד הביקורת החברתית מותח יל"ג ביקרת תיאולוגית קשה, אפילו קשה מאד, ובה הוא עושה כדרכו של משורר שימוש מניפוליטיבי וציני להחריד. הוא לועג לפלפולי הלומדים,

וּבְהֵעָשׂוֹתוֹ בַּר-מִצְוָה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים

דָּרַשׁ בְּסוּגְיַת "הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים"...

בז לבורותם,

וּבְהִלְכַת הַמְּסִלָּה יַעֲסֹק כָּל תַּלְמִיד-בָּחוּר,

וְאַחֲרֵי שַׁקְלָא וְטַרְיָא פֶּה אֶחָד הֶחֱלִיטוּ

כִּי מְכוֹנַת הַקִּיטוֹר הִיא הַכֶּלֶב הַשָּׁחוֹר

אֲשֶׁר בּוֹ יִשְׁתַּמְּשׁוּ לִקְפִיצַת הַדֶּרֶך,

כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר "בְּרִית מְנוּחָה" בָּאֹרֶךְ

מתריס כנגד ההחמרה המנשאת את נושאה,

יֵדַע רַק חֲרוֹב וְהַחֲרֵם, הַטְרִיף וֶאֱסוֹר;

וּבִבְקִיאוּתוֹ בְּפוֹסְקִים וּבִגְמָרָא

בְּרַאֲיוֹת לִפְסָקָיו לֹא יָדַע מַחֲסוֹר,

וַיֵּצֵא לוֹ שֵׁם כְּרֹאשׁ הַמַּחֲמִירִים,

וַיִּמָּנֶה בֵּין הַגְּאוֹנִים הָאַדִּירִים

ובראש כל חותר נגד הפורמליות ההלכתית,
אַךְ קוֹצוֹ שֶׁל יוּד הוּא הֲרָגָנִי

וב'אשקא דריספק' זועקת ההתרסה כלפי חוסר הרגישות שבפורמליות,

אַשַּׁקָּא דְּרִסְפַּק חָרִיב בֶּתֵּר

וּשְׁנֵי גַּרְעִינֵי שְׂעֹרִים הֶחֱרִיבוּ נָוִי!" –

למרות כל זאת, חטאו של יל"ג לא היה בהתרסה, ורבים המתריסים, אלא בשימוש הפוליטי שעשה בה. כבר נודעה דמותו של 'רב ופסי הכזרי' של קש"י (רמז למתחילים: החליפו את סדר האותיות בשם), ואף נודע שהמעשה היה בדיוק ההיפך מהשימוש שעשה בו יל"ג כנקמה על פיטוריו ממשרתו בשאוויל (רי"ז הכשיר את הגט, אולם יל"ג עשה שימוש לגנאי בעצם הענין במטרה להשמיץ את רי"ז). גנותו של יל"ג היא בשימוש שעשה בהתרסה כדי למוטט את חומות החברה, ובמחנה הפוליטי אליו השתייך. בביקורתו (ב'שני יוסף בן שמעון', שהיא רומנסה פוליטית) על עוולות הנהגת הקהל הוא עושה שימוש ציני בטרגדיה האישית של יוסף בן שמעון האמיתי, ובכך מטשטש את הביקורת המהותית שלו העוברת כחוט השני לאורך העלילה. זו ביקורת הורסת, לא ביקורת בונה.

הביקורת שהובעה בשירו של 'הבודד' לא כללה (לטעמי, כפי שהזכרתי למעלה, וכפי שכתב הוא עצמו) כל ביקורת תיאולוגית, אלא ביקורת חברתית שעיקרה מופנה כלפי חוסר הרגישות שלנו כאנשים אל הסטטיסטים היבשים כביכול שנמצאים מולנו. הדימוי שעשיתי ליל"ג לא כלל איפה דימוי למרכיב הפוליטי והשלילי, אלא לסגנון ולביקורת האמיתית.

תוקן על ידי יעקב135 ב- 24/09/2008 17:26:16

נשלח ב-24/9/2008 13:33

אתה רוצה לענות או לעסוק בפרופיל הפסיכולוגי שלי?

ידיעה שהתפרסמה זה היום
יו"ר האוהדים של ביתר ירושלים הודיע על פתיחת בית ספר מיוחד לילדי האוהדים של הקבוצה. הוא נימק את הצעד בכך שלא יתכן שנצר למשפחה ביתרית לא יידע את מסורת קבוצתו וגורע מכך, הוא ייחשף למסורות שונות כגון מכבי או הפועל.
כיצד יתכן, שאל היו"ר, שילדינו יגיעו לבית ספר אבלים וחפויי ראש למחרת הפסד ובן לאוהדי הפועל ישמח לאידם ויפגע בנפשם הרגישה?
בתשובה שאלת כתבינו, האם בבית הספר החדש ילמדו גם את תוכנית הליבה והאם יגישו את התלמידים לבגרות, ענה היו"ר שאין שום סבה שהתלמידים יעסקו בזוטות פרט מאשר לעיקר וכידוע אין גדולה כמו ביתר.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/09/2008 13:39:35

נשלח ב-24/9/2008 12:55

אני לא עונה לשאלות שלא נשאלו כדי לקבל תשובה.

נשלח ב-24/9/2008 12:52

לומד
כמה מוסדות חינוך צריך לפתוח?
מספיק חסידים וספרדים וליטאים ואמריקאים והונגרים ורומנים ורוסים וחאלבים ועירקים ?
אן האם צריך גם תימני בלדי, יתמני שאמי, תימני דרדעי?
הונגרי אונטרלעננדער, הונגרי אויבערלענדער?

איפה נעצור?

נשלח ב-24/9/2008 12:48

אלישיר

אין ספק שאתה צודק. ואין לי מושג אם יש דעה שונה בענין זה (זה משפט מגוחך קצת, אבל בדרך כלל אני מצליח להבין שיש דעה שונה, המתבססת על הנחות אחרות, והבנות שונות. וכאן זה קצת יותר קשה).

הן ליהדות החרדית (המתבדלת), והן לבעלי התשובה, טוב יותר לחיות בנפרד. אין שום סיבה שבעלי התשובה יקבלו את הנחות היסוד החברתיות של החרדים, אין לזה קשר לתורה ומצוות. ואין שום סיבה שהחברה החרדית תיאלץ לעמוד במסה גדולה כ"כ של אנשים שלא מקבלים את הנחות היסוד הללו. (כי ככלות הכל, גם אם נניח שבעלי התשובה כן צריכים לקבל אותן, המציאות היא שהם מערערים עליהם, ובצדק).
הפתרון הטוב לכולם הוא קהילות נפרדות. וקהילת בעלי התשובה אינה פחותה בחשיבותה, ההיפך הוא הנכון.

זה לא פוטר את אף אחד מן הערבות הישראלית ההדדית.

ואתה צודק בעוד דבר, יש התנשאות לא מוצדקת, לגמרי לא. ההבדלה שאני קורא לה לא באה ממקום של התנשאות, ואת ההתנשאות הזו צריך להכחיד מן העולם. רק אחרי שהיא תוכחד יהיה אפשר לקרוא להבדלה, ולא להיחשד בהתנשאות שאינה במקומה.

ואכן, יותר קשה לחנך ולהסביר שיש כל מיני שלא ממקום של התנשאות. אבל זו כבר הבעיה שלנו, שנצטרך להתמודד עימה. איך מסבירים הבדל ושוני בלא להתנשא. הבעיה הזו כבר מונחת בפתחינו גם בלי בעלי התשובה היקרים, גם בגלל שיש חסידים וספרדים וליטאים ואמריקאים והונגרים ורומנים ורוסים וחאלבים ועירקים וכו', ב"ה.

(ופעם, כששמע הגרנ"צ פינקל ראש ישיבת מיר שמישהו מזכיר שבבית מדרש של ה"צרפתים" יש כך וכך, נענה בגערה ואמר, מה, הם פועלים זרים שיש לקראם בשמות לוואי?)

נשלח ב-24/9/2008 12:36

בעזהי"ת

   לומדמכלאדם.
   תוך כדי שאתה למעשה נותן חיזוק לדעה המתגבשת אצלי זה זמן, וכבר הבעתי ניצנים ראשונים שלה במקומות שונים - על הדרך הנכונה יותר לחוזרים בתשובה, שלא לנסות להפוך כאילו היו חרדים מלידה - דבר הגורם נזק, הן ולהם והן -מסתבר- לקהילה החרדית; הרי עולה וניבטת כאן סוגיא נוספת שההתמודדות איתה, על פניו, לא נראית פשוטה.

   הרי הקהילה החרדית מבדלת את עצמה מכל קהילה אחרת, על ידי התנשאות וריחוק. הדת"לים הם דלי"ם ומזרוחניקעס, והחילויינים - טוב הם כבר חילויינים ואין צריך להרחיב כלפיהם.

   אבל הנה כאן אמורה לקום קהילה של יהודים נפלאים, יהודים שהרבה מהם שילמו מחיר כבד מאוד מאוד בשביל לכנוס תחת עול מלכות שמים (לא אכנס לסיפור האישי שלי, רק אזכיר חבר שהיה שותף ברשת מסעדות קטנה במקסיקו, ועזב את הכל לטובת ישיבה מוזנחת במאה שערים, לטובת חיי לחץ - לעומת אשר בוודאי במקסיקו, כמדינת עולם שלישי, וכבעל ממון, היה חי כמו גביר, ולא רק במובן הכספי אלא גם במובן ההוללות), והנה זה שהם לאו דווקא עוטים לראשם סאמעט או קנייטש (ולשם הקיצור נטלתי את אלה - ומובן מאליו שאינם אלא להדגים את העיקרון), אינו אומר שהם יהודים פחות טובים מכל חובש המבורג ועוטה פראק, לא פחות תלמידי חכמים ולא פחות עובדי ה'...

   אני רואה מצד השקופעדיגים בעולם החרדי, את האפשרות הזו, כאיום עוד יותר גרוע על 'צעירי הצאן', מאשר הנסיון (המוטעה לדעתי!), להפוך אותם לחרדים גמורים מבטן ומלידה, כולל אימוץ המבטא האשכנזי, ואפילו תימנים או מרוקאים שילמדו אידיש שוטפת.

נשלח ב-24/9/2008 12:21

הבודד כתב:
לענין זה, יפה ההקבלה למעשה המגדף. אחר מעשה, הוא אכן בן מות כי חרף מערכות אלקים חיים, אבל מי גרם לו שיגדף? מי הביא אותו לנקודת שפל כזו?

המדרש רואה בזה כעין "הוכיח סופו על תחילתו", ומוכיח את צדקתם של בני ישראל, שאכן היה צורך להתרחק מאדם כזה, שברגע של אכזבה ממה שלדעתו היה מגיע לו, עמד וגידף.

אם ההשקפה החרדית צריכה חיזוק, המדרש הזה הוא בדיוק מה שהיא זקוקה לו.

נראה לי שכמעט כל טענותיך נענו. גם השאלה המיתממת, מדוע כמעט כל מי שקרא את השיר, ראה בו בוז ולעג.

נשלח ב-24/9/2008 12:08

הבודד כתב:

אלא שלמרבה האירוניה, האחראים הישירים להנצחת הפחיתות הרוחנית של בעלי תשובה, משפחות מזרחיות כאלה ואחרות, הם דווקא אלו שעשו הכל כדי לשמור על הריחוק בינם לשאר העם, על הסנוב האליטיסטי של בני התורה. אילו היו בוגרי הישיבות גמישים יותר, פתוחים יותר לקבל את השונה ולתת לו את ההזדמנות להשתלב כשוה בין שוים בקהילת בני התורה, הוא מזמן היה מתעלה ומתפתח עד לרמה הרוחנית המתבקשת כדי לזכות באשרת התרועעות עם ילדינו.

תרשה לי להיות בוטה לרגע, ולומר משהו לגמרי לא פוליטיקלי קורקט, שאני בטוח שיתנפלו עלי בשלו.

את הדרך הזו ניסינו, עשרות שנים. המחיר שעולם הישיבות שילם עליה הוא גבוה מאוד, גבוה מדי. ואין לו שום הצדקה. יש לי מספיק דוגמאות המוכרות לי אישית, ששילוב של חדשים מקרוב באו במערכת הקיימת גרם נזק לכולם, גם לישנים וגם לחדשים.
הדבר דומה לאותה אפליה לטובה המקובלת כיום, שקשי למידה מקבלים. את הביקורת עליה אני מניח שתוכל להבין בעצמך.
אחד מגדולי הדור הקודם התבטא באופן חריף אף יותר, ואמר לפני כמה עשרות שנים "על כל אחד שנכנס, אחד יוצא".

לעניות דעתי, אין בתגובה זאת שמץ של פגיעה בבעלי התשובה היקרים. מאחר שאני מניח שעניות דעתי לא תתקבל אצלם, אני מתנצל מראש ומוכן לנסות להסביר מדוע עניות דעתי היא כך. אך איני יכול להתחייב שאשכנע.

נשלח ב-24/9/2008 11:56

קשה לי להבין מדוע השיר התקבל כלעגני וכפרני. דומני שהנטיה הכפייתית לבחון דבר ראשית-כל במשקפי 'הלנו אתה אם לצרינו' פגעה גם ביצירתי.

אז, אם כך, אשיב תחילה על הטענות, ולאחר מכן אנסה, ברשותכם, להציג את מה שאני רואה בשיר:

א. אילו היה השיר מותח ביקורת על פסיקתו של משה, כפי שמובא במדרשי חכמים, הוא אכן היה בעייתי ומוצדקת היתה ההקבלה לשירת יל"ג. אבל השיר במכוון הציג סיפור שונה מהמופיע במדרשים. בן המצרי פונה בשיר לבית דינם של שבט דן, בית דין אלמוני, שהביקורת עליו היא לגיטימית. ככזה, הוא נשען אמנם על נקודת הפתיחה של המדרש הרואה את שורש הסיפור ב'עסקי מחנה', אבל בוחר לספר סיפור אחר שיאפשר בקלות לראות במעשה המגדף מסר חינוכי לעם וביקורת על התנהלותו עם זרים ו'פחותים'. [ואם תישמע ביקורת על הרשות לנטות מדרך המדרש באגדה, אני פטור מלהשיב עליה, כי לענ"ד כך דרכה של אגדה, ועכ"פ הכל מודים שאין בכך כפירה ואביזריה.]

דבר פשוט לכל מבין ששאלת קליטתו של בן המצרי במחנה דן היא נושא עמום, שאין עליו הוראה הלכתית ברורה (איפה שמענו על איסור חניה בשבט אחר?), ובודאי שניתן מקום להניח שמותר היה, ואף מצוה, לתת לבן המצרי את האפשרות להשתלב בקרב המחנה. [אלישיר סרק קטע ממאמר הדורך בגישה זו, אשמח לדעת את מקורו.]

ב. נשגב ממני להבין היכן נמצאה בשיר ביקורת על הריגת המגדף, או ככלל על היחס כלפיו לאחר שגידף. אדרבה, השיר מבכה על הטרגדיה שבגידופו שהפך עליו את גלגל מזלו מדחוי ומסכן, קרבן לאטימות חברתית, למחרף ומגדף בן מוות. האם לא זה, ורק זה, מה שבאה כותרת השיר לומר?

ומעתה למסר המובע בשיר ולזיקתו האקטואלית.

הטיעון המשמש את כל גודרי הגדרות ושומרי החומות מסביב לקהילתם המצומצמת הוא שאחרים אינם עומדים ברמה הרוחנית המתבקשת לקהלם. "אני לא רוצה שהבן שלי יסתובב עם הפרחחים האלו" נשמע תמיד כמו טיעון-מחץ שאין עליו תשובה, כי מי הוא זה שיהין לדרוש התפשרות בחינוך הילדים. אלא שלמרבה האירוניה, האחראים הישירים להנצחת הפחיתות הרוחנית של בעלי תשובה, משפחות מזרחיות כאלה ואחרות, הם דווקא אלו שעשו הכל כדי לשמור על הריחוק בינם לשאר העם, על הסנוב האליטיסטי של בני התורה. אילו היו בוגרי הישיבות גמישים יותר, פתוחים יותר לקבל את השונה ולתת לו את ההזדמנות להשתלב כשוה בין שוים בקהילת בני התורה, הוא מזמן היה מתעלה ומתפתח עד לרמה הרוחנית המתבקשת כדי לזכות באשרת התרועעות עם ילדינו.

והרי בענין הזה אנו משולים לאותו פושע שרצח את אביו, ובבואו לבית המשפט הוא מתחנן בפני השופט שיתחשב בעובדת היותו יתום... [קצת מזכיר את פנייתו של משי-זהב לבג"ץ להורות על ביטול המצעד, בשל הסכנה לחיי אדם שעשויה לבוא בעקבותיו..] אנו מוצאים צידוק להנהגתנו בנתון שאנו האחראים הישירים לו.

לענין זה, יפה ההקבלה למעשה המגדף. אחר מעשה, הוא אכן בן מות כי חרף מערכות אלקים חיים, אבל מי גרם לו שיגדף? מי הביא אותו לנקודת שפל כזו? [בהקשר המסויים שעלה לאחרונה - פנייה לערכאות של הורים דחויים - ההקבלה זועקת במיוחד. הרמת היד בתורת משה שבפניה לערכאות זהה לחלוטין לגידופו של בן המצרי. זה כזה, כושלים בייאושם ועושים מעשים ה'מצדיקים' מכאן ולהבא את היחס כלפם.]

בסיום השיר יש משום הבעת כאב על דרכו של העם בקיום התורה. "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה'". קל מאוד לקיים את התורה ברובד הצר שלה - עשיית דין עם הראוי לו. קשה פי כמה לעשות ככל אשר צוה ה' במובן רחב יותר, מחייב יותר, של עשיית הישר והטוב.

כשקוראים את פרשת המגדף בתורה, אשר תיכף ל"נוקב שם ה' מות יומת" עובר הכתוב לדון בהלכות נזיקין, הפרשנות המוצעת לעיל מקבלת משנה נופך.

נ.ב. קשה לי שלא להתייחס לדרך שבה התקבל השיר בעיני הקוראים, ומכאן אגב אורחא אף לתגובתו של בצ"כ לרשימתי בבח"ח:

רמזתי לעיל שאנו סובלים מרגישות-יתר בכל הנוגע לקבלת דברי ביקורת וחשוב לנו לבחון כל דעה או אמירה שהיא, ראשית-כל בזיהוי הכותב. לענ"ד, שרשי התופעה נעוצים בהנצחה-לעד השגויה של המאבק עם ההשכלה.

עד היום, שנת 2008, על אף שכל בר-דעת כבר מבין שזוהרה של ההשכלה התפוגג והיא, ככל תרבות או השקפה, מתמודדת עם בעיות קיומיות חמורות במיוחד, מכל מקום מרגיש עדיין כל נער או בוגר חרדי שהוא לוחם במלחמת תרבות. הוא נרדף הנאבק על זהותו. ומשכך, כל דבר נבחן מיד בשאלת הזהות: הלנו אתה אם לצרינו. רגע, הוא משלנו, או שמא מהבערלינערס ימ"ש?

לו היה רָפה המתח, והתודעה החרדית היתה משכילה להבין שזה שנות דור שעגלתנו עמוסה דיה כדי להרגיש טוב עם עצמה, היינו יכולים ביתר-קלות לקבל ביקורת, אף כי בוטה, על הראוי תיקון בחברתנו, ולא ממהרים לדחותה אך בשל הסגנון הלא-מספיק מחבק שלה.

ואחרי הכל, תודה מקרב לב על התייחסותכם.

_________________

ה' בדד ינחני

תוקן על ידי הבודד ב- 24/09/2008 12:02:27

נשלח ב-24/9/2008 10:54

יעקב

כמדומני שדברי מרחביה כלולים בדברי, "שהניח ממלא מקום כמותו". והרי כתבת "לא אלמן ישראל ואלוקיו", וכלומר, קם מחליף ליל"ג (מה מקור הביטוי הזה? גם יל"ג?). ומדוע יש צורך בבעל השמועה שיבהיר כוונתו, הלא שנינו שאין לו הכח לפרש יותר מכל אחד אחר (עגנון, שם שם), והרי השיר הלעגני עומד לפנינו לפרשו.

תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 24/09/2008 10:54:02

נשלח ב-24/9/2008 08:52

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2197760&whichpage=6&forum_id=1364#R_4

נשלח ב-24/9/2008 06:59

ראו כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2488387&forum_id=19616.

משעשע למדי הכיצד רואים עין_הקורא, מרחביה, ולומדמכלאדם כל אחד בדברי את הרהורי ליבו הוא...

[האמת שמרחביה צדק לחלוטין, ואם לומדמכלאדם צדק לא נדע עד אשר יבוא בעל השמועה והשיר ויבהיר את הטעון ביאור...].

נשלח ב-23/9/2008 19:59

בעזהי"ת

הופיע כבר ב'צוותא', ואמנם מתוך הקשר שונה מעט, אך בהיבט חשוב כלפי פרשת המקלל:

נשלח ב-23/9/2008 17:10

ינוח יל"ג על משכבו בשלום, לא אלמן ישראל ואלוקיו....

:-)

אני חייב לציין שהשיר הרשים אותי ביותר, ואף שעשעה אותי ההשוואה במידה מרובה, שכפי שכבר רמז בצ"כ היא יכולה לשמש כחרב פיפיות כנגד אותם הרואים עצמם מקופחים.

יש כאן נקודה באמת מעניינת, שלא נתתי אליה את ליבי עד כה, של הצגת המגדף כאדם חסר שייכות חברתית או גרוע מזאת (ממש אויס מנטש, בן של אנס גוי...), המגדף את אותו השם האשם בנידויו ובאומללותו ואפילו בחוסר יכולתו לשוב לאביו הגוי אותו המית אותו השם.

אין ספק שאבותינו לא היו עומדים בשום קריטריונים מערביים של מוסר והומאניות, והדין הפורמלי שנחתך הוא פשוט חד וכואב. לא ברורה לי לחלוטין הביקורת אותה ביקש השיר להביע (לפחות על פי הקשר פרסומו), מאחר ובכל השוואה שתהיה מי מפיס לידע האם ההרחקה כשורה היא אם לאו. בכל חברה היררכית שתהיה ימצאו המסכנים והמקופחים שאינם אשמים כלל במצבם, ואין הדבר מסור אלא לבוחן לבבות ומתהפך בתחבולות.

אני מהרהר שמא אין הביקורת מופנית אלא כלפינו, שבשטף מרוצתנו בקריאת השמו"ת אין אנו מפנים את ליבנו מהטקסט היבש והפורמלי אל הרגשות הפועמים מאחוריו, ואם כן הוא הדבר הרי שהביקורת אכן נוקבת ומהדהדת.

בית >

פורומים >

חברה וקהילה >

אגודה אחת >

אוֹיָהּ, כִּי גִּדַּפְתָּ! (שיר)

מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול

1 2

סך הכל 2 דפים.

שאלות ותשובות ·תנאי שימוש והצהרת פרטיות ·נגישות ·פרסמו אצלנו

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.