תביעות קטנות - איך, והאם שווה?

כפי שאמרתי, מקור החיוב הוא התחייבות החברה כלפי הרגולטור.
שנית, לגבי חוזה לטובת צ"ג, סעיף 36 עוסק בחוזה לטובת צד ג' ספציפי. אבל כאן הצד ג' הוא אנונימי ובלתי מסויים. כך שזה קצת יותר בעייתי.
והעיקר כמוש"כ.

אכן לענ"ד אין כאן עילה של הפרת חוזה אך גם מה שכתב אדון רוזנבלום שיש כאן חוזה לטובת צד ג' אינו נכון כלל שהרי ידוע שחוזה כזה הידוע לצד ג' אינו ניתן לשינוי ללא הסכמתו (חוק חוזים(חלק כללי) ס' 36 ) וכמובן שזה לא המקרה דנן.
לגבי התביעה עצמה אם המטרה היא הרתעתית אז אולי יש טעם בדבר,אבל אם המטרה היא פיצוי כספי אז צריך לדעת שהפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה יהיה מזערי (לפי סיפור הדברים לא נגרם לתובע נזק כספי ממשי אחר) כמו כן אפנה תשומת ליבכם ל תק 002020/06 אברהם גרוניך נגד סופרבוס בע"מ(תביעות קטנות)

הפוך. העילה החוזית - אם כבר קיימת - היא חוזה בין החברה למשרד התחבורה לטובת צד ג' - קרי: אתה, שהרי אין שום חוזה בינה לבינך. ההודעה על לוח הזמנים אינה הצעה, אלא מידע אינפורמטיבי.

מקור החיוב של החברה הוא התחייבות שלה כלפי הרגלוטור. מכאן גם חובתה לפצות את הנוסע.
ולכן, התביעה מתבססת על לשון המכרז בו זכתה החברה, ולשון החוזה בינה לבין משרד התחבורה.

באופן פרקטי, לא נכנסים לשאלות האלה, ואם יוכיח כאמור, יזכה בפיצוי.

התחייבותו של הנוסע היא לא ההגעה לתחנה אלא לשלם את תמורת הנסיעה, ולכן כל עוד זו לא קרתה, לא קמה התחייבותו החוזית.
לעומת זאת, חברת הנסיעות מחוייבת על פי החוזה לעבור בתחנה בשעות מסוימות ולאסוף נוסעים.
בכל מקרה עיקר כוונתי הייתה כי יהיה יותר קל לבסס תביעה מסוג זה על עילה חוזית ולא על עילה נזיקית (רשלנות? תרמית?) שתהיה קשה יותר להוכחה.

בן ענת, רעיון חביב.
אך לשיטתך, מרגע שהגיע לתחנה, כבר אסור לו לעזוב, שכן בכך נכרת החוזה?
לא מתקבל על הדעת. סביר להניח שהחוזה נכרת בעת התשלום לנהג, ואולי אף רק עם עקירת האוטובוס מהתחנה. שכן אם למשל, יראה נוסענו החביב את אשתו הקוראת לו, לאחר שעלה לאוטובוס, טרם ששילם. האם לא יוכל לרדת ממנו בלי לשלם? ואם כבר שילם, האם הנהג ישיב לו את כספו?

מר רוזנבלום הנכבד,
אופן הצגת שאלתך,שממנה משתמע לכאורה שהחוזה הוא בין ראובן לשמעון, בעוד לוי הוא זה הקוצר את פירותיו, אינו מדויק. 
לעניות דעתי ניתן לומר כי פרסום החברה על כי אוטובוס יוצא בשעה מסוימת הינה בבחינת הצעה לציבור, והגעתו של יעקב לתחנה הינה קיבול בדרך התנהגות.
ומשכך, נכרת חוזה ישירות בין יעקב לבין החברה.

סנסאי, ייש"כ.

אבל יש להדגיש, שכל דבריך הם רק על הצד, שכל כולה של הישות המשפטית הנקראת חברה בע"מ, אינה קיימת כלל.
ודבר זה אינו פשוט כלל וכלל, שהרי הסכימו כל השותפים לדבר, להתייחס לחברה כאל ישות משפטית, בעלת זכויות וחובות, ו"יד" לקנות ולמכור. וממילא, בעלי התפקידים בחברה, שהוסמכו על ידי הבעלים ושלוחיהם (מוסדות החברה: האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנכ"ל ויו"ר החברה), הינם לא רק שלוחים של בעלי המניות, אלא של החברה גופה.

מכוח העילה לתביעה המוגשת לעיל שזיכוי הזכויות בחוזה הוא כלפי האזרח אם יש לה עילת תביעה בבי"ד כגון קנס שקיבלו על עצמם שני הצדדים, או שמראש קיבלו ע"ע פסק הבית משפט, תוכל לתבעם לבי"ד, ובי"ד הוא לא דווקא בי"ד המוכר מטעם מוסדות המדינה אלא כל שלשה ת"ח בקיאים שראויים לדון ויזמנו את בעלי החברה הנ"ל לבי"ד, ומכיון שאין הבי"ד מוכר מטעם המדינה אין סיכוי שהחברה תתייחס למכתב התביעה ואז הבי"ד יאשר לך תביעה בערכאות.

הבעיה היחידה שעדיין תצטרך לפתור האם היום בחברה שיש לה כמה שותפים או מניות בציבור הרי שהתביעה היא כלפי כל אחד מהבעלים ואין אחד מהם שלא הגיע להתדיין מתיר לך להוציא ממון ע"י ערכאות כיון שהחברה שייכת לעוד אנשים, וגם שההסתברות אומרת שמי שמקבל את המכתבים הוא לא הבעלים אלא מזכירתו ויועציו שמחליטים אם להתייחס לפנייה ולשלוח עו"ד וכיוצא בזה, כך ששוב זה לא הבעלים החליט שהוא לא מגיע ולא בהכרח שיש לך היתר להוציא הממון בערכאות מחמת זה, אלא א"כ תאמר שיש להם דין שליחות או דאיהו דאזיק אנפשיה שהוא לא קורא את מכתביו, אך בפשטות אתה או הבי"ד צריכים לדאוג שהזימון לדין יגיע למתדיין עצמו ולא לתיבת דואר וכיוצא בזה.

תוקן על ידי סנסאי ב- 07/10/2008 0:13:20

מה אתה רוצה? X זה הסמל של אגד...!

חברות התח"צ אינן נותנות לשום גורם להתחרות בהן, מכח המונופול שניתן להן על ידי משרד התחבורה.

ההיגיון  אומר, שאם הן מונעות (בכח) מגורמים אחרים לספק שירות, הרי עליהן לעמוד בכך בעצמן, או לתת את הדין.

ולX שלא חותמת על כלום. סיפר פעם ראובן, שמעון הציק לי אתמול בדברים, מה עשה הקב"ה? הלכתי בלילה ושברתי לו את כל החלונות.....

אם צרכנים היו מתלוננים יותר, ולא אומרים "משמים" כשאין לזה טעם (זה נכון, כמובן. אבל אין בזה טעם), המדינה היתה נראית אחרת. טוב יותר.

אההה...יש עוד דרך לפעול
תעביר אותה
קורה
נראה שמשמיים נגזר שתלך לקו אחר....

_________________

X לא חותמת על כלום

אני מבין שכל פעילותה של חברת תחבורה ציבורית היא מכוח החוק והזיכיון שקיבלה ממשרד התחבורה, ובזיכיון זה היא קיבלה על עצמה לפעול על פי החוק ודיני המשפט הישראלי. אם איני טועה הרי שהמקבל ע"ע לדון רק בערכאות עונשו הוא שהוא נידון ע"פ ערכאות ולא ע"פ ד"ת, או שמא אני טועה?

ועדיין איך כל זה מאפשר לתבוע?
האם בחוזה כתוב שאם האוטובוס לא יבוא, ראובן ישלם פיצוי?
אולי הכל כמנהג המדינה ועל דעת כן חתמו?

כאן יש שאלת ביניים, אם יש רק חתימת חוזה, ולא היה קנין לטובת לוי, אם נקרא זכין.
ולכאורה, לא גרע מסיטומתא. שמאחר שמנהג המדינה לחתום חוזה בחתימה, אזי, גם אם אין קנין, אבל סיטומתא יש, דגמר ומקנה, וזכה.

כעת, נותר לברר, האם המדינה יכולה להיות שמעון, וחברת ההסעות הציבורית תהיה ראובן, וכאו"א מהציבור יהא לוי?

והאם ניתן לדון על הציבור כאגודה אחת, כלוי, או שצריך כל אחד ואחד בנפרד.
הנפק"מ בזה, שלעתים יש דברים שנעשים לטובת כלל הציבור, הגם, שההנאה מזה היא להרבה יחידים לא ידועים מראש. שבזה קשה יותר לומר שיש 'ישות משפטית' שנקרא הציבור.

וממילא נשאלת שאלה נוספת, האם קביעת מועדי הנסיעות נועד לסייע לכלל הציבור, או להרבה יחידים אנונימיים?

ושאלה נוספת היא מה מעמד משרד התחבורה, מבחינה הלכתית, בעת שמוציא מכרז, והאם בסמכותו לקבוע תנאים לזכייה במכרז, ומה מקור סמכותו? ואולי בכלל אין לו סמכות הלכתית לאסור על כל אחד שירצה להסיע נוסעים בשכר, וממילא גם לא לקבוע תנאי סף של בטיחות, מקצועיות, איתנות פיננסית, וכו'?

תוקן על ידי י_רוזנבלום ב- 25/09/2008 15:15:39

כמובן ששמעון יכול לתבוע, שהרי הוא חתם את החוזה.
אם החוזה הוא זכות גמורה עבור לוי, נראה לי שהוא זוכה בחוזה מצד זכין לאדם שלא בפניו וגם הוא יוכל לתבוע.

_________________