|
*זהו המסר של הרב יעקב חזיז שליט"א, רב בית הכנסת "היכל רפאל", מהגדולים בנתניה *בראיון ראשון הוא חושף את ה"אני מאמין שלו..." המתבסס בעיקר על אהבת הזולת, אכפתיות, חסד, וכמובן הרבצת התורה *במשך שנות פעילות הוא הספיק לקרב רחוקים, לחזק מסורתיים, ובעיקר להרחיב את הפעילות התורנית במרכז העיר נתניה * העיתון "השבוע בנתניה" מביא את המסר החשוב ביותר לקראת השנה החדשה, "ואהבת לרעך כמוך..." הרב חזיז מוכיח לאן הדברים יכולים להביא...
ערב ראש השנה, הרב יעקב חזיז שליט"א, רב ביהכ"נ "היכל רפאל" במרכז העיר, מהגדולים ביותר בנתניה, אותו פוקדים במהלך השבת בין 300 ל-400 מתפללים, נאות להתראיין לראיון חג לקראת ראש השנה. בבית הכנסת שלו, לא כולם דתיים, רובם מסורתיים, מתחזקים, צרפתים, כולם יהודים טובים המתקבלים בחום ומאור פנים על ידי הרב חזיז שמעיד: "לכל אדם יש פנימיות מיוחדת. ההופעה לא אומרת כלום, החיצוניות לא תמיד משקפת את הפנימיות, לפעמים עדיף יהודי בלי זקן מאשר זקן בלי יהודי. הבעל שם טוב הקדוש הנחיל לנו את השקפתו לפיה יש להגיע אל אותם אנשים, אשר אין מנת חלקם ללמוד במשך היום בכולל ולדון סביב הגמרא, אך בהחלט יהודים טובים המשתדלים לעשות את רצון הבורא, מברכים ברכות השחר, נוטלים ידיים, מתפללים. להם אני מסביר כמה הקב"ה קרוב אליהם וכמה תפילתם חשובה לפני כסא הכבוד. הם שואבים מכך עידוד רב וממשיכים להתחזק".
הרב חזיז, אחת הדמויות האהודות בעיר. כזו המשקפת אהבת אמת כלפי כל יהודי, ולא משנה מהיכן הוא בא. הוא מגיע לשמחות של כולם, מחייך לכולם, נותן לכל אחד את התחושה שהוא האדם החשוב ביותר עלי אדמות. את המסר הזה חשוב להעביר לכל יהודי בערב ראש השנה: הרב חזיז: "...היחס שלנו אל האחר מאוד חשוב, והוא יכול לקדם הרבה אנשים בפן האישי. אנחנו מתחילים את היום בתפילת שחרית בה אנו מתחייבים לאהוב כל יהודי. ואנחנו אומרים בקריאת שמע על המיטה שאנחנו מוחלים וסולחים לכולם. מתחילים את היום באהבה וסוגרים בשלום. מה שקרה באמצע לא משנה. אסור לשמור טינה לאף אחד, בטח לא כלפי יהודי שנברא בצלם. אם כולם יתייחסו כך לשני, ויראו את החיובי אצל כל אחד ופחות את השלילי, נוכל לבנות חברה מתוקנת. לדון כל אחד לכף זכות, בצורה חיובית, בלי שנאה חלילה, בלי תחרות, בלי קנאה. זאת עבודה פנימית שכל יהודי מחויב בה, ורק באמצעותה נגיע לאושר הפנימי ונבנה אישיות נכונה. זה לא דבר שנולדים איתו אך בהחלט עם התבוננות ניתן להגיע לכך".
לא רק בשבתות בית הכנסת מלא. בכל ימות השבוע ניתן לראות תנועה ערה במקום. ואכן, המקום הפך למרכז תורני גם לצעירים רבים המגיעים בעיקר בימים אלו, ימי חודש אלול, לומר סליחות, לפני הבילוי, או אחריו. צעירים וצעירות, מתקבלים בברכה ומרגישים טוב לחזור. הסליחות עושות את שלהן, הלבבות נפתחים והצעירים חוזרים ובוחרים בתפילה.
הרב יעקב חזיז לא ממש נאות להתראיין, הוא לא כל כך מבין על מה, מסוג האנשים שהצניעות והענווה הם חלק בלתי נפרד מהם. הוא מקדיש שעות רבות להפצת התורה, עונה על שאלות הלכתיות המגיעות בטלפון, שאלות בחינוך ילדים, שלום בית, כשרות. מוסר שיעורים במשך היום, משתדל להגיע לכל שמחה אליה הוא מוזמן, שבע ברכות, חנוכות בית, בריתות, העיקר לשמח את הציבור. הוא יודע איזו משמעות יש להשתתפותו בשמחות הפרטיות של כל אחד, ועל כן הוא משתדל לא להחמיץ אף הזמנה: "אני מוסר מידי יום שיעור בדף היומי, שיעור מאוד מחייב המסתיים סמוך לשעה 21:00 בערב. אני משתדל לא להפסיד אף שיעור, מאחר ומדובר בציבור של כארבעים איש המגיעים כמעט באופן קבוע. לעיתים רחוקות מאוד, כשאין ברירה, אני מוצא לי מחליף, אבל משתדל שלא יחליפו אותי, כי אנשים הרגילים לאדם מסוים מתקשים לפעמים לשמוע שיעור מאדם אחר. אז אני מגיע באיחור לשמחה, אומר מזל טוב, ומקווה שבעל השמחה מבין את האיחור. אבל אני לא רוצה להישמע חלילה מתלונן, יש לי סיפוק גדול מאוד מהשיעור, אני בעצמי לומד ממנו רבות, שהרי נאמר 'מכל מלמדי השכלתי', וכן "מתלמידי יותר מכולם" הם מעלים שאלות ואני צריך לענות להם, וכך אני גם מרחיב את ידיעותי".
הרב יעקב חזיז, 60, יליד טוניס. עלה לארץ בגיל שנתיים, בשנות החמישים, שנות הצנע. הקושי הכביד על ההורים ואלה בחרו לרדת לצרפת. הם התמקמו בבירה לכמה שנים. שם הוא בילה את רוב שנות ילדותו, עד גיל 17, הרב ואחותו הבכורה לחצו על ההורים לחזור לארץ הקודש. "למדנו בבתי ספר יהודים, ולמרות הקושי של החיים בגולה בקרב הגויים היינו מספיק חסינים להמשיך לשמור תורה ומצוות. אך אנו הילדים שטעמנו את טעם הקדושה שאפנו תמיד לחזור אליה...".
עם עלייתו ארצה הוא נרשם לסמינר למורים בגבעת וושינגטון, שם למד שלוש שנים וקיבל תעודת הוראה. הוא התגייס לצה"ל, ועם שחרורו עסק בהוראה במשך 29 שנים, כשהוא מלמד בעיקר מקצועות קודש. במקביל הוא כיהן כשליח צבור בכמה בתי כנסת בעיר, וכן שימש במשך שנתיים כמנהל 'בית אלעזרקי' שבקרית צאנז.
עד אשר, אחרי מלחמת המפרץ לפני 18 שנה, הוא התבקש לשמש כרב בבית הכנסת 'היכל רפאל'. מאז כאמור הפך לאבן שואבת של ציבור גדול שמוצאים במקום מרכז תורני חשוב לקיום יהדותם. מעבר לשיעורים הקבועים שנמסרים על ידו במשך כל ימות השבוע כולל סופי שבוע, במקום מתקיימים גם שיעורי נשים, קריאת תהילים לילדים, נערכים בו סעודות במהלך השבת. ציבור גדול הגר בסביבה בוחר לערוך במקום את השמחות המשפחתיות שלהם. בזכות יחסו של הרב, רבים ממשיכים להגיע גם לאחר השמחות.
איך אתה מגדיר את בית הכנסת, לאיזה ציבור הוא מיועד?
"בית הכנסת נוסד על ידי מספר אנשים שהקימו עמותה מסודרת לטובת הנושא. לפני הקמתו התפילות היו מתרכזות במקלט בבית הספר "ישורון". בית הכנסת נושא אופי ציוני מסורתי. פוקדים אותו אנשים מסורתיים דתיים, כאלה שהתחזקו במשך הזמן, לאחר ששמעו דברי תורה והחליטו לשנות את מסלול חייהם. חלקם תמיד רצה לחיות כך אך לא ידעו כיצד לעשות זאת. זאת אוכלוסיה מעורבת. לאחרונה מגיעים גם עולים מצרפת ותיירים, שנוח להם להגיע לפה בגלל המרכזיות, ואולי גם בשל העובדה שאני דובר את שפתם. רוב הצעירים התמקמו להם אצל הרב יוסף חיים גבאי, או אצל הרב משה בן משה. אני יודע שמגיעים לכאן הרבה צעירים לסליחות, אבל לדעתי זה מאחר שכאן פשוט פתוח בערב, והמקום היחיד באזור שיש להם סליחות זה בקרית צאנז, לשם יהיה להם קשה להתחבר, ואני שמח על כך. אני שמח על האנשים שחוזרים ומגיעים, ואני מקווה שיש לאופיי חלק בכך, שכן אני אוהב כל יהודי, ומתחבר לכל אחד, ומכבד כל אחד, ולא משנה מה גילו ומהיכן הוא בא. אני מקשיב לכל חידוש ומשתדל להתפעל ממנו, גם אם אני מכיר אותו. אני ער למצוקות של כולם, ומשתדל לגשר בין הרבה עמדות חיים שונות, תפיסות שונות, ולהתאים את כולם למנטליות הנכונה. את העולים החדשים לחבר למנטליות בארץ, ובעיקר משתדל להרביץ תורה ככל שניתן".
זה גובה אנרגיה רבה, עם מי הרב חולק את כל המעמסה הזאת?
"נכון זה לא תמיד כל כך קל. אבל הסוד טמון באשת חיל נוות ביתי, עקרת הבית, שמעודדת ושומעת ומכוונת ומחזקת. כמובן הרבה סייעתא דשמיא שבלעדיה אי אפשר לזוז".
כאדם המקורב לעולם התורה ולציבור האברכים, אתה רואה את הקושי בו שורד היום עולם התורה, וזאת למרות ההתעוררות הרבה שיש בקרב הציבור. האם אתה חושב שנעשה מספיק על מנת לקיים את ציבור לומדי התורה?
"אכן בנתניה ישנה פעילות עניפה לקירוב רחוקים ורוב הפעילות נעשית בין היתר על ידי אברכים הלומדים בכוללים. רבים עושים זאת בהתנדבות או תמורת סכום מינימלי. התקציבים הם דלים, וכמי שמכיר את הדברים מקרוב, העניות היא קשה. גם מי שאשתו עובדת מתקשה להתקיים. זה ציבור שמסתפק במה שיש, ופחות משקיע זמן ואנרגיות בקיום הכלכלי".
לאחרונה התכנסתם כל הרבנים לנסיעה לתפילה בקברות צדיקים במטרה להתפלל על הציבור בנתניה. כינוסי רבנים, ואיחוד השורות בין הרבנים מוביל לתוצאות טובות ויפות, מדוע זה לא קורה יותר?
"אכן היתה נסיעה לקברות צדיקים, ומי שריכז את המסע הינו הרב שאול וייס הי"ו, מנהל קופת החסד המרכזית "קופת העיר", ובה התפללנו לטובת תומכי הקופה. הסיור היה מאוד מיוחד וחשוב. לשמחתי ישנה הבנה ואחדות בין רבני העיר. אני לא מכיר מחלוקות או מריבות על שטחים או מקום. כל אחד פועל בתחום שלו ויש כבוד הדדי חשוב. לדעתי יש לכנס את הרבנים לפחות אחת לחצי שנה כדי לקדם בעיות שעומדות על הפרק, כדי לקדם נושאים חשובים כמו שמירת קדושת השבת, שמירת הסטטוס קוו בעניני דת והלכה. אני לא מאמין בהפגנות רחוב, לדעתי זה לא מכובד ולא מביא לתוצאות הרצויות. רק התכנסות והחלטות ברורות שיובאו לידיעת קברניטי העיר יוכלו להביא להישגים משמעותיים. זה מאוד מחזק ומקשר בין הרבנים והקהילות. אבל אני מבין שכל אחד עסוק בשלו ובעשייה הציבורית החשובה שלו, וחבל שאין מספיק זמן לכינוסים מסוג זה".
הרבנים התאחדו בנושא סגירת חנויות לממכר חזיר ברחבי העיר ובפועל לא השתנה הרבה?
"שוב, אני לא בעד הפגנות. לדעתי מדובר פה בשינוי מערכת החוקים במקרו, על ידי השלטון המכהן במדינה יהודית, המובדלת מכל אומה ולשון, ולצערנו אנחנו די מוגבלים בעניין הזה, שהרי ישנו הבדל תהומי בין הדמוקרטיה לבין הדת. הדמוקרטיה היא ההיפך מהדת במובנים רבים. הדמוקרטיה, אומרת שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. הדת מגבילה אותנו לקיום תורה ומצוות, יש לנו הלכות לשון הרע, שמירת שבת, כשרות ועוד.... זה לא כל כך מסתדר עם הדמוקרטיה. הדמוקרטיה היחידה שיש לנו הינה זכות הבחירה, איך אתה מחליט לחיות את חייך, מבלי להפריע לאחרים. אם אתה מתכוון לעשות מה שאתה רוצה בחדרי חדרים, או לצאת ולמכור בחוצות העיר ולהכשיל יהודים תמימים".
הרשויות מתייחסות בנתניה לדעת הרבנים, האם לדעתך לא היה מקום להתערבות הרבנים בנושא הפוליטי המקומי לקראת הבחירות ברשויות המקומיות?
"אני משתדל להתנתק מכל מה שקרוי פוליטיקה. אני לא יודע אם זה תפקידם של הרבנים. אין לי עיתונים בבית ואני לא מנוי למשהו שקשור בפוליטיקה. אני מכבד כל אחד ואחד. אני לא תומך ולא מזדהה, אלא רק עם הרעיון להוביל תורה. רק חבל באמת שהגוש הדתי חרדי לא מאוחד. אני לא רואה שום סיבה שלא יתאחדו, בעיקר כשיש להם אותו אידיאל רוחני לקידום חיי התורה בעיר. אבל כנראה זה חלק מהתוכנית של הגאולה".
זה לא פשוט לחיות במרכז העיר, מצד אחד התחזקות רוחנית מצד שני ה"פריצות" שוברת שיאים, ככה חייבים לגדל ילדים, איך מתגברים על הקושי?
"נכון, זה לא פשוט. אבל יש בכך טעם של שליחות. ילדי התחנכו במרכז העיר, ולמדו במרכז העיר, וברוך ה' המשיכו בישיבות ובכוללים ומנהלים אורח חיים חרדי. למרות שלא התחנכו באזורים סגורים כמו בני ברק, ירושלים או קרית צאנז. אומרים שלא תמיד מי שמתחנך בסביבה סגורה מצליח. לפעמים דווקא החיים בסביבה מעורבת מחזקת אותך. אבל בהחלט אין חוקים וקשה לקבוע מה עדיף. להורים ולדרך חינוך הילדים יש משקל חשוב מאוד בהצלחתם וכמובן הרבה סייעתא דשמיא. מסתדרים ומתגברים".
הרב יברך את הקוראים לקראת השנה החדשה...
"שנה טובה, שיתגשמו כל משאלות לבנו לטובה. שכל אחד יזכה לראות בשמחת ילדיו, מי שזקוק לזיווג הגון שיזכה לו במהרה, רפואה שלמה לכל חולי ישראל, ושנזכה במהרה לגאולה השלמה במהרה בימינו...".
|
