מעוניינים כאן בדיונים תורניים ?

יישר כח
אעיין בלנ"ד

ושאלה
האם מותר לצבוע בלעטיל באתרוג כדי שהאתרוג יראה יפה.
האם מישהו דן בכך ?

ב"ה
בהט בעד כל-הכבוד על הרעיון והיוזמה

רודולף ומרחביה,
אתם צודקים. יישר כח.

ואכן, אף הטיילים שהזכיר bt נתפרשו בכתובות ס"ב כמי ש-גנוּ בטולא דאפדנייהו. היינו נחים בצל בתיהם.

השורש ט.י.ל הוא ארמי במקורו, והוראתו כשורש צ.י.ל בעברית, מלשון צל. כך גם קרויה הסוכה בארמית: מטללתא, ובעברית: מצללת.

כנראה שהפועל לטייל במקורו מוסב היה על שהות בצל, ומכאן ל - נפישה, הנעשית בדרך כלל בצל, שלא כעמלו של אדם המאלצו לצאת מביתו עם הנץ החמה.

כבר בזמן חז"ל הורחב השימוש בפועל 'לטייל' למובן הרווח כיום - הליכת שופי להנאה ובילוי. ואולם בברייתא שלפנינו נשתמרה ההוראה המקורית - לנפוש תחת צל הסוכה, כפי שעושה אדם על כורסת ביתו בשובו מהעבודה. והרי לנו כל פעולות האדם בביתו - אכילה, שתיה, לינה ובטלה..

_________________

רודולף 

הלשון מטייל בתוך ביתו מופיעה במו"ק כד וביבמות קב.

והאמת שעשיית סוכה ונטילת ד' מינים צריכים לעלות בפרוטות ולאפשר לכל אחד מישראל לשמוח בהם שמחה אמיתית של מצווה.

שאלה -
הלשון בברייתא הידועה בסוכה כח' כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושות' ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה. והנה אין אדם מטייל בביתו, וחיובי הסוכה למדו מתשבו כעין תדורו. ויש אומרים שטיול פירושו מנוחה, אבל בהטיילים (המוזכרים לעניין עונה) מפרשים טיול ממש.

בי טי
יישר כח
סברתך נכונה מאד. לפלא שלא הוזכרה שם.
אולי דיברו בזמן הבית שאז היה גם הלולב מדאורייתא כל שבעה.


שרגא, אכן חשבתי על סברתך, לא כל כך מצד ההלל, ע"ז לא חשבתי, אלא בהקשר אחר,
מספרים על הגאון רא"ז מלצר זצ"ל שראה אברך עני ששילם ממיטב כספו עבור ד' מינים. שאל אותו, האם גם קנית לאשתך שמלה לכבוד החג ? כשהתנצל הלה שלא נשאר לו כסף, גער בו הגרא"ז, הרי ד' מינים תוכל לקחת במתנה ע"מ להחזיר מחבר, אבל לקנות בגד לאשה היא מצוה דאורייתא שלא תוכל לקיים בהשאלה.

כמובן כאן השאלה כשאין לו ליקח מחבר.

וכמובן, כל השאלה כשא"א להשתמש בשל אחר. אם אפשר בשניהם בשל אחר, לכאורה עדיף שיקנה ד' מינים משלו כדי שיהיה לו גם להלל, כשבדר"כ בשל אחר רק יוכל לברך.

סוכה שבעה ימים דאורייתא, ד' מינים רק ביום א'

ומי מהאחרונים נקט שמקיימים בכל פעם ?
הראיה, שאין מברכים שוב. בסוכה כן מברכים.

נטילת ד' מינים לא מקיימים בכל פעם שנוטלים? (ע"ע אנשי ירושלים. אמנם יש באחרונים שנקטו שזה רק הידור/חיבוב מצוה)

אז הנה דיון מעניין

אם יש לו לאדם כסף למצוה אחת בלבד, סוכה או ד' מינים,
הי מינייהו עדיף ?

הגרש"ק מברודי (קראתי בספר דרך שיחה, לא הביא המקור, אשמח אם מישהו ימצא את זה)
נטה בתחילה לפסוק שסוכה עדיפא כי היא מתחילה בערב ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואילו ד' מינים מתחילים רק בבקר.
אבל אח"כ שינה דעתו ופסק דד' מינים עדיפים כי יש בהם ענין של פרסומי ניסא ובמדרש מובא שהד' מינים מסמלים את הניצחון של עם ישראל.

ר' חיים קנייבסקי שליט"א חולק עליו וסובר שסוכה עדיפא כי גם בסוכה יש ענין של פרסומי ניסא ומלבד זאת, וזה העיקר, זה לא רק שמצות סוכה מתחילה קודם אלא שהיא מצוה שנוהגת בלילות ובימים מה שאין כן לולב שנוהג רק בימים.

חשבתי אולי להוסיף לפי זה עוד סברא, שבלולב מקיימים רק פעם אחת ביום, ואילו בסוכה, יכול לקיים הרבה פעמים, בכל פעם שנכנס ומברך לישב בסוכה.