צריכה עזרה בנוגע לבחור

שלום לכל היועצים!
לפני 3 שנים התחלתי בקשר של הודעות בלבד עם בחור שהכרתי דרך קרוב משפחה שלי.
במשך שנה שלמה היינו רק בקשר וירטואלי, ללא שיחות טלפון (כמעט) וללא פגישות.
אחרי שנה התחלנו להיפגש.
מאז יצאנו מאות פעמים יחד.
עד רגע זה אנחנו עדיין בקשר הדוק מאוד. מדברים הרבה, נפגשים הרבה.
יש לנו נושאי שיחה, כיף לנו אחד עם השני, אנחנו אוהבים אחד את השני, (אני בכל אופן...) וכו' וכו'.
כבר דיברנו מלא פעמים על האפשרות של חתונה, אבל משום מה הוא לא רוצה להתחתן איתי.
שאלתי אותו מלא פעמים מה הסיבה. הוא אומר שאנחנו לא מתאימים, אבל לא יודע להגדיר בדיוק למה.
יכול להיות שזה בגלל המשפחה שלו-הוא ממשפחה מאוד חרדית אשכנזיה, ואני ממשפחה של בעלי תשובה, חצי חצי (אמא ספרדיה). אז אולי הוא חושב שזה לא מתאים למשפחה שלו כזאת משפחה.
הבעיה היא שאני פשוט לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלעדיו.
מישהו שקרא לי בכף היד אמר שלפי הקוים זה נראה כאילו אני נשואה-שהנשמה שלי מקושרת עם מישהו...
בכל אופן, מה אני עושה?!?! איך משכנעים אותו שאנחנו כן מתאימים??!

ואל תייעצו לי לשכוח אותו, כי ניסיתי ולא הצלחתי...

תמי,
לי יש שכל עקום?
שורונת
אמרתי את הדברים מהתחלה בצורה יפה, מתובל אפילו בקורטוב הומור.
חנושנוש,
אם את באמת רוצה לעזור, עידוד לא עוזר. זה בעצם יוצר כזה הסתמכות/תלות בעידוד.
ותכל'ס בחיים האמיתיים אין עידוד על כל צעד ושעל.
לכן חשוב שאנשים יידעו בעצמם איפה הם עומדים.
כמו שאמרו חז"לינו, אם אין אני לי, מי לי.
וכמו שאני משלים את דבריהם, ואם אין אני לי, מי יחמיא לי.

נכון שצריך להראות לליזי את האמת,
אבל יש דרך.
אפשר לעשות את זה בצורה יפה.......

ליטאי, אתה צודק אבל צריך גם וגם.
צריך לשאוב עידוד מכל אופציה שיכולה להיות כתועלתית,
הן לטווח הקצר והן ולטוח הארוך.

בלי קשר, אבל זה כל כך טוב לדעת שעוד יש בעולם גברים נורמליים.
עם השכל העקום המתוק והחשיבה הרציונאלית, באמת.. בכלי כל ה"פוצי מוצי"

מסכימה (רק המילים היפות) עם ליטאי.

אם את חושבת שבזה שיעודדו אותך כאן זה יעזור לך, את טועה.
אולי לטווח של יום יומיים תרגישי טוב עם עצמך, אבל לטווח ארוך זה לא יעזור לך לגבי הקשר הזה.

מה שבעצם כתבתי, לא באתי לומר שאת מפגרת וטיפשה. אולי את כן, אולי את לא, אני לא מכיר אותך ואין לי מושג לגבי זה. ולא כאן המסגרת לדון בעניין הזה.

מה שכן באתי לומר, שאת צריכה לבחון את המצב מבחוץ רגע. לראות את כל התמונה, ואז להבין בעצם את המקום שלך בראייה הכוללת. ברגע שתצליחי לעשות את זה, יהיה לך יותר קל להתקדם עם העניין הזה.

אבל כמו שאני שם לב כעת, את מעדיפה עידוד זמני ופוצי מוצי, מאשר עצה שבאמת תעזור לך.

ליטאי, אני לא זקוקה ל"עידוד" שלך. אם הדבר היחיד שלך לומר זה כמה אני מפגרת וטיפשה, אז פשוט אל תגיד.
לא בשביל זה ביקשתי עזרה.
ונועה-דברי איתי באישי. מעניין אותי לשמוע עוד אנשים שהיה להם סיפור דומה. יחד נמגר את האויב....

חכמה:) לדעתי,בזבוז אנרגיה רגשית לרוח...

קשה קשה קשה אבל אפשרי לצאת מיזה,
הרבה תפילות ועב' עצמית, הזמן יעשה את שלו.

בהצלחה ופוווול ס"ד.

_________________

למה היא פראיירית?

אני לא יודע מה כתוב לך בכף היד, אבל על המצח שלך כתוב "פראיירית".

אל תדאגי. ליזי, וגם לא נועה.

השוואות יהיו רק אם אחרי שתתחילי, תפרדי. מנסיון. היה מישהו, (ועדיין קיים), רק שבאמצע החלטתי שאני שומעת הצעות. כשהציעו מישהו, השתדלתי להסתכל עליו כמות שהוא בלי קשר למה שהיה. וזה הלך.

אל תלחצנה מזה.

תראנה כל בחור כאילו רק הוא קיים בעולם בהשוואה אליך ולא אליו.

מקווה שהייתי ברורה.

הדבר שאני הכי מפחדת ממנו זה שכשאני אתחיל לצאת עם בחורים אחרים, אני כל הזמן אשווה אליו.
וגם יפחיד אותי להחליט כי אני תמיד אחשוב: אולי הוא כן נועד לי ואני צריכה לחכות לו עוד??!
מה עושים במקרה כזה? איך יודעים מה להחליט?