בלוח המכונה 'עתים לבינה', הנערך בידי הרב דוד אהרן סופר,
בעמ' של שבוע יום הכיפורים מובא כך:
'דעת מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי
שבוידוי הנדפס במחזורים אין יוצאים ידי חובת
וידוי של תשובה, אא"כ אומרים הוידוי עם חרטה
לשעבר וקבלה להבא, וכמו שכתב הרמב"ם וכו.
לכאורה, משמע מכך, כי כל נוסחאות הוידוי שאנו אומרים
שהם נוסחאות הוידוי של אמוראים שונים, כמובא במס' יומא,
ונוסחאות הגאונים, הראשונים והאחרונים, וכל סידורי
התפילה שהיו מעולם, כולם כולם לא ידעו לכלול בתוכם
את נוסח הוידוי.
לפי הפסק הנ"ל אפשר לזרוק את כל הסידורים והמחזורים
לפח, ולהדפיס חדשים לפי הפסק החתוך הזה.
מן הסתם לקראת השנה הבעל"ט, לפני יו"כ שלשנת
תש"ע, כבר יופיעו חוברות עם הנוסח החדש אליבא
דמרנן ורבנן.
מעניין מה דעת שאר פוסקי הדור על פסק זה
נשלח ב-12/11/2008 14:05
ירוחם, אני מקווה שלא טהרתי את הטמא, גם לדעתך.
נשלח ב-11/11/2008 23:22
ההמשך של-- לא אכשל בדבר הלכה--- שלא אומר על טמא טהור
נשלח ב-11/11/2008 23:14
לאחר שקראתי את כל האשכול מצאתי לנכון להגיב לדברים שנאמרו כאן ומחילה מכם על שהארכתי
ויהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה
כאשר אדם עובר על אחת מתרי"ג המצוות- הוא יוצר מחיצה בינו לבין הקב"ה,שנאמר (יש' נט,ב): "עוונותיכם היו מבדילים, ביניכם לבין א-לוהיכם".ואומנם כאשר הוא שב בתשובה, הוא מסיר מחיצה זו שבינו לבין הבורא; אך עדיין צפוי הוא להיענש על שעשה אותו העוון.ולכן כדי שה' יכפר וימחל לו על מה שחטא בעבר- הוא צריך לעשות לאחר התשובה, וידוי דברים.
וכתב בהל' תשובה א,א: "כל המצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה - כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם...והתוודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז)- זה וידוי דברים.ווידוי זה -מצות עשה". הא למדת- שהמצוה בשלמותה כוללת שני שלבים: תשובה, ולאחריה וידוי.
התשובה - היא תהליך במחשבת ליבו של האדם פנימה.
ועניינה כך הוא: אדם מגיע להכרה שעשה חטא, עוזב את חטאו ושב ממנו. הוא מצטער ומתחרט על כך שחטא, ומקבל עליו שלא לעשות חטא זה לעולם.
וכן משמע מלשון הרמב"ם בהל' תשובה ב,ג:ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו"; וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי ניחמתי, ואחרי היוודעי ספקתי על ירך". ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו, אשר בך, ירוחם יתום" וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".
היינו, תשובה היא, כאשר אדם עוזב את חטאו, ומתחרט על שעבר, וגומר בליבו בכנות שלא לחטוא בכך בעתיד.אך לאחר תהליך זה- חייב הוא לעשות וידוי.
הוידוי - הוא הודאה בפה על הכשלון והחרטה, תוך הבטחה כנה לשוב בתשובה.
ועניינו כך הוא:אדם שעבר את תהליך התשובה(=בליבו פנימה), צריך להתוודות בשפתיו ולפרט החטא שעשה, ולומר בפיו כל העניינים שגמר בליבו.
"כיצד מתוודה, אומר: "אנא ה', חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך,והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה".זה הוא עיקרו שלוידוי;וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה - הרי זה משובח". (תשובה א,ב)
ווידוי זה - יכול וחייב אדם לאומרו רק לאחר שעשה תשובה כנדרש - כלומר שקבל עליו לא לעשות זה החטא מכאן ולהבא.
וכן משמע מלשון הרמב"ם: -כל המתוודה בדברים, ולא גמר בליבו לעזוב - הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו:שאין הטבילה מועלת לו, עד שישליך השרץ; וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב, ירוחם" (משלי כח,יג).וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלוהי זהב" (שמות לב,לא).
הא למדת- האומר את הוידוי לאחר ששב בתשובה - הוא בלבד קיים מצות עשה לפחות כפי שהגדירה הרמב"ם בראש הל' תשובה
" מצות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה', ויתוודה..!!
וידוי זה שלאחר התשובה - מצות עשה של תורה היא.
והרמב"ם מלמדנו במשנה תורה את דרך התשובה ואת עיקריה שהם: -עזיבת החטא, -החרטה, -הקבלה לעתיד -והוידוי. וזמנה של תשובה זו אינו תלוי ביום הכיפורים דווקא,אלא בכל עת שידע האדם כי חטא - צריך לשוב מחטאו (ואפילו בשבת שהרי אין בה אפילו בקשת מחילה..) ויום הכיפורים עצמו מכפר רק לשבים בתשובה בלבד!
וכן כתב הרמב"ם:
בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה - אין שם אלא תשובה.התשובה מכפרת על כל העבירות.אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירין לו שם רשעו, שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו (יחזקאל לג,יב).ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקראטז-ל).
אמנם הסכימו רבים מחכמי הדורות מימות משה ועד ימינו שכך דרכה של תשובה.
אלא שראוי להעיר ולעורר את תשומת הלב.
רוב העם סבורים שבאמירת נוסח הוידוי של מחזור יום כיפור יכופר עוונם.
ואינו כן, שאם תתבונן בנוסח המופיע ברוב המחזורים והסידורים הקיימים תמצאם חסרים את תנאי התשובה - שהרי אין בהם מילה או משפט אשר יעידו על כך שהתחרטנו על העבירות אותן ביצענו {=חרטה}.ואין הבטחה אפילו ברמז קל שאין בדעתינו לשוב על החטא בעתיד {=קבלה לעתיד}.וכבר למדת עיקרו של וידוי היאך הוא. ואל תטעה במה שכתוב 'יהי רצון מלפניך שלא אחטא..',שאין במטבע לשון זו הבטחה שלא נחטא, ואינה אלא בקשת עזרה מאת ה'.
נראה ששני טעמים להשמטת מרכיבים אלו מן הנוסח:
א- אסרו עלינו חכמים לפרסם חטאים שבין אדם למקום ברבים {-הפך מנהג ה"חוזרים או מחזירים בתשובה" של ימינו}, על כן מורכב הנוסח רק מעיקרו של וידוי כללי ביותר, בנוסח חטאנו עוינו פשענו וכו' (או כנהוג- אשמנו, בגדנו, גזלנו לפי סדר אלפא ביתא), באופן שגם שליח ציבור יכול לאומרו בציבור, בלי שיעבור על איסור זה.
ב- בזמן שעמד בית המקדש, היה הכהן גדול אומר וידוי ומבקש מחילה וכפרה על ביתו ועל העם, [-וכבר העיר על כך ירוחם אם אינני טועה..] . וטעמו של דבר כדי שידעו העם שה' מוחל לעוונות בני ישראל.
ונמצא א"כ שתקנו חכמים להתוודות בתפילות יום הכיפורים בנוסח מקביל לוידוי כהן גדול ביום הכיפורים.ולכן יש בנוסח זה בעיקר וידוי [- בסתם], עם בקשת הסליחה, שהרי יום כיפורים הוא יום קץ מחילה וסליחה, לכפר על מי שכבר קיים מצות עשה שלתשובה.
נמצאת למד-
נוסח זה מיועד למי שכבר עשה תשובה, ולא נועד כלל לאדם שעדיין לא שב בתשובה מחטאו, שהרי אין בו לא חרטה ובעיקר אין בו קבלה לעתיד שהוא תנאי חשוב לתשובה לאחר עזיבת החטא.
ועל כן אתה הראת לדעת:
מי שסומך על נוסח זה לקיים מצות התשובה- לא יצא ידי חובה !
אמנם הדברים נכתבו כבר בשנת התשנ"ה, אך אם הם נכונים, שמא לכך התכווןהר' אלישיב ?!!
_________________
תוקן על ידי נער_קטן ב- 11/11/2008 23:18:48
נשלח ב-19/10/2008 23:44
(מקורות שהובאו בס' המפתח, מהדו' ר"ש פרנקל ז"ל, לא הובאו)
השאלות שהועלו:
א. מחד הרמב"ם (בסדר התפילות, וכן בפ"ב מהל' תשובה ה"ח) פוסק את הגמ' ביומא פז: לאמירת וידוי סגי ב"אבל אנחנו ואבותינו חטאנו",
ואילו בדיני הוידוי (הל' תשובה פ"א ה"א) כותב הרמב"ם: "...כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי..." (ורומז לזה ג"כ בפ"ב ה"ב: וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו).
ראה:
דרשת הרב קוק בניצני ארץ (בטאון ישיבת מרכז הרב) ג; מובאת בספר מאורות הראי"ה, ירח האיתנים, דרשות לשבת תשובה ח, עמ' שג-דש (במהדורה שניה - ער"ה תשס"ה, מכון הרצי"ה, ירושלים).
שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב (להגר"מ שטרנבוך שליט"א, מהדו' ירושלים תשנ"ד) סוף סי' רצו, ד"ה וא"ש (עמ' רנד במהדורה הנ"ל). (והשווה: על התשובה להגרי"ד סולובצ'יק זצ"ל, עמ' 117-119).
ב. מדוע וידוי מעשרות ווידוי ביכורים נקראים "וידוי"?
ראה:
עין אי"ה ח"ב (- ברכות ב') מעשר שני סי' טו, עמ' 405 במהדו' הראשונה, ועמ' 315-316 במהדו' השניה.
ג. כיצד הכהן מתוודה על חטאות העם, ומה המשמעות של וידויו?
ראה:
על התשובה (להגרי"ד סולובצ'יק זצוק"ל), עמ' 62-63, 154 ואילך.
שיחות לספר ויקרא (מאת הגר"א נבנצל שליט"א) עמ' רה ואילך.
נשלח ב-14/10/2008 19:48
וידוי משורש הודאה ובעניין זה משמש גם בוידוי מעשרות, אבל עכ"פ אין עניין הודאה אלא לשעבר ול"ש בקבלה להבא. אל תדבר גבוהה גבוהה כשאינך משיג מעלת שכנגדך.
_________________
נשלח ב-13/10/2008 14:57
לזה אני לגמרי מסכים. והן הן דבריי.
נשלח ב-13/10/2008 01:36
ודאי כשאדם מתודה על עוונות שהוא עשה, -הוידוי הוא המצווה לפי הרמב"ם ולא התשובה- הוא מתודה בגלל שהוא עושה תשובה,
והוא מתחרט על מה שעשה, וזה מובן מאליו שהוא לוקח על עצמו לא לחטוא יותר, אלו דברים ברורים והם מן המפורסמות,
אני רק הסברתי מה זה וידוי הן במעשרות והן בעוונות
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-13/10/2008 01:18
ירוחם, רעיון מאד יפה. רק שאנחנו עוסקים בשיטת הרמב"ם ולא בשיטת רבנו ירוחם. ובשיטת הרמב"ם, כפי שביארתי בטוטו"ד, וידוי של תשובה היא הבעה בפה של הרהורי התשובה. וההרהורים המותרים הללו כוללים חרטה וקבלה להבא. יעויין בדבריי לעיל.
נשלח ב-13/10/2008 00:56
וידוי מסירת דין וחשבון על הפעולות שבגינם נעשה הוידוי,
,וידוי מעשרות - האדם מפרט מה בדיוק הוא עשה בעניין המעשרות
וידוי עוונות= האדם מפרט אלו עוונות הוא עשה.
אין בוידוי מעשרות כל הצהרת כוונות, על פעולות נוספות שיעשו בעתיד הקרוב והרחוק,
וכן בוידוי עוונות אין הצהרת כוונות על העתיד, מתוודה על מה שעשה ולא מצהיר אמונים.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-13/10/2008 00:09
ומה עם וידוי מעשרות? אצלך זה כנראה יהיה תיאור אנציקלופדי של תהליך הפרשת המעשר (האם בוידוי חושפני מעדכן אותנו על חטא הפרשת המעשרות). כנ"ל לגבי ביכורים וכדו'. אז הנה, כבר תוכל ללמוד משהו: המילה 'וידוי' במקרים רבים אינה אלא הבעה בפה (וכפירושי לעיל, הבעה בפה של המחשבות שבתהליך התשובה). אל תיתן לאנכרוניזם של ימינו ללכוד אותך בטלפיו. לא אותך, סרוקיט!
נשלח ב-12/10/2008 20:46
וידוי אינו יכול להכיל קבלה להבא. וידוי הוא כמשמעו: הזכרת החטא ותו לא. איך אתה מכניס משמעויות חדשות במילה וידוי?
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 12/10/2008 20:44:04
נשלח ב-12/10/2008 19:29
סרוקיט, אם החלטת בכל זאת להתווכח, אז בוא נמשיך.
הרמב"ם בפ"א ה"א מהל' תשובה כותב:
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן א במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.
כלומר עיקרו של הוידוי הוא 'לעולם איני חוזר לדבר זה' (או לפחות גם זה. יש לדון למה הרמב"ם מכוין באומרו ש'זה' עיקרו של הוידוי). ושם בה"ב הוא אומר שכן יש להתוודות על הקרבנות, הן בכה"ג והן בכל מביא קרבן.
וכבר כתבו שמקורו בירושלמי סוף יומא שהזכרת. ואולי זוהי גם כוונת היה"ר של ר' המנונא בבבלי סוף יומא, כפי שכבר העירו כאן. אם כן, לפי הרמב"ם זהו דינא דגמרא (ולפחות ירושלמי). אם כן, לשיטתו יש לדון מדוע הוא לא מביא זאת בהלכותיו, ולשיטתנו יש לדון מדוע לא תיקנו כן בנוסח הוידוי שבידינו.
ובסדר הוידוי בתפילות של הרמב"ם מופיע רק היה"ר שלא אחטא עוד, ואולי בעיניו זוהי הקבלה להבא, כפי שהציעו כאן.
ובהל' עבויוה"כ פ"ב ה"ו וכן שם פ"ד ה"א ובוידוי השלישי לא מופיעה כלל קבלה לעתיד, וגם לא היה"ר. וזה כמו במחזור, וכמו במשנה יומא לה סוע"ב. וכן בספהמ"צ עשה עג.
שו"ר שכן הקשה בעל עבודת המלך פ"א ה"א מתשובה ונותר בצ"ע. ויש להעיר מהגירסא שם בפ"ב ה"ח, שיש שגרסו 'אבל אנחנו חטאנו כולנו' ויש שגרסו 'אבל אנחנו חטאנו וכו'', והמילה וכו' יכולה להתייחס גם לקבלה להבא.
ולגבי פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הט"ו הרי שם הוא מזכיר את הוידוי כך:
כיצד מתודה אומר חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך וחזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי,
גם כאן הוא לא מזכיר את הקבלה להבא. ואולי סמך על מה שכתב בפ"א מתשובה ה"א.
ובאופן כללי אומר שככל הזכור לי, הרמב"ם אינו מונה ארבעה חלקי תשובה אלא רק מתייחס לארבעה רכיבים. ובפשטות כוונתו היא שיש שלושה חלקים: עזיבת החטא, חרטה, וקבלה להבא. ועל כל אלו שבליבו (כלומר החרטה והקבלה להבא, למעט עזיבת החטא) יש להתוודות בפה ולא די בהרהור הלב. הרי שהוידוי אינו עוד חלק נפרד בתשובה אלא עוד דרישה בתהליך התשובה. התהליך צריך להיות מבוטא בפה. ומעתה לק"מ מה שהערת מדוע הרמב"ם לא מזכיר את שאר חלקי התשובה, שהרי כולם כלולים בוידוי.
נשלח ב-12/10/2008 17:03
המשכת, הרה"ג ר"מ אברהם, בהוכחתך. בגמרא ליתא בשום מקום הלשון "ואיני חוזר לזה החטא לעולם". יש מביאים להר"מ מהירושלמי בדרך רחוקה הייתי מהלך וכו'. מ"מ ברור כמ"ש שוידוי לחוד ותשובה לחוד. תדע דהא בהל' מעה"ק הזכיר רק הוידוי ולא שאר חלקי התשובה. ומה שייך לומר שאינו יוצא בוידוי אם לא קיים שאר חלקי התשובה? ואיפה כתוב שקבלה להבא צ"ל בסדר התפילה דווקא? זוהר, תמיהני על קריאת ת"ח כמוך את הרמב"ם. אך אחר מ"ש הר"מ וצריך להתוודות בשפתיו, שים פסיק, ונוסף לזה ולומר עניינות אלה וכו'.
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 12/10/2008 17:10:03
נשלח ב-12/10/2008 14:15
מיכה,
ראשית, קושייתך היא על הגמרא ועל הרמב"ם (לא בנוסח הוידוי).
ולעצם דבריך, הרי קודם כל הכה"ג מתוודה על עצמו ולא רק על אחרים. ומי אמר לך שמדובר בשוגג?
[אמנם שמעתי מר' שבתי רפפורט שהקשה כיצד מחייבים את הכה"ג להתוודות על טומאת מקדש וקדשיו (שהרי על כך הוידוי במקורו), ואולי הוא כלל לא חטא בזה (ועוד יש לפלפל בידיעה בתחילה ובסוף, ואכ"מ)?]
חוצמזה, אכן ניתן להתחייב לא לשוב בעתיד על חטא בשוגג, שהרי בכל שוגג יש מידה של רשלנות, שאם לא כן הוא היה אנוס.
ומה שהוא מתוודה בשם אחיו וכל ישראל, הרי הוא שלוחם ואיני רואה סיבה שלא יעשה זאת. ובאמת מי שלא עושה אותו שלוחו אולי הוידוי לא יועיל לו. הרי המוציא עצמו מן הציבור הוא אחד מהדברים המעכבים את התשובה (ראה פ"ד מתשובה ברמב"ם, ובדבריו הידועים של הגרי"ד ב'על התשובה').
נשלח ב-12/10/2008 11:22
גם אני ראיתי את הדברים ותמהתי. הרי הרמב"ם כותב (תשובה ב,ח):
ומכאן שבו יוצא אדם ידי חובה. גם עצם העובדה שבנוסח התפילה לא הכניס הרמב"ם תוספת 'והריני מקבל עליי' וכו' מוכיחה שלדעתו אין בנוסח התפילה הנהוגה שום בעיה. ובעצם הרב אלישיב כלאחר יד רמז לזה בסוף דבריו, אך למעשה סייג אותם בכך שזה מה שהוא מכוון, ולא בהכרח שזו המשמעות.
