| נשלח ב-15/10/2008 14:45 |
 |
| |
ברכה ראשונה על מאכלים לא כשרים
קיבלתי על עצמי בל"נ ברכה ראשונה.
העניין הוא שאני עדיין אוכלת לא כשר על גבול הטרף...
האם במאכלים לא כשרים עדיף שאדלג על ברכה ראשונה או שאין קשר בין השניים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 13:34 |
|
| |
במחשבה שניה:
זו שאלה עקרונית -
1. האם לאדם המתחיל שייך להצביע על סדר כלשהו?
2. מהו הסדר?
א) במישור המהותי - האמנם הסדר של חומרה במצוות משתייך גם לנכנס מקרב שאינם שומרי מצוות, והשווה לגר "מודיעים אותו מצוות וכו' ".
ב) יש מישור טקטי - אישי , בחינת יכולת לפי המצב האישי.
אם שייך סדר אזי במישור הטקטי נשאף לתמרן גם עד כמה שניתן במסגרת המישור העקרוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 13:28 |
|
| |
על אכילת בשר וחלב שאינם יחד יש לברך על כל אחד בנפרד.
להעיר:
דומני שהשאלה שיש לשאול היא מהמדרגה שבה את נמצאת, מהיכן מתחילים?
כלומר, כל שאדם חפץ לקיים מצוה מהמצוות הדבר ראוי, אבל האם יש דרך שבה כדאי ללכת?
יתכן שעדיין קצרה היד מלפרוש ממאכלים שאינם כשרים, אבל אם יש יכולת לברך פירושו של דבר שיש יכולת לעוד דברים!
השאלה היא:
האם מחפשים מה ראוי לעשות מבין הדברים הרבים כאשר היכולת מוגבלת וקשה לקבל דברים רבים!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 13:08 |
|
| |
פעמים רבות שמתוך נביעת המוחין שוכחים גמרות מפורשות גמרא בב"ק סט . דנה בענין סימון חלקות של כלאים ונטע רבעי בכדי שלא יקטפו משם אחרים כמובן שהרי הבע"ב מכיר את חלקותיו
רבי ישמעל פוסק שהסימון הוא רק בשנת שמיטה שאז השדה הוא הפקר ובכדי שלא יכשלו בקטיף אסור מסמנים אבל בכל שאר השנים לא מסמנים כי "הליעטהו לרשע".
עבור מי שגונב אין לעשות תקנות וכ"ו וכן פסק מרן הראשל"צ הרב עובדיה יוסף בענין שחיטה ביו"ט
אשר הצד השווה שבהם מי שלא מקיים מצוות או שמקימם לחצי ולשיעורין הרי הוא בכלל הליעטהו וג"ו זה באשר לצד ההלכה לברך כן או לא וכ"ו אבל מצד אהבת ישראל הרי אוהב את הבריות ומקרבן לתורה שאף הרחוקים מתורת ה' וגו" מצווה לאהבם מצד בחי' טוב הגנוז שבהם וגם לעורר רחמים וג"ו כמבואר בארוכה בפרק לב שבתניא.
מפני קדושת המועד.
חג שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 20:39 |
|
| |
יפה כתב המיימוני ויש להדר ולחזק את דבריו.
כולנו בנים למקום(גם בנות :) ) והקב"ה יושב ומצפה לכל אחד ואחד מילדיו שיקיים את מצוות התורה.
אולם, ישנם כאלו אשר עקב התקופה ומצוקה נכשלים באיסורים כאלו ואחרים אבל כולנו תקווה שיזכו כולם להיכלל בברכה "שלא ידח ממנו נידח".
כל שלמות מגיעה מהתחלה של פעולה קטנה, והקב"ה ממתין מצפה ומייחל לכל אחד שיהיה בבחינת "שובו בנים שובבים".
התחלה זו של ברכה ראשונה הינה ב"בחינת פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"
יש לציין כי עניין אכילת מאכלות אסורים-ועל אחת כמה וכמה טרפות הינם דברים אשר מעבר לענייני אמונה, משחיתים את טבעו וטיבו של האדם, (כידוע כשרוצים להפוך כלב לחיה תוקפנית יותר מאכילים אותו דם)כמו שברור לכל בר דעת שלא תגנוב או לא תרצח וכ"ו אינם בהכרח מצוות או איסורים בעלי אופי דתי אמוני אלא מצוות ארציות שמטרתם לאפשר קיומו של עולם, כך גם אכילת טרפות, ובעקר הכוונה לבשר לא כשר.(במאמר מוסגר יוער כי למיטב הבנתי היום הפכו את עניין ההכשרים לדבר קצת מופרז, אבל זה לא המקום לדון בכך)
חג כשר ושמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 20:03 |
|
| |
תראו,
ברור לי שהאידיאלי בעבודת אלוהים זה לקיים 613 מצוות, אך מה לעשות שאני רחוקה מכך כרחוק מזרח ממערב...
מבינה שבאכילת טריפות אני בעצם מתעמרת בבורא ולכן כנראה אין לברך, אבל במדרגה הנמוכה בה אני נמצאת כיום, יש דברים שקשה לי לוותר עליהם (על גבול הבלתי אפשרי כרגע).
הלואי ועוונותי היו מסתכמים באכילת לא כשר!
מה אני חייבת מעיקר הדין ומה דאוריתא אינו רלוונטי לגבי כרגע. ברכת המזון כבד עלי, כמו הרבה דברים אחרים.
בטוחני שהאל היושב בשמים יודע כמה קשה לי ואף מודע לשאיפותי הנסתרות.
אם ברכתי לא רצויה לפניו עקב כשרות, אז לא...
(למען הסר ספק, הבנתי שבדבר כשר מותר לי ואף חובה לברך)
מה בדבר בשר וחלב אם שניהם כשרים ונאכלים זה אחר זה ברציפות (לא מעורבים\ מבושלים יחד- שאז זה שוב טרף לפי ההגדרות שלכם)?
נראה לכם בכלל שברכה שלי שווה משהו???? ממש לא בא לי לעשות טובות לאלוהים... לא מאמינה שזה רצונו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 19:31 |
|
| |
תוהה,
יפה כתבת "עדיין - אוכלת לא כשר", כיוון שיש הבדל גדול בין אדם שנופל, ואיננו רוצה בכך אלא שסבור שזה בגלל חולשתו (או באמת בגלל חולשתו - כמדומני היה כאן אשכול על מקומם של נפילות בעבודת ה' - לינקי..)
לבין אדם שמחליט שעברות מסוימות אינן בשבילו, ומורד בה' באותה עברה - שזה חמור ביותר.
אני מניח שאינך שומרת כרגע על כשרות מלאה, מפני שאת סבורה שזה קשה ויקר, אולם נראה לי שתופתעי עד כמה ניתן לשמור כשרות בקלות אם יש רק מספיק מודעות.
זוהר,
אמנם מאכלות אסורות זה מדאו', אבל ייתכן אולי להציע, שאם יש מקום להתקדמות בשלבים הרי שברכות קודמות כי מעלתן גבוהה ששיכים לתחום אהבת ה' להיזכרות המתמדת בה'.
מאכלות אסורות, לעומת זאת, שייכות לתחום הקדושה המיוחדת של עם ישראל, שנראה לי שזה צריך להיות רק בשלב שני.
כמו כן ברכות זה מצוות עשה, שמעלתן גבוהה יותר ממצוות לא תעשה כדוגמת מאכלות אסורות.
אבל כל זה רק במחשבה ראשונה, וצריך עיון.
_________________
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע.. ובחרת
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 18:48 |
|
| |
ירוחם, חזקה חזקה - אך מעשה לסתור יש בתחילת האשכול גופו!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 18:07 |
|
| |
אדם ששואל ומתלבט בעניני ברכה ראשונה- חזקה עליו שלא יאכל ויחפש מאכלים לא כשרים,
בספר -עולמו של אבא- של הרב מילר, מסופר על- הרב- האבא. שהיה צריך לנסוע לעיר הבירה מעירו מרחק יום וחצי ברכבת,
וכך מספר הרב,-ישב לידי יהודי , לאחר זמן , פתח את המזודה שלו, וערך לעצמו ארוחה.
קם ממקומו והביא לעצמו מים לנטילת ידים, ובירך בכוונה, לאחר מכן בירך המוציא וטבל את הפת במלח, ואכל את ארוחתו. נטל מיים אחרונים בסיומה ובירך ברכת המזון בכוונה. וכך פעמיים שלש.
והנה לאחר יום נסיעה, ראה הרב כי היהודי מתישב בלי כיסוי ראש בלי נטילת ידים ובלי ברכה, ואוכל בפה מלא,- לא יכול הרב להתאפק, ושאל אתו לפשר השינוי,
אתה מבין כבוד הרב, בהתחלה אכלתי אוכל כשר שאשתי הכינה לי מהבית, אבל זה נגמר, בארוחות האחרות אכלתי כריכים עם -דבר אחר,- שאתם קניתי במזנון הרכבת, אתה רוצה שעליהם נברך???
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 17:02 |
|
| |
תוהה,
צריך לחלק בין כמה דינים שאולי התערבו להם תו"כ הכתיבה, אנסה לעשות סדר.
עסקנו בשלושה עניינים/מצוות:
א. אכילת אוכל כשר
ב. ברכה על האוכל
ג. קבלה עצמית לברך לפני האוכל
רק לציין ששתי הנקודות הראשונות מחוייבות מעיקר הדין (אכילת אוכל כשר מדאורייתא וברכה שלפני האוכל מדברי סופרים) ולכאורה אין צורך לאדם לקבל ע"ע לקיים אותן, כי הוא מחוייב בהן גם ללא קבלתו.
אלא שלפעמים אדם נכשל במעשה מסויים, או שהוא לא מקפיד מספיק על מצווה מסויימת ומן הראוי לו להתחזק בה ואז הוא יכול לקבל ע"ע לקיימה ביתר שאת, כאמור הוא כבר מחוייב בה וקבלתו היא זירוז לקיום המצווה.
כעת את שואלת האם את יכולה לקבל על עצמך לברך טרם הסעודה בזמן שאת עדיין אוכלת מאכלים שאינם כשרים.
א. כל עוד את אוכלת כשר מצווה וחובה עלייך לברך, ובקבלתך את מזרזת את עצמך לדבר מצווה.
ב. על מאכל שאינו כשר ואפילו איסורו הוא רק מדרבנן אסור לברך עליו (כך נפסק להלכה כפי שהבאתי לעיל) אפילו אם קיבלת ע"ע לברך, שהרי הוא לא בכלל דיני הברכות.
ג. את לכאורה יכולה לקבל ע"ע לברך טרם הסעודה, ולהקפיד בכל מקום שאת מחוייבת בברכה לברך את הקב"ה. לא מסתבר שאם תקבלי ע"ע לברך ואח"כ (ח"ו) תאכלי נבלות וטרפות שאסור לך לברך עליהן זה סתירה לקבלתך להתחזק בברכות, הרי כלל היה אסור לך לברך כשאכלתנן.
ד. צריכה את להשית בנפשך האם זה לא אבסורדי לקבל ע"ע לברך את מי שנתן לך את האוכל בעוד את אוכלת את מה שאסר עלייך.
ה. כפי שכתב הפרעתוני, איסורי אכילה חמורים בהרבה מאי ברכה ראשונה על האוכל, שאיסור אכילה יש בו אף מדאורייתא, וברכה ראשונה היא מדברי סופרים.
ו. ראוי לזכור שברכת המזון לאחר הסעודה היא מדאורייתא.
בהצלחה!
_________________
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 17:01 |
|
| |
ועוד יש להוסיף:
השאלה שלך, אם אין בכך פסול שאדם יברך בשעה שהוא אינו מקפיד תמיד על ברכה
או על כשרות, היא שאלה שמלווה אותנו בכל חיינו. הרי אין אדם נקי מכל
עבירה. ואם אדם הוא כן עם עצמו, ואוהב אמת, דווקא אז הוא מועד להיתקל
בשאלה הזו שלכאורה מקלקלת כל טעם במצוות שלו:
הוא יכול לומר לעצמו: מה שווים הדברים הטובים שאני מנסה לעשות כאשר בתחום
זה או אחר אני עדיין כמקולקל שבבריות. ולא עוד, אלא שכיון שאני אדם חכם
ומבין, הרי עצם זה שאני ממשיך בדרכי הרעה בתחומים כאלו ואחרים, האם אין זה
מקלקל את כל הטוב שאני עושה?
ואיזה מין אדם אני, שחושב "לרמות" במצוה פה ושם כאשר בעצם בתחומים אחרים אני רשע גמור?
אלו והדומות להן הן המחשבות שעלולות להטריד אדם, בכל רמה של דקדוק מצוות
שהוא מקיים. ואני חוזר: ככל שהאדם אציל במידותיו ורגיש יותר, כך הוא יותר
עלול להיקלע למצוקה הזו. הוא מרגיש שאולי "טורפים לו בפניו את המצוות שלו"
בגלל חטאיו שעדיין קיימים.
מה התשובה?
התשובה היא שאדם צריך להתאמץ במה שהוא יכול. כולנו "קרוצי חומר" כמאמר הפסוק. כלומר, איננו מושלמים.
ודאי שאין זה טוב שאדם ירשה לעצמו לזלזל במצוה כלשהי במודע ויאמר: את זה אני שומר ואת זה לא.
אבל לא זה המצב של רובנו ככולנו. אנו רוצים להיטיב, אבל מסיבות שונות,
הקשורות לנסיבות חיינו, לביוגרפיה שלנו, (למה שעבר עלינו מה שעבר, כלשון
ר' נחמן ותלמידיו), קשה לנו.
וה' יודע זאת.
וכאשר אנו משתדלים אפילו בדבר אחד לעשות את רצונו, ואכפת לנו שאיננו
מושלמים, ואנו רוצים להשתפר, ומשתדלים לעשות זאת, גם אם לאט לאט, הרי כל
צעד שלנו הוא בכיוון הנכון.
ויש לשים לב כי המצב הזה אופייני לכולנו, בכל רמה ומעלה שאנו נמצאים בה.
ואסור לאדם לזלזל בעצמו ולראות את עצמו כרשע, אלא תמיד כבינוני, שמבקש
להיטיב את דרכיו ולהשתפר. (וגם זאת למדנו ברמב"ם שם).
אם נזכור את הניתוח הזה, לא נתפתה לזלזל במאמצינו, או להתייאש מהאפשרות
להשתפר ולהתעלות, ולא נראה בעצמנו רשעים, שהרי זוהי אחת הסכנות הגדולות
האורבות לאדם ומונעות ממנו להתעלות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 16:54 |
|
| |
תוהה תקופה
הרשי לי להצטרף למברכים.
דבר גדול את עושה בשעה שאת מקבלת על עצמך לברך. כבר כתב רבנו הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג
הלכה א
כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו
צדיק, ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע, מחצה למחצה בינוני, וכן המדינה
אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם
מרובין הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו.
הלכה ב
אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך, וכן
מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו',
וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר
וירא ה' כי רבה רעת האדם, ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי
גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב,
מכאן למדנו שאותה מצוה קלה, שאינה מצריכה אלא רגע של מחשבה על המעשה ועל
תוכן המילים (כלומר כוונת הלב), בה את דנה את עצמך ואת העולם כולו לכף
זכות! וזאת בכל פעם ופעם, והמחוייבות של החלטה טובה זו על אחת כמה וכמה
שהיא חשובה.
אמנם הוסיף הרמב"ם וכתב:
אין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.
אבל גם בלי לדעת את המשקל שייחסו לזה בשמים, ברור שהרמב"ם היה שמח מאד על החלטתך זו ומצטרף לברכות של כולנו.
***
שאלת הלכה למעשה כיצד לנהוג בברכות:
כיון שאין לברך על מאכל שאינו כשר, אזי כל אימת שאת יודעת שהמאכל אינו כשר, אל תברכי עליו.
יש לקוות שמתוך כך תבואי להיזהר גם בכשרויות של מאכלים... סמיילי.
אולם כל אימת שהמאכל הוא בחזקת כשרות (כלומר שאת קונה אותו במקום כשר או
שהוא נושא חותמת כשרות, כפי שבארו זוהר ואחרים), מדוע לא תברכי? אדרבה!
ויהי רצון שנתעלה כולנו ככל שאנו יכולים ויודעים, ואני משתדל ללמוד ממך את מסירותך למצוות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 16:52 |
|
| |
לפי האמור זו קבלה שאת יכולה לקבל לגבי מאכלים כשרים שאת אוכלת (ומסתמא יש לא מעט כאלה, בכל זאת). ואדרבה, זה יזכיר לך מה כשר ומה לא כשר, ואולי יעזור לך לוותר גם על המאכלים הטרפים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 16:44 |
|
| |
אז לדבריכם זו קבלה שאני לא יכולה לקבל כל זמן שאיני מקפידה על לפחות כשרות מינימלית?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 16:07 |
|
| |
תוהה, חידשת חידוש גדול בדברייך.
הנה הדיון שהעיר עליו מ' זוהר ידוע בין הפוסקים, אלא שתמיד נשאלה השאלה: מה פירוש האם מברך מי שאוכל במזיד טרף? וכי הוא יבוא לשאול אותנו אם יברך אם לאו?
והשמעת לנו שאכן יש המברכים אך אוכלים טרף, על אף שהאיסור על אכילה בלא ברכה קל בהרבה מן האיסור על אכילת טרף.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 15:45 |
|
| |
תוהה,
ראשית, כל הכבוד!
שנית, כפי שכתב ירוחם, כיום יש הכל בכל מכל כל כשר, וגם אם לא בהכשר הנחשב למהודר ביותר, יש לרוב המאכלים הנמכרים בא"י כשרות מינימאלית, כך שאם אינך אוכלת יען, חזיר, פירות ים וכו' ואת מקפידה על בשר וחלב וקונה אוכל בחנויות לגאליות המוכרות תוצרות ידועות שלרובן יש כיום הכשר כלשהו, הרי שאת אוכלת כשר, רק צריך לוודא שאכן יש חותמת כשלהי של כשרות. כמובן שעדיף להדר אחר כשרות מהודרת, אך א"א לומר על מוצר חתום בהכשר שאין לברך עליו.
הבעיה היותר קשה היא אכילה במקומות לא כשרים, שמלבד הפרודוקטים הלא כשרים מסתבר שלא שומרים על הפרדה בין בשר וחלב, וזה מעט יותר קשה.
אני מקווה שתוכלי לעמוד בפיתוי של מאכלים לא כשרים, זה דבר שייך לחלוטין. וכך גם תוכלי לעמוד בקבלתך לברך ברכה ראשונה, ואני מקווה שגם ברכה אחרונה (ברכת המזון היא מדאורייתא!).
ולגוף הדברים להלכה נפסק בשו"ע או"ח סי' קצו שאין מברכים על דבר איסור ואפילו על איסור דרבנן. זוהי הכרעה להלכה כשיטת הרמב"ם אך הראב"ד השיג על הרמב"ם, הנה:
"כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו. [השגת הראב"ד - כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק כתב הראב"ד ז"ל א"א טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהגו עכ"ל]" (הלכות ברכות פ"א הי"ט)
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 15/10/2008 15:43:54
מ. זוהר
|
|
|
|
|
|
