| נשלח ב-22/12/2008 17:17 |
 |
| |
נו....
עיינו מה שכתבתי כבר באשכול צליל וזמר בנושא.
אני שמח לגלות שכולם בדעתי....
_________________
כאן ישראלי באמריקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 16:55 |
|
| |
אבל נראה לי שהיום זה מה שהמקימי מקהלות למיניהם דורשים מהילדים:בטחון, וכו' וכו' וכו', מה שחבל שע"י זה מאבדים את היופי שבשירה התמימה של הילדים...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 14:11 |
|
| |
זה מה שכיף בילדים, התמימות והחן. לכן בדרך כלל אני אוהבת את הסולנים העדינים יותר. (איצי ספינר, ארי רוזנר - ריבי, כל כך נכון.)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 13:09 |
|
| |
אני חושבת שהיום הרגישות ממש ירדה...............
מה תסתכלו על הסולן מצליל וזמר זהר, בשיר ברוך הנותן בקושי זז כזה צנוע ובאמת שהם שרים מכל הלב.
אפשר לראות את זה במשך כל השנים, שיר שסולן ישן היה שר אותו ואותו השיר שסולן חדש מהשנים הקרובות שר אותו, מה יותר מוצלח?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 12:01 |
|
| |
מאד מסכימה. במיוחד לגבי יהושע בנדר. לפעמים אני נזכרת בקטנצ'יק הזה שקיפץ לו ביד אליהו וכ"כ התלהבתי ממנו. היום אני רואה ולא מבינה על מה ההתלהבות. הביטחון העצמי המופרז שלו (לדעתי) הוא קצת...
ילדים הם סמל התמימות- וזה מה שיפה בהם. גם אם הם קצת מתרגשים או מזייפים, זה לא כ"כ נורא, כי הם ילדים. (לדוגמא- אתן את ארי רוזנר. לא בטוח שהוא אכן דוג' טובה לכך, אבל עד ההופעה האחרונה שלו נשארה לו העדינות כמו בהתחלה. וזה מה שאהבתי אצלו. אפילו שלפעמים הוא קצת היה מזייף או לא ממש בקצב... תמיד היה כיף לשמוע אותו כל פעם מחדש. כי הוא היה הוא, כמו שהוא, ונשאר כך.)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 09:34 |
|
| |
יש משהו במה שתהילה אומרת.
מצד אחד, יש יופי בתמימות של סולן חדש. הוא עדין נורא מתרגש מעצם העובדה שהוא קיבל סולו.
אבל מצד שני, סולנים צעירים וטריים מדי, שרים פחות מקצועי מסולן שכבר עבר את ההתרגשות הראשונית.
הסולנים הטובים ביותר, הם אלו שיודעים לשלב בין המקצועיות לדביקות. (עודד קריטי למשל) ונראה לי שיאיר קניג נכלל בקטגוריה הזאת. הוא ילד עם הרבה רגש.
בהמשך לכתבה שהייתה בשלאגר, אולי הכותב הנכבד התכוון קצת לענין הזה, נראה שבערך מתקופתו של אריק שטרן (אחרי שעודד וייצי עזבו), המקהלה נכנסה למין טרנד כזה של "יש לי ביטחון, אני לא מפחד מאף אחד, אני אשיר ואשמח את הקהל". אז נכון, זה טוב. אבל באיזשהו מקום ילדים מאבדים את ההתרגשות והדביקות בשיר, כשהם מנסים לשיר בביטחון מופרז.
אפשר לראות זאת אצל אריק שטרן כבר במופע מיאמי 5 כשהוא שר את we need you. ומכיון שאז אין לנו שום וידאו עד מיאמי בירושלים, אנחנו לא כ"כ יודעים מה היה באמצע אבל קל לשער זאת.
במיאמי בירושלים אפשר כבר לראות את אלי סינרייך שר בביטחון, מסתכל לירחמיאל ישר בפרצוף בלי פחד, ואח"כ את אייזיק בנישי במיאמי 25 - שהוא אולי שיא הביטחון העצמי המופרז שהיה אי פעם לילד מהמקהלה.
וגם היום, לדעתי יהושע בנדר, למרות שהוא זמר-סולן בכל רמ"ח איבריו, הוא כבר לא מכניס רגש בשירה כמו שהיה בתחילת דרכו.
מה אתם חושבים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 18:13 |
|
| |
ino123 welcome to the forum
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 16:04 |
|
| |
לתהילה
אני חושב שיאיר קניג שר הרבה יותר יפה עכשו. בקליפים מפסח תשס"ז, יאיר שר חמוד חמוד, אבל ילד קטן זה.
עכשו הוא בוגר צעיר שיודע מה הוא שר, והוא שר מן הלב. ממש יפה ומדהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 07:46 |
|
| |
מתי העליתי את זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 21:43 |
|
| |
אתמול עלה לי רעיון להעביר את הקליפים למחשב אחר, וב"ה זה עבד לי.
וואו, זה פשוט מגניב, במיוחד המחרוזת האנגלית, ריבי תודה, אין לי מילים.
שמתם לב ליאיר קיג? הסולו שלו בwhen הרבה יותר יפה מאיך שהוא שר בסוכות השנה, ובעצם ככה רוב הסולואים שלו, ורוב הסולנים האחרים, לפני שהם גדלים ומכירים "בערך עצמם" ומתחילים להשתפץ הם שרים הרבה יותר יפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2008 00:39 |
|
| |
תודה ריבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2008 00:32 |
|
| |
ריבי תודה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2008 19:09 |
|
| |
שלחתי עכשיו.
(חשבתי שאתה תשלח. לא נורא.)
|
|
|
|
|
