| נשלח ב-20/10/2008 14:20 |
|
| |
חרדיות כחששנות: נסיון להגדרה
מיהו ומהו חרדי? כמה וכמה נסיונות נעשו בפורום, ולא רק בו, כדי לאפיין את החרדיות. יסולח לי על שאיני מביא לינקים. ניתן למצוא במפתחות, ואולי לינקי יטריח את עצמו...
כדאי עם זאת לפתוח באבחנה בין סוגי תשובות.
א. סוגים של תשובות
1. מילונאות. יש שמחפשים את התשובה במילונים והדומה להם. מה פירוש המילה "חרדי" בעברית? מה הם כללי השימוש בה?
2. סוציולוגיה. יש שמחפשים את התשובה בתחום החברתי. מה הם המאפיינים החיצוניים של החרדי. הלבוש? (תשובה מאד מקובלת, למרבה ההפתעה). ההתנהגות? צורת החיים?
3. אידיאולוגיה. מה היא תפיסת העולם החרדית?
4. היסטוריה. יש שמחפשים את התשובה בנסיבות שבהן החלה החרדיות להופיע כתופעה מובחנת, בעלת שם, בעלת זיהוי עצמי. ממתי החלו בני אדם להציג את עצמם כחרדים? מי המציא את המונח?
ב. חרדיות כהסתגרות
לפני שאציג את התזה שאני בא להעלות כאן, אזכיר כמה מן האבחנות החשובות שנזכרו בפורום. ספרן הצביע בשעתו על כמה מן המאפיינים שנראים מהותיים לחרדיות, כאן.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1897824&forum_id=1364
עיקר הדברים: ההפרדה בין ה"פנים" החרדי לבין ה"חוץ", כל מה שאינו חרדי. מכאן נובעים (או שלצידם נמצאים) סגירות, שלילת המודרניזציה, שלילת כל מה שאינו "מצוה" במובן הרחב של המילה, ובמיוחד תלמוד תורה.
בלשון הזהב של ספרן:
"חרדיות היא ענין של תודעה. תודעה שמוגדרת על ידי פנים וחוץ. והפנים והחוץ אינם זהים בהכרח לתרבות היהודית מול טכנולוגיה ועולם מודרני, אלא על ידי העברת כל דבר מודרני לתוך המסגרת הצרה שלנו על ידי אימוצו וגיורו. ואז אנו יכולים להישאר עם הסיסמה הקבועה: אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. אפשר להכניס לתוכן דברים, אבל אתה חייב תמיד להישאר באותן ד' אמות, ולדעת שכל מה שבחוץ זר לך. רק אז אתה חרדי."
גישה זו מסבירה את הצורך ב"הכשר" לכל דבר, החל באקונומיקה לפסח (שאינה טעונה הכשר כלל, כמובן) וכלה בהכשר לטלפונים סלולאריים. קבלת "הכשר" "מטעם" הוא האמצעי היחיד שמאפשר ומתיר "להכניס" פנימה את החדש והבלתי מוכר. בלי זה, החדש ייכלל בכל השונה, החיצוני והאסור.
(הערה שאולי אינה זהירה מספיק:) ניתן וראוי להוסיף כי גישה זו מבקשת לבטא את עצמה בכל מקום אפשרי, גם מעבר לגבולות ההלכה או אפילו המקובל בחברה. זה ההסבר לכך שהיו עסקנים שיכלו לנצל את הבעלות המשותפת על מרכולי AMPM ושפע שוק כדי להחרים את האחרונים, למרות שהם שומרי שבת. (כנרמז, יש כאן היבטים פוליטיים ומכוערים, ולכן אסתפק בהערה צדדית זו לגבי הגישה ולא לגבי המניעים של מפעיליה. ואין צריך לומר שאיני רוצה שייכנסו לזה כאן).
בוודאי שמתם לב כי הגדרות אלו הן כולם בתחום ה"מצוי" ולא "הראוי" (כפי שהעיר שם גם וגם).
אם אנסה למצות את כל הנאמר והרמוז כאן במילה אחת, אבחר במילה "הסתגרות". מה שעשוי להחזיר אותי אל אחד מראשוני האשכולות שכתבתי בפורום, בו טענתי כי החרדיות מסתגרת בגטו מרצון כתוצאה מטראומה של ימי ההשכלה. הדברים הבאים ימשיכו את הקו הזה ויעמיקו אותו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:20:58
תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:21:41
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 20:36 |
|
| |
מיכי אני מסכים בעיקרון לדבריך על החלוקה בין התפיסה החרדית למודרנית, רק שלענ"ד החלוקה בתפיסה לא קשורה לשאלה איך הקב"ה עשה דבר רע, אלא נובעת מהסתכלות רחבה יותר פשוטה יותר ופחות מתגוננת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2008 15:00 |
|
| |
מיימוני,
לפני שבאים לדון במקורות של הסגירות, האם היא איננה מוצדקת?
האם אין רוב האנשים מושפעים? האם ילדים בני עשר אחת עשרה אינם
מושפעים? האם נערים בני שש עשרה שבע עשרה אינם מושפעים? מחומר קריאתם, מאורח חייהם
של סובביהם?
אכן, החרדיות היא יצירה חדשה, אך האם יוצריה לא צדקו? האם אותם בני
ישיבות לפני השואה, לא הושפעו מקריאת כל אותם ספרים "חיצוניים"?
בראיה היסטורית, האם החזו"א לא היה צריך לממן מכיסו ספר ילדותינו
"חרדי" ללא כל אותם פניני ספרותם?
האם כאשר הייתה אווירה ברחוב של "שווא עבוד אלוקים, ומה בצע כי
שמרנו משמרתו", החזו"א לא צדק כאשר פנה לישוב חדש, שבו לא היו חילונים
(כמו גם חרדים "עם מסורת")?
(מעיד על עצמו הגר"י פרידמן ר"י תפרח, שכנער רצה לעזוב את
הדת כתוצאה מקריאות "אדוק פיסטוק" שהופנו לעברו,
והובאו כאן דבריה של סופרת
שחזרה בשאלה שמתאוננת על כך ש"החרדים הישנים" שהשתלבו בסביבה חילונית ו"ההבדל
היחיד ביננו לבין שכיננו היה בשבת, שאנחנו הלכנו לביהכנ"ס והם הלכו לים"
ותוך כדי זה מספרת שכבר כילדה החיים החילונים קרצו לה, האם גם אתה כמוה לא מבין, שזה בדיוק הסיבה שהוריה עברו לבני ברק?)
היצירה החרדית החשובה ביותר (לדעתי) היא שכמעט אין היום תופעה של בני
נוער (חרדים) שהחילוניות קורצת להם, גם אם הם פורקים עול, רובם אינם פונים ואינם
רוצים בעזיבת החברה החרדית,
(בנוגע למקורות, את הגמ' של נשים העומדות על הכביסה השמטת לגמרי)
בקצרה,
1, אם אכן פגישה עם אורח חיים מתירני גורם רצון פנימי לחיות כך,
הסגירות מפניו מעוגנת היטיב במקורות, (החינוך כותב שכל מחשבה שגורמת לא לעשות מצווה
ממצוות ה' היא בכלל הלאו של "ולא תתורו")
2, כמו שכתבת כתגובת נגד להשכלה, גם היום באווירה של מתירנות כללית
קשה לחנך לשמירת מצוות.
3, מי שיודע מעצמו שיכול להיזהר מפני השפעות שליליות, יתכן שמותר לו.
4, אם הוא עדיין חושב שהיחשפות בלתי ממוצעת ל"תרבות"
החילונית היא שלילית, והוא עושה את זה בגבול הוא עדיין חרדי.
5.
צריך לפתח בהם חשיבה עצמית על כל דבר, ובבגרותם הם יפתחו לבד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2008 11:47 |
|
| |
השאלה היא , מי קובע מה זה טוב ומה זה רע, מוסכם שהתורה היא הקובעת, הבעיה היא עם הפרשנויות ההזויות ,
בשבת האחרונה קראנו וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ-
היתרון הגדול הוא כשלומדים את הטוב- מהרע, כשרואים את ההנגדה, בין האור- לחושך,
אבל לשבת במגדל השן של האקדמיה , או בישיבה- וכיב', ולהחליט מה זה טוב ומה זה רע, ולבלבל אנשים טובים וישרים ,עם כל מיני תורות מוסר הזויות ולא ריאליות, הגורמות לאדם תיסכולים. זה הוא שורש הרע, -והרע בהתגלמותו, הזכה והטהורה..
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 23/10/2008 11:52:15
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2008 10:55 |
|
| |
סנסאי,
כאן כבר השאלה אינה תיאולוגית אלא פרקטית. כלומר אני טוען שה'רע' הוא משהו שאנחנו לא אמורים רק להתרחק ממנו, אלא להשתמש בו באופן מבוקר. לעומת זאת, אם תאמר שהרע הוא טוב בתכליתו, כלומר שהניסיון להתרחק מהרע הוא טוב, ותו לא מידי. זה לא אותו דבר.
ולענייננו, להשתמש ביצר המין (ואני לא מדבר על קיום יחסי מין, שזה מוסכם על כולם, אלא על היצריות שבזה) הוא דבר חיובי, אף שהוא 'יצר רע' בהגדרות המקובלות. וכשמבטלים את היצר הזה יש תוצאות בעייתיות, ולכן לא נכון לא להשתמש בו. זה תורף טענתי. החרדיות גורסת שיש דברים שבהם אסור להשתמש קטגורית, ואילו המודרניות גורסת שימוש מבוקר בכל דבר (כמעט). כמובן זו שאלה של מינון, שהרי כל אחד מצוי בנקודה כלשהי בין שני הקטבים הללו. אני מדבר על טיפולוגיות תיאורטיות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 17:27 |
|
| |
ההיולי החכמתני. ולדבריך יוצא שהתפיסה המודרנית ע"פ דברי מיכי נשאנת על דברי הרמח"ל, כי מבחינה רעיונית אין הכרח לטענה שאין דבר רע וכל דבר הוא בעצם טוב ורק אפשר לעשות רע, כי ישנה אפשרות להגדיר שהטוב שברע הוא התכלית שלשמה נברא הרע, ואין הכרח בטענה שאין דבר שבפשיטותו הוא רק רע. ולענ"ד תפיסה מחשבתית פתוחה איננה קשורה לשאלה כזו או אחרת אלא קו וצורת חשיבה של אנשים, יתכן ואדם שלא חשב מתחיל לחשוב בכיוון מסוים בגלל שאלות כאלו ואחרות, אך מסקנות התפיסה של הפתיחות המודרנית אינם מגיעים כתוצאה ישירה מהשאלות. נראה לי שאנו קצת סוטים מנושא האשכול כך שאולי יש כאן מתנדב להעביר את הנידון לאשכול חדש.
תוקן על ידי סנסאי ב- 22/10/2008 18:05:13
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 16:42 |
|
| |
סנסנאי
ברצוני לחדד טיפה את הפירוש של רע וטוב לטובת הדיון.
אני חושב שטוב על פי התפיסה הדתית המקובלת היום (רמב"ם רמח"ל ועוד..) הכוונה דבר שמתאים לתכליתו, כלומר יש לעולם איזו תכלית (והיא הכרת הי"ת-ידיעת החכמה היינו הך.) וכל דבר שהוא מתאים לתכלית הוא טוב וכל מה שאינו מתאים לתכלית הוא רע.
מעצם ההגדרה "תכלית העולם" לא שייך שיהיה משהו שאינו חלק מהתכלית, כי התכלית זה הכלל שמאחד את כל הפרטים של העולם לאחד.
אם כן דבר שנברא אינו יכול להיות לא מתאים לתכלית-רע הוא מוכרח לשמש מעצם ברייתו לטוב אלא שאם משתמשים לא בהתאם למטרה שלו הוא רע.
נדמה לי שהוויכוח האם כל מה שנברא הוא טוב או לא הוא האם יש דבר שכל מטרת ברייתו היא להעמיד אותך בניסיון או שכל מה שנברא אינו יכול לשמש לשימוש שלילי חייב להיות לו אופן שימוש חיובי?
זכור לי שיש הגדרה כזו ב"דעת תבונות" שכח הרע בעולם הוא "כוח ההפרזה", כלומר אין דבר שהוא כולו לניסיון אלא שהמהות שלו היא לטוב, והיכולת להשתמש בדבר גם שלא בהקשר המקורי שלו היא הרע.
הבעיה היא שגם "כוח ההפרזה" היא בריאה מסוימת, אלא שהיחס של הרמח"ל לדבר נברא הוא רק לכלל ולא לפרטים, והבנת הקביעה שנבראו רק הכללים ולא הפרטים קשור בסוגיות נוספות כמו השגחה כללית ופרטית ואני לא כל כך מבין את הנושא הזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 14:30 |
|
| |
מיכי, אם ממעשי היצה"ר נוצר תוצאות טובות הוא נהיה טוב, האם טוב נבחן במבחן התוצאה, מתכון להרוג בהמה והרג אדם הוא נחשב רע, מתכון להרוג ישראל והרג עמלק, יש באותו רוצח מהות טוב, או שרק חלק מתוצאותיו טובות. ולסיכום האם תוצאה היא עצם הדבר או תכליתו?
תוקן על ידי סנסאי ב- 22/10/2008 14:31:14
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 13:38 |
|
| |
סנסאי,
גם אם פירושך הוא אפשרי (בדוחק), עדיין לומר שלהשקפה המודרנית אין על מה להישען זה מעט מופרז, לא?
ולעצם הפירוש שהצעת, הרי חז"ל עצמם אומרים שמיום שביטלו אנשי כנה"ג את יצרא דעריות לא מצאו ביצת תרנגולת בכל א"י. האם זו לא אמירה שהיצה"ר יש בו עצמו טוב? יצר מלשון יצירה, כידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 13:33 |
|
| |
ירוחם לא היה בכוונתי לטעון שהטוב הוא טוב רק בזכות הרע, אך בכל מושג אם אין לו את המושג ההפכי הוא לא קיים צייר בדעתך אם לא היה רע למה היית מגדיר את הטוב כטוב, כל הגדרה לכאורה היא ביחס להגדרה ההפוכה. ומה שהבאת שיצר הרע נאמר עליו והנה טוב מאד, כבר הסברתי מקודם שהיצר הרע הוא לא טוב מחמת עצמו אלא תכליתו טוב, וכן בכל דבר רע אין הכרח שחלק מהרע הוא טוב, אלא שעצמותו כולו רע ורק תכליתו טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 13:14 |
|
| |
סנסאי
אלמלא לא היה רע. לא היה גם טוב,
בראשית רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה ז רבי נחמן
ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע,
כדבריך העולם הוא יפה מהנה וטוב, והכל בזכות היצר הרע. כמו שהמשך המדרש אומר
ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, כדבריך העולם הוא יפה מהנה וטוב, והכל בזכות היצר הרע. כמו שהמשך המדרש אומר
וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:57 |
|
| |
ההיולי אין אני חולק כלל שהעולם הוא יפה ומהנה והטוב שבו הוא לא רק מפני היכולת להתנסות, עין ערך ברכת האילנות, אני מבחינתי גם לא צריך לראיה אני נהנה כי אני נהנה, רק הדיון היה האם הגישה להשקפה המודרנית מתחילה מכוח שאלה שלא ברא הקב"ה בעולמו רע, ואני בטענתי עדיין עומד שבשאלה זו אין הוכחה כי יש רע שנברא בעולם בשביל מטרת הבחירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:35 |
|
| |
סנסנאי
העולם הזה הוא מקום טוב לא רק בגלל האפשרות להתנסות בו, ולא רק בגלל יצר הרע אלא גם ובעיקר בגלל שזה מקום שאפשר להינות ממנו ומיופיו,וניכר בו שפע טובו של הי"ת עלינו. אם אתה רוצה דוגמא לכזו גישה תקרא את חובת הלבבות שער הבחינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:08 |
|
| |
בעל,
אכן. ומי לך חרדי יותר ממנו (וכבר העירו שבמאפיינים אחרים - כמו כתיבת מחזות וכדו' - הוא ממש לא היה כזה, וצ"ע).
היולי,
לא התכוונתי לומר שהתיאולוגיה יוצרת התנהגות, אלא שכשבוחנים עמדה יש לבחון אותה מההיבט התיאולוגי שלה. גם אדם שמאמץ תיאולוגיה כלשהי בגלל האופי שלו, עדיין אתה אמור לבקר ולבחון את עמדתו לגופה. כמו שמי שחוזר בתשובה או בשאלה בגלל משבר או אירוע כזה או אחר, עדיין אתה אמור לדון עמו במישור הענייני-תיאולוגי, ולא במישור הפסיכו-סוציולוגי.
מה שכתבתי שיש כאלו שאצלם העניין הוא פסיכולוגיה, התכוונתי לומר שהם בעלי השקפת עולם לא חרדית במהות, ורק מאמצים את צורת ההתנהגות החרדית משקולי דאגה ופחד. לדעתי כמה וכמה ממשתתפי הפורום דהכא הם כאלו (והם כותבים זאת בפירוש). קבוצה זו לא מיוחדת בכך שהפסיכולוגיה קובעת את התיאולוגיה, אלא בכך שאין לה את התיאולוגיה החרדית אלא רק את ההתנהגות החרדית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:04 |
|
| |
מיכי והנה טוב מאד הוא היצר הרע, וכן כל דבריך הם בדיוק כוונתי שישנם דברים שעצמותם לכאו' רעה אך כיון שהם יוצרים את אפשרות הבחירה הרי שהם תכלית הטוב, והנה טוב מאד. כך שכל דבר אפשר לשייך לרע ולומר שזה הנסיון שמביא את הבחירה, כך שלענ"ד לא השאלה מכריחה פתיחות מחשבתית, אלא פתיחות מחשבתית היא בעצמותם של אותם אנשים צורת חשיבתם הסתכלותם, ולא שאלה זו או אחרת הדריכה אותם לחשוב בצורה רחבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 08:24 |
|
| |
שלמה אותו דבר בדיוק. נחכה לפריצה לביתו של הרב ושהקופאית תגיד לקליינט אם ככה אתה לא קונה.
מיכי, האם לא המסילת ישרים הוא שהגדיר את העולם כולו כמלחמה מכל עבר?
|
|
|
|
|