מקורות למנהגי שמחת תורה

מחפש אני מקורות לכמה מהמנהגים.

א. "כל הנערים", במתכונתו הקיימת כיום, מנין? (הרמ"א הזכיר להעלות כל הנערים, אבל לא לכנס את כולם יחד ושמישהו אחר יעלה לתורה "בשמם")

ב. העמדת טלית על גבי כל הנערים, כעין חופה (אולי "חתן כל הנערים"???) וכנ"ל בעוד כמה עליות. מנין? (לו הייתי ליטוואק, הייתי שואל אם אין בזה איסור עשיית אהל ביום טוב).

ג. האם יש מקור שחתן תורה ו/או חתן בראשית הם סגולה למשהו? (המ"ב כתב שמנהג לקנות בדמים יקרים, אבל לא הזכיר מי מחויב לקיים את המנהג הלזה, והביא בשער הציון מקור מכנה"ג שכתב בדיוק להיפך, והרי זה נושא לדיון בפ"ע).

(באיחור מה)
הספר הנ"ל אכן מכיל תשובות לכל שאלות הגולם

תוקן על ידי שונה_הלכות ב- 27/10/2008 11:40:35

כל המקורות לכל המנהגים מצויות בספר 'תולדות חג שמחת תורה', של אברהם יערי, הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד.

אין כמוהו. אני מעביר איתו את החג מידי שנה.

בסדר. לא ציפיתי להסבר רציני יותר. רק חבל שמשמיטים את הסיפא הרלוונטית כ"כ, "והן בדאין".

שמעתי בשם הרב פינקוס זצ"ל שענינו של הניתור כך הוא: שרים ושרים "משה אמת ותורתו אמת", עד שמגיעים לנקודת רתיחה שכבר קופצים מאליהן...

להגולם
בחוברת כרמנו הופיע (כמדומני לפני שנתיים) מחקר של אליהו נאה על עליית כל הנערים, ולדעתי תמצא שם תשובות לשתי שאלותיך הראשונות.

ודאי שהספר נועד לשימוש מעשי, ולכן הוא כותב גם דינים.
ומ"מ אין זה נוגע בעיקר מה שנחלקנו.

העתקתי מפרוייקט השו"ת את הפרק הראשון, יואיל נא כבודו וימצא לי שם מנהגים:

טעות בידך. ספר המנהגים מתעד מנהגים, וגם מפרש אותם. אין הוא כותב כיצד ראוי לנהוג, מהסיבה הפשוטה שהמנהגים שונים, לעתים אף מעיר לעיר. וודאי שאינם חיוב.

ערבבת בין כרתי לקלא אילן.

באותה מידה גם ר"א טירנא הוא לא מקור. הוא סה"כ מספר שכך נוהגים ולא מדוע.

לוצאטי,

הניתורים תוך קריאת "משה אמת", יש להם מקור?

האוהל עראי גמור.

מלשון ה'רשות' לחתן בראשית נראה שהגבאי היה קורא לעשיר ודוחק בו לתרום. ולא שקנו מראש בדמים יקרים.

מלשון ר"א טירנא בספר המנהגים משמע קצת שאחד עולה בעבור הנערים. וז"ל "וקורין כל הנערים יחד". ועי' חילופי נוסחאות במהד' מכון ירושלים.
ובמ"ב תרס"ט סקי"ב מפורש כך.