הגדרה לרגש

פרק ד' .   גאווה:

גאווה, היא כשאדם מרגיש רק את עצמו, חי את האנוכיות שלו.

יוצא, (כמו שכתבתי לעיל) שהמידות השליליות, נובעות מהגאווה, שלמה הוא כועס ,מקנא, וכו',
כי הוא מרגיש רק את עצמו, שאם היה מרגיש את השני, הוא היה דואג רק לשני.

פרק ה'.   ענווה:
וענווה\ זה כשהוא לא מרגיש, את האני, אלא אנחנו,
שהרי הוא בעצמו, הוא כלום, ורק הקב"ה קיים,
ולמה הקב"ה ברא אותנו כדי שנעבוד לפניו, אז ממילא, כל עם ישראל שותף לדבר אחד, שזה כבוד שמים וכיוון שהעבודה, הוטלה על כולנו יחד דווקא, אז יוצא, שכל עם ישראל זה יחידה אחת.

אם אנחנו מסתכלים על העולם, בצורה של גאווה, אז ממילא אתה לעצמך,
ואז אתה כביכול סותר את אחדות הבורא.
אבל אם אנו רואים את זה בצורה של ענווה, אז ממילא אנחנו כלום, ומה שכן יש, זה כל עם ישראל יחד,
ולכן אתה אוהב כל יהודי

וזה הדרגה שהגיעו עם ישראל בדור המדבר שהיו כאיש אחד בלב אחד עצמו,ואם כל יהודי זה הוא, ממילא הוא רק רוצה לעזור לכל יהודי, ולא להפסיד לו בכל צורה.

פרק ו'   אהבה:

זה נראה לכאורה, שיש הרבה סוגי אהבות,
אהבת אב לבן,אהבת בן לאב, אהבת חבר,אהבת אח לאחיו,אהבת בעל ואישה.

אבל האמת היא שיש רק אהבה אחת ...
אהבת האדם לעצמו.

אם אתה מרגיש, שהיד שלך הוא עצמך ,תאהב אותו.
ואם אתה מרגיש, שהבן שלך הוא עצמך ,תאהב אותו.
ואם תרגיש, שהחבר שלך הוא אתה עצמך, תאהב אותו.

אבא מרגיש שבנו זה הוא כי זה ההמשך שלו
אדם מרגיש שחלק מהאני שלו זה משפחתו
וחבר ואישה זה המשפחה שאדם עושה לעצמו

שלאהוב את הזולת משמעו ,שאתה אוהב את עצמך,אבל אתה מרגיש שהזולת הוא אתה עצמך זה הכלל

וזהו ההבדל בין רגש של אדם בעל גאווה לרגש של אדם ענוותן שכאשר אתה רואה שהאדם נאנק מיסוריים אתה מרחם עליו אבל זה לא אתה עצמך אבל ענוותן חש שזה הוא עצמו,

פרק ז'.   שנאה:

שנאה היא הפך האהבה שאהבה אתה מרגיש שהשני זה אתה ושנאה זה פירוד על פירוד
שאדם מרגיש שיש אותי ויש את כולם ועל זה יש תןספת פירוד ע"י שנאה

פרק ח'.    אדם מורכב, מעירוב של מידת הענווה והגאווה יחד:

כשאנחנו אומרים, שכל אחד חווה רגש בצורה אחרת,
או חיובית ,או שלילית,
אין הכוונה,שהרגש שלך, מורכב או בצורה חיובית לגמרי, או בצורה שלילית לגמרי,
שזה לא יכול להיות,
אלא כל אחד מורכב, משילוב של השנים,יש בו גם רגש בצורה חיובית, וגם בצורה שלילית.

פרק ט'.    עצמת רגש:

כל אחד יש באופי שלו, עצמת רגש שונה, כמה שהוא חווה את השני, מי שחווה יותר, ומי שחווה פחות.

יש אנשים שכל דבר מרגש אותם, ולעומתם יש אנשים קרים, שזה נראה שלא מרגישים כלום.

כל אחד והאופי שלו בו הוא נולד, או רכש
וכל אחד הרגש שלו היא ברמה שונה

אבל האדם עצמו,בוחר איך לנווט את הרגש,
כלפי עצמו או כלפי לאחרים,
ע"י שבונה את האישיות שלו לכיוון ענווה או ח"ו לגאווה

פרק י'.  רגש זמני ורגש פעיל במצב אקטיבי\פאסיבי:

יש שני סוגי רגשות  נקרא להם רגש זמני ורגש פעיל
רגש זמני זה שהיה איזה דבר בסביבתך ובאופן זמני ריגש אותך וכשהדבר שריגש יפוג זה יתפוגג איתו
דוגמא  רגש שמחה על שקיבלת משהו שאתה רצית מאוד ואתה עצוב כשזה נגמר  

רגש פעיל במצב אקטיבי
דוגמא כשאדם אהוב עליך נמצא איתך אתה מרגיש אהבה
רגש פעיל במצב פאסיבי
דוגמא כשהאדם האהוב לא נמצא לידך אתה לא מרגיש אבל כשיבוא יהיה רגש
אבל זה לא ממש רגש שההגדרה רגש זה שאתה מרגיש וכאן אתה לא מרגיש

פרק יא' .   נפש:

האדם מורכב מגוף ונפש .

הגוף נותן את החלק הפיזי שזה גוף האדם
והנפש נותנת לאדם את החלק הרוחני שזה...
חיים(חיים פיזיים) את האני שלו(חיים רוחניים)רגש,שכל,ודמיון.

חיים            – פשוט שהגוף נע וזה כמו כל שאר הבע"ח
הרגשת האני – זה לחוות את עצמך  ,אהבת עצמך ורגשות אושר עצב שמחה וסבל
רגש             - אדם שחווה חוויה, לדבר שהוא חיצוני לו
 
מה שהאדם יכול להרגיש זה בגלל הרגשת האני,
ורואים זאת מתי, שאדם אומר אני מרגיש. הוא בעצם אומר ,שיש בו הרגשת האני, שבו הוא מרגיש.

שהרי אדם לא יכול להרגיש דבר שאין בו שבשביל להרגיש מוכרח מי שירגיש ואם אין הרגש בו איך ירגיש

שכל, – ד' נתן לאדם ,את היכולת להבין את הזולת ע"י שכל, כמו שהוא מרגיש את הזולת ע"י רגשות .
           שד' ברא כל דבר, בצורה של סיבה ומסובב ,בצורה שלכאורה יש הסבר הגיוני לכל דבר
           ונתן לנו הגיון בו נוכל, להבין את הדברים .        
דמיון,- זו היכולת, שד' חנן אותנו, בכוח מדמה, שיכול לדמות מדבר לדבר.

שלוש אלו הכוחות באדם ,שכל ,רגש, דמיון, כשלעצמו הוא לא משהו ,שיכול להיות משהו רק כשלעצמו, אבל אם נחבר אותו ,אם שאר הכוחות,כל אחד יגדיל את חברו אלף מונים.