| נשלח ב-24/10/2008 11:37 |
 |
| |
ספרים באתיופיה
שאלה המציקתני ומטרידה מנוחתי, ומקרקרת לי בראשי כיתושו של טיטוס.
בהנחה, שהאתיופים שבאו ארצה, יהודים הם, לפחות חלקם, האם היו להם אי אלו ספרים במרוצת הדורות? האם היו להם רבנים שחיברו משהו? האם התורה והנביאים שהיו בידם זהים לשלנו?
או שאולי לא היה להם כלום, וכל המנהגים שלהם מפי הסבתא בצירוף עבודת אלילים מקומית???
האם היתה משמעות לרבניהם? במה הם היו רבנים? באלו ספרים היו בקיאים?
שמעתי, ממו"צ אתיופי שמשמש גם כשוחט, שהאתיופים כשעלו ארצה היו שוחטים בכל סכין שהזדמנה, בלי שום מסורת על חידודה וכיוצא, אבל במקום ובאופן הנכונים. מוזר, לא?
(כנ"ל לגבי שאר מקומות, כגון הודו, סין ועוד)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 12:53 |
|
| |
ייש"כ אלייעזר. נראה שהוא אכן מחשיב את קושי הפרנסה כגורם חשוב לתופעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 12:39 |
|
| |
על דבר למדנותם של בני תימן נטושה מחלוקת בין פרופ' רצהבי לשלמה מורג וכפי שהאריך בזה אליעזר שלוסברג ב[מבוא ל]מאמרו על פירוש רבי יוחנן מזרחי התימני. סיני קכא עמ' קלח
היות ולא לעולם חוסן ולא ידוע מתי אוצה"ח יסגרו את שעריהם העלתי את הקטע הרלוונטי לרשת
מלח. רבי שלמה עדני בעל מלאכת שלמה עלה מתימן לא"י בהיותו בן ה' שנים [פרו' רצהבי סיני טו עמ' קט]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 12:18 |
|
| |
סייף
מצות "ועתה כתבו לכם" נתפרשה ע"י רבים מהמפרשים שמצוה לכתוב חידושי תורה ולפרסמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 12:09 |
|
| |
זה ברור שזה נכון. השווה למשל, איך תימני ממוצע שבקושי יודע לקרוא כתב רש"י, "יכריע" במחלוקת מ"מ וכס"מ בהבנת הרמב"ם בלי להכיר אותם בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 09:51 |
|
| |
ר' יעקב ספיר בספרו אבן ספיר מתאר כיצד הראה לתימנים שאינם מבינים מה שגורסים, והודו לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 09:12 |
|
| |
מרחביה
ההבנה שהעדר ספרים נראה כמעיד על ניוון תורני, היא לפי המנטליות שלך. אתה מבין שאם רב לומד את המשנה והתלמוד עם התלמידים, ויש לו פירושים יפים על הנ"ל. הרי ברור שהוא מרגיש חובה לכתוב את הדבר על ספר, למען יעמדו ימים רבים, והיא היא כבוד התורה, להגדיל תורה ולהאדירה. הסיבה שאתה מבין ככה, היא כפי שכתבת, שכך עשו אצל האשכנזים והספרדים. משל לאותו אחד שנסע לאנגליה, וחזר וסיפר שכולם שם נוהגים הפוך.
כמדומני, שאפשר גם להבין מנטליות אחרת. ששם חושבים, שזה לא יעזור לתלמיד עשר סוגים שונים של פרשנויות לאותו טקסט, אלא הוא מעדיף לקרוא את הטקט לבד, או לפי פרשן אחד. וכל רב חושב לעצמו, האם באמת אני יעזור למישהו בזה שאני אוציא את ספרי, עם הפרשנות שלי לטקסט, או שזה רק יבלבל את התלמיד יותר, ועדיף לי להתמקד, בללמד את התלמידים שלי, ובהעברת המסורת. וכמדומני, שלא רק בהעברת המסורת הם הצטיינו, אלא גם בללמד את התלמידים הם הצטיינו, יותר מהרבה מקומות אחרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 05:56 |
|
| |
ראו אשכולי ב"ספר הפלשים", יהודי חבש תרבותם ומסורתיהם, (ראובן מס ירושלים תש"ג), פרק ג, עמודים 83-120, (מדפי הספר) עוסק ב"ספרות הפלשים".
הספר נמצא במאגר "אוצר החכמה".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/10/2008 6:11:23
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 03:12 |
|
| |
צ'אוטונג,
האם יש צורך לבאר את דלות הרשימה שלינקקת ביחס ליבול שנתברכו בו עדות אחרות? האם העובדה שמתוך 13 הספרים שברשימה רק חמישה הינם ספרי הלכה, כשכולם נתחברו אחרי תקופת השו"ע, ושלושה מתוכם ע"י מהרי"ץ, אותו הזכרתי בשאלתי, אינה מעוררת פליאה?
סייף,
יתכן שאין רע. אולם העדר ספרים נראה כמעיד על ניוון תורני מאחר שלענ"ד כך בדיוק התחברו כל הספרים בשאר תפוצות ישראל, ע"י רבנים שלמדו עם תלמידיהם את המשנה והתלמוד [והרי"ף והרמב"ם] בדקדוק חברים ופלפול התלמידים. אם בתימן לא נוצרו יצירות דומות כנראה שמשהו היה שונה בתכלית. זהו ששאלתי. למה.
שונה הלכות,
בכלל תשובתי לצ'אוטונג תשובתך. עדיין היחס הינו מזערי, וחלק עיקרי מהחיבורים הינו בתחומי ההגות פילוסופיה והמוסר, ללא יחס לחיבורים בתחום ההלכה ופרשנות המשנה והתלמודים.
הנטיה שלי היא לומר שהעניות הרבה ששררה ביהדות תימן, לפי הסיפורים, במשך רוב מוחלט של הדורות, אילצה את כולם לעבוד קשה לפרנסתם ולא הותירה בידם פנאי לעיסוק בתורה מעבר למה שנדרש לקיום המצוות ולהעברת המסורת, תחום שכפי שהזכיר מלח הארץ, הצטיינו בו.
תוקן על ידי מרחביה ב- 26/10/2008 3:16:13
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 00:24 |
|
| |
אמנם לא נראה לי אך שמא התימנים החמירו בעניין של כתיבת ספרים ולא הסתפקו בהיתר של "עת לעשו לה'"
או שאפילו לא ידעו כי הרי הם גלו בחורבן בית ראשון וזה קודם שנכתבו המשנה והגמרא?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 22:52 |
|
| |
גם הרש"ש למד בא"י, כך שקשה להגדיר גם אותו כתימני.
יש גם את ר"ש שבזי אך קשה לומר שהשפיע מחוץ לתימן
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 22:14 |
|
| |
א. לספר חנוך יש שתי גרסאות: חנוך הכושי וחנוך הסלבי.
ב. ר' שלמה עדני חי כל חייו בישראל (כמדומני שעלה כילד מתימן, אם בכלל), כך שקשה להגדיר אותו תימני מבחינה זו.
ג. באופן כללי, הוכחה על יהדות צריכה להיות המסורת ולא תלמידי החכמים שבעדה. מבחינת מס' הת"ח בתימן, אין במה להתגאות, מבחינת העברת המסורת ודאי וודאי שכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 22:12 |
|
| |
היה להם קשר לעולם היהודי הגדול
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 20:47 |
|
| |
מרחביה,
וודאי כשגגה יצאה ממקלדתו שהרי לא נעלמה מעינו עין הבדולח החיבורים הגדולים שההדיר הרב קאפח (אגב: במהדורת קוק של מדרש הגדול, רב שטיינזלץ הוא אחד העורכים. טובי מכין מהדורה מדעית אולם מסופקני אם נזכה לראותה בחיים חיותינו).
שאלתך יפה לגבי עדות כמו הבוכרים, היהודים ההרריים (דגסתן, כורדיסתן) והיהודים הפרסיים, להם מסורות עתיקות מאד על יהדותן ללא כל ספרות כתובה.
(לפרסים יש דיוואנים של שירה על סיפורי התנ"ך וחיבורים ספורים של אביו של עצ"ם)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 20:26 |
|
| |
מרחביה,
אף אני לא רוצה להרגיז אף אחד, אולם מעודי ניקרה בי שאלה דומה (לא זהה) לגבי האשכנזים והספרדים.
למה היה צריך לחבר כ"כ הרבה ספרים? מה רע בזה שכל רב ישב וילמד עם תלמידיו את המקרא המשנה והתלמוד, כמו שהוא מבין וכמו שהוא קיבל מרבותיו, בדקדוק חברים ופלפול התלמידים?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 19:12 |
|
| |
מהו ספר חנוך?
|
|
|
|
|
