חידושי תורה ושאלות על פרשת השבוע

1]מחלוקת ידועה בין רבי מאיר לחכמים בגוף הגמרא האם יש לברך "שעשני ישראל" דרך החיוב או "שלא עשני גוי" דרך השלילה בברכות השחר.

2]לפי שיטתם של חכמי איטליה בסדור נוסח רומא עד עצם הזמן הזה נוהגים לברך בברכות השחר דרך החיוב:"שעשני ישראל". לעומת-זאת בסידורי האשכנזים והספרדים נוהגים לפי מסורת חכמי בבל לברך :"שלא עשני גוי":

3]בכדי להבדיל בין אופן שיטות של פסיקה יש להביא את הגמרא מתוך מס' ברכות ז',א':"על שלשה דברים התפלל משה רבינו ונענה:שתשרה רוח הקודש על ישראל, שלא תשרה רוח הקודש על עכו"ם[ בנוסחה אחרת נכרים-ע"פ הפסוק במקרא בספר שמות לג',טז'].

4]ויש לחלק בין ישראל לנכרי[ע,פ דברי חז,ל במשנה במס' ציצית], שכן, ישראל שאינו שבת אינו נחשב לישראל במובן ששורה עליו רוח נבואית[על גרי צדק כן שורה הרוח הנבואית במדרגה של רוח הקודש אם הוא שומר שבת, כמו הנביא עובדיה],אבל בגלל המילה שנחשבת לאות הוא אינו נחשב לנכרי.

5]לכן, יש כאן שתי ברכות לשתי מדרגות: האחת לפי שיטת רבי מאיר דרך החיוב שאם היהודי שומר שבת הוא צריך לברך:"שעשני ישראל" במדרגה גבוהה יותר של הברכה[כמו להבדיל בין המברך על הפרי :"בורא פרי העץ" ו-"שהכל נהיה בדברו".וחז"ל תיקנו ברכה לציבור שאמרו :"שלא עשני גוי" דרך השלילה-כי היו הרבה בציבור שלא שמרו שבת ולא שייך שיברכו את הברכה :"שעשני ישראל" דרך החיוב.

6]אבל לפי דברי חכמי איטליה המחלוקת אינה בין חז"ל לרבי מאיר בגוף הגמרא-שם מובאת דעתם של רוב חכמים לברך דרך השלילה,

7]שכן, במס' כלה רבתי בפרק הראשון מובאים במפורש פסוקים מן המקרא לפי דברי בית הלל שאם אדם אנוס או מנוע מלשמור שבת ולהביא אפר פרה, או כל אחת מן המצוות בתורה-הרי נחשב לו כאילו קיים את המצווה בגלל שהוא היה אנוס[וכך גם דעתו של הרמח"ל].או על-פי הטענה מתוך דברים שהביא מתוך מדרש הרב דוד שפירא שליט"א שנוהגים לחכות שמונה ימים על התינוק לפני שמלים אותו-כדי שנשמתו תטאם את  טעם השבת ותתחבר למדרגת הנבואה של רוח הקודש[עי' מס' ברכות דף ז',א',ד"ה:"ונענה שתשרה רוח הקודש על ישראל"] לפני מילתו, ממש כפי שאדם שחוזר בתשובה נחשב לו לאדם שהוא נחשב כאדם חדש או אחר. כך שבעצם נלמד מזה שלמילה בפני עצמה אין ערך ביהדות אם נשמת הוולד לא טעמה את טעם השבת קודש שהעלה את הנשמה למדרגת קיבול של נבואה או רוח הקודש כתהליך גיור הנשמה כבמהלך תשובת האדם שמבחינת השמים נחשב לאדם אחר או אדם חדש[עי' בהלכות התשובה של הרמב"ם].אבל אילו היה מספיק זמן ההמתנה של שמונה ימים לפני הברית מילה-כדי שיתעם הישראל את השבת-הרי שבכך היה אולי שייך לתקן שיברך תמיד :"שעשני ישראל" ולא כפי שתיקנו הסנהדרין ביבנה שיברכו:"שלא עשני גוי"[אפשר לטעון שכל מי שמברך את הנוסח :"שלא עשני גוי" לכאורה מודה בהיתר של סנהדרין לדון בדיני נפשות ובהוצאה להורג על-ידי ד' מיתות ב"ד מבלי שהסנהדרין תשב בירושלים הבנויה בלשכת הסנהדרין-והרי הסנהדרין ביבנה הפסיקה לדון בדיני נפשות עד שגלתה אחר-כך מטבריה(מס' ראש השנה דף לא')].ולכאורה מכך שתיקנו חז"ל  לכלל ישראל לברך "שלא עשני גוי" הסתפקו בכך חכמי הסנהדרין ביבנה ובסנהדראות אחריהן שחרי טעמו ישראל את השבת פעם אחת במהלך שמונת ימי ההמתנה לברית מילה, ובכך הפכה נשמתם לכלי קיבול יהודי שרשאי לברך במדרגה הנמוכה ופחותה את הברכה:"שלא עשני גוי"-לרבות רוצחים נואפים ומחוייבי כריתות.והברכה "שעשני ישראל" תוקנה לסנהדרין ששהו בלשכת הסנהדרין בבית המקדש בירושלים או כאשר אין סנהדרין ואין חידוש הסמיכה ואין אפשרות שידונו בדיני נפשות כלל לשומרי שבת קודש שאז הנשמה מתוקנת לחלוטין כתינוק שנימול ביום השמיני וטעם לפני כן את טעם השבת ולא חיללה. אבל לכאורה שני עניינים נפרדים הם מדוע במקרה של סנהדרין ביבנה תיקנו לומר את הברכה במדרגה הפחותה ובמקרה של העדר סנהדרין נהגו חכמי איטליה לברך כדרכו של רבי מאיר וסנהדרין של בית הלל וכפי שנהגו בלשכת הסנהדרין בבית המקדש בירושלים, ומשלימים זה את זה בהתאם למציאות ולמסורת ובהתאם לתקופה בה אנו נמצאים[גם בגלות יכול להיות הבדל] כפי שאבאר בהמשך.

8]לפיכך אפילו במקרה שיש חילול שבת במזיד במדינה של גיהנם או בגלות על ידי אדם שבסתר מאיימים לרצוח את אשתו את ילדיו ואותו-הרי אי-אפשר לכחתחילה לדעת אם מכח האונס הנדון הוא פטור לפי דברי מסכת כלה רבתי בפרק הראשון,

9]שאז דעתו של רבי מאיר מצטרפת במקרה של הדעה בחז"ל לברך :"שעשני ישראל" דרך החיוב כרוב דעת חז"ל מבית הלל ועוד דעתו של רבי מאיר נגד חז"ל בגוף הגמר"א לברך :"שלא עשני גוי" ודעה זו מכריעה לטובת דעת רוב חכמים שמצטרפת לדעתו של רבי מאיר כפי שנוהגים חכמי איטליה לברך בסידור בברכות השחר :"שעשני ישראל" דרך החיוב.

10]וגם בעצם בסידורים של חכמי אשכנז והספרדים ועדות המזרח יש ברכה שמברכים הכהנים:"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את ישראל באהבה" דרך החיוב-דבר המעיד גם אצלם שבעצם בברכות השחר ראוי לברך דרך החיוב והם מעידים על הקהל שהוא צריך לברך דרך החיוב גם בברכות השחר:"שעשני ישראל"

11]וגם בהבדלה מברכים:"המבדיל בין ישראל לגויים"-דבר המעיד שרק מי ששומר את השבת רשאי לברך ברכה זו דרך החיוב ושמעלתה יותר גדולה מהברכה:"שלא עשני גוי" דרך השלילה.

12]וכל אדם צריך לברך את הברכה הראויה במדרגה שלו ולא להפחית ממנה:"כפי שהאשה מברכת את הברכה:"שעשני כרצונו" דרך החיוב, והגבר יברך:"שלא עשני אישה" דרך השלילה-שהיא במדרגה פחותה מזו של האשה[וצריך להבין מדוע האשה מברכת דרך החיוב והגברים מברכים דרך השלילה-הכוונה של הברכה החיובית של האשה:"שעשני כרצונו היא מיוחסת לבנות ישראל שלא חטאו בחטא העגל אחרי שהנשמה שלהן נתקנה מטומאת הנחש בקבלת התורה במעמד הר סיני, בעוד הגברים מברכים דרך השלילה :"שלא עשני אשה בכוונתם ללילית היא חוה שנטמאה בטומאת הנחש ולפני מתן תורה ומדרגתה הייתה פחותה משל אדם שנטמא בטומאת הנחש כמו הגברים בעם ישראל בחטא העגל".כך יהודי ששומר שבת ראוי שיברך :"שעשני ישראל" דרך החיוב-בפרט שבברכות השחר הברכה היא ליחיד ולא לרבים כמו בברכת כהנים שבכל-זאת מברכים:"אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לברך את ישראל באהבה". ובאותו האופן ניתן להסביר מדוע לא תיקנו חז"ל את הברכה "שעשני גבר" במקום "שלא עשני אישה"-כי הגברים חטאו בחטא העגל וקילקלו המדרגה הרוחנית של התיקון במעמד הר סיני. וגם נצטווינו לומר בכל מקרה "שלא עשני עבד/שפחה" ולא "שעשני בן חורין" כיוון שאנו נחשבים כעבדים לקב"ה שאינו מעוניין לשחרר את הייצר הרע שלנו לעשות כרעות עינינו-אלא שאם אנו לא עבדים כנענים או עבדים עבריים-הרי אנו נשאר תמיד עבדים לקב"ה ולא עבדים לייצר הרע. לכן, תיקנו בכל מחיר לומר שאנו עבדים לקב"ה(דרך החיוב או בלשון צריך היה להיות"בני חורין" שלא תיקנו שנברך) ולא לייצר הרע בקרבנו דרך השלילה(בלשון :"שלא עשני עבד")-כי במובן המקראי רק למי שאין ייצר הרע נחשב כבן חורין מוחלט. והרי תמיד יש את החלק בקרבנו שיכול להשתעבד לייצר הרע. לכן, הפירוש הנכון לברכה ,שלא עשני עבד" הוא :"שהיום כאשר קמתי מהשינה,אני לא משועבד לייצר הרע רק לעשיית הטוב בתורה במצוות ובגמילות חסדים".ורק הצדוקים הגמורים יכולים להעיד על עצמם שאין להם ייצר הרע או שהם לא משועבדים לו. ואנו לא מברכים כך כלל וכלל.

13]ובמס' כלה רבתי פרק שני כותבים חז"ל:[ברייתא]:"ת"ר חמישה דברים נאמרו בעם הארץ אין מקבלין מהן עדות ואין מוסרין להן עדות וכו'.[אבל צריך לציין שכדי למנוע שמד ההנהגה הפוכה משום דין של פיקוח נפש במדינה של גיהנם]. לפיכך אם היהודי שומר שבת ומברך "שלא עשני גוי" ובכך מעיד לעמי הארץ עדות הסותרת את הליכות דרכיו לשמור את השבת המחייב לברך "שעשני ישראל"-הרי יש בכך סתירה לדברי חז"ל האוסרים להעיד לזכותם של עמי הארץ שאינם שומרים את השבת ולברך כמותם :"שלא עשני גוי". ואם מדובר בשמד-הרי שהדין הוא שבכל מקרה פטורים מלשמור את השבת ולכן, צריך כמו בזמן מלחמה לברך :"שעשני ישראל":

14] וגם קיים חשש לפי מסכת כלה רבתי על-פי הפרק השלישי שאם יברך :"שלא עשני גוי" עלולים לחשוד בו ולהעליל עליו שהוא מאלו שאנם שומרים שבת מבני בליעל רוצחים נואפים ומחוייבי כריתות ולא יחזירו לו שלום אפילו משום דרכי שלום-אפילו הוא משומרי שבת או שהוא אנוס מלשמור את השבת וינהג במזיד-כדי שלא ירצחו את ילדיו, את אשתו ואותו..

15]ואין צורך בהזיה של מי חטאת[במדבר רבה פר' ט' מדרש א']-כי אם בהישג יד אפר פרה, על-פי דברי חז"ל מבית הלל במסכת כלה רבתי האדם פטור ונחשב לו כאילו הוא קיים ההזייה בתנאי שישמור את השבת וכל מצווה אחרת יקיימה כאשר זו מזדמנת לו.[אמנם כלל ישראל מוגדרים כטמאי מתים לצורך חיוב בהזיה במי חטאת בפועל בכל זמן, אבל אין חיוב זה גורם לנו להיות מחוייבי כרת מבחינת השתייכותינו לברית ישראל על ידי כריתות[חוץ מהממזרים שחייבים בכרת תמידי לפי רס"ג,לכן הם מברכים:"שלא עשני גוי"]-אפילו אנו טמאי מתים כי בהעדר ההישג של האפר פרה אדומה אנחנו אנוסים מלהטהר בו.לכן, אין לנו הנאה מהטומאה שגורמת לנו לעבור על איסור עבודה זרה ולהתחייב כרת משום "מכחיש מעשה בראשית" כעכו"ם.ונפשנו מחוברת לברית ישראל על ידי האותות הנתונים בתורה[שני אותות כשני עדים,שעל פי שני עדים יקום דבר]: בימי חו"ל על ידי מצוות ברית מילה ותפילין, ובשבתות וחגים על ידי ברית מילה ושבת קודש.ולכן, לפי שיטת רבי מאיר וחז"ל מבית הלל[שהיו גדולים בחכמה ובמניין מחכמי בבל, צריך לברך "שעשני ישראל".

16]ולפי עניות דעתי גם ממזרים שמניחים תפילין ושומרים את השבת רשאין לברך "שעשני ישראל" אין להם הנאה מאיסורי כרת בזמן אמירת ברכות השחר. לכן, בזמן אמירת ברכות השחר הם אינם בגדר עכו"ם המחוייב לברך "שלא עשני גוי" אבל לא כן מחללי השבת קודש שאינם רשאים לברך "שעשני ישראל" וחייבים לברך "שלא עשני גוי" דרך השלילה.כי ממזרים לא אשמים בפגם הנפשי של כרת תמידי-אלא האשם הוא של ההורים. ואין באפשרותם לתקן את הפגם הטמון בנפש שלהם.ולכן ממזרותם מתוך אונס.ורק כאשר יש להם הנאה במעשי חיוב כריתות(כלומר, כאשר אינם עוסקים בתורה ובמצוות) הם נחשבים כגדר עכו"ם. אבל בזמן אמירת ברכות השחר,כאשר הם מניחים תפילין או שומרים שבת, וכאשר עשו להם ברית מילה,  הם בגדר של ישראל ולא של עכו"ם בזמן קיום תורה ומצוות לצורך דין אמירת הברכה דרך החיוב "שעשני ישראל", בעוד מחללי שבת במזיד שאינם אנוסים אשמים בחילול השבת והסתלקות השכינה מקרבם וחייבים לברך דרך השלילה:"שלא עשני גוי" עד שיתקנו את הפגם הרוחני באשמתם וישמרו את השבת ויניחו תפילין, ובכך יצאו מגדר העכו"ם-כדי שיוכלו לברך דרך החיוב לפי שיטת בית הלל ורבי מאיר:"שעשני ישראל".

17]וכן, התורה מבדילה במקרא בין הרוצח/ת, המחוייב/ת כרת, והנואף/ת לבין ישראל[כפי שמביאים חז"ל במס' כלה רבתי בפרק השלישי) ובאור החיים בא לרבות ולכלול את מחוייבי הכריתות והנואפים[ע"פ המשנה הראשונה במס' כריתות] כ-עכו"ם.[לשון התורה בפר' כי תצא בספר דברים:"ובערת הרע מישראל" ביחס לנואפים]. על-זה כותב אור החיים:"כי ימצא איש שכב עם אשה שהיא מאורסת לבעלה שהיא התורה כלת ישראל ומתו גם שניהם פריש עכו"ם  העוסק וגם התורה ההיא לא יהיה לה עליה אלא תדעך. נכה ואין לה היות רצך אמרי תורה דכתיב[משלי ד'] "כי חיים הם" עכ"ד.ומן הראוי להדגיש כי אפילו לשיטתם של אלו המביאים מדברי רבי יהודה הלוי-כי לגר צדק לא יכולה להיות נבואה ושעובדיה הנביא היה מקרה חריג, הרי בכל מקרה יש חיוב לגרי צדק לברך "שעשני ישראל" מהנלמד בסוגיה כאן-שכן גר צדק שנאף דינו מיתה לפי דברי התורה כמו שאר ישראל הנלמד מהפסוק. וכיוון שבאה התורה להבדילו משאר הקהל הכולל את גרי הצדק של לא נאפו בלשון המקראית "וביערת את הרע מישראל" בלשון כללית "ישראל" שאינה מחלקת את ישראל מגרי הצדק, הרי בכוונת הכתוב לכלול את הכהנים וגרי צדק בקהל ישראל גם לצורך אמירת המלה ישראל בברכה. ולכן, הדבר נלמד כדברי האדמו"ר מלובלין שאמר שאין לחלק בין כהנים שיצטרכו ברכה מיוחדת למעמדם-אלא לברכה לכלל הציבור שיבדיל עצמו מהגוי. אבל מה שלא לקח בחשון האדמו,ר מלובלין בקביעתו עמדה לברך "שלא עשני גוי"  הוא אותו חיוב מהתורה באותו פסוק בו למד להכליל את הכהנים עם גרי הצדק כקהל, להבדיל הכהנים וגרי הצדק שהם ישראל בלשון המגדירה את הקהל הקדוש מהרוצחים הנואפים ומחוייבי כריתות ואלו שקיבלו סמיכה ודנו בדיני נפשות בשוגג ובמזיד מבלי הוראת האורים והתומים ועבודת הקרבנות למקרי שוגג במקדש בקרב ישראל והעכו"ם שאינם שומרים את השבת או ששומרים את השבת אבל דנים בדיני נפשות מכח טענתם לחידוש הסמיכה. ועליהם חל החיוב הכללי יותר לצאת ידי חובת ברכות השחר על-ידי שיברכו "שלא עשני גוי". לסיכום:הנוסח ברכה "שעשני ישראל" הוא בלשון מקראית של הקהל הקדוש[ברכות ז',א':"שתשרה השכינה על ישראל"] בא לרבות גם את גרי הצדק, והנוסח ברכה:"שלא עשני גוי" הוא בלשון קהל הבא לרבות את העכו"ם שעברו ברית מילה אבל אינם שומרים את השבת ולרבות יחידים שהם רוצחים, נואפים, מחוייבי כריתות, ורבני סנהדרין שחידשו את הסמיכה בארץ ישראל ודנו בשוגג בדיני נפשות בלי האורים והתומים ועבודת הקרבנות במקדש.

18]הרי שיש חיוב מהתורה במקרה כזה שלא לנהוג כמנהג אבות ויש מיד להבדיל בין ישראל לעכו"ם-כולל בברכה:"שעשני ישראל", ולהבדילה מהברכה הכללית "שלא עשני גוי".וייתכן שיש הבדל בין הזמנים בהם במדינה אין רוצחים על-פי רוב ואין מקרי נאיפות, ולא חיוב כריתות מעבודה זרה-אבל יש חילול שבת,

19]לבין הזמן הזה במדינה של גיהנם בה רוב הסיכויים שהעכו"ם אינם רק מחללים את השבת קודש-אלא יש ריבוי רוצחים,נואפים, ומחוייבי כריתות.

20] למעשה אין לחשוש לעבור על "ברכה לבטלה" משום "לא תטוש תורת אמך" –משום שהאמא תעדיף שבנה יגיד "ברכה לבטלה"[אם בכלל שייך לדון את תקנת חכמי איטליה שתיקנו ברכה לפי רבי מאיר וחכמי בית הלל ע"פ מסורת כתובות המוכר על ידי הבית דין מאז בית ראשון], מאשר יברך בצוותא "שלא עשני גוי" ויתחבר עם חבורה של רוצחים נואפים ומחוייבי כריתות שבתוך כלל ציבור העכו"ם שככלל אינם שומרים שבת אבל מעורבבים עם הרוצחים הנואפים ומחוייבי הכריתות. ובדיוק על זה אמרה רבקה אמנו[פר' תולדות כז',מו']:"ותאמר רבקה אל יצחק צתי בחיי מפני בנות חת אם-לקח יעקב אשה במנות-חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים:"[והרי בדיוק בגלל שעשו בנה של רבקה אמנו התחתן איתן הוא הדרדר מבחינה רוחנית ומוסרית עד שגמר בלבו לרצוח את יעקב אבינו(וגם כתוב במדרש רבה שגמר לרצוח במחשבתו את יצחק אבינו)].

21] ולי נראה להבין ששורש המחלוקת בין רבי מאיר לחז"ל האם לברך "שעשני ישראל" או "שלא עשני גוי" טמון בדין שאסור לסנהדרין לדון בדיני נפשות מחוץ ללשכת הסנהדרין במקדש בירושלים[שמא יהרגו אחד מסנהדרין ויברכו "שעשני ישראל"]. והרי במסכת ראש השנה דף לא',ב' כותבים חז"ל שהסנהדרין גלו מירושלים ליבנה ומיבנה גלו לבית שערים ומבית שערים גלו לטבריה-הרי מכאן ניתן ללמוד את שורש הדיון שבו רבי מאיר ובית הלל התייחסו לאמירת הברכה "שעשני ישראל" בלשכת הסנהדרין בבית המקדש בירושלים, בעוד חכמים התכוונו לאמירת הברכה בנוסח "שלא עשני גוי" בשאר המקומות בארץ ישראל כאשר הסנהדרין עדיין מתכנסת עם סמיכה[וידוע שבתקופת הרב יוסף קארו זצ"ל חכמי מצרים שהם נחשבים בהלכה כחלק מארץ ישראל בצד המערבי של נילוס התנגדו לחידוש הסמיכה ולא סברו כדעת הרמב"ם שניתן לחדש את הסמיכה, רק שהבית השלישי יבנה "למען שמו" עבור החרדים לדבר השם(כלשון הנביא מלאכי)-שהם ילדי ישראל, ובלי הכרחיות חידוש הסמיכה(שהיא נחשבת למצווה אחרת במניין תרי"ג מצוות ולא הכרחי שיהיה דווקא קשר בין בניין המקדש לחידוש הסמיכה-כפי שכותבים בעלי התוספות במסכת שבת שמצוות סוכה היא מצווה אחרת ממצוות השבת לגבי לימוד והיקש הדינים]. אלא שאחר-כך התפזרו חכמי הסנהדרין ונפסקה לגמרי אסיפתם עד עצם היום הזה. לפיכך-כיוון שאין דנים עוד בדיני נפשות, לא חששו שאנשי הסנהדרין ידונו בגלות בדיני נפשות והמשיכו האיטליאני לומר את הנוסח של הברכה על-פי רבי מאיר כבלשכת הסנהדרין-כדי להבדיל עצמם מעמי הארץ העכו"ם שבתוכם הרוצחים הנואפים ומחוייבי כריתות עד עצם היום הזה.ולגבי הטענה שטוענים כי חכמי אשכנז וחכמי בבל ועדות המזרח תיקנו הברכה בנוסח :"שלא עשני גוי" ולא כחכמי איטליה שתיקנו בסידורים לומר :"שעשני ישראל", כך כתבו חז"ל

 במס' כלה רבתי פרק שלישי:[גמ']:"מאי הכל דכתיב:הט אזנך ושמע דברי חכמים ואח"כ ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי שאפילו חכמים עוברים ועושין דבר שלא כראוי אל תעשה כמותם אלא לדעתי"(ע"כ דברי חז"ל).וכוונת חז"ל היא למקרה בו יש סנהדרין שמתנגדת להביא עגלה ערופה שאז אין לה לזכות להקרא סנהדרין, או שהיא סתם סנהדרין פיקטיבית.או שאם רבנים של זרם מסויים שמתנדים שיביאו עגלה ערופה על ידי סנהדרין- בכדי לתפוס את כל הרוצחים(מכל הזרמים הפוליטיים) הם גם נכללים בתוך רשימת החשודים.[ולפי עניות דעתי ניתן לפרש את דברי חז"ל בכך שאם יש דין שהביאו חז"ל בשם גדולי ישראל והוא כרוך בדיני נפשות-כמו למשל, בענייני שנת שמיטה, נתנו חז"ל רשות לנהוג ההיפך מדבריהם ומלבד שלא יעברו על כך ביחיד וברבים על דיני נפשות ר"ל. ועניין זה בגמרא ניתן אולי ללמוד מתוך מעשה חפני ופנחס בספר שמואל א' אודות לוחות הברית והפלישטים].

לכן, נתנה התורה את המצווה לשופטים בכדי שהם לא יוכלו להתנגד לחידוש הסנהדרין בסתר ויהיו נשפטים כחשודים בעצמם באם הם יפעלו למנוע את הקרבת העגלה הערופה בציבור. כי אם הם נקיים מעוון שפיכות דמים, אז מה שייך להם לחשוש שכל סנהדרין תקיים מצוות עשה מדאורייתא זו שתחזיר את השכינה בקרב מחנה ישראל כמו במכת חושך ביציאת מצרים. ואם הם מתנגדים בגלוי או בסתר שסנהדרין יביאו עגלה ערופה ויתפשו גם הם במעשה על ידי קיום מצוות העגלה הערופה( במידה והם לא נקיים) אזי הם בכלל לא ראויים שהציבור יתייחס אליהם אפילו כרבנים-אפילו הם מגדולי ישראל. כי לא תתכן מציאות שגדולי ישראל יהיו חשודים בכלל על דברים כאלה.

אלא אם כן מביאים את הדעה השניה(של גדולי ישראל האמיתיים) שכיום אין דין ציבור בישראל-אלא אך ורק לצרכי ארגון קבוצתי של מעשי חסד וגמילות חסדים,עד שיבוא המשיח ויבנה המקדש. לכן, מברכים בכל יום בבוקר "שעשני ישראל" ולא "שלא עשני גוי"-כדי להתרחק מאנשים כאלו שמפעילים כח וכופים באלימות את דיני החרם הרחקה ונידוי שלהם(עם טריקות טלפונים והתפתחות תסמונת הסכיזופרניה האימפולסיבית) על הציבור באימה(והם גם חשודים על מעשי רצח, ניאוף, וחיוב כריתות), ואשר הם לוקחים תחת חסותם המזוייף בלי שליחות אמיתית מהתורה אנשים חלשים תמימים וחסרי אונים.

2]אלא שההיפך הוא הנכון על-פי פשט פירוש המקרא:"כוונת התורה להדגיש את עליונותה ויכולתה הרוחנית של האשה ביחס לאיש.על-ידי כך שהתורה מחייבת לתת לאשה פחות כסף למחייתה-כדי לקיים חיים רוחניים,(לאחר שהקדישה את רכושה למקדש כדי לבטל מידת הפורענות על-ידי שתזנח החומריות ותנהג חיי צנעה ברוחניות),מדגישה התורה את יתרונה הרוחני של האשה(שמסוגלת להתפלל ולבטל את מידת הפורענות) ביחס לאיש שצריך יותר ממון וחומריות למחיה כדי להגיע לאותה מדרגה רוחנית שהאשה מגיעה אליה בפחות ממון וכסף".

3]א"כ כפי שמובא בתורה ובחז"ל:"איני דר במקום של זהב וכסף אלא במקום של תורה". במפורש ניתן להבין את דברי התורה על-פי חז"ל שערכם של הכסף עצמו והחומריות פחותים מערכי החסד וגמילות חסדים שבהכרח שומרים ומחזירים את האדם למדרגת הרוחניות  החיונית-כדי שיהיה עטוף בלבוש אור החסדים המגן בפני מידת הפורענות.

4]לפיכך בניגוד לדעת הנכריים שמעריכים את ערכו של האדם לפי כמות ושווי ממונו ובמונחים חומריים,מדגישה התורה ההיפך את סגולותיו של האדם. שככל שהוא שווה פחות כסף או שהוא זקוק לפחות כסף למחייה עבור עצמו, יש יותר סיכוי שהוא גם יחשוב פחות על עצמו כל הזמן, וימקד את חייו לעזור יותר לזולת ולחבריו שזקוקים לו.

5]לכן, שמה התורה דגש יותר על חשיבותה הרוחנית של האשה ששוויה בערכין פחותה מערכו של האיש ביחס אליו ובכך קובעת את הטענה המובאת בחז"ל ש-"נשים צדקניות הן"(יותר מגברים).

6]לפיכך לתפילותיהן של נשים צדקניות יש יותר ערך סגולי  בשמים לבטל את מידת הפורענות כאשר הן מגיעות למדרגה שהן חושבות פחות על עצמן.

2]מפרש האב"ע מתוך מס' סנהדרין כ',ב' כי רשות הדבר לשים מלך(אשר יבחר) ע"פ נביא או משפט האורים" עכ"ד.[עי' בגמרא מס' סנהדרין כ',ב' ד"ה:"רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד  תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך". וברש"י מפרש:"לא נאמרה פרשה זו דשום תשים עליך מלך משום מצוה אלא כנגד תרעמותם שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגויים שנאמר ואמרת אשימה עתידין אתם לומר כן". עכ"ד].

3]אלא שקיום המצווה נובע מתוך השורש "כמוצא פיך". שאם לא תאמר "אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי", לא תהיה בכך חובה עליך מן התורה לשים מלך ותהיה פטור מציווי זה, והקב"ה יהיה לך למלך מלכי המלכים אשר ינהיג את עם ישראל ואת העולם כפי שהנהיג הקב"ה את ישראל קדמונים[ עי' בספר שמואל א'].

4] לפיכך, מתוך פשט הפסוק ניתן להבין שהדיבור המיותר והנדרים של ישראל ערלי שפתיים מביאים על עצמם חיוב מן התורה לשים מלך על הרשעים שבעם ישראל-כדי לבטל תהו ובהו בארץ המיושבת ולהשליט מרות החוק והסדר החברתי.

5]אבל הצדיקים שבעם ישראל שאינם מדברים דיבורים מיותרים וחוטאים בלשונם,פטורים מקיום או השתתפות במצווה זו,ועדיף להם לשבת וללמוד תורה ולהקדיש את זמנם למצוות החסד[פר' בחקתי]-כדי שהקב"ה יהיה מלכם ישירות במידת הרחמים ובלי מתווכים בשר ודם.

6] ובפרקי אבות(פרק ג', משנה ה') חז"ל כותבים במפורש:" רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו על תורה,מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ,וכל הפורק ממנו על תורה, נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ".ע"כ.

7]ובפסוק[שופטים יז',יד'] זה ניתן ללמוד את החשיבות שמייחסת התורה לדבור לצורך חיוב ומניין מצוות, שאם יש חיוב מן התורה בדבור כזה להמליך מלך בשר ודם על צבא, קל וחומר הדגש בחשיבות על החיוב המעשי בגמילות חסדים היום-יומיים בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו או כגון מתן צדקה לעניים סיוע לקשישים וסיעוד לחולים וכו'.

8]ונשאלת כמובן השאלה כיצד מצוות עשה שנחשבת חיובית כמו מחיית זכר עמלק יכולה להיות תלויה במצווה המוגדרת כאן כשלילית:

9]והתשובה שנשיב היא כי מצוות עשה למחיית זכר עמלק אינה חובה להעשות על ידי המלכת מלך והיא יכולה להעשות על ידי יחיד[כפי שכותב בספר "מחנחת חינוך"] על-ידי דוגמא פשוטה בספר שופטים וע"פ מזמור תהילים פרק פג' כאשר יעל[מחבר הקיני] הרגה את סיסרא[מזרעו של עמלק ע"פ חז"ל]. והרי בזמן ההוא חבר הקיני היו ביחסי ידידות עם יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו[עמלק נלחם ביחד עם עמים כנענים אחרים נגד ישראל בזמן ההוא-כמו עם המדיינים נגד גדעון השופט]. אלא שכיוון שהמדינים מחבר הקיני היו ממשפחתו של משה רבינו, והם למדו תורה ביריחו וגרו עם עמלק בנגב[ספר שמואל א']היה דינם כעבדים לישראל-כדי שיוכלו לשבת בארץ[מס' ברכות]. לכן, יעל לא הייתה חייבת משום דרכי שלום להרוג את סיסרא משום דרכי שלום,כי חבר הקיני גרו ביחד עם עמלק.ולפי המפרשים יעל לא הייתה כפופה לדיני מלכות של יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו כי היא הייתה באהלה ולא הייתה מאורעה בפועל במלחמה בין ישראל ליבין מלך חצור. אבל בתור שפחה או שפחה משוחררת לישראל היה עליה חיוב מן התורה במצוות עשה של יחיד לקום ולמחות את זכר עמלק על-ידי הריגת סיסרא[עי' מזמור תהילים פרק פג']. ובתקופת השופטים לא היה מלך על עם ישראל רק מלך מלכי המלכים היה מלכנו בארץ.מכאן שמחיית זכר עמלק היא מצווה ביחיד ואינה חייבת המלכת מלך דווקא.כך אם קם יחיד בישראל בזמן הזה ומוחה את זכר עמלק נחשבת לו המצווה כאילו מחה את עמלק מלך בישראל.

10]ואולם הדבר תלוי בדור. שאם הדור נטש את דרכי התורה ואיש היישר בעיניו יעשה,והאוייבים צרים בו,אז כאשר העם בא לנביא או לאורים ותומים ומבקש שימליכו עליו מלך,נחשב הדבר כדבר חיובי שסוף-סוף העם רוצה לשמור את התורה והמצוות על-ידי השלטת סדר חברתי עם מלך בשר ודם.

11]אבל אין זה מחוייב מהמציאות דווקא להמליך מלך בשר ודם באותו אופן שנשים אינן מחוייבות במצוות ציצית אפילו שהיא נחשבת במניין כאחת מתרי"ג מצוות. ואכן בעיני הנביאים והשופטים נתפשה המלכות כנטל וטרדה ללומדי התורה שצריכים לשלם מיסים למלכות במקום לפתוח עוד ישיבות ולהחזיק לומדי תורה.

12]ולסיכום הולכים תמיד אחרי הרוב בתורה. לכן,נפסק להלכה שבכדי למחות את זכר עמלק צריך למלוך מלך על ישראל.

כתיבה וחתימה טובה

ושנה טובה

1]מתוך ספר שופטים פרק ה' לומדים במקרא שמדובר במעיין חרוד של מקורות נחל הקישון[עי' ברש"י שלא ידע האם המקום מיוחס לגדעון או לברק. למעשה יתברר ב"ה אותו המקום מיוחס לשניהם-שם נעשה נס לישראל].

2]והכוונה לכך שבזמן דבורה הנביאה וברק התכנסו[לפי דברי ספר שופטים] כח של עשרת אלפים אנשים משבט זבולון ונפתלי על הר טבור בראשותו של ברק עם דבורה הנביאה-כדי לכבוש את קריית גויים שהיא לכיוון הר הכרמל אחרי העיר מגידו[בקריית גויים נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות עיר של כפתורים מהאי כפתור ליד איטליה הקרוי בלע"ז SARDINIA] שבנה סיסרא והיה שר בצבא יבין מלך חצור שנלחם בישראל.

3]וכאשר הבחינו אנשי מלך הכנעני שהיו במעיין חרוד בכח הלוחמים בראשות ברק ודבורה הנביאה ממול על הר טבור, שלחו מהר יונת דאר להזעיק את סיסרא בקריית גויים.

4]וכאשר הגיע היונה עם מכתב לקריית גויים, שלחו מיד הרבה יוני דאר לכל מלכי כנען אשר לפי הכתוב בשירת דבורה באו מיד ללא דיחוי ובחפזון והתכנסו בקריית גויים להרוג להשמיד ולאבד את הצבא היהודי להתחלק בשלל כמו צבאות פרעה בקריעת ים סוף.

5]ואפשר ללמוד מתוך דברי הילקוט שמעוני בפרשת וישב שכאשר עשו עזב את צידון בארץ ישראל ועבר מרצונו לארץ שעיר, כותבים חז"ל שהוא הלך והשתקם בבית גוברין. ושם בבית גוברין עד עצם היום הזה יש מערת הצידונים-הוא כנראה הבית של עשו ובמערה שליד יש מתחת לאדמה שובך כבית גידול יונים ענק מאבן ומתגוררות בו עד היום יונים.

6]וצריך להבין שבניגוד ליונה ששלח נח למצוא את מקום הארץ והאדמה ולהביא שלום על ידי הזבחים שהקריב נח במקום המזבח בהר הבית, היונים של עשו, מלכויות אדום מלכי כנען משבעת העממיא ועמלק נקראו "יוני שלום", למעשה היו השליחים שהזעיקו כוחות צבא להלחם להרוג ולהשמיד את ישראל במעין חרוד הוא עין דאר המוזכר בספר תהלים פרק פג',פסוק יא'.

7]וכאשר הגיעו היונים במעט זמן שהיה ליבין מלך חצור לשלוח עוד יונים להזעיק את את מלכי כנען להתארגן למתקפה נגד הכח של ברק ודבורה, וכל המלכים הגיעו בלי תקלות וכל השליחויות של היונים הצליחו, היה זה אות לסיסרא [שהיה מזרעו של עמלק כפי שכתוב בחז"ל במסכת ברכות] שזה עת רצון לנצח את הצבא של ברק ודבורה הנביאה והוא חישב את הזמן גם מהכוכבים במסילותיהם[כפי שכתוב בשירת דברוה]. ואותו הדבר קרא בקריאת ים סוף בפרשת ויהי בשלח כאשר הקב"ה אמר למשה לשבור ימינה למדבר והמצרים פירשו זאת כסימן שבעל צפון האלוה של הים בילבל את ישראל ושבעצם הקב"ה לא לצידם של ישראל כי הוא לא עשה שפטים בבעל צפון והנה הם התחרטו על שחרור העבדים ורדפו אחריהם-למרות שבכך רצה הקב"ה להפיל את צבא מצרים ולהטביע אותם בים סוף-כדי שישראל יגידו את שירת הים.

8]ואותו דבר שיחק לרעתו של סיסרא שחשב שבזכות יוני הדאר אשר שלחו התצפיתנים שלו במעיין חרוד שהזעיקו את מלכי כנען למלחמה בברק ובדבורה שלא ידעו שאנשיו מסוגלים להזעיק כוחות עם יוני שלום או יוני דאר באותו מקום הקרוי עין דאר[ולא עין דור על חוף תל-דור כפי שטועים],שחישב באסטרולוגיה כדרכי זרעו של עמלק וראה רק חלק מהכוכבים . אבל הכוכבים נלחמו לו במסילותיהם[והטעו את סיסרא בחישובים שלו]. ובשירת דבורה כתוב שבאותו היום ירד שטפון של גשם באיזור מעין חרוד והעננים שכיסו את השמים והסתירו חלק מהכוכבים הורידו הרבה גשם עשו הרבה בוץ והסתירו כוכב לכת[אסטרואיד] שסיסרא לא הבחין בו ושהקב"ה כיוון אותו לאותו מעין חרוד נגד הכוחות של מלך יבין ומלכי כנען שראו ביונת הדאר ממעין חרוד כסימן וודאי לניצחון. והכוכב נפל על הבוץ וחימם אותו. ובשירת דבורה כתוב שהפרסות של הסוסים שדהרו נתלשו מהטלפיים שלהם הם נפלו בתוך הבוץ כמו שדה חרוש בברזל[ע"פ מזמור תהלים פג'] וברק היכה בהם והביס אותם. והכנענים מהעיר מרוז[כנראה מרות שבצפון השומרון ליד סבסטיא על הר הגלבוע] לא באו לעזור לכוחות של מלכי כנען והם הובסו וסיסרא ברח ונהרג באהל על ידי יעל מחבר הקיני בהר הכרמל שהיו בני ברית אנוסים ליבין מלך חצור, אבל בפועל שמרו נאמנות לבני ישראל מאז שיהושע בן-נון לימד אותם תורה וגייר אותם ביריחו.

9]והפור התהפך לטובת ישראל כפי שאירע בנס פורים להמן הרשע מזרעו של עמלק ועשרת בניו.

10]על-כן סגולה ללמוד את פרשת ויהי בשלח שבספר שמות ואת מזמור תהלים פרק פג' אחרי סעודת פורים ואחרי כן לומר ביחיד את שירת  דבורה ואת[את שירת הים אומרים בשחרית בציבור] ולהתפלל על מפלת אוייבי ישראל אמן.

11]ובגלל יונת השלום[של השמאל החילוני] שהיא בעצם יונת המלחמה של עשו שהיא חלק מאמונה תפלה בעבודה זרה של אדום בהשלטת שלום וסדר על ידי הפעלת כח אלימות מלחמות ושפיכות דמים, בדומה לטעם מדוע אנו מקריבים בפסח את השה שהיה האלוה של מצרים, תיקנה התורה להביא תור ויונה-כמו בקרבן מצורע למקדש.

12]ונראה ללמוד מפסוק המקרא[תהלים פג',יא'] שבכל מקום שמתגלה "קולומבריום" או שובך יונים עתיק מאבן מימי קדם, דין הוא ספיקא מדאורייתא שבאותו מקום הייתה עיר מוקפת חומה של שבעת עממיא מתקופת מלכי הכנענים שמלכו בתקופת כיבוש הארץ על-ידי יהושע בן-נון.

13]וכן, יה"ר שתתחדש העבודה במקדש במהרה בימינו ובזכות קרבן המצורע שיביעו ישראל הכוכבים במסילותיהם ילחמו בזרעו של עמלק לדוד ודור והקב"ה ימחה את זכרו עד עולם ולא ייתן לייצר הרע שבנו למחול לו ולדון אותו לכף זכות כשאול המלך-אפילו לא במחשבה אמן כן יהי רצון אמן ואמן סלה.