בין כשרוניות להעמקה (לקט אסמכתאות)

מוקדש להשכן שהקפיץ לי את הרעיון לאשכול הזה תוך כדי שיחה באשכול סמוך.

שם מדובר על תוקפו של יום טוב שני בימינו שבעיניי הוא מגוחך ומוכיח שכל ההלכה מבוססת רק על עדריות שלא משנים דברים גם אם איבדו את תקפותם. נימקתי את זה בהסתכלות על יו"ט שני כ'ספק יו"ט ראשון' ולא כ'יו"ט שני' וזהו כי הלא התורה ניתנה לעם חכם ונבון שיודע להביט על הנקודה העקרונית (פואנטה בלעז) של הנושא ולא על השלכות מקריות.

על זה כתב השכן: שמעתי פעם בשם חיים ויצמן: "רק עם חכם ונבון, אבל אין לו טיפת שכל".

קריאת שורה זו עוררה אצלי את שאני נתקל בו בהרבה שיחות עם בני אדם בחיים הממשיים וגם בפורום. לעתים אני חושב בהקשר הזה על ההבדל החזלי בין בני אדם שהם כמלאכים לאלה שהם כחמורים שהוא כוון אולי להבחנה הזו שאני מנסה לעשות כאן בין מבט בעיקרון לבין מבט בביטוי המקרי-חולף שלו.

הרעיון הוא, שכישרון לחישבון ולפיתולי שפה אין לו כמעט ולא כלום עם יכולת התמקדות והבטה בנקודה הטהורה של הנושא הנידון. אני אומר 'כמעט' כי כדי לחשבן צריך שתהיה איזו תחושה של העיקרון עליו מבוסס החשבון אבל די בתחושה מעורפלת וחלקית.

לולא הזמן העושק את שהלב חושק הייתי עורך רשימה לכל נושא בו אני יכול להראות איך שמתבטא בו ההבדל בין מבט כשרוני למבט מעמיק. אבל אין לי בינתיים את הפנאי (וגם אולי לא מספיק חשק כמו שהיה לנו בעידן החלוציות של הפורום) ולכן אסתפק בכמה הערות התומכות בהבדל הזה ותקותי שעם הזמן נשלים את התמונה בדוגמאות מעשיות. פעם התחלתי כאן בניסיון ללימוד מסכת בבא קמא מתוך כוונה דומה אבל היוזמה לא צלחה. אולי למישהו אחר תהיה יותר סובלנות להתמיד בכזה מבצע גם עם מעט משוב חוזר.

1. הדוגמה של יו"ט שני איך לנסח את שתיקנו חכמים, עמה פתחתי את האשכול, היא כאמור טיפוסית להבדל בין מבט בעיקרון למבט בביטוי המקרי.
2. קראתי פעם שהגאון מרוג'צוב אמר על רבי שמעון שקאפ שגם סוס אם היה עמל כמוהו הוא היה מגיע לאותן תוצאות. בלי להתיחס לאמיתות הסיפור ולכוונת הדובר/הממציא, יש כאן את הרעיון שהעמקה זה ענין של עמל ותרגול בחיפוש הנקודה העקרונית של הנושא כפי שידוע וגם מזוהה בספר אצל הרב שקופ.
3. היה כאן דיון (או דיונים) על ייחודם/גדלותם של איזה רבנים בגישה שלהם לתורה והיה למתווכחים בעד קושי להצביע על נקודת הגדלות כאשר הם ניסו להוכיח למתווכחים נגד שהביאו צרור של רבנים משלהם שגם הם כשרוניים. אני חושב שניכר היה מתוך הדיון, שהויכוח הוא על העמקה מול כשרוניות.