מוקדש להשכן שהקפיץ לי את הרעיון לאשכול הזה תוך כדי שיחה באשכול סמוך.
שם מדובר על תוקפו של יום טוב שני בימינו שבעיניי הוא מגוחך ומוכיח שכל ההלכה מבוססת רק על עדריות שלא משנים דברים גם אם איבדו את תקפותם. נימקתי את זה בהסתכלות על יו"ט שני כ'ספק יו"ט ראשון' ולא כ'יו"ט שני' וזהו כי הלא התורה ניתנה לעם חכם ונבון שיודע להביט על הנקודה העקרונית (פואנטה בלעז) של הנושא ולא על השלכות מקריות.
על זה כתב השכן: שמעתי פעם בשם חיים ויצמן: "רק עם חכם ונבון, אבל אין לו טיפת שכל".
קריאת שורה זו עוררה אצלי את שאני נתקל בו בהרבה שיחות עם בני אדם בחיים הממשיים וגם בפורום. לעתים אני חושב בהקשר הזה על ההבדל החזלי בין בני אדם שהם כמלאכים לאלה שהם כחמורים שהוא כוון אולי להבחנה הזו שאני מנסה לעשות כאן בין מבט בעיקרון לבין מבט בביטוי המקרי-חולף שלו.
הרעיון הוא, שכישרון לחישבון ולפיתולי שפה אין לו כמעט ולא כלום עם יכולת התמקדות והבטה בנקודה הטהורה של הנושא הנידון. אני אומר 'כמעט' כי כדי לחשבן צריך שתהיה איזו תחושה של העיקרון עליו מבוסס החשבון אבל די בתחושה מעורפלת וחלקית.
לולא הזמן העושק את שהלב חושק הייתי עורך רשימה לכל נושא בו אני יכול להראות איך שמתבטא בו ההבדל בין מבט כשרוני למבט מעמיק. אבל אין לי בינתיים את הפנאי (וגם אולי לא מספיק חשק כמו שהיה לנו בעידן החלוציות של הפורום) ולכן אסתפק בכמה הערות התומכות בהבדל הזה ותקותי שעם הזמן נשלים את התמונה בדוגמאות מעשיות. פעם התחלתי כאן בניסיון ללימוד מסכת בבא קמא מתוך כוונה דומה אבל היוזמה לא צלחה. אולי למישהו אחר תהיה יותר סובלנות להתמיד בכזה מבצע גם עם מעט משוב חוזר.
1. הדוגמה של יו"ט שני איך לנסח את שתיקנו חכמים, עמה פתחתי את האשכול, היא כאמור טיפוסית להבדל בין מבט בעיקרון למבט בביטוי המקרי.
2. קראתי פעם שהגאון מרוג'צוב אמר על רבי שמעון שקאפ שגם סוס אם היה עמל כמוהו הוא היה מגיע לאותן תוצאות. בלי להתיחס לאמיתות הסיפור ולכוונת הדובר/הממציא, יש כאן את הרעיון שהעמקה זה ענין של עמל ותרגול בחיפוש הנקודה העקרונית של הנושא כפי שידוע וגם מזוהה בספר אצל הרב שקופ.
3. היה כאן דיון (או דיונים) על ייחודם/גדלותם של איזה רבנים בגישה שלהם לתורה והיה למתווכחים בעד קושי להצביע על נקודת הגדלות כאשר הם ניסו להוכיח למתווכחים נגד שהביאו צרור של רבנים משלהם שגם הם כשרוניים. אני חושב שניכר היה מתוך הדיון, שהויכוח הוא על העמקה מול כשרוניות.
נשלח ב-12/10/2011 15:06
צענערענע כתב:
... אודה לך אם תבהיר מה ההבדל בין זה לבין מה שאני אמרתי.
אולי נעשה זאת הפוך: תוכלי להרחיב מה משמעות "תסכים אתי שהחילון המאסיבי התחיל בתקופת ההשכלה"? ייתכן שאין בינינו חילוקי דעות.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 12/10/2011 15:06:16
נשלח ב-12/10/2011 14:24
לשיבולאיו תודה.
אודה לך אם תבהיר מה ההבדל בין זה לבין מה שאני אמרתי.
ייתכן שהפתיחות, הנאורות, והחילון (היחסיים) של אותה תקופה בקרב האוכלוסיה הכללית, גרמו לכך ש1) חלק מהיהודים התעניינו ג"כ בנאורות והשכלה ו2) חלק מהיהודים פחות הוצרכו להשען על הקהילה היהודית הדתית לצורך חייהם. באופן לא מפתיע, יש קורלציה רבה בין היהודים בקבוצה הראשונה והקבוצה השניה.
בתור המחשה לא רעה לעניין, אפשר לשים לב לדף הפירושונים שאליו מגיעים בחיפוש "תקופת ההשכלה" בויקי. בערך השני (שאליו התכוונתי להגיע), הפסקה האחרונה ב"רקע" ג"כ מציינת גורם משמעותי.
אםשלום (בהנחה שמדרש 4 בנים הוא טקסט שמדבר על חינוך).]
ודאי שהטקסט הוא טקסט חינוכי-טקסט לכל ילד לפי הבנתו הוא. כי לא מלמדים אותו דבר לילדים בעלי הבנה ויכולת הבנה ומזג שונים. למשל-לחכם אומרים- מה שרק חכם יכול להבין- אין מפטירין אחר פסח אפיקומן- לכאורה מה אומרים לו? אבל הוא חכם והוא יבין, אומרים לו יש לך שאלות בענין הפסח? תלמד את המשנה של מסכת פסחים- עד למשנה ה(לפני)אחרונה- אין מפטירים אחר.. בירושלמי את הטיפש -התם- שלנו- מלמדים את המשניות- כי הרי הוא לא חכם ללמוד לבד.
נשלח ב-12/10/2011 12:15
tzvi11 כתב:
אמא שלום,
נעזוב לרגע את כוונת המחברים, אבל אהבתי מאוד את הדברים, בעלי מסר עמוק ונוקב.
האם תוכל לפרט מהו המסר לדעתך.
נשלח ב-12/10/2011 11:07
[אמשלום] {תראי אני לא יודע,אם בזמנם של חז"ל ,אישרו לילדים מלחמת כריות(אני לא יודע אם היה),הילדים מלאים אגרסיות לאחרת הסעודה ובדרך כלל,ההורים לא אוהבים את הבלגן של הנוצות,כאילו אכלו איזו חיית טרף. לכן הם ממליצים לצאת קצת וללכת למסיבה.}
לא עדיף? במקום שכל הנוצות ישארו פזורות בבית?
נשלח ב-12/10/2011 08:52
אמא שלום, נעזוב לרגע את כוונת המחברים, אבל אהבתי מאוד את הדברים, בעלי מסר עמוק ונוקב.
נשלח ב-12/10/2011 08:41
[צענע,
אם הכוונה להבדל בין מחברי הירושלמי למחברי הנוסח המופיע בהגדה, אז קטונתי.
בכל מקרה, נראה לי שלפחות במקרה זה יש הבדל בגישה החינוכית (בהנחה שמדרש 4 בנים הוא טקסט שמדבר על חינוך).]
נשלח ב-12/10/2011 08:31
יש פתגם של תומאס אדיסון מ1902: genius is 1% inspiration and 99% perspiration
(גאונות הנה אחוז אחד השראה, ותשעים ותשעה אחוז זעה).
נשלח ב-11/10/2011 18:17
אמשלום
תודה על ההסבר.
אבל אולי תוכלי להרחיב האם את מוצאת משמעות בהבדל הזה לגבי ההבדל באורח המחשבה של הכותבים .
נשלח ב-11/10/2011 17:24
[צענע,
אפיקומן הוא ה"אפטר פארטי" של הסעודה היוונית וה"שמחה" הרמוזה בציטוט שהבאת משמעה סוג של הוללות. כיוון שסדר הפסח דומה למדי לסעודה היוונית-רומית בזמן ההוא (ובמובן מה אף מבוסס עליה), היה חשוב להדגיש שלא בכל הוא דומה ויש כמה הבדלים מהותיים, למשל חסרונו המובהק של האפיקומן. השאלה היא למי צריך לומר זאת, למי חוששים שילך לרעות בשדות זרים? לכך כיוונתי.
בע"ב,
מסתבר שלא באמת...]
נשלח ב-11/10/2011 16:28
"המילה 'אפיקומן' מקורה ביוונית ומשמעה 'השמחה שלאחר הסעודה' . ומה הקשר בין השמחה לאותה מחצית מצה המוחבאת ואשר על הילדים 'לגנוב' כדי לגבות את תמורתה? אין קשר. אלא שבמסגרת הסעודה ההלניסטית, היה קשר. את הארוחה סיימו בריקודים ובאכילת דברי מתיקה ולזה קראו אפיקומן "
אמשלום אולי תפרטי.בבקשה.
לא הבנתי מה הקשר בין חיקוי מנהג של הגויים לבין הנושא .