| נשלח ב-3/11/2008 18:32 |
 |
| |
שירשור קיטורים!!!
היי,לא הייתי פה הרבה זמן....מה שלומכם/ן? איך עברו החגים?
הייתי בארץ, באלול ונישארתי עד אחרי החגים,ניסיתי לקדם כמה דברים-אבל כל מה שהתחלתי לעסוק בו, נסוג!!!
לפעמים אני מרגישה שאני לא שווה-אף אחד לא סופר אותי!
אל תטעו-אני ממש לא טיפוס נחיתי, אבל הזרם (דליל מאוד!!!) של ההצעות משקף מציאות לא נעימה בלשון המעטה. האם אני עד כדי כך גרועה שאף אחד לא מעונין בי?
ביקשו שאספר קצת על הרקע שלי, אז ככה: אני בת 21 ו 3/4 באה מבית חסידי, גדלתי בירושלים, עברנו לחו"ל לפני ארבע שנים, אני עובדת כיום כמזכירה במשרד של אירגון בנילאומי יום שלם, אני מעונינת בבחור בעל מידות טובות וירא שמים שיודע ללמוד.(אין לי בעיה עם בחור שלומד חצי יום ועובד חצי יום)
אני יודעת שעשיתי כמה טעויות בימי נעוריי, אני לא בחורה פצצה, לא יפה במיוחד, מתלבשת מעודכן אך בצניעות, כישוריי ממוצעים בהחלט... אבל בחורות שהן "פחות" ממני נשואות באושר ועושר... אז למה רק לי לא הולך, למען ד'?
אני דוהרת לכוון יום הולדת 22, וקשה לי, אני מרגישה שהשעון מתקתק-דיברתי עם כמה נשים שנישאו בגיל מאוחר והסתכלו עליי כאילו אני מפגרת-מה בוער לך???-זו ה-ת-ק-ו-פ-ה- הכי יפה בחיים-ושאני אנצל כל שניה, אז למה אני לא מצליחה להנות? למה אני לא מצליחה להרגיש בת מזל על כל יום שעובר כשאני עודני רווקה?
אני לא מחפשת ניחומים ורחמים-אני רק רוצה לדעת האם אני היחידה שחשה כך....
תוקן על ידי Keren_Ohr ב- 03/11/2008 18:38:28
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 05:17 |
|
| |
יעלי ושמש84- תודה רבה על כל החיזוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 02:12 |
|
| |
ורק אני אכתוב הפוך מכולם...
אני לא מסכים עם ההרגשה הזו. את צריכה להבין ולהפנים שאת מחפשת מכל מיליוני היהודים שיש בעולם בן אדם אחד בלבד!!! שהוא יהיה בעלך בעז"ה. כל הצעה שיורדת, כל אדם שאומר לך לא, מקרב אותך אל ה"כן" הסופי וההחלטי.
בעז"ה שתמצאי את האחד שלך במהרה ולא תצטרכי לעבור הרבה "לא" בדרך אליו...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 01:15 |
|
| |
| Keren_Ohr כתב: |  | מיידאלע19, בגיל שלך אפילו לא הייתי קרובה ללחץ-אני מתקרבת ל22 ולכן אני מרגישה שהזמן דוהר וכלום לא קורה בעצם!
|
|
קרן, תרשי לי לכתוב ממש כמוך: בגיל שלך אפילו לא הייתי קרובה ללחץ-אני מתקרבת ל2X ולכן אני מרגישה שהזמן דוהר וכלום לא קורה בעצם!
אז כן הזמן דוהר אבל יקירתי את עוד ממש צעירה ולמה להילחץ בגיל 21.5?! לא חבל על הכוחות נפש?! אוטוטו בע"ה תמצאי את זיווגך ואז תצחקי על עצמך שנכנסת ללחץ ככ מוקדם!
_________________
~~ יעלי ~~
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 22:55 |
|
| |
Keren, reading what you are complaining about... It sounds like you are
talking about me. I'm also in the states now.. also looking for a life
and a husband. I'm older then you.. So its a little harder.
But we have to remember that everything happens for a reason and at the
right time we will find all that we are looking for and need.
Good luck!!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2008 02:06 |
|
| |
לא נורא, אני רגיל לזה שלא כולם, ובעיקר לא כולן - מבינים אותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2008 16:41 |
|
| |
ליטאי613, לא הבנתי את הקונוטציה..... 
תוקן על ידי Keren_Ohr ב- 05/11/2008 16:38:39
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2008 00:15 |
|
| |
תלוי איפה הם חיים.
לא כל רווק הוא בודד. כך שלא הרגשתי בודד. וצחקתי .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 23:38 |
|
| |
חשבתי שלרווקים אין קניות.
אז צחקת או הרגשת בודד?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 23:31 |
|
| |
אתם מזכירים לי קטע מצחיק שקרה לי הערב.
עשיתי קניות ב"אלף" (מה לעשות, גם לרווקים יש קניות), ופגשתי מלא חברים נשואים עם זוגתיהם הטריות. מסתבר שזה מין בילוי לילי של אברכים צעירים לעשות קניות בלילה...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 22:20 |
|
| |
קרן,
יפה מאד,אני שמחה לשמוע שאת עסוקה.
למה אף אחד מסביבתך לא יודע את הרגשתך?
לפחות תפרקי למישהו אחד קרוב, זו יכולה להיות חברה טובה, מורה שיש לך קשר איתה, אני מנסה לחשוב אילו עוד בנ"א יכולים להוות משענת.
אבל לפחות מישהו אחד שלא חייב להסכים עם רגשותייך אבל לפחות לשמוע,להקשיב.
כי הלב הוא לא מחסן, ולא כדאי לצבור, לפחות כאן כשאף אחד לא מכיר אותך, כולם משתתפים ומתחשבים-ומבינים אותך מאד!
מאחלת לך ולכולנו ישועה בשמחה ובקרוב!
_________________
ה' אלוקים רוב טובות הוא שולח-וודאי,
אין סיבה לדאגה, רק לשמוח תמיד,
עד בלי די!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 17:07 |
|
| |
מיידאלע19, בגיל שלך אפילו לא הייתי קרובה ללחץ-אני מתקרבת ל22 ולכן אני מרגישה שהזמן דוהר וכלום לא קורה בעצם!
חנושנוש-תודה חמודה, אני משתדלת מאוד לשדר אופטמיות-ומבחוץ, עליי להודות, זה עובד לא רע! אף אחד בסביבתי לא מעלה על דעתו מה מתחולל בפנים-יכול להיות שזה גם חלק מהקושי-אך מאחר ואני מכירה את התגובות של החברה שבה אני נמצאת-אני נמענעת מלשתף.
אני דיי עסוקה-אני עובדת 8 שעות כל יום במשרד-עבודתי מאוד מגוונת והיא מצריכה הרבה תשומת לב והתמקדות כך שרוב היום אני עסוקה בזה....מה שלא ממש משפיעה על השעות שאחרי....
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 14:43 |
|
| |
הלוואי שתהיה גאה בחברים המתחשבים, בשמחות ,בקרוב הלוואי!
קרן יקרה,
אני איתך!קשה...קשה...קשה...!(לי,לנו,לכולם)
מותר לאמר:נמאס?מותר....לבכות?מותר...לקטר?מותר....באמת קשה!!!(אני חווה את זה)
ההרגשה המעצבנת הזאת מבקרת את כל רווק/ה (נראה לי) ...
אבל סתם נקודה למחשבה,
עוברת עלינו תקופה יפה שבה הקב"ה החליט שנהיה עדיין רווקות/רווקים
אם נהיה בדיכי..נרגיש רע...מה יצא לנו מיזה,בתכלס?
רק נעביר את הזמן בצורה שלילית.
אני יודעת(ומקיימת) לעיתים זה בלתי נשלט(ונצרך...!) אבל אם נחדיר ונחדד לעצמינו שזה מה שה' החליט שטוב לנו כרגע, אז נראה רק את הטוב!!!!!
נהיה אופטימים!
ואל תשכחי ב"ה החיים לפנינו.
לדעתי,את חייבת להעסיק את עצמך במשהו, זו צרה של הרבה רווקים,יש פנאי ואז המחשבות רצות....ונופלים!
ה' אלוקים רוב טובות הוא שולח-וודאי
אין סיבה לדאגה
רק לשמוח תמיד-עד בלי דיי!
אנחנו איתך!!!!!!:-) :-(
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 14:20 |
|
| |
בס"ד
אלו מתחשבים אתם.
אח... אני גאה בכם.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 12:27 |
|
| |
קרן המתוקה... אני עוד לא בת 20... נו טוב עוד חודש....
ומרגישה די כמוך... פעם הרגשתי ממש רע.... שחברות שלי מתחתנות אחת אחת.... אפילו שלכאורה זה נראה שהן פחות יפות או מוצלחות ממני...
רק השנה סיימתי סמינר ורוב החברות שלי נשואות....
אבל עם הזמן הבנתי שזה בע"ה יגע בדיוק בזמן וחבל על העצבות הזאתי... זה באמת פספוס של דקות יקרות של שמחה והנאה שאנחנו עדיין משוחררות, חוץ מזה שאני רואה את חברות שלי.. אפילו אלה שמאד מאד טוב להן להיות נשואות, אני רואה עד כמה קשה להן... העול הזה... אז למה לא לחכות עוד קצת.. רק עוד טיפ טיפה.
אז לא להתייאש....
אגב גם אני פתחתי פעם בפורום הזה שרשור דומה לשלך......
אבל זהו התעודדתי.... לקחתי את עצמי בידיים!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2008 09:26 |
|
| |
חברה, כולנו באותה הסירה.
ההרגשה הזו מוכרת גם לי, ההרהורים האלו הם גם חלק אצלי.
אין לי מושג מה פרוש, אצל החסידים יותר קשה.. אני רואה את הקושי
אצל כולם. אין כללים אין חוקים-זקוקים לרחמים.
והקושי הגדול יותר, הוא הניסיון שלנו לקדם לזרז ולהרגיש במוחש שלא
יעזור לנו מאומה-כאילו מן השמים אומרים לא עכשיו. אני מרגישה את
זה הרבה פעמים ואז אני מרחמה ידיים ובוכה להקב"ה שירחם עלי.
מאחלת לכם/ן ולי ביחד איתכם בקרוב ובמהרה!
_________________
|
|
|
|
|
