הבחירות בירושלים אינם בחירות פנימיות כמו בשאר ערי ישראל. מדובר בעיר שנמצאת בלב ליבה של מחלוקת מדינית עם אויבי ישראל. היא עומדת תחת לחץ מדיני מצד כמעט כל ארצות העולם, ועליה לקבל ראש עיר שידע לבטא את רצון תושבי העיר מול פני כל התקשורת תוך עמידה על זכיותינו האמיתיות על כל ירושלים.
מכאן כאשר הציבור הדתי לאומי אפשר ויכול, לפחות ע"פ הסקרים, להחליט מי יהיה בידיו הגה השלטון בירושלים עיר בירת ישראל ההיסטורית, עיר שציפי לבני לא הייתה מסוגלת לחתום לש"ס שהיא לא תחזור ותחולק
רק לאחרונה ראש ממשלת ישראל היוצאת, מר אהוד אולמרט, נתן דרור למחשבותיו על עתיד העיר וסיפר את תוכניותיו לחלוקת העיר ובכללה העיר העתיקה. ראש עיר שנוכל לסמוך עליו בהיבט המדיני, יכול לשמש ראש חץ למאבק נגד המחשבות הרעות שממלאות את ראשי "קדימה" וכל מי ששמאלה מהם.
עלינו לזכור שהמפלגות הציוניות שהיו השותפים הטבעיים לציבור הדתי-לאומי פגעו בו פעם אחר פעם במהלך שלושים השנה האחרונות. המכה הראשונה אותה ספגה הציונות הדתית הייתה מידי ממשלת בגין שחתמה על הסכם קמפ-דויד והביאה לחורבן חבל ימית, מגמה זו המשיכה בהסכם אוסלו ובהסכם וואי ובינתיים הסתיימה בתוכנית הגירוש האכזרית מבית היוצרים של מפלגת הימין המרכזית דאז.
הציבור הטעה עצמו פעם אחר פעם, מאחר שהיה לו רצון אמיתי של שיתוף פעולה, ואף שותפות גורל עם הציונות הימינית. שררה גם האמונה שכך הם גם מקבלים לגיטימציה להיותם חלק אינטגראלי מהציונות.
מכה נוספת שהכתה בציונות הדתית הוא התופעה של נטישת אנשי ימין מרכזיים לטובת עמדות מפתח בשמאל הקיצוני. זה החל בעזר ויצמן שעבר מהליכוד למערך, המשיך בדוד לוי, ושיא ההונאה היה במעברו של שרון כראש ממשלה ימיני לשמאל הקיצוני ויחד עימו משמנה וסלתה של הרביונסטיים: צחי הנגבי, זאב בוים ועוד ועוד .
מכאן כאשר הציבור הדתי לאומי אפשר ויכול, לפחות ע"פ הסקרים, להחליט מי יהיה בידיו הגה השלטון בירושלים עיר בירת ישראל ההיסטורית, עיר שציפי לבני לא הייתה מסוגלת לחתום לש"ס שהיא לא תחזור ותחולק. עליהם לבחור במאיר פורוש כי הוא האדם שיש בו יסודות עמוקים של אמונה ומכיר בקדושה האלוקית שיש לירושלים והר הבית. זהו אדם שהוכיח את נאמנותו לבניין הארץ ולמתנחליה גם בהיותו סגן שר השיכון.
בבואנו לבחור ראש עיר לירושלים עלינו לזכור את העבר על מנת שנדע לבחור נכון בהווה, ובכך נבטיח את עתיד ירושלים, בפרט, ואולי את עתיד המדינה בכלל
תמיכת הציונות הדתית במאיר פרוש בגלוי, גם אם יפסיד חס וחלילה, יהיה בה אופציה לבניית אמון מחודש בין הציונות הדתית לחרדית, אמון שהתערער בהסכם אוסלו והתגבר בממשלת שרון הראשונה כאשר המפלגות החרדיות נשארו בחוץ. יש לקוות שיחסי אמון אלו יביאו מאוחר יותר לשיתוף פעולה פוליטי-ארצי, ויגבירו את כוחו של הציבור הדתי והחרדים. ואפשר שיאפשר בטווח הבינוני לקחת את מושכות הנהגת המדינה לידיהם.
בבואנו לבחור ראש עיר לירושלים עלינו לזכור את העבר על מנת שנדע לבחור נכון בהווה, ובכך נבטיח את עתיד ירושלים, בפרט, ואולי את עתיד המדינה בכלל.
עלינו, הציונות הדתית, לעמוד כאיש אחד מאחורי מועמדותו של מאיר פרוש
וגם החרדית וגם החילונית בשביל עתיד טוב יותר לירושלים
