"יש שכר לפעולתך.." - על רחל אימנו

בס"ד

קראתי מאמר יפה ב'שופר', אני מעתיקה אותו הנה:

 בחשוון בשנת אלפיים מאתים ושמונה שנים לבריאת העולם, נפטרה רחל אמנו ע''ה. בעת לידתה את בנימין על אם הדרך בדרך אפרתה היא בית לחם ושם גם נקברה, בי''א חשוון בשנת אלפיים שלוש מאות ושבע עשרה שנה לבריאת העולם נפטר בנה בנימין זי''ע. המונים עולים לפקוד את קברה ביום זה, במה זכתה רחל אמנו, לאהבה ולהערצה עזה כל כך, עד כי עד היום בקרב ''נשות ישראל'' יראות השמים ביחוד בירושלים, אין אומרים ''עולים לקבר רחל'', אלא נוסעים ל''מאמע רחל'', לאמא רחל, משל באים לביקור משפחתי, לבקר את אמא, הרבה סיפורי נסים נפלאות וישועות אופפים את התפילות והתחנונים על ציון קדוש זה, על עצמת אישיותה, צדקותה ורום מעלותיה במאמר שלפנינו.

''קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מיאנה להינחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם'' (ירמיהו ל''א).

ידועים דברי המדרש המובא ברש''י על הפסוק: ''ואני בבואי מפדן'' (בראשית מח), שיעקב אמר ליוסף קודם מותו ידעתי שישבלבך עלי שאני דורש ממך להעלותני ממצרים ולקברני בארץ ישראל ואילו אני לא טרחתי להביאה לקבורה בתוך הארץ אלא קברתיה על אם הדרך, אך דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר ''קול ברמה נשמע'' וכו' והקב''ה משיבה: ''יש שכר לפעולתך''.

מאמר זה טומן בחובו רעיון עמוק מאוד שכן כבר במושכל ראשון הוא תמוה שהרי לאה היא אמם של מחצית השבטים ואלו רחל אמם של שנים בלבד וא''כ היה מן הראוי שלאה תקבר שם ולא רחל? כאשר נעמיק יותר נמצא שהדברים תמוהים שבעתיים. על הפסוק (בראשית כ''ט י''ז) ''ועיני לאה רכות'' אומר המדרש ''אפשר שבגנות הצדקת דבר הכתוב? אלא אמר רבא לא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת בני אדם אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן. והייתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה''. ואכן זכתה צדקת זו שלא רק שלא נתנה לעשו הרשע הרי ניתנה ליעקב בחיר האבות ולא עוד אלא שמחצית השבטים יצאו ממנה ואף זכתה שהיא זו שקבורה יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה. אחרי העיון במדרש נפלא זה הרי תמיהתנו תגדל שבעתיים כאמור לעיל, אם יש ללאה כזה כוח תפילה, אם היא מסוגלת בבכיות עד שריסי עיניה נושרים הרי ודאי ראוי שדווקא היא תקבר שם על אם הדוך כי היא היא המתפללת הגדולה ולמה זקוק עם ישראל ביוצאו לגלות, אם לא לכח תפילתה העצומה של לאה? ונציב פה עוד שאלה אחת ובס'ד היא זו שתוביל אותנו לפתרון החידה.
מדוע מיד, כאשר רחל מתחילה להתפלל על עם ישראל משתיק אותה הקב''ה ואומר: ''מנעי קולך מבכי'' ואילו לאה מתפללת ומתפללת ומורידה דמעות כנחל והקב''ה נותן לה להתפלל ולבכות ולא אומר מנעי? למרות שמקבל את תפילתה?

לאה תפשה פלך ההודיה... רחל תפשה פלך השתיקה (בראשית רבא פרשה ע''א) נתבונן ונעיין ''פלך'' פירושו מכשיר, כדי להודות צריך מכשיר 'ששמו ''פה'', הפה הוא המכשיר שבעזרתו אני מודה. מהו א''כ פלך השתיקה? וכי בשביל לשתוק צריך מכשיר? והלוא שתיקה היא חידלון וכדי לחדול, כדי לא לעשות לא צריך מכשיר? מכאן שיש שתיקה ויש שתיקה. יש שתיקה שהיא אכן חידלון והימנעות אבל.. רחל בעומדה על סף פסגת האושר הרוחני, בעוד זמן קצר היא תינשא ליעקב אבינו בחיר האבות. דמות אדם שבמרכבה. ולפתע בין רגע חרב עליה עולמה לאחר המתנה בת שבע שנים נודע לה כי אביה מתכונן להשיא את לאה במקומה האם אפשר לתאר מצב כה קשה? וזה אומר: לא זו בלבד שלא תינשא ליעקב אלא שמירב הסיכויים שהיא תמלא את מקומה של אחותה כאשתו של עשו הרשע. ממש נפילה מאיגרא כה רמה לבירא כה עמיקתא (מהר כה גבוה לבור כה עמוק). וכל זה יכול להשתנות עם לחישה קטנה לאזנו של יעקב: ''הזהר! אבא שלי מחליף אותי בלאה''. וזוהי אמירה אמיתית ואין כאן בעיה של לשון הרע או עברה אחרת. רק נקודה אחת קטנה, לאה עלולה להיכלם!

וזוהי סיבה מספקת עבור רחל כדי לאסוף את כל כוחות הנפש שלה ולהחליט שהיא לוקחת על עצמה את כל הסבל הזה והיא שותקת ולא מגלה ליעקב, איזו שתיקה זו! איזה פלך! וזה עדיין לא הכל. ''ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה'' (בראשית ל כ''ב) אומר רש''י: ויזכור אלוקים, ''זכר לה שמסרה סימנים לאחותה'', כוונת הדברים היא עמדו יעקב ורחל להינשא, קבעו ביניהם סימנים לכל צרה שלא תבוא, כאשר החליף לבן את רחל בלאה, ידעה רחל שיעקב ירגיש בדבר כי הוא הרי מסר לה סימנים כדי שיוכל לזהות שהיא אכן רחל ולא לאה והרי לאה לא יודעת סימנים אלו, וממילא כשיעקב ישאל אותה מהן הסימנים ולא תדעם תצא בכלימה ובושה, ולכן מיהרה רחל ומסרה את הסימנים ללאה. ועל אותה מסירת הסימנים אומר רש''י: ''זכר סימנים שמסרה ללאה'' והדברים טעונים הסבר. אם מסירת הסימנים זו סיבה לזכירת רחל ופקידתה, מדוע ממתין הקב''ה שש שנים ולא פקד אותה מיד הרי מסירת הסימנים לא היתה עכשיו, כי אם לפני שש שנים?.

הסבר נפלא שמעתי בשם אחד הגדולים: מה כתוב לפני ''ויזכור אלוקים את רחל''. ''וילך ראובן... וימצא דודאים בשדה... ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, ותאמר המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני'' נתאר לעצמנו מה עבר בראשה של רחל באותו רגע הרי אלו מילים מקוממות מעין כמותם, מה מבקשת רחל? דודאים שהם כידוע סגולה להריון. ומה עונה לו לאה. ''המעט קחתך את אישי ולקחת גם אתדודאי בני''. ''קחתך את אישי''? זה הרי מקומם? אני מסרתי לך את יעקב בדם ליבי בהתגברות עצומה, באיסוף כל כוחות הנפש כדי כדי לשתוק ועוד למסור לך סימנים, ואת מסוגלת לומר לי ''קחתך את איש'' כאילו אני היא שלקחתי לך אותו, אבל רחל בגדלותה העצומה אינה מתרגשת אינה נפגעת, אלא מצדיקה את לאה ואומרת את צודקת וממלאת את רצונה. כאן אנו רואים ששתיקתה של רחל לפני שש שנים לא היתה התעלות של רגע, אלא גם עתה אחרי שש שנים עדיין היא אוחזת באותה דרגה ושלימה לגמרי עם אותה שתיקה - עם אותה מסירת סימנים, עכשיו הגיע הזמן ל''ויזכור אלוקים את רחל''. אנחנו רואים כאן שתי נשים גדולות. לאה עובדת על כח התפילה ואכן מגיעה לפסגות והיא מסוגלת בכח תפילתה להשיג דברים נפלאים. לעומתה רחל עובדת על נקיות הפה ''פלך השתיקה'' רחל דואגת שהפה שלה יהיה פה קדוש, לא פלא שרחל רק פותחת את פיה בתפילה וכבר נענית, רק מתחילה לבכות וכבר עונים לה משמים ''מנעי קולך מבכי''. זוהי אולי הסיבה מדוע רחל קבורה על אם הדרך ולא לאה, כאשר ישראל יוצאים לגלות אין להם את הזמן לחכות לתשובה עד שינשרו ריסי עיניה של לאה מרוב בכי ותפילות, הם חייבים לקבל תשובה מיד, - רחל תקבר שם ולא לאה כי כאשר תפתח רחל את פיה הקדוש והנקי מיד תענה, למדנו מכאן כוחו של פה נקי וקדוש.

(הועתק מאתר 'שופר': http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=5252 )

נ.ב - כנס נשים: