מה עם המצווה השלישית?

מואדיב,
לא אמרתי זאת.    אמרתי שהקשר בין אריכות ימים לשילוח הקן הוא קשר של מתן שכר סגולי. בעוד שהקשר בין אריכות ימים לנוהג ביושר הוא קשר טבעי.
במילים אחרות המשלח את הקן אלוהים מבטיח לו אריכות ימים כתמורה. בעוד שהנוהג ביושר, הוא בפועלו גורם לאריכות ימים על האדמה. הלמען יאריכו ימיך שבמשקלות הוא לא מתן שכר, הוא גם לא הבטחה, הנוהג ביושר הוא פשוט תנאי הכרחי אם תרצה שיאריכון ימיך על האדמה. 

.


אמיר חוזה:

מדוע אתה סובר ששילוח הקן היא מצווה אישית, ואילו שמירה על המשקלות - דוקא ציבורית-כללית?

מואדיב,

יתכן כי האריכות ימים שבצידה של ה"מצווה השלישית" אינה שכר על קיום המצווה, אלא פועל יוצא. אם העם ינהג ביושר ולא יכלה את עצמו ע"י שחיתות ועוול, הוא  יאריך ימים על אדמתו יותר מעם מושחת ומסואב.
בשונה מהמצוות הראשונות אין כאן ברכה סגולית, אלא תיאור של דבר שבעובדה, עובדה מדינית.
אי עשיית עוול היא פשוט תבונה פוליטית.

אלו צווים כלליים, מה תאמר, מצות יראת ה'?

יש כאן הבטחות שכר שנשמעות בפשט אל עם ישראל כולו ולא למי שדווקא יקיים זאת בעצמו

"לְמַעַן תִּירָא אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:
וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:"

(דברים ו, ב-ג)

_________________

.



אסביר את דברי:


על שתי מצוות אמר הכתוב כי יש בהן גם טוב ימים וגם אריכות ימים - שילוח הקן וכיבוד הורים.

על המשקלות - הבטיח הכתוב אריכות ימים בלבד.


אלא שגם לגבי שתי הראשונות, כך דרש רבי יעקב:
"... היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה? אלא "למען ייטב לך" - לעולם שכולו טוב, ו"למען יאריכון ימיך" - לעולם שכולו ארוך."
 


היינו, לשיטת רבי יעקב בדרשתו הזו, למען ייטב לך = למען יאריכון ימיך. בשניהם הכתוב מדבר על מתן שכר של תחיית המתים/עולם הבא.

מי שמפריד בין טוב לבין אריכות, אינו רבי יעקב! רבי יעקב במפורש משווה את שתי ההבטחות הללו, ועל כן, בשלשה מקומות נכתב השכר בצד המצווה, אלא אם נחזור לפשט ונפריד בין טוב לבין אריכות, ונאמר כי אריכות ימים אינה ברכה.

לענ"ד, בדרשת רבא, ניתן לאמר כי הוא מתייחס לטוב הימים - כאל שכר בעולם הזה, ואילו לאריכות - לעולם הבא בלבד. אלא שלא כך דרש רבי יעקב.

אכן,טעות שלי.

אבל ,עדיין,,לגבי השאלה ששאל מואדיב התשובה לדעתי לא מתאימה.

בגמילות חסדים כתיב: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (אין כלל הזכרת עולם הזה או עולם הבא)

 ובהבאת שלום:"בקש שלום ורדפהו" (אין כלל פרוט שכר בתנ"ך)

כך שהמשותף לקבוצה זו איננו השכר שמובטח להם בפסוקים.

ולכן ,לדעתי נותר הנושא המשותף שהזכרתי -דברים שאין להם שיעור.


 

תודה, אמשלום. אכן התייחסתי לדרשה (השניה) שהביא מואדיב, ולכן הפניתי את דברי אליו.

[צענערענע,

בדרשה בדף מ מדובר על כפילות כביכול בפסוקים, ומודגש במפורש שחלק אחד מהם מתייחס לעוה"ז והחלק השני לעוה"ב. לכך, כמדומני, עונה עציוני.]

לעציוני

כפי שתקרא מהציטוט שהבאתי למעלה יום שכולו טוב ויום שכולו ארוך -שניהם הכוונה לעולם הבא.

מואדיב,
הדרשה בדף מ מבוססת על השכר הכפול המופיע בפסוק: למען ייטב לך (בעולם הבא) והארכת ימים (בעולם הזה). באבן שלמה אין את הכפילות הזו.

צ"ל (שורה שנייה)-השייכת ולא כפי שכתבתי.

כדי להבין למה מצווה מסוימת לא נאמרת בהקשר זה או אחר צריך לשים לב מה משותף למצוות האחרות ואז לראות האם המצווה הזאת שייכת לקבוצה השייכל לענין הנדון.
במקרה הראשון שהבאת הנושא הנדון היה : "הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ,"

במקרה זה מצוות האבן השלמה לא היתה שייכת.

במקרה השני שהבאת המשותף לכל המצוות הוא:
כולן מצוות שאין להן מידה קבועה.אבל על כולן אפשר לומר:כל המרבה הרי זה משובח.
כבוד אב ואם,רדיפת שלום,וכו'
(לגבי שילוח הקן לא נראה לי שהיא שייכת לקטגוריה)
אבל ברור שהאבן השלמה לא נכנסת לקטגוריה.