החרדי כלקוח

ניוטרל. נו... ו...

(לא הבנתי מה דעתך בנידון)

דווקא אני ידעתי את שרציתי והייתי מוכן להשקיע קצת כסף (יש יקר שהוא זול) על נגן מסויים אך מפני שלא היה בו את מה שרציתי אזי ויתרתי ולבסוף ירדתי מזה:

_________________

הספדים במלאת שנה לסבא דוד + תמונתו להורדה http://www.f2h.co.il/1909310538

לגבי נושא היעוץ
ממ"נ
1 אם יש יועצים לנושא קניית אלקטרוניקה וכדומה שמתאימים לצרכן החרדי אז מסתבר שאם הצרכנים ידעו עליהם יתיעצו איתם (במקום היועצים הלא מנוסים שמתיעצים איתם בלית ברירה) ועל כן הפיתרון  הוא לפרסם את שמם בציבור
2 ואם אין יועצים  המתאימים לצורכי הציבור החרדי
אזי הפתרון הוא לעשות חברת יעוץ שמתאים למגבלויות של הציבור 

הנקודה היא שהוא לא השאיר לי אופציה לקנות אותו אלא הבהיר לי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שזה בזבוז כסף.

לומד כתב: 1. למה המוכר מחזיק בחנות את המכשיר הבינוני?

ת. כי יש כאלה שמתעקשים לא להיסחף... אז למה להשאיר את הלקוח למתחרה.

המוכר עשה ככל יכלתו להניא אותי מקניית המכשיר הזול. כדי לשכנע אותי להשקיע מעט יותר. אני לא רציתי לקנות את היקר. הסיבה שהבאתי את המקרה הזה היא משום שאני סבור שהטכניקה הזו עובדת בדרך כלל, ואנשים מוצאים את עצמם מוציאים לבסוף יותר ממה שהתכוונו. אצל הצרכן החרדי זה פחות שכיח. (יכול להיות שלצרכן חרדי יש יותר יכולת התאפקות? או יותר יכולת חישוב ותכנון או EQ גבוה יותר?)
1. למה המוכר מחזיק בחנות את המכשיר הבינוני? כבר ראיתי כאלו שמחזיקים בודד כדי לשכנע שכדאי לקנות את היקר. אך בנד"ד לא זה היה המקרה.

לומד.

שתי שאלות:

1. אולי המוכר פשוט צדק וייעץ לך כהוגן, והיה עליך לשקול שנית האם אכן הסכום שבידך מספיק לרכישת מכשיר טוב.

2. מדוע הינך רואה את עצמך בעיני המוכר כ"לא יודע מה הוא רוצה", אני רואה כאן לקוח ש"יודע בדיוק מה הוא רוצה".

אם בפאלמים ודומיהם עסקינן, נכנסתי פעם לחנות אלקטרוניקה חרדית, על מנת לקנות נגן MP3  הסכום שברשותי היה מוגדר מראש, והספיק לקניית נגן באיכות בינונית. המוכר ידע היטב את מלאכתו, יותר מדי, והוציא לי את כל החשק לקנות דבר ש"50% חוזר לתיקונים" כלשונו הזהב. ומאחר והייתי נחוש שלא להיסחף ולקנות יקר יותר, עזבתי את החנות בלי הנגן היקר יותר, אותו הוא רצה שאקנה.

מעניין מה חשב המוכר אחר כך, על הקונה שבא לקנות ולא יודע מה הוא רוצה...

לאחר מעשה, ליבי נוקפני על הצגת בעיות שאינני רואה להם דרך לפיתרון.

לגבי מאפיין ה'זול', אינני רואה בעיה לכשעצמה בתרבות צריכה של "זול ועדיף בחינם", אולי עצוב לי שחצי אם לא רוב נכבד ממגזר שלם אינו יכול להגיע לכדי צריכה המכבדת את בעליה ונותנת לו מרגוע ראש, כאשר הוא קונה את הטוב והאיכותי המתברר בסוף גם כמשתלם... אך אין בכך בעיה לכשעצמה הבעיה מתחילה כאשר הלקוח שוכח שזול שווה זול וש'בתר עניא אזלא עניותא' והרי הוא כעושה מעשי זמרי ומבקש שכר כפנחס...

הפיתרון המיוחל לבעיה זו הוא (מבחינתי) שהמגזר החרדי יכיר בכך שתמורת שרות ואיכות יש לשלם ולא לבוא בטענות או דרישות כאשר את התמורת האמיתית לכספו כבר קיבל.

לגבי מאפיין הצריכה של 'ייעוץ מרובה מידי', הבעיה מתחילה בכך שחסרה מקצועיות בקרב בני המגזר שלנו. וזאת מאחר ואסור כמובן ללמוד לימודי חול או להשתלם בהשתלמות כלשהיא שלא בתורה. התוצר הינו: אנשים בעלי ידע למחצה לשליש ולרביע המחזיקים את עצמם למומחים ומייעצים מכל ולכל הבא ליד. הדבר שכיח גם בקרב הנשים הפטפטניות המעבירות מידע מפומית לאפרכסת וחוזר חלילה - עם חצאי שמועות ורסיסי מידע.

ולכן קשה לקבל חוות דעת ברורה של מומחה היודע את אשר לפניו ולהפוך בכך את הרכישה לחוויה מהנה במקום מענה.

הפיתרון המיוחל (מבחינתי) הוא שהציבור החרדי ילמד לפנות למומחים בעלי ידע ולהתייעץ עמם במקום לפנות לרכלן השכונתי יודע כול.

---------

ההיולי, דומני שהינך מערב בין לקוח מוצרי צריכה לבין לקוח מוצרים ברי קיימא. עבור רשתות השיווק לדוגמה - החרדי הינו לקוח זהב, הוא לעולם צריך לקנות קולה, שימורים וטיטולים. והוא מוכן גם לעמוד ב'אלף (כיום'יש')' בתור כאשר רק 5 מתוך 13 קופות - מאויישות. 

לעומת זאת שאל בעל חנות רהיטים חרדי עד כמה הוא מרוצה מלקוחותיו.

----------

שרגא בטיהרא, גם הישראלי המצוי מתקשר לחנות על מנת לרכוש. מעולם לא קיבלתי מלקוח חילוני שיחה בנוסח: אתם מוכרים פאלמים?! ... איזה פאלֶם הכי זול יש לכם?!... רגע מה זה פאלם?! אפשר לכתוב בזה?!... ולשמור בזה טלפונים...    !!!! (מתוך שיחה אמיתית)

--------

ב"צ, לגבי חסרון א' לא אמרתי שמאחר והלקוח מחפש זול הוא גם טרדן ומבקש שרות ושהיתרון גורם לחיסרון, אלא טענתי שהיתרון באפשרות השיווק בזול לציבור החרדי - מתברר פעמים רבות כחיסרון מאחר ובנוסף לדרישה של מוצר זול - נלווית גם הדרישה לנתינת שירות בפנסיון מלא.

לגבי חיסרון ב' ניתן לומר זאת כך, החילוני (הלקוחות שלי/שלנו - בכל אופן) עושה את שיעורי הבית שלו לפני שהוא ניגש לקניה והוא אכן מגיע עם עמדה מוחלטת יותר באשר למה הוא רוצה ועל מה הוא מוכן להתפשר, לעומת זאת החרדי מכין שיעורי בית תוך כדי והוא אכן הססן יותר באשר לסגירת עיסקה.

אציין כי תחום הניסיון שלי הוא עם מוצרים המוגדרים כמותרות למחצה כך שניתן להבין את ההססנות של אדם שהולך לרכוש מוצר במיטב כספו (שאין לו) והוא רוצה להיות בטוח שהוא עושה עסקה טובה.

יהודים

ציינת אצל הלקוח החרדי שני מאפיינים עיקריים, כשלכל מאפיין אתה מוצא חסרון:
1. המאפיין- רכישת המוצר במחיר הזול ביותר
   החסרון - ציפיה מוגזמת לשירות חינם
2. המאפיין - מקורות מידע משפחתיים וקהילתיים
   החסרון - בלבול והתנהלות לא מושכלת בשל "מומחיות"היועצים הרבים

אני חושב שאכן השיקול של המחיר שכיח בציבור החרדי יותר מאשר בציבור הכללי, היות ומדובר במשפחות הרבה יותר גדולות גם מי שהכנסתו מכובדת נדרש למשמעת תקציבית רבה. התופעה שכיחה ברכישת מזון; ביגוד; ספרים; ריהוט; מוצרי חשמל; שירותי טלפון וכיו"ב.
בנוגע לחסרון שציינת, אני מתקשה למצוא קשר בין הדברים. אני מניח שאחוז הטרדנים והמתלוננים איננו גדול יותר אצל החרדים מאשר אצל כלל הציבור, אלא שכאמור בדבריך מי ששילם תשלום גבוה על המוצר יותר לגיטימי וצפוי שהוא יצפה לשירות מיוחד. אני מתרשם מאנשים לא חרדים שבסביבתי, שהם מרבים להתלונן על מוצרים ושירות לא פחות ואולי אף יותר מאשר חרדים.

בנוגע למקורות היעוץ, ברור שהקהילתיות והמשפחתיות החרדית, והיעדר מקורות מידע זמינים אחרים [עיתונות, רדיו, טלויזיה, אינטרנט], גורמים להתייעצות בכל נושא עם "מומחים" קרובים. זה נכון בכל תחום בחיים: כלכלי; חינוכי; בריאותי; פוליטי; בטיחותי וכיו"ב.
יחד עם זאת, אני אינני משוכנע שאצל הציבור הכללי התוצאה טובה יותר. תמיד ישנם "יועצים" בעלי עמדות שונות, חלקם בעל אינטרס גלוי או סמוי לאחד הצדדים, והאדם מתקשה להגיע להמלצה ברורה וחד משמעית. בסופוו של דבר ישנו שוני גדול בין האנשים ביכולת קבלת ההחלטות, האם לדעתך חרדים הם יותר הססנים?

בעניין הראשון שציינת, לעיתים יש לי תחושה הפוכה ממה שכתבת, נדמה לי שלא אחת לחרדי שעומד לפני פקיד או איש שירות חילוני ישנו פחד מסויים לדרוש ולתבוע שירות המגיע לו והוא מוותר מהר מדי. אולי ישנו פשוט הבדל בפני מי עומדים הלקוחות, ולכן אצלך המצב הוא הפוך שהחרדי תובע יותר ממה שדורש מי שאיננו חרדי. גם בעניין הלבטים וההתיעצות המרובה, יכול להיות שישנה בושה להיראות לא החלטי וספקן בפני מי שאיננו שייך לקבוצה "שלך". מעניין יהיה לבדוק את זה בשיחה עם אנשים חילוניים בתפקידים דומים.

שרגא, לצערי כתבתי את דברי מניסיון.

בשני התחומים בהם אני עוסק בחיים הלא וירטואלים (ובעצם, גם בוירטואלים...) ראיתי את ההדלים הנ"ל בין הלקוח החרדי והלא חרדי.

יהודים, אינך מגזים? רוב מה שתיארת זו התנהגות ישראלית מצויה. במקרים רבים הבעיה אכן במוכר שגם הוא מתנהג כישראלי מצוי שרק מחפש למכור ולא לתת שירות. בקיצור, יש צדדים לכאן ולכאן.