ידועה דעת תוס' בסנהדרין דף סג ע"ב ד"ה אסור לאדם שיעשה שותפות שבני נוח לא הוזהרו על השיתוף.
הרמב"ם בתחילת הלכות ע"ז מתאר את הדרדרות האנושות לע"ז. ע"ז בתחילתה היתה ע"ז בשיתוף, עבודה לגלגלים המשרתים לפני ה' ובשלב יותר מאוחר היא נותקה והפכה להיות
עצמאית . ולכן כתב בתחילת פ"ב:
<עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים--לא מלאך, ולא
גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם.
ואף על פי שהעובד יודע שה'
הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו
תחילה--הרי זה עובד עבודה זרה.>
יוצא מדבריו שעבודה זרה בשיתוף היא עבודה זרה ממש.
האם ידועה לנו בפירוש דעת הרמב"ם לגבי בני נוח? מסברה נראה שלדעתו גם בן נוח מוזהר על השיתוף מכך שלדעתו הנוצרים הם עובדי ע"ז גמורים, והם עובדים בשיתוף.
בספר מלכים ב' פרק יז מסופר על הכותים שהובאו לארץ ע"י מלך אשור שנענשו
באריות שהמיתו בהם כי עבדו ע"ז. מלך אשור שלח כהנים שלמדו אותם לעבוד את
השם. הפסוק מסכם:
אֶת יְקֹוָק הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:
מההקשר משמע שכשאר הם עבדו ע"ז בשיתוף, הם לא נענשו יותר ע"י האריות. ולכאורה מוכח מכאן דלא כרמב"ם.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/11/2008 21:24:11
נשלח ב-15/9/2014 07:29
לשאלת בעב מ 14.12.08 שלו לגלגלים היתה בחירה היה ניתן לבקש מהם. בחירה לעזור לי או לא מורה על סמכות. מה ההבדל מבקשה לבוס לתוספת שכר?
נשלח ב-15/9/2014 02:22
1 "אם ה' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" ואלו נאמרין בכל לשון קריאת שמע - יחוד השם אחת היא בין אם קוראהו ידוה או בעל או זאוס ועוד (יש ביוסיפון שאמרו חכמיו לתלמי פילדלפוס שישראל באמת... מאמינים בזאוס) 2 ע"ז היא רק אם מאמין בשנים לפחות שאין אחד שהוא "אל".(-יכול הכל) ולא מפני שמוסיף אלא שגורע ולכן הוא הדין מי שאין מאמין כלל - אתאיסט. 3 המאמין בכוחות משניים שכפופים לכוחו של האחד ברמב"ם נראה שאף זו ע"ז אבל אן בין זה לכח של אדם וחיה וכל דבר נוצר. [ואולי ההגדרה לרמב"ם היא כמו ההגדרה לדעתו בכלל איסורי כישוף ונחש וקסם וכו' שאסור לעשות דבר של שקר ולהאמין שאמת הוא....]. 4 האומר עזב ה' את הארץ [כלומר את עצמו ובטל והלך לו] אעפ"י שאין נגד זה הוכחה שכלית [חוץ ממה שהגלגל סובב תמיד....] כבר נתפרש בתורה כי מנסה ה' אלקיכם אתכם וגו' שהבטיחנו כאן שלא יבטל הוא את עצמו לעולם. ובכלל זה האומר שבדור מן הדורות היו שנים או יותר וחזר ונעשה אחד וזה הנוצרים.
הערות לתרץ 1 צ"ל שכל מאמיני הבעל לא עבדוהו בפני עצמו ואש(ר)תו עמו (ונהגו בשויון ...). ל 3 בסוף מנחות ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה- דקרו ליה אלקא דאלהיא
נשלח ב-1/9/2014 14:31
ראיתי. היחס הרגיל בין פשוטו של מקרא לדרש
נשלח ב-1/9/2014 13:55
פתי אכן, הרמב"ן בונה את משנתו על פסוק זה, אולם ראה את רש"י שם.
נשלח ב-1/9/2014 13:46
דברים ד, יט:
"ופן תישא עיניך השמיימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמיים, ונידחת והשתחווית להם, ועבדתם - אשר חלק יהוה אלוהיך, אותם, לכל העמים, תחת כל השמיים"
נשלח ב-1/9/2014 11:58
בפרשת השבוע (שופטים), כתב הרמב"ן בפ"כ פסוק ו: "
נראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו אבל בערי (הערים) העמים האלה נשאל להם לשלום ומסים ועבדות על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז
"
למדנו מדברין שאין לנו חובה לכפות את כל העולם לקיים שבע מצוות בני נוח ולא איכפת לנו שיעבדו ע"ז, וזאת בניגוד לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים:
"וכן ציווה משה רבנו מפי הגבורה, לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטווה נוח, וכל מי שלא קיבל, ייהרג. "
האם לדעת הרמב"ן איננו השוטרים של העולם ואיננו חייבים לדאוג ליראת השמים של כל באי עולם אפילו הכפופים תחתנו, או שדבריו הם לשיטתו שחו"ל נתונה תחת השרים?
נשלח ב-18/2/2014 10:50
יתרו שהוסיפו סדרה אחת בתורה על שמו. חותן משה. אומר
מכל האלהים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה:
הוא לא אמר -אין עוד מלבדו.
נשלח ב-18/2/2014 08:32
מה זאת עבודה זרה בשיתוף? אם מישהו עובד לכמה אלים ואחד מהם הוא מזהה כא-לוהים היהודי האם זו ע״ז בשיתוף או עבודה זרה גמורה? האם השם קובע או המהות?
אם מאמין בא-ל עליון אבל גם בעוד כוחות ביניים זו ע״ ז לדעת הרמב״ם אולי אבל יהודים רבים וטובים היום ועודם שותפים לה בצורה זו או אחרת.
נשלח ב-18/2/2014 07:57
חושבני שאף הרמב"ם מודה לכך במקצת, אחרת מה טעם בעובד מיראה (רק שמא יבוא לאהבה?)
נשלח ב-17/2/2014 12:53
אולי - אבל לא רק. קיימת כאן אמירה שהיחס בין אדם לרבש"ע יותר חשוב מידע עליו.
נשלח ב-17/2/2014 12:29
כוונתי היתה שהוא מאוד מגמד את האמונה בע"ז שהיתה אז לכדי משהו דמוי סגולה
נשלח ב-16/2/2014 21:44
תלמיד נניח שלא, אז הנה יש להם מקור בכוזרי.
נשלח ב-16/2/2014 20:28
אתה רואה בע"ז לפי תיאור נכוזרי משהו שונה מסגולות הנפוצות היום?
נשלח ב-16/2/2014 11:11
הכוזרי במאמר רביעי סעיף כג כתב
ואל תבט אל היות הדתות האלה מתרחקות מעבדות האלילים ומשתדלות לקים את יחוד האלוה ותשבחן על כך ויקלו בעיניך בני ישראל שבימי המלכים על אשר פנו לעבולדת הצלמים התבונן לעמת זה בכך שגם החשובים במאמיני הדתות האלה נוטים אל הכפירה בהשגחה ואף יפיצוה ברבים ואף יחברו ברוחה שירים המתפרסמים בעם ונשמרים בפיהם שירים המכריזים כי אין אדון משגיח אל מעשי בני אדם גומל טוב על המעשים הטובים ועונש על הרעים דבר אשר כזה לא נשמע מעולם בישראל אמנם היו בעמנו אנשים אשר האמינו כי הצלמים ההם ורוחניות הכוכבים עשויים להביא להם ברכה כי בזמן ההוא האמינו רבים שיש תועלת בעבודות ההן אך כל זה לא היה אצלם כי אם תוספת לדתם את כל מצוותיהם שמרו כי אם אין הדבר כן מדוע לא המירו דתם בדתות העמים אשר הגלום ושבום אפלו מנשה וצדקיהו גדולי הכופרים בישראל לא רצו לעזב את דת ישראל אם אמנם התאוו להרבות הצלחתם בנצחונות על השונא ובעשית עשר באמצעות הכחות ההם שחשבום מועילים להפליא אם כי צוה האלוה להתרחק מהם ואלו היו הכחות ההם מחשבים לרבים כיום כמו שהיו אז היית רואה אותנו נפתים היום כמהם כשם שאנו נפתים לשאר ההבלים כאצטגנינות ולחשים וקמעות וכמעשים המכונים להפך את טבע הדברים אם כי התורה צותנו להתרחק מכל אלה:
לכאורה נאמר כאן דבר מפליא, עדיפה ע"ז בשיתןף על פני כפירה בהשגחה ! האם כן? ואם כן מה רע כל כך במה שקראנו אתמול, בפסיחה על שני הסעפים? ומה הרמב"ם היה אומר על זה?
נשלח ב-18/12/2008 00:03
ראה שם בלשונותיהם של הרמב"ם והחינוך בשתי המצוות, כך עולה בבירור לענ"ד. לדוג' העניין שמודגש שם מאד הוא שמסירות נפש שייך על ייחוד ה', כלומר הוא המקבילה של ע"ז. ואמנם מבחינ ההלכתית החילוק ברור, שייחוד ה' ניתן לעבור עליו במעשה משא"כ האמונה בקיומו, אך שאלתי היא על הסברא, היינו על הטעמא דקרא.
