| נשלח ב-19/11/2008 20:26 |
 |
| |
ספר "דת הציונות"
האם זה נכון שהרב אליישיב החרים את הספר "דת הציונות" בגלל התקפותיו נגד הרב קוק?
תוקן על ידי ספרות ב- 20/02/2010 20:21:38
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2024 10:06 |
|
| |
| 1meow כתב: |  | | ...האם לא ראוי לרבני תימן להתרעם על כך ולצאת נגד הציונות? ועדיין יחסם של גדולי תימן לציונות היה אוהד במידת מה... מהר"ח כסאר פסק שראוי לבני הישיבות לצאת יותר למלחמה מפני זכותם וכן שזוהי מלחמת מצווה (מה שצונזר מספרו שו"ת "החיים והשלום" ומופיע ב"אתחלתא היא" של הרב דדון).
ולגבי הרב קוק זצ"ל ידועה ההערצה אליו. |
|
בספר "אתחלתא היא", מובאת תשובה שצונזרה ומכאן קצרה הדרך לקונספירציות. אבל באותו ספר ישתשובה לא מצונזרת - התשובה האחרונה בספר (כמדומני סי' קה) - שעדיף לעלות לארץ גם אם יש חשש שיתחלנו. בקיצור הטענה הנצחית של כל הפטרונים של העדה התימנית? אז התימנים בכלל לא חושבים כמוכם, הם מעדיפים חילון על להישאר בגלות. והשאלה היא: למה? - ובכן, פעם דיברנו על זה עם הרב צוברי מגדרה זצ"ל (גאון עצום ועניו, גם כשלא ראה כלום היה מצטט קטעים משו"תים...), הוא בעצמו עלה מתימן בגיל צעיר וגם ביקר בתימן בשנות ה2000. הוא אמר לנו שאלה שנשארו הם "עמי ארצות כמו אבן" (אאל"ט זה הניסוח שלו), ובסה"כ ההישארות לא קידמה שום דבר בתורה אלא להיפך {בהקשר זה אציין, שלפני כ20-30 שנה קראתי כתבה מתוניס והיה כתוב בה את אותה עמדה, שהרבה לא עולים לישראל כדי שלא יעזבו את הדת... המציאות עם השנים הוכיחה את האמת. מי שנשאר בתוניס מנותק כיום מרוב היהודים, הלימוד שם ברמה נמוכה, בתי כנסת נסגרים ויש חשש כבד להתבוללות. בנוסף הם סובלים קשות מאנטישמיות}. לגבי יחבם של התימנים לרב קוק, אז ככה: 1. הרב קטק מאוד אהב את התימנים ומנהגיהם ויש תיאור ב"מלאכים כבני אדם", שהוא אמר שהם דומים לאבותינו או משהו כזה... 2. בוויכוח עם הרב קאפח התימנים שלחו שאלות לרבני א"י ובין היתר לרב קוק והרב חרלפ, הרב קוק הוא היחיד (או אחד היחידים) שממש כתב מכתב אישי לרבנים, ואאל"ט יש שני מכתבים - והוא אגב היה היחיד שביקש לכבד את הרב קאפח לשכך את המחלוקת וכך כנראה היה, שלפי עדויות דרדעיות הר"י יצחק הלוי המשיך להתכתב עמו בהלכה ולשבת עמו בביה"ד - ועכ"פ ניכר שהיה אליו כבוד מיוחד וקשר אישי ואוהב (בכלל מכתבים של הרב קוק משדרים איזה מגע קסמים, כאילו אכפת לו מהשואל מעבר לתוכן). 3. כפי שציינת, רוב הרבנים התימנים הם ציוניים, אם זה הרב קאפח ותלמידיו, הרב קורח ועוד. הרב רצאבי הוא צעיר וקיבל חינוך חרדי, והוא גר בבני ברק. אתה לא מצפה שירקוד עם דגלים ביום העצמאות, נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2024 15:45 |
|
| |
לא מבין בשקרים, אני גם לא יודע אם יש דבר כזה שקר טהור (זה כמו האמירה שאין הוכחה לקיומו של הפשע המושלם, כי כל פשע שהתגלה, הוא כבר לא מושלם...). קשר זה דבר מאוד יחסי, ובפרט בהיסטוריה שהדברים מאוד נזילים ונתונים לפרשנות, וכל סיפור גדול מורכב מהרבה חלקי פאזל ובדרך כלל לא כולם מונחים לפנינו (ושקרן טוב יודע שיהיו חלקים שמאוד קשה לגלות...). כך שקשה לי להאמין שהמחבר הזה משתמש בשקרים באופן מוחלט ומודע ואין לי ספק שאם זה היה קורה, לא היינו מגיעים לעמוד 7 בלי תשובה ברורה. עם זאת, ניתן לבחון את הדברים לפי המאפיינים של הספר. הספר לא נכתב ע"י קבוצת חוקרים (לאו דווקא במשמעות האקדמאית), ואפילו אדם אחד לא הסכים לעמוד מאחוריו. רוב השנים זה היה שם ספרותי ששידר בעיקר יומרה (לקרוא לעצמך בשמות של שתי דמויות מאוד מפורסמות...), וכשהתגלה מי זה - הרי שמדובר באדם צעיר שגר באלעד, לא איזה יחסן, פרופ' או אפילו אוצר חובבן. ניתן לשער מלכתחילה, שספר כזה, אם היה נכתב על רפואה או איזה מדע אחר, הרי שהיו כמה שנים טןבות של ביקורת ממיטב המוחות עד שזה בכלל היה יכול להגיע למשהו.... וגם מקורות ההשראה שלו הם לא משהו. גם אם לא נערוך קריאה ביקורתית לספרים האנטי ציוניים, וניתן להאריך באיכות הראיות מדמויות כמו הרבנים וסרמן וטייטלבוים, אבל לא נעשה את זה כי הם בכלל לא הנושא והם חא אשמים שכזה יצור תולה את עצמו בהם. עדיף להתמקד בעובדה שרוב מוחלט של הרבנים מכבדים את גדולי הצה"ד. הרב מבריסק כיבד את הרצי"ה והם היו משוחחים רבות בלימוד (זה ידוע גם אצל הבריסקערס, אבל הם כמובן נותנים כל מיני פרשנויות לעובדה), וכל משפחת בריסק מכבדת עד היום את משפחת הגרי"ד ומשפחת בר אילן. והרב קוק עצמו קיבל כבוד גדול גם מראשי העדה החרדית דאז, כמו ר' פנחס עפשטיין (יש מכתבים ממנו חרב קוק ב"אגרות לראי"ה, וניתן לראות את הנושאים שנידונו ואת הכבוד שהוא נותן לראי"ה), ידידו הרז"ר בנגיס ועוד. אבל זה היסטוריה, בוא נדבר על המקורות החיים שהיוו השראה ל"יואל אלחנן". הרי המקור המשמעותי שלו זה הרב שולזינגר, שנזרק ממרכז הרב בבזיון (כמה אנשים אתם מכירים שנזרקו ממרכז הרב?), וגם כחרדי היה עוף מוזר והרבה לטנף על רבנים גדולים ועצומים. אז מה נשאר? שיש לו 3 רבנים: 1 נרצח בשואה ולא ברור מה הוא היה חושב אחרי השואה (הרי הרבה רבנים שינו את דעתם, כמו האדמו"ר ממונקאץ' והאדמו"ר מקלויזנבורג, ותכלס גם הבן של ר' אלחנן הקים ישיבה על שמו, והיא מקבלת כסף מהמדינה וכו וכו); 1 זה האדמו"ר מסאטמר, שהוא בעל דעה קיצוני ורובם חלקו עליו (וגם האדמו"רים שירשו אותו הפחיתו משמעותית את העמדות הקיצוניות), 1 זה רב שנפגע מהמזרחי ובכל מקרה הוא היה חריג, ואם אנחנו מקבלים את קללותיו - לא צריך לשנוא את הרצי"ה, אפשר פשוט לשנוא את ר' ניבים קרליץ, הרב שטיינמן, הגרש"ז (ואיכשהו הרב אלישיב לא!) ועוד רשימה ארוכה של אנשים שקטנם עבה ממתנינו... כך שגם אם לא תמצאו שקר גס, הרי שמדובר בסיפורים שהורכבו ע"י אדם שאין לו כל ערך לתורה המקובלת ולגדולי תורה, ולכן הוא יבנה את הסיפורים בצורה שמתריסה נגד חלקם. תכחס זה מה שעשה יש"ו, ואם מאמינים ליואל אלחנן, הרבה יותר כדאי להאמין לברית החדשה (שהיא בהחלט מסמך היסטורי!), וזהו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2024 15:18 |
|
| |
אחרחוק
את הספר דת הציונות לא קראתי, כשהתחברתי למגזר הצה"ד הביא לי חבר את ח"ב. בחלק זה לא מצאתי שום תוכן חוץ מקללות ו"קטילות" נמוכות, עם הבטחה שבספר כתובות התשובות. מה שאכן קצת הזכיר לי את מה שציינו כאן החברים, שהספר נועד כדי שיגידו שיש ספר עם תשובות, אבל יש תקווה שאיש לא יפתח ויתעמק בו (הזכירו בהקשר זה את הספר "ויואל משה", ובדידי הווה עובדא, שכשקראתי חלקים ממנו והדברים נראו לי תמוהים, ביקשתי מחבר מקיצוני נטו"ק שנקבע חברותא בספר, ואני זוכר כמה טרחות ומניעות הפעילו על אותו אדם, כדי שלא יהין לקרוא אתי את הספר באופן שיטתי וביקורתי...) את האתר של יואל אלחנן אני די מכיר ושם לא חיפשתי/מצאתי שקרים אלא יותר טעויות בסיסיות בהבנה של עובדות והלכות. מה שמשעשע, זה שמאוד בולט באתר, הקטע שכל המשיבים סוגדים ומנסים לאחוז בשיפולי גלימתו בכל מאמר, למרות שלפעמים הדברים מדברים בעד עצמם כטעות לא ענייניות או לא מבוססות או לא נכונות. עובדה נוספת יש לציין, שרוב הכותבים בתגובות וגם להגנת הספר או המחבר, מתנסחים באופן מאוד מאוד דומה, הם משתמשים בזלזול בכל מי שיעמוד מולם, טוענים טענות חלושות באופן מודע ועדיין מרגישים צודקים, ועל כולנה – איזו שפה מליצית מוזרה, שנועדה לשוות ערך לדבריהם, אולם לצד זאת היא לא נכונה מבחינה לשונית וגם לא מתאימה את ערמות הרפש שהם שופכים. תופעה זו גרמה לי לחשוד שכולם אדם אחד, אבל אני מודה שכבר פגשתי כמה אנשים (עם רקע תורני דל) שנטו אחרי חזן הלז ומדברים כמותו. אביא כאן מספר דוגמות לסגנון החשיבה ה"חזני", שרואה את המציאות בפרספקטיבה שיכולה לפרנס פסיכיאטרים (חשוב לי לציין שאני מביא דברים שקראתי בעבר, כשזה עניין אותי, והכל מתוך הזכרון, אז יתכן שהשתנו דברים ואולי יש גם אי דיוקים): יש לו מאמר שתוקף בצורה מכוערת את הטענות כביכול צה"ל מקיים מלחמת מצוה, וראייתו המבריקה, שהרי כל העניין של יישוב הארץ הוא משיטת הרמב"ן, אבל הרמב"ן בעצמו כתב בסוף סה"מ שיש מצווה שבמלחמת מצוה ישאלו את האורים ותומים. וואו איזו ראיה! אבל בואו ננסה לתת קצת תשובות פשוטות, לא כדי ליישב – אלא כדי להסביר כמה הלוגיקה מטופשת: א. גם אם יש מצוה לשאול את האורים ותומים, פשיטא שאם לא שאלו – אין הדבר מבטל את המלחמה מגדר מלחמת מצוה. אלו דברים פשוטים, אבל בגלל שאנחנו אוהבים מקורות, זכורני שאת הדברים כותב במפורש הרב זלמן רוטברג – אחיין של החזו"א וחבר מועצת גדולי התורה – במאמר שפורסם ב"לשמש שם אהל", ספר הזכרון לרב מ"ש שפירא, מגדולי אסכולת בריסק וחבר מועצת גדוה"ת בעצמו. ב. הרמב"ן בעצמו כותב את המצוה של שאילת באו"ת בדרך אפשר ובאופן דחוק, כדרך ליישב את שיטתו. מהדברים עצמם ניכר שהוא יכול להסתדר בלי מניית מצוה זו ועדיין הכל בסדר. ג. לא צריך את הרמב"ן כדי להפוך את כיבוש הארץ למלחמת מצוה, מהסיבה הפשוטה שהרמב"ם סובר שגם עזרת ישראל מיד צר זו מלחמת מצוה, וא"כ כל הפלפול מאבד מטעמו. ד. לתלות את כל יישוב הארץ ברמב"ן ואז לשאול שאלות, זו גם דרך אווילית. הרי הרמב"ם פוסק בפ"ה מהל' מלכים שמצוה גדולה לגור בא"י וכו' וכו', אז למה לא יכול להיות שהוא יסבור שזו מלחמת מצוה? (השאלה האם לפי הרמב"ם זו מצוה מהתורה או מדרבנן, זה בכלל לא רלוונטי, כי אם נאמר כדעת המגילת אסתר שמהתורה המצוה היא רק בימי יהושע, אז גם דוד המלך לא נלחם מלחמות מצוה ושוב הפלפול מאבד מטעמו). ה. ואם בדבר אחד אני הולך כמו הרמב"ן ובדבר השני לא, מה קרה? האם אדון חזן הולך אך ורק לפי שיטת ראשונים אחת כל חייו? ו. ואם צה"ל הוא לא מלחמת מצוה, אז מה? זו דוגמה אחת, ואתן עוד דוגמה: בזמנו היה מי שעורר את הטיעון שוולוז'ין נסגרה בגלל שהנצי"ב היה נגד כל אפשרות של לימודי חול. בעקבות כך, הר"א מלמד כתב מאמר שמבהיר שהדבר לא נכון וציין לספרו של שטמפפר שמרחיב בנושא זה ומתאר עובדות אחרות. כאן מגיע חזן וכותב, שהוא מביא את העובדות ממי שהיה שם וזוכר, ולא מהמקורות של הרב מלמד – הרב בר-אילן, שהיה אז בן 12 – וכאן הוא מביא ציור שלם שמבוסס על צוואתו הידועה של ר' חיים ברלין. חזן, אגב, לא מספר לנו מי זה אותו קשיש "שזוכר" שהעביר לו את העובדות. גם כאן יש בעיה קטנה, ונעזוב את זה שגם אם הרב בר-אילן היה בן 12 הרי שזה גיל שניתן לזכור אירועים. אבל הבעיה האמיתית היא שהרב מלמד לא ציין את הרב בר-אילן אלא את שטמפפר, שמביא המון ראיות מודפסות וסרוקות שמתעדות את הנצי"ב אומר אחרת ממה שהציג חזן (ובעקיפין, לא ממש דומה לתיאורים של הר"ח ברלין). יש מכתב מצולם של כל גדולי הדור והנצי"ב בכללם, שמסכימים ללימודי חול בישיבות. בנוסף, הנצי"ב בעצמו פרסם בעיתון, מאמר שנותן לגיטימציה ללימודי חול בתנאים מסוימים. את המאמר הוא פרסם גם ב"משיב דבר" – הספר שפרסם בזקנותו, לאחר שוולוז'ין הייתה היסטוריה... כך שברור שזו הייתה עמדתו העקבית של הנצי"ב. אלא מה, השאלה היא הסיפור עם הצוואה של הר"ח ברלין. האמת שלא ראיתי מי שהתייחס לשאלה זו ברצינות, חוץ מהרבה הערות על קיומה של הצוואה (ממתי צוואה צריכה "קיום" של בי"ד, ולמה היה כ"כ חשוב לפרסם וכו' – יש על זה אשכול ארוך למדי בעצכ"ח). לענ"ד התשובה מאוד פשוטה, וזאת ע"פ התיאורים הכואבים של הרב בר-אילן אודות היחס של תלמידי הישיבה לר"ח ברלין בעת המחלוקת. הר"ח ברלין, שהושפל ונכווה באותה תקופה, חשש שדברים יתעוררו ותיווצרנה מחלוקות סביב כבודו והתלמידים שביזו אותו, ובחר להעביר מסר מפייס, שמטשטש את ההיסטוריה ומבטל את ההשפעה של הבזיונות שעבר (חשוב לציין שוולוז'ין כן נסגרה בגלל לימודי חול, אבל הכוונה הייתה שמרוב לימודי חול כבר לא היה זמן ללמוד קודש ולזה הנצי"ב כבר לא הסכים, וגם זה קרה בגלל המחלוקת, שאחד הצדדים פנה לשלטונות... אז הצוואה אינה שקר גמור והיא מוציאה את הרוח מהמפרשים של מי שירצה להחיות את המחלוקת). אבל סתם שאלה לאברהם חזן, הוא הרי רואה את המציאות בצורה מאוד דיכוטומית. אז האם הוא מכיר מכתביו של הר"ח ברלין להרב יונה בלומברג? האם הוא מודע לתמיכתו הגדולה של הר"ח ברלין ביישוב ארץ ישראל (והוא בעצמו עלה בזקנותו לירושלים)? איך הוא מסתמך על רב כזה??? אלו שתי דוגמות שרק נועדו להראות, גם את חוסר ההבנה הבסיסי בהלכה, וגם את חוסר הרצינות של המחבר בבדיקת עובדות היסטוריות. ושוב, בשני ה"מאמרים" האלה יש רשימת תגובות ארוכה שמהללת את המאמר ומבקשת להבין יותר לעומק (השאלות הן תמיד "הרמה להנחתה", שברור שהמחבר ציפה לשאלות כאלה). כך שחוש הביקורת של הנ"ל, ירוד מאוד.
חיפשתי עכשיו לגבי שקרים ומצאתי את המאמר הזה מהאתר של חזן, שימו לב שזו תשובה של אברהם חזן (גם כאן ניתן לראות את המאפיינים הקבועים: ברור שהוא הכותב אבל מדי פעם הוא יציין את "הרב אברהם חזן"; התשובות רצופות בהכפשות וזלזול, ויותר מהכל התשובות לא רציניות בכלל...). לגבי המאמר הזה, אעיר כמה הערות מקופיא: א. הוא טוען שהר"ח מבריסק דאג שהרב קוק לא יקבל רבנות בליטא ולכן הוא היגר ללונדון, ואז נשאלת השאלה, הרי הרב קוק היה רב בליטא בשתי קהילות, בעידוד מרן הח"ח. תשובת חזן: או שיש מחלוקת בין הח"ח לר"ח מבריסק, או שמטרת הח"ח הייתה לעזור לאדר"ת כדי שיקבל רבנות כדי שלא יתפקר, או שהמטרה הייתה שלא יקבל קהילה גדולה וקהילה קטנה זה בסדר. אז נעזוב את זה שהאדר"ת דחף כל הזמן את הרב קוק לתפקידי רבנות גדולים ומכובדים וגם הביא אותו לירושלים; נעזוב את זה שהאדר"ת היה חמיו לתקופה קצרה ואז הוא דחף אותו לרבנות (וגם אח"כ), כך שזה נשמע הזוי שבוחרים חתן ואז מפחדים שהוא יתפקר, ואחרי שהוא מתאלמן ממשיכים לדאוג לו למרות שמפחדים שהוא יתפקר...; נעזוב את זה שהח"ח כתב בכת"י בהקשר של הרבנות וגם דאג תמיד לכבוד הרב קוק, כך שזה מוזר לומר שהיו לו אינטרסים אחרים. נעזוב את כל השאלות העיוניות, אני רוצה רק שאלה אחת תמימה: איך ניתן לומר שהר"ח מהבריסק מנע מהרב קוק לקבל רבנות בליטא ולכן הוא נסע ללונדון, הרי הרב קוק כן קיבל רבנות בליטא ולא היה צריך לנסוע ללונדון? האם אדם עם גרם של מוח יכול להסביר שזו סיבת הנסיעה ללונדון?! ב. הוא דן שם לגבי כמות הכוללים שקיבלה או לא קיבלה, זה הרי טמטום שאין כדוגמתו. גם אם חצי לא קיבלו, יש מספיק רבנים גדולים שקיבלו, וקטנם עבה ממתני נושרי מרכז הרב כולל הרב שולזינגר הפגוע. הרי השם הבולט שמופיע בכל מקום הוא הרח"ל אוירבך, וכך גם הרצ"פ פראנק (שכדאי מאוד לקרוא את המכתבים שלו שפורסמו ב"מלכי בקודש", שמבהירים היטב את יחסו לרי"ח זוננפלד ואנשיו), וגם אם נניח שיש מחלוקת בין רבנים, מי השוטה לזלזל ברבנים מהצד השני. בכל מקרה, מהדברים שם עולה שבדיעבד ודאי כולם (או רובם) קיבלו את הרב קוק, אז גם אם נתווכח עד 100 מתי זה קרה, עובדתית זה קרה. ג. בסוף הוא דן ומלבן את השאלה למה הרב קוק לא מסביר את משתנו ביחס לציונות מבחינה הלכתית, ובכלל שואל למה הכותבים לא הביאו שום דוגמה לגאונותו של הרב קוק בהלכה... זו כמובן שאלה מטומטמת, כי הרב קוק כתב לא מעט ספרי הלכה (חבש פאר, מצות ראיה, זבחי ראיה, משפט כהן, אורח משפט ועוד ועוד), ולגבי יחסו לציונות, ובכן, הוא כתב מאמר הלכתי מאוד, כבר בחו"ל, והוא פורסם בספר "חזון הגאולה" עמ' 10. אדם שמכיר כל פשקוויל, לא יודע דברים פשוטים כאלה?
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2024 07:09 |
|
| |
אני מסתכל על האשכול הארוך הזה, שכלל התייחסויות מאנשים רמי מעלה כמו פרופ' שנרב, ואני משתומם. ידוע ומצוטט בהמוני מקורות, כולל כמה שהובאו לעיל, שאדון חזן הוא שקרן והעובדות שהוא מביא חלקן פרי דמיונו (בזמנו היו כל מיני בדיחות, שהוא היה מספר שהבנות של הרצי"ה היו נוהגות בפריצות וכדו', אבל לא ראיתי שום תיעוד/טקסט שלו אומר את זה). בקיצור הטענה הייתה שאם תתפוס את אדון חזן ביער בשקט, הוא יודה לך שאין ראיות חזקות לדבריו וחלק מהתכנים שלו מבוססים על שקרים. מגיע כאן ניק (שכפי שחשדו כולם, זה כנראה חזן בעצמו), ושואל: תנו לי דוגמה לשקרים מובהקים. אבל אף אחד לא נותן תשובה, רק מסבירים לו שהטענות הן שטותיות. אז אני שב ושואל (ואני מסייג שבדעותיי בנושא הזה אני מסכים עם שנרב וחריף ממנו, אני חושב שויואל משה וקובץ מאמרים הם ספרים ברמה מאוד מאוד נמוכה, וכך גם הספר של ר' ע.בלוי. וגם המעט מאמרים וסרטונים של חזן בעצמו, מלמדים על חוסר הבנה בסיסי בהמון דברים), אבל אם אתם אומרים שהוא משקר במצח נחושה - תוכיחו! אשמח מאוד אם תוכחו להאיר את עיניי! זו טענה נפוצה ואף אחד כאן לא מביא אפילו הוכחה קטנה לקיומה....
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2015 21:37 |
|
| |
מחבר דת הציונות הוא הטיפש אברהם חזן שקשקש על הקירות שטיינמן=קוק
[זה כשלעצמו מחמאה לרב שטיינמן]
הוא נתפרסם כשנעצר וניתן לו אזיק אלקטרוני
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2012 14:02 |
|
| |
ראיתי פה שהזכירו כטענה את "חטיפת ילדי תימן" וכי האדמו"ר מסאטמר וחבריו אמורים להתרעם על כך? האם לא ראוי לרבני תימן להתרעם על כך ולצאת נגד הציונות? ועדיין יחסם של גדולי תימן לציונות היה אוהד במידת מה. ידועות דעותיהם של מהר"י יצחק הלוי ובנו הרשי"ה (שאף אומרים שהרשי"ה הראשון לפסוק לומר הלל ביום העצמאות). ידועות דעותיו של מהר"י אלשיך. מהר"ח כסאר פסק שראוי לבני הישיבות לצאת יותר למלחמה מפני זכותם וכן שזוהי מלחמת מצווה (מה שצונזר מספרו שו"ת "החיים והשלום" ומופיע ב"אתחלתא היא" של הרב דדון).
ולגבי הרב קוק זצ"ל ידועה ההערצה אליו. הרשי"ה בתשובתו הידועה שמובאת בחלק מסידורי תימן בהקדמה מתאר את הרב קוק בתארי גדולה ומסתמא לא צריך להרחיב על יחסם של השאר אליו לאור הסכמתם (העקרונית) עם דעותיו. הרב רצאבי שנחשב לכביכול פחות אוהד לציונות (לא ידוע לי על כך מחיבוריו) והיה מתלמידיו של הגרש"ז מצטט מ'מאמרי הראי"ה' בספרו 'שו"ע המקוצר - עיני יצחק'.
וכי לרבני אשכנז לקנא את קנאת יהודי תימן? אתמהה.
מה גם שידוע שהחטיפות היום הם מנת חלקם של אנשי סאטמר. אני מכיר אישית שו"ב שעלה מתימן בשנים האחרונות ו6 מילדיו "הועלו" על-ידי אנשי סאטמר וכשעלה לארץ וביקש שיטיסו אותם אליו אמרו לו "על מה אתה מדבר? לא מכירים אותך ואת ילדיך", מאז כמה שנים עברו ואין זכר ל6 ילדיו.
אני לא מתכוון לקחת חלק באף דבר מהויכוח הזה. מטרתי היא להבהיר שראוי לא לדחוף את יהדות תימן למחלוקות שלכם אחי בני עדות אירופה. עברנו מה שעברנו, ודעותינו הם דעותינו ואנא אל תערבו אותנו במחלוקות האלה שכן אין לנו אףרצון להגיע חס ושלום לביזוי תלמידי חכמים העולה תמיד מהכעס הנלווה לויכוחים הללו (והדברים ידועים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2011 03:41 |
|
| |
לק"י כשבאים לבחון את הספר דת הציונות, יואל אלחנן – שם בדוי, אברהם חזן – שם מקורי,[1] כבר בהקדמה אפשר לגלות בצורה בולטת את המגמתיות המסולפת של המחבר.
בהקדמה, המחבר פורס לפנינו בגילוי-לב את קורות חייו (יאמר לזכותו, למרות שיש לו מטרה נסתרת בכך) ובצורה מדורגת. הקריאה נמשכת בצורה זורמת עד שמגיעים כמעט לסוף ההקדמה, ושם מחכה לנו קפיצה משמעותית. המחבר מגיע למסקנה קיצונית שאיננה קשורה לכל מהלך חייו. בואו נפרט.
אברהם חזן כותב בהקדמה שהוא למד בבי"ס תיכון דתי (שם, עמ' כא), ויתכן שלמד בכיתה מעורבת בנים ובנות. הוא השתייך "לפלג המאד פשרני מבחינה דתית" (שם, ח"ב עמ' טז) בתוך הצבור הדתי לאומי, ולמד בבי"ס הלכה מהמשנה ברורה פעם בשבוע (שם, ח"א עמ' כא) והצטיין כמוסיקאי בלהקה של בי"ס התיכון (שם, עמ' טז). משפחתו התגוררה בסביבה שרובה חילונית (שם, עמ' יד). יתכן מאוד שמשפחתו היתה מסורתית ואינה הקפידה על ההלכה במלואה, כך שללא בית-הספר ממ"ד בסביבה, אברהם חזן היה נשלח לבי"ס חילוני. למרות שבית הספר קיבל תגבור תורני ע"י סמינריונים ומדרשות לחיזוק האמונה כבר בכיתה י' (שם, עמ' טו) אך "גיל ההתבגרות על כל השפעותיו החל לשדר את אותותיו, והרצון לתת דרור לשאיפות ורצונות שונים החל לגבור על הנאמנות לערכי היהדות אותה נסו להקנות לנו בבית ובמערכת החינוך (נאמנות שהייתה ממילא די חלשה)" (שם, עמ' יד-טו). בקיצור, הנער התפקר ונהיה חילוני גמור. אברהם חזן הלך לצבא והכיר בחורה רצינית בסוף השירות, כאשר "מהרתי להבהיר לה שאם יוביל הקשר בינינו לנישואין יהיה זה בצורה אזרחית בלבד" (שם, עמ' טז). מה התחיל להחזירו בתשובה ? הרהורים על זכותנו הטבעית לא"י בזמן השתתפותו הפעילה בתנועת 'מולדת' (יאמר לזכות התנועה שמחזירה בתשובה בדרך עקיפה). משם הוא הלך לסמינר ערכים והגיע לבדו למסקנה מרחיקת לכת, שמי שאחראי להתפקרותו מהיהדות הוא... לא אברהם חזן המוסיקאי שחשב על בנות ובילויים במוצ"ש בתקופת התיכון ושהחיים החילוניים קסמו לו (שם, עמ' טז). אלא מי ? ראו מה הוא כותב:
תוקן על ידי תמיר_רצון ב- 14/02/2011 03:54:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2011 08:54 |
|
| |
אני חושב שאת הספר הוציא נכד הרב אליהו דסלר יבל"א, בנו של הנפטר ז"ל משבוע שעבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2011 23:43 |
|
| |
ולסיום
אולי מישהו מוכן למצוא את הראיון שבו הרב בוקסבוים מספר מעשה שהיה עמו והרב אלישיב בנוגע לרב קוק זצ"ל
וכן מישהו מוכן לסרוק מתוך כתבי הח"ח מכתב שנמענו הוא הרב קוק ולעיין היטב איך הח"ח פונה לרק קוק
זה רק בשביל שלא ניתן לעובדות לבלבל אף אחד... (העתק המכתב המקורי נדפס גם בספרו של הרב דסלר מאמריקה, שנפטר זה עתה, אינני זוכר את שם הספר)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2011 23:40 |
|
| |
המשך
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2011 23:38 |
|
| |
שלא יהיה משעמם, אמנם לא קשור ישירות, אבל יכול להוסיף...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2011 04:45 |
|
| |
הנה הכתבה:
 | | | המתקפה כנגד הראי"ה קוק, כמשל • טור מיוחד | | ספר בשם 'דת הציונות' שהוציא 'יואל יוחנן' (שם בדוי), כנגד הגראי"ה קוק, מוציא את אלי שרף מכליו • השאלה הקשה מכל- היא כלפינו: איך מטורפים משתלטים על השיח? | | אלי שרף, בחדרי חרדים 13:03 27/01/2011 |  | | | | | |  60 | |
|  |  | |
| | בימים ובשבועות האחרונים מופץ בבתי הכנסת שבריכוזים החרדיים ספר בן שני כרכים בשם 'דת הציונות'.
המניפסט שחובר על ידי אדם בשם 'יואל אלחנן' [שם בדוי כמובן] טעון בהתגוללות תמימה, אמירות פרובוקטיביות, היגדים קשים, והשמצות, כנגד הציונות הדתית ורבניה ובעיקר נגד הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק – הראי"ה זצ"ל.
הרב קוק שהיה רבה הראשי של ארץ ישראל לפני למעלה משמונים שנה ואחד מגדולי הדור של התקופה זוכה שם לשלל כינויים מעליבים כאילו היה אחד מרבני צוהר הפשרנים שאוזכר ב'יתד נאמן'.
המחבר, צריך לומר, עשה עבודת מחקר מקיפה וצבר את כל המכתבים והאגרות של אותם ימים אשר כללו התייחסות כל שהיא לרב קוק ולאידאת הציונות הדתית. מתוך רפרטואר הטקסט העצום מצליח 'אלחנן' לנפק כמה 'כותרות' וביטויים קשים כמו 'שבתי צבי', 'נותן יד לפושעים', 'רשע גמור', 'אסור לקחת הוראה ממנו' ועוד, כשאליהם הוא מצרף את האינטרפרטציה האישית שלו כי 'תמיכתו של הרב קוק בציונות הדתית לא היתה מבוססת על ראיות הלכתיות כלשהן אלא על הגיגי רוחו', או 'חזונו של הרב קוק היה מנותק מן המציאות' וכן הלאה.
מכאן מייצר העורך אקסטראפולציה מייגעת משהו לרעיון הציונות הדתית כולה, לרבנות הראשית, למועצות הדתיות ולישיבות ההסדר, ולבסוף הוא אף מבהיר מדוע אותם רבנים תמימים מפורסמים שנהו אחריו אינם 'אשמים' כלל, מאחר שהם אינם אלא שוטים 'מסולקי דעת' במקרה הפחות טוב או 'תינוקות שנשבו' במקרה הטוב.
הגראי"ה קוק, כמו גם הרצי"ה, הרב חרל"פ זצ"ל ושאר גדולי הרבנות הציונות הדתית לא זקוקים להגנה ממני. גם מחבר הספר הרדיקלי ושטוף השנאה אינו הכתובת להגנה על כבודם של הרבנים וכמו שאמר פעם איש חכם כי "משום כבוד השבת אני נמנע מלבקש את מחלליה שיגנו עליה". התביעה או כתב הטענה היחידי מופנה אלינו החרדים השפויים והקונוונציונאליים המאפשרים לזילות הזו להיכנס אלינו אינטנסיבית פנימה, לתוך בתי הכנסת שלנו, לתוך השיג ושיח שלנו.
שכן גם מחבר הספר יודע ומבין אל נכון כי מחלוקות בין גדולי הדור היו, קיימים, ותמיד יהיו. די אם נציין את המחלוקת סביב הגט מקליווא שהסעיר ופילג את העולם הרבני באירופה של סוף המאה ה18, את המחלוקת המונומנטלית של הרב יהונתן אייבשיץ והרב יעקב בן צבי – היעב"ץ, את קביעתו של הרבי מסאטמר [אותו הוא מרבה לצטט] כי אנו, המשתתפים בבחירות לממשלה ולכנסת, נחשבים לעובדי עבודה זרה ב'שיתוף', ואפילו, על רקע הפולמוס האחרון סביב הגיורים בצה"ל, את הקרע החמור בין הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף.
האם מתפקידינו, עיתונאים, הוגי דעות, ואפילו אברכים יונקי חלב רבני, להביע דעה, לייצר השקפה, לחלק ציונים, ולנסח מוסכמות? כיצד היתה מתקבלת הקונוונציה הזו בעולם האקדמי אילו בוגר שנה א בפיזיקה, שלא סיים עדיין את המכינה הקדם אקדמית, היה קובע כי המשוואה העומדת מאחורי תורת היחסות הפרטית של הפיזיקה התיאורטית של איינשטיין לא משובחת בעיניו ואת השקפתו זו הוא היה מתרגם אופרטיבית לפרסום חוברות וספרים בשערי הקמפוסים שבאוניברסיטאות.
מדוע רק בעולם החרדי יכול כל עלם צעיר שידיעותיו ורמת כשרו התורנית מוטלים בספק לנפק כותרות וקביעות ככל העולה על רוחו?
אסיים בגילוי נאות. אינני דתי לאומי, מעולם לא הייתי, ובטורי ב ynet תקפתי אותם לא אחת. ועם זאת אני סבור כי מהרעה הזו אסור להתעלם. הזלזול ברבנים גדולים, שרפי עליון, ומכונני יהדות, כמו הגראי"ה קוק, עשוי להתגלגל למחוזות שאיש מאתנו לא היה חפץ להגיע.
עיון חטוף באתר האינטרנט שמפעיל 'יואל אלחנן' זה, מאשש את ההנחה הזו. כשהוא נשאל שם כיצד הוא מוצא הלימה בין יחסם החם והכבוד הרב שרחשו גדולי הדור – החזון איש והרב מבריסק זצ"ל לראי"ה קוק לבין הקומוניקט רווי השנאה שלו, הוא משיב בלא היסוס כי שני הרבנים הנ"ל היו זקוקים - כאחרון העסקנים - לטובות מאת הראי"ה, ועל כן הרשו לעצמם 'להתחנף' אליו למרות שבליבם סברו לגמרי אחרת...
לשאלותי שלי אגב, הוא סרב להגיב. | |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 11:57 |
|
| |
להיכן נעלמה הכתבה??
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2011 01:31 |
|
| |
כתבה שהיתה היום בבח"ח והוסרה. כמה מילים נותרו באתר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2010 16:45 |
|
| |
והגן עדן של חז"ל (מלבד ר' מאיר) מרופד בי"ח טריפות!
ודאי שהכת הנ"ל לא אתמול נולדה, הלא היא קיימת כבר מאז "התחרות" הסמויה-גלויה על כתר "פוסק הדור" בין האדמו"ר (בחינת עזרא) שלהם לבין "הקוקניק" הכי גדול, רבם של "הקוקניקים" דנן הגרש"ז והגריש"א ושאר "הקוקניקים" רבני ירושלים, הלוא הוא הגרצ"פ פרנק. ומה שלא רוצים לשמוע מהגרשז"א, זה גם לא חדש אצלם, מאז שניסו לנדותו אלמלי הגאון מטשעבין כידוע (וללמד על עצמם יצאו), אבל שמנמקים זאת מפני "שהי' קוקניק", ועוד סבורים שצועדים בכך בדרך החזו"א (וכדרכי הג' נדל), זה לא היה קיים באופן הזה בבני ברק בימי הסטייפלער.
|
|
|
|
|
