ארבעה נכנסו לפרדס- מה זה פרדס?

למרות התיאור היפה של הטרגדיה בנפשו של אלישע,לא אהבתיו,כי תיאור כפירתו מנקודת מבט של רוח רעה ושיגעון ונפש מפוצלת שהסיטרא אחרא השתלטה עליה וכאילו אנחנו במקום השיפוט של מהו הצד האלוהי ומהו הצד השטני שבנפשו אינו נכון 
כי דווקא חיפוש האמת והתודעה העמוקה ביותר הביאה אותו לעזוב את כל מה שהיה ונשאר יקר ללבבו. וכל אחד יכול להרגיש בכל האגדתות אודותיו שזו הייתה טראומה שהתנאים התקשו להתמודד איתה.
ונראה שכל עזיבתו של אחר כי לא היה בימיו את עצכ"ח...

ספרן ובעלבעמיו
לא משנה אם אומר כדברים שכתבתי או להיפך, אם תוכלו תציינו מקום מדויק ואבדוק. מעניין אותי מה חשבו על צורות ההשגה. תודה



ובשולי הדברים, מה שנילמד מסיפור אלישע בן אבויה הוא דבר חשוב לכולנו. שהגם שחילל שבת בפרהסיה, ונשרו סיפרי מינים מחיקו , וזמר יווני, ועוד דברים (כמסופר בגמ') הפכיים לדרך התנאים והיה מרוחק בין במעשיו ובין בהיתנהגותו ובין בכל אורחותיו ומידותיו מהדרך שהייתה שלהם. מ"מ לא רק שלא ריחקוהו ולא נידוהו ולא דחוהו, אלא היו לומדים תורה מפיו(והסכימו איתם באות ומופת כמסופר), והיו מקרבים אותו, והיו אוהבים אותו, וכו (אפילו בדור שאחריו כשבא ביתו לפני רבי ליככה האש ספסלו כי לא כיבדה כראוי). והכול מהסיבה הפשוטה שהבינו אותו ומעולם לא הרגישו שהוא באמת מרוחק מהם. הם הבינו שדעתו אחרת מהם ורעיונותיו שונים וסברותיו אחרות, אבל הוא בעצמו נישאר אחד מהם.

תארו לכם כהיום, אילו היה כזה אלישע בן אבויה, כמה פאשקווילים ויריקות וגידופים וניאוצים וחרמות ונידויים היה מקבל (ואיני מדבר על הפוחזים וריקים שכול הבנתם היא בהצתת פחים ואינם מן הישוב כלל, אני מדבר על האמורים להיות מנהיגים, כלומר שדעתם מיושבת ומעמקת להבין חוץ מאת עצמם גם את זולתם).

אני ניזכר כרגע בבריסקע מעישה.
בבריסק היה אחד 'בונדיסטיי 'שהיה מנאץ להגר"ח בכל צורה שהיא והיה מיסתובב תחת ביתו בשבתות בחילולי שבת ובכל גידוף וניאוץ, עד שפעם אחת ניתפס לשלטון על בגידה וכדו' וניגזר דינו למוות. והיו כולם בטוחים שהגר"ח ינהג בו ככל 'לא מעלין', וטענו לפניו שהטא ממש מומר להכעיס ודינו ש'מורידין, אבל ר' חיים טען כזאת - הדין של מורידין הוא לא עונש אלא התרעה לצורך מניעת כפירה ודרדור הדת און איצטער איז ניטא קיין צורך השעה, מילא עס איז דא גענוג בונדיסטן און קאמעניסטן אהן דעם יונגע נארישן בונדיסט, איין מעהר און איין ווייניגער עס מאכט ניט קיין אונטערשייד.

וראשי בריסק נילחמו בר' חיים ע"ז למען ישמעו ויראו, אבל ר' חיים עמד בערב יוה"כ אחר מינחה והכריז שכרב העיר אין תפילות ביוה"כ בבה"כ, בלא פדיון אותו בונדיסט, והסוף היה שפדוהו ממש לפני השקיעה ולא אכלו באותה השנה סעודה המפסקת. אין להוסיף מילה על 'רב החסד שר התורה'. וכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וכל ת"ח שאין בו דעת אפילו נביללה טובה הימנו.



ולסיום, אני רוצה להביא כאן אייזה מילים מרב"ד בן ר"מ (מבאסטון) על אחר (ואף שאני טוען בזה בדיוק להפך ממנו, כלומר שה'אחר' אצל מי שחושב באמת, הוא החלק המאמין שבאדם, וה'אישיות האמיתיית' היא החלק החוקר ומסקנותיו יהיו רחוקים ככל שיהיו, ועל האדם לקיים בעצמו שתי קוגניציות האחת החוקרת והלוגיית ולצידה הספונטניית והאינטואיציית. מ"מ חביבין דבריו מאוד, והבוחר יבחר בקרבו מי ה'אחר' ומי ה'אמיתי')

...הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, בספרו "חמש דרשות" (סוף הדרשה החמישית), תאר כך את עוצם הטרגדיה הרוחנית בנפשו של אלישע בן אבויה:

ספרן
כמדומני שהכיוון של ר' צדוק באובנתא דלבא הוא הפוך.
וחזרנו לאד הומינום.

( תו"ד, כמדומני שראיתי כהסברך באחד מספרי רצ"ה מלובלין, או רבו מאיזביצ'ה. )

מסכת חגיגה דף טו א.

אחר קיצץ בנטיעות, (רש"י: - אחר קיצץ בנטיעות. קלקל ועיות כשנכנס לפרדס, ומקצץ הנטיעות, ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס, נקט לישנא דקיצץ בנטיעות:)

מאי היא - חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל

אמר - גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, (רמב"ם תחילת המדע, יסוה"ת א' יא' -וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות. לא חיבור ולא פירוד. לא מקום ולא מדה. לא עליה ולא ירידה. ולא ימין ולא שמאל. ולא פנים ולא אחור. ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים. ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי. ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי. ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם. לא שינה ולא הקיצה. ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות. ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם. וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי:)

שמא חס ושלום ב' רשויות הן,

וכו' איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר

אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה וכו'

1 ענין הפרדס הוא כמוש כתב הרבינו חננאל שם ש/הוא ב'אובנתא דליבא', היינו היתבוננות פילוסופיית, בענינים הנוגעים להוויה, וא"כ יש לעיין מה הם עניין הנטיעות שעקר אחר (מה הנירמז בהם, מי נטעם ולמה עקרם)
2 מטטרון הוא כמובן לא המזכיר האישי של אלוהים ואפילו לא מנכ"ל הלישכה, וכמי שמיבין שכול ענין מלאכים במקרא הוא משל ולא שממש יש אייזה בריות רוחניות או כדומה, אלא מלאך בא להמשיל את החוק הטיבעי או החוק והעניין הרעיוני וכדומה, צריך לומר שמטטרון הוא המשל הכי גבוה להישתקפות האלוהים בבריאה, וצ"ע מה ראה בו אחר (כלומר מה הבין במשל ממטרון ומה הם הישיבה וכדומה)
3 איך אחר לא הבין שאם הוא משל להישתקפות האלוהים בבריאה א"כ משנה משלי הישיבה והעמידה הכול הם משלים לסדרי הנהגה וכדומה, ואינם קשורים לבורא במהותו ועצמותו שהיא בלתי ניתנת לתפיסה או השגה. ואיך חכם המבין שאין בבורא תפיסה, עושה ב' רשויות בין מהות הבורא להישתקפותו בבריאה.
4 האם ביגלל שאמר 'שמא ב' רשויות' כבר ניגרש מעולם הבא? וכי הוא שונה מכל כופר אחר?
5 איפה נפילתו של אחר? האם ביגלל שהוקשה לו הוא כבר נהיה אחר, כך ראה בהבנת הלב, וזהו האמת מצידו.


איני מאריך בהסברים, רק הכיוון הוא שהנטיעות הם המושכלות וצורות תפיסת העולם, ובהם א"א ליסבור שיש משהו בלתי מוגבל ומציאות מוחלטת, מילבד מה שניתפס, וכל מה שניתפס הוא במוגבלות ובגידרו. וזה שהביא אחר ליסבור ב' רשויות, והיינו שהרשות הניתפסת שהיא למעשה העולם בחוקיו, היא היחידה הנימצאת, וממילא הרשות השניה מיותרת לגמרי ואינה נימצאת. וא"כ אינו בן העולם הבא, שכל עניין העולם הבא היא צורת עולם שאינו מוגבל ומוגדר. וכאן הבין שיש לקצוץ הנטיעות היינו לסלק כל צורת תפיסת העולם, אלא שכשעקר (היינו שהבין שצורות הנטיעות הידועות הם לא נכונות והם מעכבים ההשגה האמיתיית) הבין שא"כ אין כאן שום עניין עבודה, כי מי שמשיג השגה זו כבר אין לו שום ענין כאן, ותחת לנסות לינטוע אחרות יצא להיות 'אחר', ולכן זכה בסוף ליכנס לגן עדן, כי למעשה צדק בכל המהלך שלו, אלא שבסוף היה לו טעות קטנה, אבל וודאי מי שמבין מה העניין חייב לנסות לחבר צורות תפיסה חדשות שאינם מוגבלות.

אשתדל מחר

עיקר טעותם היו, שלא הבינו שכשנכנסים לפרדס, יש להוסיף אילנות, וכ"ש מי שמקצץ באילנות צריך לטעת אחרים תחתם, אילו היה אחר נוטע אילנות אחרים תחת מה שקיצץ, לא היו יכולים לעמוד בימקומו.

ר' במאמרו המעניין של פרץ סטנדלר כאן:

פרד''ס כידוע הינו ר''ת של פשוט רז וכו' היינו שבכל דבר ישנן ד' משמעויות

במחילה פרד''ס הינו ר''ת פשט רז וכו' כידוע היינו בכל דבר ישנן ד' בחינות של משמעות