מה עדיף?

בס"ד

שלום לכולם.

אני רוצה להתייעץ איתכם בעניין 'מגורים אחרי החתונה',
הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר.
אקדים ואומר אני גרה בעיר חילונית ומכאן מגיעה שאלתי.

מה עדיף?
לגור בעיר חילונית, קרוב להורים, מרחב מחי'ה, סוג של חינוך ילדים שונה וכו',
או לגור בשכונה חרדית, מה שאני לא כ"כ מכירה ורגילה...

אשמח לשמוע את דעתכם המפורטת לכאן ולכאן,
תודה.

שרפ
עשרים שנה גרתי בשכונה חרדית למהדרין
רחוק רחוק רחוק מלהגדיר זאת כמאורה של נחשים, 
הראיה שלך מעוותת סוף

וחוצמזה להשליך מהצקות של כמה ילדים קטנים על ציבור שלם זה גם כן דיבילי ברמות

אני גרה בעיר חילונית- פ"ת
אני לא מרגישה בעיה...


חוץ, מללכת בלילה לבד...

נדמה לי שאף אחד שנדי שמי שגר בעיר חילונית חווה הצקות מהסוג שקריסטל מספרת.

האמת היא שאצלנו היה בכיתה ילד חוזר בתשובה שהשם השני שלו היה הרצל. הוא היה מגיע מעיר אחרת לבית הספר, כי שם לא היה בית ספר של החינוך העצמאי (זו היתה השקעה של השכמה + נסיעה). הינו הולכים כל יום מבית הספר כרבע שעה אני לביתי והוא לתחנת האוטובוס (כן גם לאוטובוס הוא היה צריך ללכת רבע שעה).

היו שם פרחחים שלמדו בחדר (שמנהלו כותב השקפות ביתד נאמן), כאשר נודע למי מהם שלילד קוראים גם הרצל, הם נהגו לעמו ולצעוק לו כאשר הוא היה עובר הרצל, הרצל ולצחוק עליו. יום אחד נגשתי למנהל ואמרתי לו כיצד חניכיו נוהגים. הוא נכנס לכיתה של הגדולים וצעק עליהם למה הם מתעסקים עם פרחחים של .... אפילו שהוא אמר להם לא לעשות זאת.

נו מה ניתן לאמר חרדים.

דעי לך קריסטל דבר אחד. כאשר אי"ה תתחתני ותגורי בעיר של חרדים, תחושי שאת גרה במאורה של נחשים. מספיק לעבור על מספר דפים בפורום בחדרי חרדים ולדעת עם מי יש לך עסק. בעיר שאינה חרדית תוכלי לחיות את חייך ביתר שלווה (נכון הילד שלך לא יסתובב כאשר הוא יראה בחורה עם חולצה קצרה או מכנסיים אבל הוא יגדל לעולם קצת יותר בריא).

הכי טוב בעיר חילונית אבל בקהילה או שכונה  חרדית

בס"ד

קריסטלי, תודה שכתבת את דעתך
היה לי מאד מעניין לקרא את הדברים, כיון שאת כותבת כמי שגרה בעיר חילונית אבל מנקודת מבט שונה לחלוטין משלי.
אני ב"ה לא חוויתי את ההצקות עליהם כתבת...

מה יש לי להוסיף?אשרייך!

חברים חדשים מוזמנים להגיב, אם בא להם:)

_________________

הי,

[מבטיחה-מקיימת]

אני אישית גדלתי בעיר חילונית, בגיל ההתבגרות שלי,אני חייבת לומר שהיה לי מאוד קשה.
מאוד.
כשהיתי נוסעת לבית הספר-היתי כבדרך קבע נתקלת באותם נערים ונערות מבתי ספר שונים חילוניים-ואני קבוע בכל יום היתי מגיעה לכתה עם דמעות בעיניים. גיהנום. זה מה שהם העבירו אותי.
היתי ילדה צעירה- שסופסוף התחיל הלהביןב אמת מי ומה זה אלוקים, שהחליטה שהיא רוצה להיות צנועה, וטובה, וממושמעת... ואז הם הגיעו.

והיו מציקים לי. ולועגים לי. ונוגעים בי-ושואלים אם אני שומרת נגיעה.. ומושכים לי בקוקו...
וכשהיתי מתפללת היו שמים מוזיקה באוטובוס בקולי קולות,
והיו מקללים את הרבנים, ובכלל, היתי רואה בנות בלבוש מינימלי, וילדים תיכוניסטים שמייצגים ונראים כמשהו שטוב לשמור ממנו מרחק...

ילדה בת 14.... תוכיחי שיש אלוקים!-הם היו צועקים,
את בכלל לא רואה אותו...
התפילות שלך לא נענות,את לא רואה....

וכו'... היתי צעירה. מבולבלת. זו היתה תקופה שנואה במיוחד.

[כ"כ מצחיק לראות ששלושה מתוכם חזרו בתשובה- המפגש הזה באוטובוס גורם לארבעתינו להתפוצץ מצחוק...]

כשגדלתי בסוף שנת התיכון האחרונות- כבר היתי חזקה דיו לענות. והיו לי תשובות. ולא היתי בוכה אלא צוחקת, ודווקא היתי קוראת תהלים ליד בחור חילוני ומטה בכוונה את הספר לזוית שלו,
או שבכוונה היתי יוזמת שיחה עם חברה, כשאני יודעת שהם שומעים בשקט... ומעלה כביכול בשמם אתה שאלות ועונה גם תוך כדי...

למדתי שזו הדרך שלהם להתמודד עם העובדה שאינם יכולים לשאת שנראת-אמת.

אבל עד היום כה קשה לי לעבור בשבת מבית הכנסת ולראות את שטף המכוניות..צורב בנשמה.
או שבראש השנה- מזמינים מטרה לבית הכנסת ההומה אדם כי: "השופר מפריע למנוחת הצהריים.."

דוד שלי בלידה של הילד השני "ברח" לבני ברק"- הוא טוען שהוא לא יכול לחנך ילד, כשהילד רודף אחריו מהבוקר ושואל אותו :אבל למה הם נוסעיםב שבת..?"
או שעובר דרך המכולת, אתה צריך לסגור לו את העיניים- עיתונים, בחורות, מאכלים לא כשרים..

שלטי החוצות המטורפים,
פרסומות לא לענין,
אוטובוסים,
כל מקום שאתה רק מגיח לאור יום-אתה רואה חושך.

אני מתה להתחתן ולגור בעיר חרדית!! זה חלום חיי!! זה חשוב לי,אני יודעת שאני אקבל מאוד מזה- ג בעלי,גם הילדים, זה אוירה, זה שבת, זה חגג, זה מוסכמות חבריות, זו כשרות,, זה צניעות, זה אנשים כמוך, זה דיעות, זו השקפה, אתה לא צריך להתנצל כשאתה קורא תהלים בתחנה,
או להתבייש כשאת צנועה..

כ"כ הרבה פעמים לא נתנו לי לרדת בתחנה שלי והיו חוסמים לי את הדרך...

אוח.

אני לא אומרת, שבורחים מן המציאות, אני אומרת שיש ענין "למזער נזקים".
אני הולכת עם אחי הקטן בעיר-ואני באה הביתה וכועסת על עצמי-כבר "טראומות" הילד היה צריך לעבור בדרך... זה לא נתפס!

היום תנועת התשובה יותר חזקה, אנשים יותר מודעים, כל אדם רביעי-שומע שיעור או סמינר, או שהבן שלו חזר בתשובה, יש מושגים,יותר כבוד, אבל ענין- אנחנו בשפל מדרגה.


סיכומו של ענין- אני אשרוד גם בעיר חילונית. אשרוד בכבוד. דווקא העיר זימנה לי אנשים רחוקים-שהצליחו להתקרב, דווקא שהבאנו את המודעות ואת דרך החיים שטרם הכירו.

אבל אם יש אופציה-אני אומרת לקפוץ עליה-לפני שלא יהיה מקום. זה כמו להושיב ילד 24 שעות מול הטלויזיה-ולומר - "אני אחנך אותו אחרת..." 
מושפעים.ואין מצב שלא. לפחות לנערים ונערות. בגיל מבולבל וקשה.


תודה.

הסוגיה היא שאת מעדיפה את שכנייך כלא חרדים. כי את רואה בחרדים אחרים כלא מושלמים (וגם הם כמובן רואים בך ליפך ומעדיפים שכן חילוני על פנייך).

האם הגדרת חרדיות קשורה למבנה מגורים קהילתי?
אם כן - שאלתך במקומה עומדת.

אם לא - מה הקשר בין הגדרתי כחרדית לבין העדפות המגורים שלי?