| נשלח ב-23/11/2008 23:01 |
|
| |
למי שעדיין קשה-
למי שעדיין קשה,
ומבקר כאן מדי פעם.
למי שעדיין קשה, ולא האמין שהזמן יבגוד בו.
למי שעדיין קשה לראות את כולם מתקדמים, והוא לחוץ ובלתי רגוע. ותמה מנת הסבלנות בה הוא ניחן.
למי שעדיין קשה לראות את עצמו, מתפלל ונפגש, שולל ונשלל.
שיקום, ויכתוב את אשר על ליבו.
שיקום ויעודד את עצמו ואת האחרים.
שיתרום מסבלו, ויפרוק את כאבו, ויכה את מילותיו. וידע הוא וידעו אחרים, שכולם באותה הסירה.
אותה הסירה שפורקת מדי פעם עוד נוסע ועוד נוסע, כל אחד בתחנתו שלו.
נדמה לי שאני נמצאת זמן רב משחשבתי על הסירה. וכבר די מעוניינת לרדת.
רוצה לשמוע את הקושי של האחרים, ולחיות אותו.
ואם יפיק אי מי תועלת מדבריכם שיבואו - והיה זה שכרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 13:49 |
|
| |
השתוקקות ורצון כנה, לא בטוח שכדאי להגדיר כלחץ.
נכון שלעיתים קיים לחץ (אני לא אומרת לא-טוטאלי)מכל מיני סיבות שונות, הזמן חולף, כל העולם מסביב ממשיך הלאה.....וגם את רוצה!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 13:43 |
|
| |
האם זה אמור להלחיץ אותי שכל החברות שלי כבר נשואות???
(אני מרגישה פשוט משוחררת - והם כבר עם הילדים על האוטובוסים ועוד...חובות ומשכנתאות..)
בקרוב גם אצלי אבל מה הלחץ??? או שלא נכון לומר כך???
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 20:31 |
|
| |
סמיילי יקרה,
אני דווקא רוצה להתחתן כי אני רוצה להקים בית נאמן בע"ה, להמשיך את דור העתיד שלי,
וודאי שהעובדה שרוב החברות נשואות וכו' גם קצת מלחיצה, וגם אם לפעמים משעמם,
אבל זה לדעתי לא הדברים העיקריים..
_________________
תוקן על ידי חנושנוש ב- 03/12/2008 20:29:39
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 20:14 |
|
| |
כל אחת רוצה להתחתן וכל אחת בזמנה... מי שממש משתוקקת זה כנראה בגלל שנגמרו לו כל החברות - כולן כבר התחתנו והן עסוקות... הוא משום שאין לה עבודה שמעסיקה אותה כל היום... אבל מי שעסוקה כל הזמן - זה בכלל לא עומד בראש שלה הלחץ הזה... היא יודעת שבאיזשהוא שלב בחיים היא תצטרך להתחתן אבל מה הלחץ???
שאלה אותי חברה מה היא תעשה שהיא לא בלחץ אבל אחריה יש הרבה מאד !!! בתור??? שהם כן מלחיצים???
יש כאלה שעסוקים כ"כ שהם במצב שאין אפילו זמן להפגיש אותם... ואני אחת מהם..........
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2008 01:18 |
|
| |
אנו מקווים שהיא תמצא את זיווגה לפני שתגיע לרמה כזאת של השתוקקות.
ההשתוקקות שלנו (שלי, לפחות) נובעת מזה שיש בתוכנו כ"כ הרבה ואני רוצים כבר להוציא מהכח אל הפועל, להעניק, לבנות.
אולי היא לא הספיקה לאצור בכאלה כמויות. (לא שאני חלילה מזלזלת, אני מתכוונת מבחינת הזמן, שטרם היה לה מספיק ממנו כדי לאצור)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2008 01:07 |
|
| |
היא צעירה כפי שהבנו מימנה...
אנונימית, ההשתוקקות תגיע גם אליך, אל דאגה:)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2008 00:37 |
|
| |
מה זאת אומרת? את לא?..
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2008 00:22 |
|
| |
לא חשבתי שיש אנשים שכ"כ משתוקקים להתחתן...שיהיה בהצלחה לכולכם...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 22:52 |
|
| |
לא בהקפה (שוקו?), אני מסכימה איתך.
לפעמים אני יודעת ומאמינה, מראה לכולם שה' מחליט ואני לא מודאגת בכלל, אבל יש רגעי משבר של "נו, אבא שבשמיים, גם אני רוצה להקים בית של תורה כבר.."
פעם חברה אמרה לי שברגעים האלה שקשה לך, ואת כבר דומעת (וגם אם לא) קומי ותתפללי ערבית, מנחה, מה שמתאים באותו הרגע או תפתחי ספר תהלים. תנצלי את ה'משברון' שנפל עלייך לתפילה אמיתית.
הלוואי שנזכה כולנו בקרוב..
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2008 11:41 |
|
| |
שינא, אני איתך.
אבל בזמנים שיש הרגשות כאלה הפתרון שלי הוא להרים עיניים לשמים ולהתפלל.
אני גם עושה זאת לפעמים עם דמעות.
ואח"כ הכל יותר קל. טוב לדעת שיש מישהו שם למעלה ששומע את התפילות שלי, מאזין לבקשותי ואוסף את דמעותי.
אמרו שצרת רבים חצי נחמה. אבל גם אמרו שהיא נחמת שוטים.
כדאי לכתוב פה מעשים שיחזקו אותנו שלמרות כל הסבל מישהו שם למעלה אוהב אותנו.
ישמע ה' קול תחנוניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 23:23 |
|
| |
ליטאי, גם אני לא מבינה על מה הלחץ,
רק בשביל זריקת ההרגעה שנתת ללחוצים כאן היה שווה כל האשכול.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 23:18 |
|
| |
ליטאי, הלוואי שהסביבה שבה אנו חיים היתה חושבת כמוך. החיים היו אז ודאי רגועים יותר. הלחץ במקרים רבים הוא של ההורים, הדודים, החברים ועוד המוווווווון נשמות טובות. מה לעשות, מבחינתם היינו אמורים למצוא את האבידה בגילאי 20-21...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 22:56 |
|
| |
כרגיל אני לא מבין מה הלחץ.. עד גיל 27 28 אין מה להלחץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 21:01 |
|
| |
אם יצא מאיזה שהיא שורה שלי קל בחיים טעות גדולה מאוד.
החיים לא קלים החיים קשים עוד יותר קשה שאין לך מושג מה יהיה בסוף. איך אמרה לי פעם מישהי אם רק הייתי יודעת שבגיל 50 יהיה טוב דיינו אבל גם את זה אני לא יודעת. וזה נכון.
אבל המצב הוא המצב ואין אפשרות לברוח ממנו אז לפחות בוא ננסה להעביר את הזמן המעצבן הזה המציק הזה בטוב ובנעימים.
ומניסיון מי שלא עסוק במשך היום יהיה לו מאוד קשה והוא יזכור את זה כל הזמן.
הפיתרון הוא להעסיק את עצמך כך שלא יהיה לך זמן.
איך אמר לי אתמול חבר לחבר אחר שפוטר מהעבודה. כשיהיה לי זמן אני ירחם עליך. זה מה שב"א צריך לשאוף בזמנים האלה להיות עסוק כמה שיותר שלא יהיה לב"א זמן לעסוק ברחמים עצמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 20:54 |
|
| |
איי, שיינא, ממש הוצאת לי את המילים מהמקלדת...
אז קודם כל שלום לכולם
אני די חדשה בשטח. אחלה פורום.
שיינא, הזדהיתי עם כל מילה.
לא האמנתי שכל כך הרבה זמן אהיה בשידוכים. אבל הזמן עובר, השבועות הופכים לחודשים, ואלו באורח פלא לשנים ואני עדיין בשידוכים.
הצעות עולות, הצעות יורדות, עלמי חן באים בזה אחר זה ושום דבר לא קורה.
ונמאס לי.
נמאס לי מלחשושים של בירורים, מהתחנחנויות של פגישות, מלחץ של מתן תשובות...
ב"ה החיים מקסימים, אני רחוקה מאוד מייאוש או דיכאון, רק אתם יודעים, הקטע התקוע הזה של החיים יכול לפעמים להציק, אולי גם להעיק...
|
|
|
|
|