| נשלח ב-24/11/2008 00:02 |
|
| |
"מחשבי הקצין"
הרמב"ם, פרק י"ב מהלכות מלכים הלכה ב' כותב: "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות.
ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו (של הגאולה) וכיוצא בהן... וכן לא יחשב הקצין.
אמרו חכמים תפח רוחם [נ"א: דעתן] של מחשבי הקצין.
אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר."
בע"ה עוד אאריך בזאת אי"ה בימים הקרובים.
תוקן על ידי המשקיף ב- 24/11/2008 0:02:07
תוקן על ידי yosefroker ב- 24/11/2008 0:08:42
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 22:39 |
|
| |
אורי_אורי, תודה רבה על תגובתך!
אתה חדש פה?
ברוך הבא!
הרבה הנאה!
לגבי 'המשקיף':
"גם אני מצטרף להנ"ל"
yosefroker
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2008 16:06 |
|
| |
yosefroker , כל הכבוד על האשכול המעניין והמושקע כ"כ!
וכן רוב ברכות ל'המשקיף' על הסבריו הנפלאים וההוספות החשובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2008 19:09 |
|
| |
כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כר' סעדיה גאון 1 , רמב"ן 2 ועוד 3 , - אשר חישבו את הקץ, טעו בחשבונם
המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל מבאר, שכל אותם תאריכים שקבעו חכמינו בענין הקץ, "לא שהיו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותה שעה, רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ, ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל".
אלא שדבריו אלו טעונים ביאור, שכן לדבריו עולה, שבכל אותם מאות שנים שבין חורבן בית שני ועד לאותו תאריך הנקבע על ידי החכמים שחישבו את קץ הגאולה, לא תתכן אפשרות לביאת הגואל.
מאידך, כידוע, אחד מעקריה של אמונתינו הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ולא זו בלבד אלא אף "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שהוכח ונתבאר ונתלבן על ידי מרן הגרי"ז מבריסק מפסוקים, מאמרי חז"ל ודברי רבותינו הראשונים, שהצפיה לביאת המשיח הינה חלק בלתי נפרד מהאמונה בבואו, משולבות הן וקשורות זו בזו 4 , בו ברגע אשר החלה האמונה בבואו - היה זה בעת חורבן בית שני - בו ברגע החלה גם הצפיה לבואו, ומאז שהחלה שוב לא פסקה ולו לרגע קט עד עצם היום הזה, והרי היא שרשרת רצופה של כאלפיים שנות אמונה, המלווה בצפיה לביאת הגואל.
לאור זה, עומדים אנו ותמהים, כיצד יתכן לשלול את אפשרות בוא המשיח מעת החורבן ועד לאותו מועד שנקבע על ידי החכמים שחישבו את הקץ או כלשון המהר"ל מפראג "ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל", והלא נסתר בכך אחד מעקריה של האמונה "אחכה לו בכל יום שיבוא".
תשובה לדבר: במסכת סנהדרין 5 מבואר, כי ישנם שני מועדי גאולה, האחד קץ לגאולה ד"בעתה" והשני קץ לגאולה ד"אחישנה", "זכו אחישנה לא זכו בעתה".
חישוב וקביעת מועד לביאת הגואל, אפשרי הוא, רק בנוגע לקץ הגאולה ד"בעתה", משום שקץ גאולה זו איננו תלוי בשום גורם, אלא הזמן הנקבע והנקצב לו משמים הוא הגורם לה לגאולה שתבוא. לא כן קץ הגאולה ד"אחישנה" לא יתכן לעולם לחשב את תארי,י מועדו, שכן איננו תלו' אלא במעשי ישראל וזכויותיהם ולא בתאריך מסוים, אם יזכו מיד הם נגאלים "היום אם בקולו תשמעו", ואם לאו...
על פי דברים אלו, קושיתנו על דברי המהר"ל מפראג, סרה לה כמין חומר, אמנם חישבו אותם חכמים את קץ הגאולה, ובכך הגבילוהו מעת החורבן ועד לאותו תאריך שעלה להם בחשבונם, אולם לא היתה זו הגבלה אלא מגאולה ד"בעתה", אך גם באותו הזמן המוגבל מגאולה ד"בעתה", עדיין קיוו וציפו שהבורא יחיש את גאולתם על ידי שיזכו במעשיהם, יוצא איפוא, כי למרות הגבלת אותם חכמים את מועד הגאולה, צפייתם של ישראל לביאת הגואל לא פסקה מעת חורבן הבית עד עצם היום הזה, כי על כן לא הגבילו חכמי ישראל אלא את בואו בגאולה ד"בעתה", ולא את בואו בגאולה ד"אחישנה" 6 .
תשובה נוספת על שאלתנו, מצינו בספר קץ הפלאות 7 , שביאר כי אותם חכמים שאמרו תאריכים שונים לזמן קץ הגאולה, לא היתה כוונתם בזה, שבודאי יבוא המשיח באותו העת, אלא שלפי דעתם זהו הזמן המסוגל והראוי ביותר לבואו, כי הנה ישנן הרבה תקופות שאם באותה עת יעשו תשובה היא תתקבל ביתר שאת ותבוא הגאולה, והם נקראים זמני פקודה, אלא שבעוונותינו החמצנו הרבה זמנים כאלו, וכמאמר חז"ל 8 , אלפיים שנים האחרונות הם שני משיח, ובעוונותינו כי רבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח לא בא 9 .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2008 19:07 |
|
| |
קץ הימים
אחרית הימים, וסוף הזמן המוגבל לגאולה העתידה.
חז"ל חשבו שני קיצין, הקץ הראשון מימות המשיח, שיתחילו אחר הגלות האחרונה אם יגאלו בזכות מעשיהם הטובים, והקץ השני כשיגיע הזמן מאת ה' והדבר הזה סתום בדברי דניאל. היו מחז"ל שחישבו את הקץ והיו שהתנגדו לכך. מפרשים רבים נסו לבאר את הקץ הסתום בדניאל.
קץ הימין - אחרית הימים, זמן הגאולה העתידה;אחרית הימים, זמן הגאולה העתידה; בעת שיכלה השעבוד ותחל מלכות שמים, ויתחדש העולם בימות המשיח.
דניאל ראה במחזה את הקץ הזה:
<*>ויאמר לאיש לבוש הבדים... עד מתי קץ הפלאות?... וישבע בחי העולם כי "למועד מועדים וחצי" ... ואני שמעתי ולא אבין, ואומרה אדני מה אחרית אלה? ויאמר, לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ... והמשכילים יבינו. ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב).
*>בתלמוד
חז"ל חשבו שני קיצין:
הקץ הראשון מימות המשיח, שיתחילו אחר הגלות האחרונה אם יזכו ישראל להיגאל ע"י מעשיהם הטובים;
והקץ השני כשיגיע הזמן האחרון המוגבל מאת ה'. והדבר הזה סתום בדברי דניאל. "זכו – אחישנה, לא זכו - בעתה".
יש המחשבים את קץ קיומה של הארץ. לדעתם ישתנו הדברים לעת קץ ויתנהגו בדרך יותר רוחנית.
וא"ר קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב. שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה (הושע ו).
תניא כוותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". ואומר "מזמור שיר ליום השבת" יום שכולו שבת.
תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוו עלמא, שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו, יצאו מהם מה שיצאו.
א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אין העולם פחות משמונים וחמישה יובלות (ד' אלפים מאתים וחמשים שנה. רש"י) וביובל האחרון בן דוד בא (=שנת 490).
רב אשי אמר: הכי א"ל, עד הכא לא תיסתכי ליה, מכאן ואילך איסתכי ליה (=חכה לו שיבא מזמן הזה ואילך).
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף, מצאתי אדם אחד, ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון הקודש. אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גנזי רומי מצאתיה, וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם (531), העולם ייתום: מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג ושאר ימות המשיח. ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה.
רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה (1240) וכו'.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא (המשיח) שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו וכו' (סנהדרין צ"ז:).
מפרשי הקץ בדניאל
מפרשים רבים ניסו לבאר את הקץ הסתום בדניאל, ולא חשו לקללת ר' יונתן שקלל מחשבי קיצין. אמנם גם הם נזהרו לומר כי אין לסמוך על חשבונם. רש"י לדניאל מפרש הפסוק "מיום הוסר התמיד" עד שישוב בימי מלך משיחנו, וחשבון זה מכוון עם חשבון "ערב בקר אלפים ושלש מאות" (דניאל ח' י"ד), מיום גלות למצרים עד גאולה אחרונה: גלות מצרים 210, מיום צאתם עד בנין בית ראשון 480 עם ימי הבנין, 410 זמן בית ראשון, גלות בבל 70 שנה, ימי בית שני 420, הרי 1590. התמיד הוסר 6 שנים לפני החורבן, הרי מיום גלותם למצרים עד הוסר התמיד 1584. הוסף עליהם 1290, הרי 2874, כמנין ערב בקר (בגימטריא תקע"ד) עם אלפים ג' מאות (הרי 2874). אשרי המחכה וגו' 45 שנים נוספות על חשבון העליון שעתיד מלך משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה (הרי 2919).
וכן מצינו במדרש רות, וכן יסד ר"א הקליר בסילוק יוצר פרשת החדש: "ויתכסה מהם שבועים ששה". ולפי זה אם נחשוב אלף ומאתים ותשעים אחר החורבן שאירע בשנת 68 למספר הנהוג, היה זמן הקץ בשנת 1358 (203 אחרי מות רש"י).
המלבי"ם בפירושו לדניאל נסה לגלות את הקץ, בשלשה אופנים.
הזמן הראשון הוא שנת תרכ"ח (1868) בשנה שכתב פירושו, בדרך זו: הוא מפרש עדן ועדנין ופלג עדן, או מועד מועדים וחצי, שהם שלשה מועדים ( מועד=אחד, מועדים=שנים) וחצי הזמן הזה. וחישב כל מועד ארבע מאות שנה כגלות מצרים.
נמצא ששלשה מועדים הם 1200, וחצי – 600. בסך הכל 1800 משנת החורבן שהיא ג"א שכ"ח עד ה' תרכ"ח, או משנת 68 עד 1868. או שיחשב כל מועד ארבע מאות ועשר שנים, כזמן עמידת הבית הראשון, נמצא שלשה מועדים 1230 שנה, וחצי 615, ס"ה 1845. וזמן הקץ - בשנת תרע"ג (1913).
חשבון אחר: עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש (דניאל ח' י"ד). פירוש: מזמן שיהיה ערב, היינו החורבן הראשון ע"י מלך בבל, ועד שיהיה בקר הגאולה, יעברו 2300 שנה, ויגיעו בשנת ה' תרל"ח (1878), אולם אם נחשוב הזמן מאז שדבר אליו המלאך בשנת ג' לבלשאצר שהיה בשנת 3388 אז תגיע הגאולה בשנת תרפ"ח (1928) והוא הזמן האחרון שקצב המלבי"ם. לדעתו הזמנים האלה מתאחרים, שבשנת תרע"ג תהיה התחלה ותמשך י"ד שנים, שהם השני שבועים - שבוע אחד שאמרו חז"ל שבן דוד בא, ושבוע שני של גוג ומגוג. ויגיע עד ראשית שנה תרפ"ח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 12:09 |
|
| |
שמעתי גם שישנה איגרת בשם "איגרת תימן" שמובא בה ג"כ חישוב הקץ
של אחד הרבנים שהיו אז, ועל רב אחר שהליץ על הרב ההוא שחישב את הקץ.
[וזה נמצא שם בעמודים: קנב, קנה, ו- קעג].
אם יש לכם מידע על הכתוב באיגרת זו, תכתבו פה, ותבוא עליכם הברכה!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 23:17 |
|
| |
דעתכם חשובה לנו...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 23:14 |
|
| |
אך צריך לשים לב, שהמלבי"ם הוא היחיד שכותב שיהיה הפרש כזה גדול של שנים
בין תחילת ימות המשיח עד תחיית המתים.
אך אם ננקוט כשאר הפירושים, לא נראה שיש בעיות עם חישוב השנים.
אבל גם זה לא יתכן, כי שאר הפירושים והחישובים, כבר עברו מזמן.
אלא-אם-כן נקח מכל פירוש קטע אחר, נצרפם יחד ואז נגיע לחשבון האמיתי. אולי.
_________________
"אשרי המחכה ויגיע לימים שלש מאות שלושים וחמשה..."
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2008 23:06 |
|
| |
על-כל-פנים, לנו תצא בעיה 'קטנה' עם פירוש המלבי"ם.
כי לפי דבריו מהשנה שבה יפסיקו להרע לעם ישראל,
צריך לחכות 335 שנה עד שיהיה תחיית המתים.
ולפי המציאות, גם אם זה יקרה השנה, בע"ה, תחיית המתים תהיה רק בשנת 6,104........
והרי עולם הזה עתיד להתקיים אך ורק 6,000 שנה - לכל היותר - כידוע לכל.
תוקן על ידי yosefroker ב- 16/12/2008 23:12:15
"אשרי המחכה ויגיע לימים שלש מאות שלושים וחמשה..."
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2008 22:07 |
|
| |
סיכום דברי המלבי"ם
"וזה שאמר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף, והוא בזמן חמשת אלפים תרכ"ח. ומשם ימשך עוד שלש מאות
שלשים וחמישה עד שיהיה זמן תחיית המתים, שזה יהיה בשנת תתקס"ג, שהוא ל"ז שנים קודם לאלף השביעי.
...העולה מזה, שלפי' השני משנה זו (תרכ"ח) לא יוסיפו עוד להרע לעם ה' בעבור אמונתם ותורתם,
ומשנת התרל"ח 'ונצדק קדש'... ומן מועד הראשון עד זמן תחיית המתים יהיה עוד של"ה שנה,
שאז יקיצו שוכני עפר, ואיש חמודות [= דניאל] יעמוד לגורלו.
ולפי' הראשון כתב חזון ובאר על הלוחות, כי צמיחת קרן בית דוד ובנין המקדש וכל יעודי הנביאים יתקיימו
בפעם אחת, ואורם תזרח מן שנת התרע"ג עד שנת התרפ"ח. שאז כבר יהיה מקדש על מכונו, ונבנתה עיר
על תילה, וארמון על משפטו ישב, ויתקיימו כל יעודי הנביאים, והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ."
-שימו לב! המלבי"ם הוא היחיד שהביא שנת מדוייקת שעדיין לא עברה, שהיא שנת תתקס"ג שבה יהיה בע"ה
תחיית המתים, לפי פירושו!
_________________
"אשרי המחכה ויגיע לימים שלש מאות שלושים וחמשה..."
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2008 14:43 |
|
| |
בע"ה ביום ראשון או שני הקרוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2008 23:28 |
|
| |
בכבוד מצפים לכך אבל את תבטיח ולא תקיים
_________________
הנה ימים באים נאום אדני אלוהים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי אלוקים חיים
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2008 23:06 |
|
| |
את פירוש המלבי"ם על הפסוקים בדניאל, כבר ראיתם???
זה מאד ארוך, אבל מאד מאד מעניין!!!
אני לא אביא פה את כל דבריו, אבל אשתדל בהמשך אי"ה לצטט
את הקטעים החשובים והנוגעים לעניינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2008 23:01 |
|
| |
לאט לאט יוסף תן לעקל את מה שאתה מביא
בארבריה זו גרמניה
בריטניא היא אנגליה והיא שלטה בארץ לכן זה נקרא שיהודים גלו לתוך מלכותה
ולגבי מכתבת טירוניא עוד לא יודע מה אתה אומר
_________________
הנה ימים באים נאום אדני אלוהים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי אלוקים חיים
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2008 22:48 |
|
| |
ולגבי המלכות הרביעית המוזכרת שם, מצאתי מדרש שמדבר גם עליה.
בספר דניאל פרק ז' רמז תתרסד:
"אלא מסתכל הוית בקרנא זו מלכות הרביעית שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם, פלוני עתיר נעבדיניה ארכונטוס פלוני עתיר נעבדיניה בלוטוס."
ועוד אחד, בדניאל פרק ז' רמז תתרסו:
"ומלכו רביעאה תהוא תקיפה כפרזלא זו ארם, למה נמשל כברזל וכחרס, אמרו רבותינו מלכות הרביעית הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס, ד"א מה הברזל קשה כך מלכות הרביעית הזו קשה, וכחרס שעתיד הקב"ה לשברה כחרס שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים, וראה מלך המשיח שנאמר חזה הוית עד די התגזרת אבן."
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2008 22:33 |
|
| |
מה נקרא היום ברבריא ובריטניא?
והנה עוד מדרש מעניין מילקוט שמעוני על "שיר השרים" בעניין הגאולה:
"רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי רבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב, קול דודי זה משיח, בשעה שהוא בא ואומר להם לישראל בחדש זה אתם נגאלים, אמרו לו לא כך אמר הקב"ה לנו שהוא משעבדנו בשבעים אומות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גלה לברבריא ואחד לבריטניא כאלו גליתם כלכם, ולא עוד אלא שמלכות הרביעית מכתבת טירוניא מכל האומות, כותי אחד בא ומשעבד באחד כאלו שעבדו כל אומתי, ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם:"
אם למישהו יש מקורות לגבי ברבריא ובריטניה המוזכרים לעיל
נשמח מאד לשמוע!
וסתם שאלה, איפה מצינו שבני ישראל גלו לבריטניה???
ועוד, מה הכוונה שם במלים: "מכתבת טירוניא"?
תוקן על ידי yosefroker ב- 08/12/2008 22:34:39
|
|
|
|
|