| נשלח ב-29/11/2008 19:36 |
 |
| |
קידוש השם בבית חב"ד
בחדרי חרדים פורסמה תגובה שהיתה ב- YNET שממחישה מצויין את קידוש
השם של זוג הקדושים שנרצחו על יד בני עוולה :
שישי אצל ריבקי וגבי
יום שישי, שמונה בערב שעון הודו. אני יודעת כי השעון שלי בארץ עדיין מכוון על השעה הזו. קשה להתנתק.
לפני חודש בדיוק סעדתי ארוחת שבת בבית חב"ד במומביי עם גבי, רבקי, מויישיק ועוד אורחים מישראל, ארצות הברית, אנגליה והודו.
כמה שעות לפני זה, צעדתי ברחובות שכונת קולאבה מותשת, חולה, מדוכאת ומתלבטת. איבדתי את הדרכון שלי והיה חג- פסטיבל הדיוואלי. בשל כך נאלצתי להפסיד את הטיסה שלי חזרה לארץ ולחכות עד שהמינהלות יסתדרו. הייתי בכזה פוקוס על חזרה הביתה ופיספוס הטיסה ממש דיכדך אותי. מאוד התלבטתי אם ללכת לארוחת השישי בבית חב"ד. מה לי, חילונית תל-אביבית בת 30 + ולבית הדתי הזה, על כל התרמילאים הצעירים שבו? אבל הגעגועים לאוכל ביתי ולנחמה בעברית עשו את שלהם ובשש בערב הייתי שם, קצת חשדנית וקצת נבוכה מהרעיון של להיות אורחת בבית של מישהו, לאכול ולא לשלם.
הייתה ארוחה נפלאה. ריבקי הכינה חלות וסעודה לתפארת. גבי דיבר על פרשת השבוע- פרשת נח ומשמעות הצוהר שנדרש בתיבה ואחר כך ביקש לערוך את הסבב המסורתי שלהם בשישי, שבו כל אורח מספר על עצמו ועל משהו חיובי שעשה יעשה (גבי קרה לזה "מצווה").
מויישיק, שהיה עצבני קצת בתחילת הערב, קרן מאושר על הכיסא הגבוה ליד אבא, בראש השולחן.
לאחר קינוח האננס היה כבר מאוד מאוחר אבל אני כבר ממש לא רציתי לעזוב. הייתה הכנסת אורחים כל כך חמה. הרגשתי ממש רצויה ובת משפחה. ריבקי ישבה איתנו, הבנות, וגלגלנו שיחה עד שבחצות יצאנו חזרה למלון שלנו.
בימים הבאים הבנתי לאט לאט את משמעות המושג "בית פתוח". זה כל כך לא אינטואיטיבי בשבילי להכנס ככה לתוך חיים של משפחה ועוד משפחה כל כך שונה ממני. רבקי עזרה לי מאוד עם כל מינהלות הדרכון שלי (סיבוכים שכמעט גרמו לי לפספס טיסה נוספת הביתה). במשך שישה ימים באתי יום יום לבית, בדקתי באינטרנט את מצבי וקבלתי המון תמיכה נפשית מהזוג היקר הזה.
שניהם, רבקי וגבי, אנשים צנועים ונעימים מאוד. מה שהפתיע אותי הוא חוסר השיפוטיות שלהם כלפי האורחים שלהם ונכונותם לעזור שלא על מנת לקבל שכר, כלומר, מבלי בכלל לנסות להחזיר בתשובה.
ריבקי, כמו שראיתי שכבר כתבו עליה בעיתון, עם חיוך תמידי על הפנים. בחורה שנראית כמעט ילדה, מלאה באופטימיות ובמרץ (לא יכולה לשבת לרגע, כדבריה).
כשהסתדרו ענייני הגעתי להגיד שלום. זה היה ביום רביעי בערב, ה 5.11.08. ריבקי הצטערה שלא אשאר לאכול איתם ארוחת ערב, אבל אני רציתי למצות עוד קצת את העיר לפני השיבה הביתה.
בלב, הבטחתי לעצמי שעוד אחזור אליהם. בפעם הבאה בהודו (ותהיה פעם באה) אבוא להגיד שלום, נראה איך מויישיק גדל, נגיד שלום לסנדרה ולשאר העובדים ונקשקש.
עכשיו אני מרגישה שאולי זה כבר לא יקרה. עוד אין חדשות חד משמעיות אך זה לא נראה טוב.
אני המומה מאיך קשרתי קשר עם אנשים, עם מדינה, עם עיר ועכשיו עוד לפני חלוף חודש, הכל בלהבות. הבית שהיה ביתי השני במשך שבוע תמים, נפער בו חור, חלונותיו נופצו (ואיך עשו את כל זה בסמטה הצרה שביוב זורם בה ועיזים מלחכות זבל במרכזה?) והאנשים שנפשי נקשרה בנפשם, עוברים טרגדיה שכזו.
הצוהר בתיבת נוח, נדרש בכדי לראות מתי יורדים המים ושלום שוכן בעולם, כך פירש גבי לאחר דיון ארוך ואני אומרת שכל השבוע הזה פתח לי צוהר לבית חב"ד ולפעילות שלהם ושהתפיסה שלי שלהם עד אז, הייתה רחוקה מאוד מהמציאות. צוהר נוסף נפתח לי ע"י הזוג הצעיר והמקסים הזה, שבמהותו והתנהגותו הראה לי שיש לי הרבה על מה לדבר עם חרדים וחסידים, למרות כל השוני. אני כבר מאוד מתגעגעת
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2008 22:06 |
|
| |
נבואת הרבי בתשנ"ב: הדלקת נרות חנוכה בהודו ● וידאו
מדהים ומצמרר: בעקבות האירועים בבית חב"ד במומביי ולקראת ההדלקה הגדולה בזאת חנוכה ה'תשס"ט – על ידי בני משפחות הולצברג ורוזנברג, שטורעם חושף מילים שמיימיות משיחת הרבי בשידור חי לכל העולם ■ בעת השיחה נכח במקום השליח הראשי העתידי להודו הרב גבריאל נח הולצברג הי"ד, שהמצלמה התמקדה בפניו, עם פתיחת השיחה של הרבי
מערכת שטורעם
מדהים ומצמרר: בעקבות האירועים בבית חב"ד במומביי ולקראת ההדלקה הגדולה בזאת חנוכה ה'תשס"ט – על ידי בני משפחות הולצברג ורוזנברג, שטורעם חושף מילים שמיימיות משיחת הרבי בשידור חי לכל העולם.
בעת השיחה נכח במקום השליח הראשי העתידי להודו הרב גבריאל נח הולצברג הי"ד, שהמצלמה התמקדה בפניו, עם פתיחת השיחה של הרבי.
בקטע הוידיאו המצורף, מתעכבת המצלמה על ילד ירושלמי תמים למראה, בעיצומה של החגיגה הגדולה. הילד הזה, תושב קראון הייטס גדל והיה לזה שהגשים את מילותיו הנבואיות של הרבי. מילים שלא קוימו עד שהוא הגיע לשם עם זוגתו הרבנית רבקה.
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=32169
כדאי להיכנס לכתבה ולראות את הוידיאו זה יפה!
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2008 07:36 |
|
| |
סבו של מוישיה רוצה לגדלו במומבאי
סבו של מוישיה נפגש עם העיתונאית סמדר פלד והוא סיפר לה שהוא רוצה לגדלו בבית חבד שבמומבאי כדי להמשיך את הפעילות של רבקי וגבי הולצברג הי"ד
מוישי הקטן עדיין בטראומה. הוא עדיין לא אומר את המילה אימא ואבא. הוא שוהה אצל סבו וסבתו שמעון ויהודית רוזנברג, הוריו של אמו רבקי ז"ל במגדל העמק, יחד עם המטפלת ההודית שלו, סנדרה, שהצילה את חייו.
"הוא עדיין לא אומר את המילים האלה.אני עוד לא שמעתי ממנו. כשהוא קרא אימא, אימא בבית הכנסת. את המילים האלה, אני לא יודע להסביר את זה", אומר סבו, שמעון רוזנברג בראיון מיוחד לחדשות 2.
"הייתי איתו ביחד מאותו יום שישי שנפגשנו עד ליום שני לקראת הצהריים והוא לא אמר את את המילה אימא", אמר הסב בכאב. "פתאום, באמצע שדיברתי, הוא פרץ בבכי. הוא מתגעגע לאימא שלו, כן. גם אנחנו וזה הכי טבעי בעולם. גם אנחנו מתגעגעים לרבקי ולגבי.
בתשובה לשאלה מי יהיה האפוטרופוס של מוישי ענה הסב בנחרצות: "אני ויהודית. גמרנו. זהו.
אמרתי לאשתי ליהודית שמהרגע הזה אנחנו עכשיו נהיים חזרה זוג צעיר בארבעים שנה פחות. נקודה.
גמרנו. אנחנו עכשיו בקושי בני עשרים. אנחנו נחזור בחזרה לטיולים, נחזור לעשות את החיים,
והכול עם מוישי ביחד".
******* languege="">
oBnrHolder.addBanner('mako', 'news', '232X155', 'article', 'article1', 'channel2', 'Weekend-Newscast');
הרב דוד גרוסמן, דודה של רבקי משקם ברשת החינוך שהקים אלפי יתומים וילדים ממשפחות מצוקה. לפני שנים הגיעה לעזור לו לטפל ביתומים האחיינית, נערה צעירה, רבקי רוזנברג. השבוע מתרוצץ כאן מחויך מוישי, בנה של רבקי זכרה לברכה.
"תמיד ראיתי אצלה את הנתינה", אמר הרב גרוסמן. "היא לא הייתה עובדת, מסתכלת על השעון -
נגמר, הולכים הביתה. היא עבדה שבת, חג, לילה, יום, כל מה שהיא הייתה יכולה. כי הילדים האלה,הם צריכים הרבה,הרבה טיפול, הרבה אהבה. הרבה מסירות. והיא נתנה את זה".
מויישי מחייך. הילד הקטן, רק בן שנתיים, עדיין לא מבין להיכן נעלמו הוריו, וספק אם יצליחו להסביר לו. הוא צמוד לסנדרה המטפלת שלא עוזבת אותו לרגע ושומרת עליו מקרוב. גם כשהוא מטפס על סולם גבוה. "אני עומדת לידך. תעלה.סנדרה פה אתך", אומרת לו סנדרה באהבה.
סנדרה, שהתחבאה במחסן של בית חב"ד 21 שעות והתפללה לשלומו של מוישי. סנדרה, ששמעה אותו בוכה, קורא לה, ובאומץ רב הגיעה אליו וחילצה אותו מן הבית.
"שמעתי את התינוק בוכה: סנדרה, סנדרה, סנדרה", היא משחזרת. "כי אם אימא לא מתעוררת,
הוא תמיד קורא לי. ייתכן שבאותו זמן הוא ניסה להעיר את אימא שלו, אך היא לא קמה, אז הוא קרא לי, ורצתי. לא ידעתי שהיא מתה, לא היא ולא הרבי".
חמש שנים הייתה איתם בבית חבד. היום - עם תחושת אשמה כבדה שלא הצליחה להציל גם אותם,
את בני הזוג, הרב גבריאל הולצברג ואשתו, הוריו של מוישי, היא מחייכת שעולים הזיכרונות. "אני מתגעגעת לבדיחות של אימא שלו", סיפרה. "היא תמיד צחקה וחייכה. כשהייתי עושה משהו היא היתה אומרת בצחוק, 'סנדרה, אין לי כוח אלייך, סנדרה! לכן הייתי שם עד הסוף".
מקור לכתבה מקו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2008 22:43 |
|
| |
נס בהודו: אתמול תפסו מחבלים שרצו לפוצץ בית חבד בניו דהלי
בשדה התעופה תפסו אתמול 6 מחבלים ובכיס של אחד מהם מצאו פתק וכתובת של בית חבד בניו דהלי
ככה חשף הקול החרדי
לא יודע כמה המידע הזה אמין אבל חשבתי לעצמי שחייבים להביא אותו וואלה
אם זה אמיתי אז חב"ד צריכים להתכונןן לבאות הם הכתובת של כל פריק פלסטיני או אלקעידה וואי וואי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2008 22:32 |
|
| |
"לא פחדתי, המחשבה שלי היתה נתונה רק לתינוק"
עודכן 20:57 05/12/2008
אילן גורן
סנדרה סמואל, המטפלת ההודית שהצילה את התינוק מוישי הולצברג ממוות בטוח בבית חב"ד במומביי, מדברת לראשונה. "לא יודעת על מה חשבתי - לקחתי את התינוק וברחנו כמו משוגעים", היא מספרת. "הייתי צריכה לעשות משהו גם למען הרב ואישתו"
"לא חשבתי על פחד, חשבתי רק על התינוק", כך מספרת המטפלת ההודית סנדרה סמואל, בת 44, תשעה ימים אחרי שהצילה את מוישי בן השנתיים, בנם של הרב גבריאל ורבקי הולצברג, שנרצחו במתקפת הטרור הקטלנית על בית חב"ד במומביי.
"חשבתי רק להציל את התינוק ולברוח", סיפרה המטפלת בראיון לרשת CNN. "בכנות שלא יודעת מה חשבתי, לקחתי את התינוק וברחנו כמו משוגעים, פשוט ברחנו. המחשבה שלי היתה נתונה רק לתינוק".
לדברי סמואל, את הלילה הראשון אחרי השתלטות המחבלים, היא בילתה בארון ואף ניסתה ליצור קשר עם גורמי ביטחון, אך אלה לא הגיעו. "בבוקר למחרת התינוק קרא לי", סיפרה המטפלת על הרגע בו החליטה להימלט. "הוא היה שקט ולכן הצלחתי להוציא אותו".
עם זאת, סמואל סבורה כי לא עשתה מספיק וכי יכלה לעזור גם להוריו של התינוק, שלא שרדו את התופת. "כשראיתי את הרב ואישתו, חשבתי שהייתי צריכה לעשות משהו גם למענם", היא אומרת.
כעת נמצאת המטפלת בישראל, יחד עם מוישי. "במשך יומיים-שלושה הוא קרא לאמא שלו בלי הפסקה", היא מספרת. "הוא תמיד היה איתה, היה ביניהם קשר מיוחד".
מקור לכתבה
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=599453&sid=126
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 23:56 |
|
| |
| |
בתוך האבל הכללי של עם ישראל על הנשמות הטהורות, הרבנים הקדושים והטהורים שהלכו לעולמם על קידוש השם, יש גם פינה אישית של אבל, אבל יחיד של מערכות הכשרות בארץ ובעולם.
|
|
|
 |
ז' בכסלו התשס"ט 13:21
הרב מרדכי בריסק
אבל יחיד של מערכות הכשרות
בתוך האבל הכללי של עם ישראל על הנשמות הטהורות, הרבנים הקדושים והטהורים שהלכו לעולמם על קידוש השם, יש גם פינה אישית של אבל, אבל יחיד של מערכות הכשרות בארץ ובעולם. בעלות השמימה על קידוש ה', שלוחי מערכות כשרות הי"ד, שעמדו על משמר הכשרות, ברחבי העולם.
בימינו אנו, נשתנתה כליל צורת ההשגחה מכפי שהיה בעיירות של פעם. אז בימים ההם, פיקח רב העיר על השחיטה, מאפיית הלחם, ייצרני היין המקומיים, ובכך הסתיימה כמעט כל נושא ההשגחה על כשרות מצד הפיקוח הרבני. כיום, כאשר מדובר בייצור תעשייתי וממוכן של כמעט כל סוגי המזון, ורוב חמרי הגלם ואף מגוון גדול של מוצרי מזון מוגמרים מיובאים מחו"ל, הבסיס של הכשרות והלב של ההשגחה הם המשגיחים הנמצאים בכל אתר ואתר, בשליחות של הרבנים המפקחים עליהם. מכורח המציאות, הם נודדים למרחקים ולקצווי תבל, בכדי לשמור על הוראות הכשרות הנדרשות במפעלי הייצור.
משגיח הכשרות, ללא כל קשר לעבודתו כמשגיח, הוא יהודי יר"ש, שיש לו צרכים בסיסיים של יהודי שומר תורה ומצוות. כולל: מזון כשר, בית כנסת, מקוה טהרה, ומעל הכל פנים יהודיות בתוך הניכר והניכור שבו הוא שוהה בשליחות הקודש של הכשרות בחו"ל.
בהשגחה עליונה ובסייעתא דשמיא מיוחדת, כל הצרכים היהודיים הבסיסיים הם ברי השגה בבתי חב"ד שבכל אתר ואתר. בתי חב"ד פזורים כידוע בכל העולם, כולל הפינות הנדחות ביותר. בבתי חב"ד מוצא המשגיח מלאכים בדמות אדם, דוגמת הרב גבריאל הולצברג ורעייתו הי"ד שכולם התוודעו לפעלם השבוע. יהודים יקרים חדורים מוטיבציה של מסירות נפש, שאין להם בעולמם כלום מלבד להפיץ את אור היהדות, לקרב לבבות בנים תועים לאביהם שבשמים, ועל פני כל התבל. אלה הם שלוחי כקש"ת האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, יהודים ששופעים אהבה לכל יהודי. המשגיחים של מערכות הכשרות הבאים לבית חב"ד לתפוס מנין לתפלה, להצטייד במעט מזון כשר וכדו', נפעמים לראות איך השליחים מאירים פנים ומתמסרים לכל יהודי באשר הוא. חרדים דתיים וחילוניים, מוצאים שם בית חם ואוהב. מקום בו אפשר ללמוד דף גמרא, להתפלל בציבור, מזון כשר, לערוך ולקדש שבתות בתפלה ובסעודות ברוב עם, ואפילו סעודות מלוה מלכה לעשרות ולפעמים אף מאות אורחים, בהם מסיבים עשרות שלוחי ומשגיחי כשרות של וועדי כשרויות מכל העולם, לקהילותיהם, באהבה אחוה ואחדות מופלאה, ומעל לכל, פנים יהודיות וחסידיות ולב חם ושופע בלי גבולות. גם אם חלילה מסתבך משהו, דרכון שאבד, או נייר שחסר, תמיד נמצא השליח החבד"י המקומי שמפעיל את קשריו, ובעיקר את הלב החם שלו, וכמו במטה קסם הכל מסתדר איכשהו.
קשה לדמיין את פעילות המשגיחים שלוחי מערכות הכשרות, ללא סיועם התמידי של שלוחי חב"ד בכל מקומות מושבותם. קשה מאד לשלוח משגיח כשרות אברך יר"ש ללב מדבר רוחני, בלי שתהיה לו פינה זמינה וחמה של כל מה שיהודי צריך. טול חלילה את בתי חב"ד בעולם, ומערכות הכשרות חוזרות אחורנית, תוך הגבלות מקומיות.
מסופר שבימיו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, יצא רינון על שוחט שהיה מפורסם לחסיד וירא שמים - כאילו ירד חלילה מיראתו. קרא הרה"ק מרוז'ין זיע"א לאחר מחסידיו ואמר לו: סע לביתו של השוחט לתהות על קנקנו והשיבני דבר. אותו חסיד לא בדיוק הבין מה יעשה בבית השוחט כאשר אינו שו"ב ולא בנו של שו"ב. אך כאשר הרבי אומר אין שאלות והוא יצא לדרך. בביתו של השוחט זכה החסיד להכנסת אורחים חמה ביותר, הבית היה מוסק, הלחם היה חם וטרי, הסכין שבו חתך את הלחם היה חד, ופני בעל הבית קורנות ושופעות טוב לב. לאחר ששהה שם החסיד משך יום, לא ראה טעם לשהות יותר בביתו של השוחט. שהרי לא הבין בהלכות שחיטה, וגם לא ידע איך בודקים סכין. כשחזר אל הרבי הקדוש מרוז'ין זיע"א, שאלו הרבי, מה ראית?, השיב לו החסיד: בהלכות שחיטה איני יודע, אבל הבית היה מוסק, הלחם טרי וחם, והסכין חדה, המיטה מוצעת, ופני בעל הבית מאירות. כך, אמר הרבי מרוז'ין - הבית חם, הלחם טרי, הסכין חד והבית חם, אין מה לחשוש. כאלה הם בתי חב"ד שבכל אתר ואתר.
לפני סיום, אעביר אנקדוטה אישית מעניינת, בביקורי לפני מספר שנים באודיסה שבאוקרינה לצרכי כשרות, התוודעתי אל שליח חב"ד המקומי, ושוחחנו רבות. לשאלתי כמה שנים הקדיש לשליחות זו, נעניתי בתשובה נחרצת, כי הינו מיועד להיות שם כל עוד נשמת רוח חיים באפו, וגם רכש לעצמו ולמשפחתו חלקה במקום, וצאצאיו מתעתדים למלאות מקומו במקום. כמדומני שדברים אלה מוכיחים ומעידים על גודל הדבקות במשימה להאיר ניצוצות יהודיים בחשכת הגלות ללא כל חשבונות אישיים. יישר כחם וחילם לאורייתא.
אבל יחיד עשו לכם מערכות הכשרות די בכל אתר, על אחד ממאות הבתים היהודיים החמים שנחרב ביד בני עוולה. המקום ינחם את המשפחה האבלה, את משפחת השלוחים ומשפחת חב"ד ואת כל בית ישראל לבל נוסיף לדאבה עוד. הננו תקוה ותפלה כי לא יטוש ה' את עמו בכל פזורותיו, ויקיצו וירננו שוכני עפר בב"א, עדי נזכה ל"יתגדל ויקדש שמיה רבא".
הרב מרדכי בריסק הינו יו"ר קהל "מחזיקי הדת" ומנכ"ל מערכת הכשרות בד"ץ מחזיקי הדת בא"י
|
מקור לכתבה
http://www.ladaat.net/yore.php?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 16:59 |
|
| |
לא עינויים תודה לאל
בחדרי חרדים פורסמה תגובה של ניק שטוען שהוא
מזק"א והיה בהודו בפינוי הנרצחים בכבודו ובעצמו, ושהוא לא יספר מה שהוא ראה שם כי זה עקרון אצלו שלא לדבר על עבודתו זו, אבל סיפור העינויים כביכול - הכל שקר וכזב לא היה ולא נברא, ושהנרצחים לא עונו כלל וכלל.
השם יקום דם עבדיו השפוך מהרה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 14:37 |
|
| |
ניפ נאפ הצחקת אותי !
אחרי יום מכאיב ועצוב תודה לך!
יוסי!
זה לא תירוץ גם לכתוב
כואב לי או יום עצוב זזה גם השתתפות
נועם תודה לך אחי על דבריך
עכשיו השאלה הנשאלת למה הזדעדענו מהמקרה הזה יותר ממקרים יותר חמורים שקרו?
האם הדם של יהודים חרדיים יותר אדום משל חילוניים
כמובן שהשאלה מוקצנת לצורך הדיון
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2008 07:43 |
|
| |
בס"ד
אחי חזק וברוך על הסרטון אני לא מגיב כי אני לא מסוגל
אני רק חושב על המקרה הלב שותת דם ואני מסכים עם כל מילה שכתבת .
אבל חשבתי על זה שיש דמיון בין מוישה הקטן למשה רבנו שהמטפלת הגויה הצילה אותו יחידי ממות
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 22:37 |
|
| |
די לנו בתוצאות המרות ! מה התועלת באיך וכו'.. מה עוד שהמקור המכונה "תיק דבקה" רחוק מאד מלהיות "תורה מסיני" אז כתוב בו..
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 22:27 |
|
| |
מזעזע!!!!!!!!
רופאים הודיים שטיפלו בגופות 6 הישראלים שנהרגו בבית חב''ד: הם נרצחו בשעות הראשונות של הפיגוע, לאחר שנכפתו ועברו עינויים אכזריים ביותר.
יום שלישי, ה כסלו תשס"ט, 21:45, 2 בדצמבר 2008
המקורות של תיקדבקה: הרב גבריאל הולצברג, בן 29, מי שהיה מנהל בית חב''ד. אשתו, רבקה הולצברג, בת 28, בן ציון כרומן בן 28 מבת ים, הרב לייביש טייטלבאום איש חב''ד מברוקלין, יוכבד אור-פז, בת 59 מגבעתיים, ונורמה שוורצבלט רבינוביץ' בת 50, ממכסיקו ז''ל, שהובאו ביום ג' 2.12 למנוחות בישראל, נורו ונהרגו כבר ביום ד' 26.11, שעות מספר לאחר שהטרוריסטים השתלטו על בית חב''ד במומבאי.
מעדויות של הרופאים ההודים שטיפלו בגופות, ונחרדו ממה שנגלה לפניהם, עולה תמונה קשה ביותר. לדבריהם, מיד לאחר ההשתלטות כפתו הטרוריסטים את 6 הישראלים כל אחד לחוד ועינו אותו בנפרד. רק לקראת ההוצאה להורג נקשרו שוב הששה ביחד, והוצאו להורג ביחד כאשר הטרוריסטים (שמספרם לא ברור עד עכשיו), יורים במרוכז לתוך הקבוצה הכפותה.
אחד הרופאים ההודים אשר ביצע את הנתיחה לאחר המוות אומר: 'מכל הגופות שטיפלתי בהן בפיגוע הזה, הגופות של הישראלים היו היחידות שנשאו עליהן סימנים של עינויים קשים'. 'סימנים אלה היו כל כך קשים עד שאינני רוצה לפרט אותם, אפילו במחשבות שבראשי'. ציטוט המקור: Of all the bodies, the Israeli victims bore the maximum torture marks. It was obvious that they were tied up and tortured before they were killed. It was so bad that I do not want to go over the details even in my head again.
'למומבאי יש היסטוריה של מעשי טרור'. הוסיף הרופא ההודי. 'טיפלתי בגופות רבות של מעשי טרור, מלחמת כנופיות, מהומות, תאונות, אבל הגופות (בבית חב''ד) היו דבר שונה לחלוטין, בו אף פעם לא נתקלתי'. מאז אני נתון בשוק'.
כאשר הרופא נשאל אם גופות של בני ערובה אחרים באירועי הטרור האחרונים במומבאי נשאו סימני עינויים כאלה? התשובה הייתה, 'לא'.
רופא הודי אחר שטיפל בגופות הישראלים אומר: 'ראיתי גופות רבות בימי חיי, ובכל זאת כאשר ראיתי את הגופות האלה (של נרצחי בית חב''ד), הייתי בטראומה'. 'גופה שנפגעה מהתפוצצות פצצה, יכולה להיות דבר מאוד מטריד', ' אולם הגופות של הפיגוע הזה נשאו סימנים כאלה של אלימות מלחמת גרילה בשטח בנוי, עד כדי כך שעד עכשיו אינני מסוגל לחבר בין המחשבות והמילים שלי'. ציטוט המקור: I have seen so many dead bodies in my life, and was yet traumatized. A bomb blast victim's body might have been torn apart and could be a very disturbing sight. But the bodies of the victims in this attack bore such signs about the kind of violence of urban warfare that I am still unable to put my thoughts to words.
המקורות שלנו מציינים, כי התיאורים של הרופאים ההודים סותרים את רוב הדיווחים שנמסרו בישראל לגבי מה התרחש בעת התקפת הטרור בבית חב''ד
מקור לכתבה תיק דבקה
http://www.debka.co.il/
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 21:30 |
|
| |
בארוע מעין זה כבר נאמר "וידום אהרון".. השתיקה של כולם שווה עשרות "תגובות".
כ"א עושה דין וחשבון עם עצמו ועם דרכו והלוואי שנצא מאוחדים וקרובים יותר להקב"ה..
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 21:25 |
|
| |
אל תרתח אדון המשקיף, אל תרתח...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2008 20:56 |
|
| |
מעניין או לא מעניין אולי סתם משעמם
הבאתי לכם שלושה כתבות אחת אחרי השניה פלוס סרטון מדהים בעצבותו ולכם אין כלום מה לומר
אני מרגיש כאילו אני מתכתב פה עם עצמי
אולי בכלל לא כדאי לי להתאמץ יש לי ברוך השם מה לעשות עם הזמן
תזכו למצוות
_________________
הנה ימים באים נאום אדני אלוהים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי אלוקים חיים
|
|
|
|
|
