תורה "שקופה" או ישות מטפיסית ?

א. להזכירנו, הנושא שעליו התכנסנו לדון הוא האם יש להוכיח מהדוגמא של קרבן טמא היא שהתורה היא 'ישות מטפיסית'. רצוני אם כן לחדד את דבריי לעיל ולומר שלא יתכן לבאר שום דין מהתורה באופן זה. כל הביאוריםמוכרחים להיות בתוך המערכת החוקתית של התורה ולא בתועליות שכביכול מגיעות מעשיית מצוה זו או אחרת. קל וחומר בן בנו של קל וחמר שאי אפשר להמציא דינים על סמך סברות כאלו. כך שבעיני אין נפקא מינא אם אצליח לשכנע אותך בסברא שבתוך המערכת החוקתית יש מקום לחילוק בין קרבן טמא לתרנגול, לעצם הדיון שפתחת. את הביאור לדין שהבאת מוכרחים לחפש בכיוון הזה. אני רק מעלה הצעה מהו אכן הביאור.
ב. כמדומה לי שהאפשרות להביא קרבן פסח בטומאה היא נלמדת מהתורה, אלא שטענתך היא שאם אכן התורה מאפשרת להביא קרבן טמא בנסיבות מסוימות הרי שהקרבן הזה הוא כשר, כי אין מושג של קרבן פסול. או קרבן או כלום. כנגד טענה זו הבאתי את הדוגמא של הרשיון, שמה שהתורה מאפשרת לעשות כך פירושו הוא שאין כאן הכשרה מוחלטת של הקרבן אלא שאפשר להשתש גם בקרבן כזה, והתורה בעצמה כנראה יודעת למה יש חילוק בין קרבן טמא לתרנגולת כפי שהשופט יודע מה בין רשיון לכרטיס ספריה.
ג. אין כונתי לומר שאין אנו צריכים למצוא את טעם החילוק, אלא הכוונה לומר שגם כאשר איננויודעים אין בכך תימה על דיני התורה בעצמם. ובעצם גם אם זה לא היה התורה עצמה אלא חז"ל ייתכן שהם מעצמם הבינו שיש חילוק. כלומר שדבריך 'אין לך ולא לאף אחד תובנה כזו' הם שרירותיים ובלי כל סיבה.

נוך,

כל זה נכון כאשר יש לשופט הנחה סבירה לגבי כוונתו של המחוקק. הוא מניח שמטרת המחוקק בחייבו דרכון בכניסה לארץ היא למנוע הסתננות של גורמים זרים או עוינים, ולכן בנסיבות מסויימות הוא מרשה לעצמו להסתפק ברשיון נהיגה שלדעתו ממלא את הפונקציה הנדרשת באותן נסיבות. יכול להיות שגם אז הוא לא יכיר בתעודת השאלה של ספריית וידאו כבאמצעי זיהוי כי אותה קל לזייף וכו'.

כעת השאלה היא אם יש לך או למישהו אחר אותו סוג של הבנה ביחס לכוונת הבורא שמאפשרת לך להבדיל בין מי שמביא פר לקרבן פסח לבין מי ששוחט כבש בטומאה, ולומר שזה דומה לרשיון נהיגה והשני לתעודה של ענק הוידאו. לדעתי אין, לא לך ולא לאף אחד אחר, תובנה כזו. אם ישנה, הייתי שמח שתסביר אותה בדוגמה הזו.

תוקן על ידי שנרב_נ ב- 31/12/2008 13:19:52

שנרב,
החוק אומר כי לצורך זיהויו של אדם לא ישמש רק תעודת זהות או דרכון. למעט רשיון נהיגה ועוד. האם אתה מבין כי ישנם מקרים חריגים בהם יתיר שופט להשתמש ברשיון נהיגה לצורך זיהוי?
כנ"ל אם יהיה צורך דחוף לאשר טיסה לאדם שהדרכון שלו אינו בתוקף?

מאד מעניין אותי לראות את המאמר, אני משער שאחכים ממנו רבות, אך איך מגיעים אליו? אולי הוא ישנו באיז מקום ברשת? עם כל הכבוד אני לא אלך בשבילו לספריה הלאומית...
תודה מראש!

נוך,
יש בראשונים ואחרונים כמה וכמה דוגמאות לכך שטועה בשיקול הדעת אינו מוגדר דרך 'סוגיין דעלמא'. המשמעות היא כפשט הלשון: טועה בסברא (ראה מאמרי ב'המעין' מז). האינדיקציה לטעות כזו היא פסיקה נגד סוגיין דעלמא, אבל זהו סימן ולא סיבה. וע"ש במאמר בכל העניין שהערת עליו.

מה הסברא?

החוק העירוני של תל אביב דורש שתצמיד כרטיס חניה לשמשת המכונית כשאתה חונה בכחול לבן. האם ברור לך מסברה שיש הבדל בין מי שלא שם כרטיס כלל לבין מי שהצמיד כרטיס של פתח תקווה? איזו מין סברא זו?

אם הדבר מובן מסברא, אין צורך שיהיה לזה רמז בתורה. אני אישית מבין את זה מאד, ואני מבין גם לנפש ה'מרובעים' שאצלם הכל שחור לבן. אבל אין לכל זה קשר לנושא שהעמדת שהוא מהות התורה.