הופיעה היצירה המונומנטלית- "קבלת האר"י"'

אחרי תוחלת ממושכה וציפייה דרוכה, הופיע בס"ד יצירתו המופלאה של החכם השלם סוב'ר הרזי'ם רבי יוסף אביב"י שליט"א, 'קבלת האר"י'. 

רבי יוסף נר"ו אשר ליבו ראה חכמה הרבה וכל גנוזות וחמודות הקבלה, סתריה ומסתוריה עברו תחת עינו הפקוחה, נחשב כאוטוריטה בכל הנוגע לסוגיא הסבוכה והעמומה של סדר השתלשלות כתבי האר"י, כתביו שלו, מעתיקיהם והעתקותיהם, התפצלותם והתפתחותם.
 
גילויים רבים וקמאים שנצברו על שולחנו במשך שנים רבות, נאגדים עתה למסכת שלימה ומפוארת בנין אריא'ל, של קבלת רבינו האריז"ל וגוריו ובתי המדרש אשר הוגים בתורותיו..
 
הספר על ג' כרכיו (!) י"ל ע"י יד בן צבי והחל ממחר יהיה ניתן להשגה דרך המכון. 

לכשיבוא הספר לידי אקווה לפרוט תוכנו בפירוט יתר. 

[הודעה על הופעת הספר פרסמתי באשכול סמוך, אך ניחמתי כי ספר שכזה ראוי הוא וראויים הגולשים לאשכול נפרד ומיוחד]   

?

בגליון החדש של 'אור חדש' (מס' 14) מופיע מאמר מעניין כנגד שיטתו של הרב אביב"י, וכן תגובה מעניינת של הרב אביב"י בעניין זה

רמח"ל, למשל, פירש את חסד, גבורה ותפארת כמידות של משפט - חסד, דין ורחמים.
פעמים הרבה כתב כן. ולמה כותב מר כי אינן משפט אלא הנהגה?
ברור שהספירות קדמו לאדם. ומה הקשר לעובדה זאת לפירוש הספירות כהנהגה או התנהגות?
כיוון שהספירות קודמות לאדם הרי הן הנהגה לפי מעשי אדם או התנהגות שמורה את הדרך לאדם.

החלוקה בין משפט למוסר נראית מלאכותית. כו"ע מודים שבספירות ישנן מידות חסד ותפארת, שאינן משפט אלא הנהגה מטובו של הבוי"ת. והכל מודים שהאצלת הספירות קדמה לבריאת האדם, כך שאין הן רק הנהגה לפי מעשי בני האדם.

הסוברים שהספירות הן מציאות, כמו תארים חיוביים (מהר"ל דרך חיים ה,ז) מודים שהן משפיעות על הנהגת העולם.
אך האומרים שהספירות הן משל לדרכי הנהגה, אינם סוברים שהן מציאות, ובהם הגר"א, הרמח"ל, ורנ"ה הלוי כפי שנרשם במכתביו לבעל הלשם, נדפסו בהקדמה לספר משנת חסידים עם פירוש כסף משנה, מכון הגר"א ניו יורק תשס"ו.

א.
כוונת הדברים היא כי הרב קוק הסביר את האצילות כהתנהגות מוסרית ולא כהנהגה משפטית.
המקובלים הסבירו את הספירות כמידות של משפט - חסד, דין ורחמים בספירות חסד, גבורה ותפארת,
ורחמים גמורים בספירת כתר. מידות של משפט הן מידות של הנהגה - הקב"ה שופט את האדם על מעשיו
וממשיך לו את השפע כפי בחירתו ומעשיו.
הרב קוק פירש כי הספירות הן מידות של מוסר, דרכי טובו של הקב"ה - רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד.
התנהגות משמעה כי כשם שהקב"ה מתנהג במידות של טוב ושל רחום כך צריך האדם להתנהג במידות
של טוב ושל רחום. הרב קוק מקיש מדברי חז"ל 'מה הוא... אף אתה... ' לספירות, ולכן משמע דבריו -
האצילות היא התנהגות.
הנהגה והתנהגות הן שתי משמעויות של האצילות ושל הספירות, וכאן וכאן אין שום חוקיות או הכרח ח"ו.

ב.
לא נחלקו המקובלים האם הספירות הן מציאות או הנהגה בלבד. הם נחלקו האם הספירות הן מציאות בלבד
או גם הנהגה. כלומר, האם הספירות הן מציאות ועלינו ללמוד אותן ואת השתלשלותן, אבל אין לנו לחפש 
להן משמעות של הנהגה וכדומה; או כי הספירות הן מציאות ולמציאות זו יש משמעות - הנהגה, בדרך זו
או בדרך אחרת (כפי שנחלקו הרמ"ק, האר"י, רמח"ל ועוד).

ג.
הלשם עצמו פירש את האצילות כהנהגה. הוא פירש את אור אין סוף המקיף וקו אור אין סוף כשתי הנהגות:
הנהגת הנס והנהגת הטבע.
על כן אין לומר כי הלשם סבר כי הספירות הן מציאות בלבד.
אם כן, מדוע יצא לחלוק על רמח"ל? לא בגלל שרמח"ל פירש את האצילות כהנהגה, אלא בגלל שרמח"ל
כתב כי הספירות נראה במראה הדמיון, וחשש הלשם שמכאן יבינו כי הספירות אינן מציאות אלא דמיון.
אבל גם רמח"ל לא כתב שאין הספירות מציאות. הוא כתב שהמצבים השונים של הספירות - עליות וירידות -
הם נראים במראה הדמיון, שהרי הגם שהן מציאות אין הן עולות ויורדות כחומר מוגשם שעולה ויורד 
ממקום למקום. לכן השינויים במצב הספירות הם שינויים שנראים בדמיון, כשם שהנביאים ראו בדמיון את 
מראה הנבואה וידעו לפרשו ולהבינו אל נכון.

במוקד מאמר אקדמות לקבלת הראי"ה, מוצגת הבחנה בין הספירות כהנהגה אלוקית, לבין חידושו של הרב קוק שהן התנהגות אלוקית. ההבדל בין שני המונחים לא מוסבר דיו.

האם המחבר מבקש לומר כי המאציל בדרכי הנהגתו את העולם, מוכרח על ידי חוקיות ח"ו, ולכן דרכי ההנהגה ראויים לכינוי "התנהגות" ?
או שמא חוזרים אנו למחלוקת האם הספירות הן מציאות או הנהגה בלבד (הלשם מול רנ"ה הלוי, למשל) ?

תודה!

וכמה יפה ואחראי מצד המחבר לפרסם את התיקונים זמינים עבור מי שקנה מהדורה ראשונה, כמוני.

בהדפסה החדשה של ס' קבלת האר"י צורף גליון תיקונים והוספות למהדור הראשונה, ולתועלת הגולשים הועלה כאן:

כה"ע 'אור חדש' להנחלת תורת הרב קוק, גליון 13 כסלו-טבת תשע"א.