ספר חדש של הרב שג"ר זצ"ל על למוד גמרא

בשעה טובה יצא לאור כעת הספר 'בתורתו יהגה - למוד גמרא כבקשת אלוקים' מעזבונו של הרב שג"ר.

בספר מתוארות אחת אחת (מי בארוכה ומי בקצרה) שיטותיהם - ויחסם ללמוד תורה בכלל וללמוד גמרא בפרט - של הגר"א, ר"ח מוולוז'ין, הנצי"ב, ר"ח מבריסק, ר"ש שקופ, הרב סולוביצ'יק, הרב קוק, מחקר תלמודי, כל זאת על רקע ניתוחו של המחבר את המצב השורר כיום, דהיינו הקשיים שיש לצבור הדתי לאומי בפרט ולצבור בכלל ביחס ללמוד גמרא.
לאחר כל זאת מופיעה הצעתו של הרב שג"ר לשיטה חדשה. 
הדברים כתובים (לצורך הדיוק ערוכים כיוון שהרב שג"ר השאיר רק טיוטות) מתוך אהבה עזה ללמוד גמרא ותשוקה גדולה להשאיר תחום זה חי ורלבנטי גם בדורות הבאים וגם לצבור הדתי לאומי.  

לוצאטי. המשפט האוילי שכתב יינן אינו ראוי לתשובה רצינית כל כך.
צורת הלימוד מבית מדרשם של חז"ל - ראשונים - אחרונים - הגר"א ובית מדרשו ואחרים, הרואים בלימוד התורה האלוקית מטרה בפני עצמה היא שהביאה לקשר עם הגמרא אותו מחפש הרב שג"ר, ולא השיטה החסידית הרואה בלימוד התורה כאמצעי בלבד.
אלפי עמלי תורה השוגים באהבתה בלי מצרים יעידו על כך הם וכתלי בית המדרש.
המשבר בישיבות הדליו"ת הוא משום שאין התורה איננה עיסוקם היחיד והבלים אחרים מושכים אותם חוצה מבית המדרש, אהבת התורה נקנית ע"י עמלה, ועמלה מתאפשר ע"י אהבתה וכל מי שזכה לראות עמלי תורה באמת יודע זאת.

הצדק אתך, אך הבה ונראה דבריו בשלמות.

נפש החיים שער ד' פ"ג:
אבל האמת, כי ענין לשמה פירוש לשם התורה, והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר ר"א בר' צדוק (נדרים נ"א א), עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן, ז"ל עשה דברים לשם פעלן - לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן - כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ"ל. דקדק לבאר שינוי לשונו דר"א ב"צ, שבעשיה אמר לשם פעלן, ובדבור אמר לשמן, לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו, ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו', וכוונתו ז"ל מבואר היינו, כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו, כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים, זהו לשם פעלן כי כל פעל ה' למענהו וארז"ל לקילוסו, ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל, והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל כמו שנתבאר לעיל (סוף שער א) על נכון בעז"ה, עם כל זה מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשיה בפועל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות - משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה:
אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר ודבר בהן רצה לומר, הדבור בעניני המצות והלכותיהן, יהיה לשמן, פי' לשם הדברי תורה, היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול, ((ורש"י ז"ל גי' אחרת היתה לו שם ודבר בהן לשם שמים, לכן פירש שתהא כל כונתך לשמים, אמנם ענין ופירוש לשמה שארז"ל בכ"מ ודאי שגם רש"י ז"ל יפרש כפי' הרא"ש ז"ל כאן לפי גרסתו, וגם רש"י ז"ל כאן אין כונתו דביקות, אלא דאתי לאפוקי שלא יהא לימודו לשם קינטור וגיאות כמו שכתב הרא"ש ז"ל, כדמוכח מסיום דברי ראב"צ אל תעשם עטרה להתגדל בהם כו')), וזהו שמסיים הש"ס גבי ריב"ז שלא הניח כו' לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש כו', שמבואר הענין שם בכל אותה הפרשה שהוא מאמר התורה הקדושה עצמה אשר בחוץ תרונה, שיש לאל ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש, היינו להוסיף בה לקח ופלפול, וזהו אוהבי:


יינן כתב:
"באמצעות ניתוח מעמיק ומפורט של השיטה הליטאית, שנולדה מבית מדרשו של הגר"א, עולה כי למעשה שיטה זו ניתקה ביודעין ובמישרין בין לימוד התלמוד לבין המכלול המלא של החיים היהודיים בכללותם. כך המושג לימוד תורה לשמה נעקר ממשמעותו הטבעית והפשוטה. במקום לימוד תורה ללא פניות צדדיות או אישיות, אלא לשם ה', התפרש מושג זה בבית המדרש הליטאי: לימוד תורה לשם התורה. כלומר, אין המושג מדבר על מניעי הלומד או על דברים אחרים – הוא פשוט דורש מן הלומד תשוקה עזה: ללמוד תורה. וכך נוצר כאן מעין 'לופ' – מעגל הנע סביב עצמו: לימוד תורה בכדי ללמוד תורה. נכון שבמרחק מהדהד הקשר של התורה לבורא העולם ולעבודתו – אבל הוא מהדהד ולא נשמע בכוונת מכוון,  מתוך רצון לעשות את הלימוד הטהור עצמו תחום נפרד ועצמאי".


"לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול", ו"שלא יהיה לימודו לשם קינטור וגאות".
זהה לדברי יינן:
"במקום לימוד תורה ללא פניות צדדיות או אישיות, אלא לשם ה'...".
צריך רק למחוק את המילה 'במקום'.
הלא ברור שאילו כוונת התנא לשם ה', היה צ"ל "לשמו" בלשון זכר. כוונת התנא אף היא לשם התורה הניתנת מה', ופשוט.

תוקן על ידי לוצאטי ב- 06/08/2009 12:28:04