| נשלח ב-8/12/2008 01:56 |
 |
| |
" גניזת קהיר "
הייתי מאוד מעוניין להעשיר את ידיעותי אודות ה"גניזה הקהירית" המרתק וההיסטורי, ומי שיכול להוסיף בעניין הרי זה משובח.
גניזת קהיר
גניזת קהיר היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-1, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת "בן עזרא" בקהיר. משנתגלו הכתבים על ידי שניאור זלמן שכטר, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון וארון הספרים היהודי.
תולדות הגניזה
דגם הגניזה הקהירית (מוצב בבית התפוצות)בית הכנסת של הקהילה היהודית בפוסטאט, בעיר העתיקה של קהיר, היה עד שנת 882 כנסייה קופטית. באותה שנה רכשו היהודים את המבנה והחלו להשתמש בו כבית כנסת. בית הכנסת נחרב בפרעות בשנת 1012, ונבנה מחדש. הרמב"ם כששהה בקהיר נהג להתפלל בבית כנסת זה, ולכן בית הכנסת נקרא גם: הרמב"ם. בקומה העליונה של בית הכנסת נקבע חדר מיוחד כגניזה, כלומר מקום לאיסוף ספרי קודש וגליונות שהתבלו ואי אפשר להשתמש בהם עוד. לאורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו ונשחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב באות עברית. האקלים היבש של מצרים סייע להשתמרות הכתבים. קיום הגניזה לא נשמר בסוד, ובמאות ה-18 וה-19 כבר ניסו כמה תיירים יהודיים לבדוק את תוכנה. אולם כיוון שלא פעלו באופן מקצועי, ובשל אי סדר והאבק שהיו במקום, לא עלה הדבר בידם. בנוסף האמינו בני הקהילה שמוטלת קללה על מי שייקח ספרים מן הגניזה. סוחרי עתיקות מקומיים מכרו כמה ספרים מן הגניזה לתיירים עשירים כמזכרות.
גילוי הגניזה
בשנת 1864 ביקר הנוסע הירושלמי יעקב הלוי ספיר בגניזה והוציא ממנה מספר דפים. את תיאור מסעו למצרים פרסם בספרו אבן ספיר שיצא לאור בגרמניה בשנה ההיא. בעקבות ביקורו החלו אנשים נוספים להוציא חומר מן הגניזה. בשנת 1893 הוציא לאור הרב שלמה אהרן ורטהיימר איש ירושלים את הכרך הראשון של בתי מדרשות, שהכיל מדרשים קטנים מכתבי יד מן הגניזה. בשנת 1896 קנו שתי בנות העיר קיימברידג' שבאנגליה שביקרו בקהיר כמה כתבי יד מן הגניזה, ובשובן לעיר הראו אותן לחוקר שניאור זלמן (Solomon) שכטר שישב אז באוניברסיטת קיימברידג'. להפתעתו גילה שכטר שמדובר בקטעים מן הנוסח העברי של ספר משלי בן סירא מן המאה ה-3 לפנה"ס, שהיה ידוע עד אז רק בנוסח היווני שלו. שכטר נסע למצרים מטעם האוניברסיטה, ושם גילה את ההיקף העצום של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה. לאחר שקיבל רשות מבני הקהילה אסף את החומר ושלח אותו לאנגליה. הוא העריך בשעתו שפינה מן המקום יותר ממאה אלף קטעים. חלקים מן האוסף הגיעו לספריות חשובות רבות, בהן בסנקט פטרבורג, בודפשט, וינה, שטרסבורג, פריז, לונדון, אוקספורד, מנצ'סטר, בית המדרש לרבנים בניו יורק, פילדלפיה, וושינגטון ועוד. חומר שהיה בכמה ערים אירופיות, בהן ברלין, פרנקפורט וורשה אבד בזמן מלחמת העולם השנייה. אולם רובו של החומר (כ-70%) נמצא בקיימברידג', באוסף על שם טיילור-שכטר בספריית האוניברסיטה.
חקר הגניזה
שניאור זלמן שכטר חוקר את מסמכי הגניזה מחקר הקטעים שנאספו מן הגניזה עוד רחוק מלהסתיים. כל הענפים בחקר היהדות, תולדותיה וכתביה קיבלו תרומה עצומה מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה, ובהם אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, ואלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים. כמה קשיים עומדים בכל זאת בפני חוקרי הגניזה:מצבם הגרוע של רוב הספרים (מדובר, כזכור, במאספה של ספרים שיצאו משימוש) חומר רב שנמצא בדפים בודדים ואף בקרעי דפים שצריכים השלמה הצורך בפענוח של צורות כתב וכתיב שכבר אינן מוכרות, ושל כתב שדהה או נמחק בעיות בקביעת הכרונולוגיה של הקטעים והמהימנות שלהם כך או כך, מחקר הגניזה נמשך, כאמור, גם היום במחלקות למדעי היהדות ברחבי העולם.
פרויקט הגניזה
בשנת 2000 יזם דב פרידברג פרויקט הקמת אתר אינטרנט שירכז את כל דפי הגניזה והמחקרים שנעשו עליה. לצורך כך נתמנתה הנהלה אקדמית בראשות הפרופסורים מנחם בן ששון וחגי בן-שמאי מהאוניברסיטה העברית, ופרופסור ג'יימס דיימונד מאוניברסיטת ווטרלו. לניהול הפרויקט התמנה הפרופסור יעקב שוויקה מאוניברסיטת בר-אילן. ביצוע הפרויקט החל בינואר 2006, ועשוי להמשך עוד כמה שנים עד להשלמתו. לצורך הפרויקט הוכנה רשימה של רוב דפי הגניזה ומיקומם. עד כה צולמו, על ידי שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, מרבית הדפים שבאוסף בית המדרש לרבנים בניו יורק, באוניברסיטת תל אביב, בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ובספריה למדעים בבודפשט (קטעי הגניזה שבאוסף קאופמן). האתר עלה לאינטרנט בשנת 2007. איכות הצילומים היא באיכות כה טובה, שלעתים קל יותר לקרוא את הקטעים באתר מאשר במקור.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA_%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8
תוקן על ידי מצביא ב- 08/12/2008 2:05:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2014 01:09 |
|
| |
כ"י הגניזה שנמצאים באוקספורד ניתן לראות באתר שלהם בלבד"GENIZEN"
ולא בפרוייקט פרידברג
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2014 07:43 |
|
| |
אם כבר הגניזה - בבלוג "גילוי מילתא" של הספרייה הלאומית פורסם ממש לאחרונה פוסט על ממצאים חדשים (בין השאר של תשובות גאונים) בגניזה. ממצאים חדשים ומחקרים מתפרסמים בכתב-עת "גנזי קדם", הניתן לצפייה (והורדה) בחינם דרך אתר הגניזה של פרידברג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 08:37 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 03:35 |
|
| |
בכתבי הרש"א ורטהיימר המנויים לעיל, נזכר בין היתר "ספר הציווי" להרמב"ם. היש יודע פשר דבר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2011 10:27 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2011 16:30 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 01:38 |
|
| |
איך יתלונן וורטהיימר שהוא מילט את העיר, בה בשעה שסירב להצעתו של שכטר להציל את הגניזה כולה אלא הסתפק בכמה ספרים שמצא בהם חפץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 23:28 |
|
| |
וורטהיימר עצמו התלונן על כך ובלשונו המליצית "אני הייתי אז הראשון שהדפסתי מתוך הגוילים כתבי יד ההם ממדרשי חז"ל שו"ת הגאונים ופיוטיהם ועל ידי זה נתפרסם בעולם מהות הגניזה ויבואו אחרי חכמים שונים וינצלו את מצרים ויוציאו לאור מהם דברי רבים וקנו להם שם עולם, ואדם לא זכר את המסכן ההוא אשר מלט את העיר" [מובא בהקדמה לספר בתי מדרשות]
י. גליס בספרו מגדולי ירושלים [עמ' רמה] מספר כי הרב וורטהיימר דחה הצעה לשמש ספרן באוניברסיטת אוקספורד ולא קיבל אף את הצעתו של פרופ' שכטר להצטרף לסגל החוקרים של קיימברידג'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 23:04 |
|
| |
ניחא, הנידון אינו דומה לראיה. הרצל נחשב "חוזה המדינה" מפני שחזה (במידה ידועה, אמנם) את המדינה הזאת - רבי עקיבא יוסף שלזינגר חזה אמנם מדינה, אך אין שום קשר בין חזונו למדינה הזאת. כאן, לעומת זאת, אנחנו בהחלט מדברים על הגניזה הזאת, כך שאם הפרסום הראשוני של כתבים ממנה נחשב ל"גילויה", הרי שהרש"א וורטהיימר זכאי לתואר זה ולא שכטר. (ואף אם "גילוי הגניזה" פירושו הודעה על הימצאותה, ספק אם הר"י ספיר - וכל שכן אלה שלפניו - זכאים לתואר זה, מפני שאין ספק שהוא לא עמד על גודל הגילוי ומשמעותו - מה שקשה יותר לומר על הרש"א וורטהיימר - וממילא חשיבות הודעתו על קיומה אינה כ"כ גדולה).
אין שום ספק שמפעלו של שכטר בפרסום הגניזה ובעיקר בשמירתה לדורות היה גדול פי כמה וכמה מזה של הרש"א וורטהיימר, ואין ספק שהוא ראוי לכבוד ולזיכרון המתאים, אולם עדיין התואר "מגלה הגניזה" אינו הולם אותו אלא אדם אחר (ושמא אף מפחית לכאורה מגודל מפעלו. אולי "מתעד הגניזה ומשמרה"?).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 17:47 |
|
| |
גם ספיר לא גילה את הגניזה אלא היה הראשון לפרסמה. חתיכות של ספרים מהגניסה הוצאו במשך הרבה דורות ונמכרו בידי סוחרים עוד לפני שהחוקרים הגיעו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 16:06 |
|
| |
כך גם בויקפדיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 16:01 |
|
| |
| ניחא כתב: |  | תכלת מתלונן על כך שוורטהיימר לא קיבל את כבודו הראוי ואין הכרה לגביו כחושף הגניזה, כי אם שכטר. הקדימו בתגליתו ובטענתו זו הרב אהרן בן ציון שורין בספרו קשת גבורים ח"א עמ' 88-92.
תכלת יטיב להבין כאשר יתבונן בדוגמא הבאה. הרצל קרוי חוזה המדינה ולא ר' עקיבה יוסף שלזינגר, אף שהקדימו ברצון להקים מדינה.
איני זוכר היכן קראתי ששכטר הפציר בוורטהיימר לבוא עמו לקהיר ולחלוק עמו את עבודתו, אבל זה האחרון סירב בטענה שכבר יש מספיק כתבי יד לעבודה של כמה שנים, ואינו צריך ליותר מזה. מכאן, שחשיבתו לא היתה לניצול ולהצלת הגניזה כולה, אלא להשתמשות בה, ואם כן ודאי שאינו ראוי לתואר מגלה הגניזה. |
|
לכל הפחות ממאמרו של בצלאל לנדאו באתר "דעת" יוצא שוורטהיימר לא חשף את הגניזה וכי שכטר לא הקדים אותו. אני מצטט
ה"גניזה" נתגלתה לראשונה על-ידי השליח ר' יעקב ספיר, איש ירושלים. הוא ברר ברפרוף כמה מתעודות, אולם השאיר את ה"גניזה" במקומה. רבי שלמה אהרן ורטהיימר, הוא הראשון שהחל לפרסם מכתבי הגניזה, עד אשר החוקר שלמה זלמן שכטר יצא למצרים, והביא אתו אלפי תעודות לקמברידג', שבה נמצא כעת האוסף הגדול ביותר של תעודות הגניזה, ומתוך שרידי כתבים, גווילי ספרים שנגנזו, שטרי בית דין, אגרות משפחה וכו'
http://daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/landoi-1.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 14:47 |
|
| |
אני שמעתי דווקא ההפך שורטייהמר היה צנוע ודל וכל מחשבתו לא היתה להתעשר בכסף אלא להעשיר בידע. ובגלל שלא היה לו מרפקים לכן נדחק הצידהומי שגרף הון בשל הגניזה היו אחרים וגם שמם מתנסה לתהילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 10:40 |
|
| |
תכלת מתלונן על כך שוורטהיימר לא קיבל את כבודו הראוי ואין הכרה לגביו כחושף הגניזה, כי אם שכטר. הקדימו בתגליתו ובטענתו זו הרב אהרן בן ציון שורין בספרו קשת גבורים ח"א עמ' 88-92.
תכלת יטיב להבין כאשר יתבונן בדוגמא הבאה. הרצל קרוי חוזה המדינה ולא ר' עקיבה יוסף שלזינגר, אף שהקדימו ברצון להקים מדינה.
איני זוכר היכן קראתי ששכטר הפציר בוורטהיימר לבוא עמו לקהיר ולחלוק עמו את עבודתו, אבל זה האחרון סירב בטענה שכבר יש מספיק כתבי יד לעבודה של כמה שנים, ואינו צריך ליותר מזה. מכאן, שחשיבתו לא היתה לניצול ולהצלת הגניזה כולה, אלא להשתמשות בה, ואם כן ודאי שאינו ראוי לתואר מגלה הגניזה.
|
|
|
|
|
