נבואות הילד

"נבואת הילד"  לפני כאלף וחמש מאות שנה נולד ילד  אשר חזָה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גווע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המוות וזה בקצרה סיפור חייו ( מהקדמה לספר נבואת הילד ): ר' פנחס היה חסיד גדול וקדוש, ואשתו רחל גם היא חסידה, ותהי עקרה, ויתפללו לה' ונעתר לקולם ותהר. ובחודש השביעי להריונה, בחמישי בשבת, כעלות השחר, שהיה עולה צדק ומאזניים לצד מזרח, ביום ראש השנה שהיה שישי לשמיטה בשנה הנ"ל, נולד זה הנער, ויקראוהו נחמן, ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה. והעולם קראו לנער: נחמן קטופא דמן כפר ברעם, ומת בן י"ב שנים. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה, והדברים ההם נכתבו, והם דברים סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות: ירושלמי ובבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים עמוקים מאוד במליצה וחידה, ונלאו המפרשים להבין חלק קטן ממנו וכו' נבואת הילד נדפס ראשונה בסוף ספר נגיד ומצוה קושטא תפ"ו, ובדפוסים אחרים. הביאור הנ"ל לא נמצא איתנו, ויצחק סטנוב הוצא לאור  נבואת הילד (ברלין תקנ"ג) עם ביאור חדש שאומר שמצא בכתב יד, ובאמת כתבו הוא בעצמו, והוא ידוע למתעלם שמו גם בספרו זוהר תניינא. גם מעתיק או כותב בעצמו  הפתיחה לסיפור ר' נחמן קטופא, ואומר כי ר' פנחס ידע את שם המפורש, וכשיצא נחמן לאויר העולם, השתחווה לאימו, ואמר יש למעלה מזאת הכיפה שאתם רואים תשע מאות וחמשים וחמש כיפות, ולמעלה מהם ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונישא, ולמעלה מהכסא אש אוכלה, וכסא יקרו, וכל משרתיו אש. וכאשר שמע ר' פנחס אביו אלה הדברים, גער בו וישתקהו, ונאלם ולא דיבר י"ב שנים. ואימו היתה בוכיה, ואומרת היה לי בן, והלוואי לא היה לי בן. והנער נחמן היה יפה מאוד. פעם אחת, כאשר בא ר' פנחס מבית המדרש, עמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה, ואח"כ הביאה הנער נחמן בנה, ותשם אותו בחיקהו, ונפלה על פניה ותבכה.. ותבקשו שיתיר את בנה לדבר, או שינטלו מן העולם. באותה שעה גילה ר' פנחס את פני הנער, ויראהו כי הוא יפה עד מאוד, ויפול על פניו, וינשקהו שלוש פעמים. וכאשר ראתה רחל כן, נתקררה דעתה, ויאמר לה ר' פנחס: ידעתי כי תחפוץ שאתירוֹ לדבר, אך דע לך כי הנער חכם ומשכיל, ואם אתִירנוּ לדבר יאמר דברים שמזעזעין את הבריות, ואין לו אריכות ימים. ותען רחל ותאמר: אדוני, תתיר לו שידבר בסתר ולא בגלוי. וישם ר' פנחס פיו על פיו של הנער, ויצוה וישביעהו שלא ידבר בנגלה, כי אם בדיבור חתום וסתום, שלא יבינו שום אדם, ואפילו חכם, עד עת בוא דברו. אח"כ אמר לנער: הנך מותר לדבר, ויפתח הנער את פיו, וידבר חמש נבואות על סדר א"ב, וכאשר השלים דברו אמר לו אביו: חזק ואמץ. השיב נחמן ואמר: ירבו ימיך, אבי, אני בנך האחרון, ואבי ואמי יקברוני. וכאשר אמר כן בכו אביו ואימו, מן היום ההוא עד יום מותו, כי נפטר בקרוב לחייו, עליו השלום. ומתוך הספר אני רוצה להביא לכם פרוש מדהים לקטע מתוך הספר ותשפטו בעצמכם: צלמא דרודוס  כד מתיהיב לגירוס, קריב אגרוס רומי למהרוס  אמנם התרגום בכלל אינו פשוט, אבל מדובר בפסל (צלמא)  של רודוס, שהריסתו ככל הנראה מרמזת על הריסתה הסופית של רומי הלוא היא האימפריה הנוצרית. מהו הפסל של רודוס?  אחד משבעת פלאי תבל בעת הישנה היה הפסל של רודוס, שנקרא "הענק של רודוס". עפ"י מה שכתוב במקורות שונים באינטרנט, הפסל נבנה בשנת 282 לפני מניינם, ואחרי 56 שנה הוא נהרס ברעידת אדמה (226 לפני מניינם), ורובו  (מהברכיים ומעלה) נפל. בתקופת התלמוד יש דיון על האם מותר ללכת מתחת החלק השבור, או לא ("אדורי צלמא" הוא הצלם של רודוס, כך נכתב ב"תבואת הארץ " פרק ה, דיבור המתחיל "ירושלמי מגילה הנזכר", על כל פנים, הדבר המעניין והמדהים ביותר, הוא צורתו של אותו צלם "הענק של רודוס", וכך הוא נראה עפ"י שיחזורים לפי מקורות ארכיאולוגיים: הצילום האמצעי נחשב לפי מה שכתוב, ההשראה של הצרפתי שיצר את פסל החירות (אוגוסטו ברתולודי) היה "הענק של רודוס"  על הפסל חרוט שיר אמריקאי ידוע המכנה אותו בשם "הענק החדש", ושניהם הוצבו ליד הים. איך אמר ר' יעקב נתן: כנראה גם לפסלים יש גילגולים… עכשיו אפשר אולי להבין את התשובה לשאלה, מה פתאום מדבר ר' נחמן מקטופא (הילד שניבא לפני 1500 שנה) על פסל שבזמנו כבר היה הרוס מאות שנים! הוא לא דיבר על אותו פסל, רק ברמז. לפי מה שנכתב, אביו של אותו ילד מנע אותו מלומר את נבואותיו כפי שהוא קיבל אותן, ולכן הוא הצפין אותם ברמזים, שכולם הוכרו כנבואות אמת ע"י גדולי דור. הוא מדבר בנבואה מלפני 1500 שנה על הרס פסל החירות. אבל חכו, יש יותר… רבי אברהם בן אליעזר כתב פירוש, מאוחר יחסית, לנבואות. הפירוש שלו מאוד מעניין, בעיקר בגלל שהוא מביא פסוק של תרגום יונתן שממש כאילו מתאר את התקופה שלנו, ומה שהולך לקרות, כאילו הוא רב מימינו. וכך נכתב בפירושו: אמר: זה הסימן יהיה מסור בידך, כשתיהרס העבודה זרה והשיקוץ שברודוס, אח"כ בקרוב יהיה הרס רומי, ולא יאחר. ואמר זה, לפי שאז היא התחלת ישועה ואות גאולה, וכאשר זכרנו זה למעלה. ואם נזכה, מיד באותה שעה תהיה הגאולה. וכך נראה מיונתן בן עוזיאל ע"ה, שתירגם על פסוק "תם עוונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך. פקד עוונך בת אדום, גילה על חטאותייך" (איכה ד, כב):  "ובתר כן ישלים עוייתיך, כנישתא דציון, ותתפרקון על יד מלכא משיחא ואליהו כהנא רבא, ולא יוסיף ה' לאגליותך. ובההוא זמנא אסער עויתיך רומי רשיעא דמתבניא באיטאליה ומליא אוכלוסין מבני אדום רשיעא, וייתון פרסאי ויעיקון עליך, ויצדון יתיך, ארום אתפרסם קדם ה' על חובותיך" (אמר המגיה: הגירסא שלפנינו בתרגום איכה קצת שונה). ובתרגום חופשי מארמית, תרגום יונתן בן עוזיאל יישמע כך (המילים שלא נמצאות בגירסה של ימינו, כפי שהעיר המגיה, נמצאות בסוגריים מרובעות) ואחרי כן יסתיים עוונכם, קהל ציון, ותיגאלו על ידי מלך המשיח ואליהו כהן גדול, ולא יוסיף ה' להגלותכם. ובאותו הזמן, ייפקד עוונך, (בת אדום) [רומי] הרשעה, הבנויה [באיטליה] ומלאה אוכלוסין [מבני אדום הרשע], ויבואו הפרסים ויצירו לך, וישמימו אותך, מפני שהתגלו לפני ה' עוונותייך. כלומר, ר' אברהם בן אליעזר, מפרש את נבואת הילד על חורבן פסל החירות כקשורה לאותה העת שבה הפרסים (איראן) יבואו נגד רומי (הנוצרים), שזה בדיוק מה שקורה בימינו. כלומר בדף אחד מוזכרים נבואת חורבן פסל החירות ונבואת ביאת הפרסים על הנוצרים, בנשימה אחת! ומדובר בדברים שנכתבו לפני מאות שנים (הפירוש) ואלפי שנים הנבואות של הילד ושל יהונתן בן עוזיאל

תוקן על ידי המשקיף ב- 21/12/2008 15:06:47

אני יודע שאין להרבה אנשים זמן לקרוא הרבה, אז הבאתי כאן רק את עיקרי הדברים:

• מצות הציפייה לגאולה הינה מצוות עשה מן התורה עפ"י הסמ"ק (ולפי יתר המפרשים - מצוות עשה מדברי קבלה).
• מהות המצווה: אמונה בביאת משיח צדקנו, כמובטח בתנ"ך בנבואות הגאולה והנחמה. [פרק א]
• מי שמעלה על לבו שח"ו אין הנבואות עתידות להתקיים "בוודאי הוא עוכר ופוקר ואין לו חלק באלוקי-ישראל",
•  ואין להיכנס עם אנשים כאלה לויכוחים "ואסור להשיב להם, כמו שכתוב: אל תען כסיל כאיולתו, ואמרו רז"ל שלפוקר
•  ישראל אסור להשיב, כי כל שכן דפקיר טפי. וסכנה גדולה ועצומה להכניס עצמו עם איזה דיבור עמהם,
• והוא בדוק ומנוסה… ורשעים מסיתין ומדיחין הללו יותר כופרים מאומות העולם, שמאמינים בהישארות הנפש ובגאולה". [שם]
• הציפייה לגאולה היא סגולה נגד עמלק הרשע המבלבל המוח והסותם הדעת, כי יש במצווה זו מחיית עמלק מלב ישראל. [פרק ב]
• מצוות הציפייה לגאולה הינה מצווה נפרדת ממצוות האמונה בגאולה, שהיא מצוה בפני עצמה. [שם]
• מובא במדרש: שאלו ישראל (את הקב"ה) "אימתיי אתה גואלנו?", והשיב: "כשתרדו למדרגה התחתונה, אז אני גואל אתכם". [פרק ג]

• כשאדם חושב על הגאולה, ומצפה לה, הוא קושר בה את נפשו, ובכך נמשכת על עצמו גאולה פרטית,
• והוא נפדה מידי החיצוניים ומתקרב יותר אל השם! [שם]
• הציפייה וההשתוקקות לגאולה היה הכנה למחיית עמלק, ולעבודת הקרבנות ושאר המצוות שאי אפשר
•  לקיים לפני הגאולה, ועל כך מגיע שכר גם בעולם הזה, מלבד השכר לעתיד לבוא. ויתכן שזו כוונת חז"ל
•  כשאמרו "כל מה שאוכלין ישראל בעולם הזה, אינו אלא בזכות האמונה". [שם]
• כתוב במדרש: "אמר הקב"ה: שבועה היא לפניי, שכל מי שיחכה למלכותי - אני בעצמי מעיד בו לטובה".
•  ופירוש העניין הוא שידוע שיש 3 בתי דין (בשמיים): אחד של מלאכים, שזה דין קשה וחמור, כי הם לא מבינים
• מה זה יצר הרע. אחד של צדיקים. ובית דין של הקב"ה בעצמו, שזה רחמים פשוטים. ומי שמצפה לגאולה
• זוכה להיות בבית דין זה של רחמים, ולא זו בלבד אלא שהקב"ה בעצמו יעיד עליו לטובה. [פרק ד]
• המשיח יבוא בע"ה בזכות הציפייה לגאולה, וכך אומר המדרש: "אם אין ביד ישראל אלא הקיווי (לגאולה),
•  כדאי הן לגאולה בשכר הקיווי". [שם]
• המצפים לגאולה כ"כ חשובים אצל הקב"ה, "שבכל עת עונה להם בעת זעקתם אליו". [שם]
• מספר מדרגות בציפייה לגאולה (מן הנמוכה לגבוהה):
  (א) כשאדם רואה "כי כלו העסקים ופסקו התאוות מפני צרות ונסיוני הזמן", הרי שבגלל פחדו הוא
• אומר שאין ברירה, וטוב שתבוא כבר הגאולה.זו המדרגה התחתונה.
  (ב) כשאדם מצפה לנוח מהבלי העולם הזה השפל, להתענג בקבלת שכר על סבל הגלות וקיום המצוות ושאר תענוגים הצפויים.
  (ג) כשאדם מצפה לגאולה כדי לעבוד את השם מתוך שמחה ואהבה, לחזות בעינינו בגדולת הבורא וכו'.
  (ד) כשאדם מצפה לגאולה כדי שיתגלה כבוד מלכות השם בעולם ("יתגדל ויתקדש"), והקב"ה
• יגאל את שכינת עוזו ששרויה בצער. זו המדרגה העליונה. [שם]
• הציפייה לגאולה אינה תלויה בשום תאריך, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "כי יום נקם בלבי ושנת גאוליי
•  באה": לליבי גיליתי - לאבריי לא גיליתי. [פרק ה]
• בכל רגע של ציפייה מקיימים מצווה גדולה ונוראה של תקוות הגאולה, וממשיכים על הנפש אור גדול ומופלא ונורא,
•  שמגן על האדם בכל העולמות. [פרק ו]
• מקובל בידינו מפי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהתגלות המשיח תהיה בפתע-פתאום, בלא הודעה מוקדמת,
•  וכל ישראל לא יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהיו מיואשים. ולראיה, נכתב במדרש פרקי היכלות: "ישראל באותו
• הדור אומרין: אפשר 'עולם כמנהגו נוהג' ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאום יבוא". (בסוף הפרק מגלה
• ה"שומר אמונים" את דעתו שמדובר כאן על רק דרך התגלות משיח בן-יוסף, מה שאין כן משיח בן-דוד) [פרק ח]
• אע"פ שנאמר במקום אחד שהתגלות המשיח תלוי בתשובה, הרי שעפ"י מספר מאמרים בזוהר ובמדרשי חז"ל "
• הגם שישראל לא ישובו בתשובה גם כן יבוא הגאולה" (כותב שם המחבר: "ותדע שיש לי לכתוב בזה
• כמה ניירות עם דרושים - - אבל אין כוחי מספיק ואין הזמן, כי אני כותב כל זה במסירת נפש") [פרק ט]
• "…הגם כי לא ישובו בתשובה שלמה, כי לא ימתין הקב"ה על תשובה גדולה, רק בבחינות זעקה
• ושאגה והשתוקקות, כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר … …. וע"י אלה הבכיות והזעקות וההשתוקקות
• יעלו למעלה תפילתם ובקשתם בבחינות אתערותא דלתתא, וישברו טינרין תקיפין וכל חומות המפסיקים ומבדילים"! [שם]
• "קודם ביאת המשיח יתעורר בלבבות ישראל חשק גדול לה' פתאום, ואז יהיה הגאולה, וסימנך: כי בי חשק ואפלטהו" (בשם ר' בער זיע"א)
  ברגע הגאולה עצמו יהיה ייאוש גדול מהגאולה, ואז פתאום "יבוא האדון להיכלו". [שם]
• אמרו חז"ל על דור המשיח: "ופני הדור כפני כלב" - "וידוע מרבינו הרמב"ם כי מי שאין לו בושה נקרא כלב,
•  ולא היה דור מימות המבול שיהיה בחוצפה כזו. הולכים ערומים וערומות בלי בושה מהשם,
• ובלי בושה מעליונים ותחתונים, וכמו בהמות ממש".[שם]
• "בעת קץ יתגרו המלכויות זה בזה, ואין שלום ליוצא ולבא. ומובא גם כן בנבואת הילד
•  מר' נחמן קטופא אשר כל דבריו דברי נביאות קדשי הקדשים, וזה לשונו:
•  "אי אתון חמון עמין אלין באלין קיימין, מן תמן תדעון דקרבין יומין"
• (אם אתם רואים אומות העולם עומדים אחד נגד השני, תדעו שקרבו ימי הגאולה). [פרק י]
• "ועתיד הקב"ה בעד אותה התקוה (לגאולה) ואמונה החזקה שלנו (בביאת המשיח)
• לשלם בעד זה שכר ותשלומים בלי שיעור, רק אין לנו לכוון ח"ו לקבלת פרס,
• של נהיה כעבדים המשמשים את רבם על מנת לקבל פרס, רק מאהבת בוראינו וגודל תמימות לבבנו וכו'". [שם]
• "והוא מצוה גדולה ונוראה, מצוה מיוחדת אלינו לחכות ולצפות לגאולה וישועה,
• אשר הוא מראשית השאלות לאחר הפטירה ("ציפית לישועה?"), ויזכה לעתיד לבוא בשביל
• זה החיכוי והציפוי לאור באור גדול ונורא ולאור באור זיו השכינה, באשר יחשך אור השמש בזיו תפארתו". [שם]
• "והעמלק הרשע אשר תלוי מחיית שמו וזכרו בזה הציפוי והגאולה,
•  מקרר לב האדם מזה, ומשכחו מזו העבודה הקדושה,
• ומסיח דעתו ודיבורו ממנו, ולא כן עשו אבותינו הקדושים,
•  שכל מחשבותיהם ודיבוריהם תמיד היה רק בהגאולה ובהרמת קרן השכינה הקדושה,
• כי על ידי זה ההשתוקקות והגעגועין שלנו למלך המשיח, ירחם עלינו אב הרחמן,
• כי עיקר קבלת שכר ע"י צער ומחלת לב בתוחלת ותקוה ממושכה
• (ועיין באגדות מהרש"א סנהדרין צ"ז ע"ב ד"ה 'אנו למה מחכים'"). [שם]
• "לכן כל בעל נפש הרוצה לזכות לאורו של משיח צדקנו, יראה לעורר תמיד
•  בקרבו זה החיכוי והציפוי, ואל יניח מעמלק הרשע לקרר עצמו מזה, וזה יהיה תמיד כל דיבורינו וציפייתנו,
• מתקוות וציפיית הגאולה, כי כל דיבור מזה וכל רגע שמצפה לזה, מקיים בזה מצוות עשה מן התורה".
• ומובא בזוהר הקדמת בראשית (תרגום לעברית): "קול יצא מישיבה של מעלה ואמר: מי מכם שמחכה
• בכל יום לאור המאיר בזמן שהמלך פוקד את האילת, ונגדל ונקרא מלך כל מלכי העולם.
• מי שלא מצפה לזה בכל יום באותו עולם (העולם הזה) - אין לו מקום כאן". [שם]
• "ודע כי תקות הגאולה ממתיק כל הדינים". [שם]