על מה חויבו המועצה הדתיית חולון ורב העיר בתשלום של 7500 ש''ח

בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.      בפנינו תביעתו של התובע להשבתו לעבודה לאותם מקומות עבודה בהם הועסק עובר להפסקת עבודתו ביום 26.10.08, וכן לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, משכורת לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, דמי הבראה ופיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין כמשגיח כשרות.

הרקע העובדתי וההליך: 

2.      התובע הועסק בתקופות שונות כמשגיח כשרות מטעם המועצה הדתית חולון במספר עסקים: קונדיטוריה עיני; דון ליאון; זמן קפה; ליקוקית; פלאפל לינור.

3.      הצבתו של התובע בעסקים השונים נעשתה על פי החלטת המועצה הדתית.

4.      שכרו של התובע משולם על ידי העסקים בהם הוא מועסק, אולם היקף משרתו ושכרו נקבעים במו"מ בין המועצה הדתית לבין העסקים בהם הוא מועסק. 

5.      העסקתו של התובע כמשגיח כשרות הופסקה על ידי הרב אברהם יוסף ביום 26.10.08. לאחר מכן התנהלו מגעים בין הרב לבין בא כוחו של התובע, במישרין ובאמצעות אחרים. תחילה הציע הרב לתובע לעבוד באור יהודה, ובשלב מאוחר יותר הציע לו לעבוד בעסק אחר – קובי שיווק בע"מ. לאחר פניית בא כוחו של התובע באמצעות אחיו של הרב הסכים הרב להשיב את התובע לעבודה באותם מקומות בהם הועסק התובע קודם לכן. ביום 24.11.08 נשלח לב"כ התובע מכתב לפיו ניתנה הוראה של הרב להשיב את התובע לעסקים שהיו תחת השגחתו.

6.       התובע לא שב לעבודתו בעסקים בהם הוצב. לטענת התובע, נודע לו מבעלי העסקים שתחת השגחתו כי ניתנה הוראה "לחפשו" על מנת לפטרו בעילות אחרות בעתיד, תוך שניתנה הוראה לבעלי העסקים לדווח על כל פעולה של המבקש. בא כוח התובע פנה במכתב מיום 25.11.08 אל הנתבעים ודרש מהם להתחייב כי החזרתו של התובע לעבודתו היא בתום לב וכי לא יינקטו כל צעדים כנגד התובע בקשר לעבודתו.

7.      במקביל, פנה התובע לבית הדין בבקשה לצו מניעה במעמד צד אחד ביום 24.11.08. יש לציין, כי בבקשה לא פירט התובע את המגעים שהתקיימו לאחר פיטוריו ולא גילה כי במועד הגשת הבקשה הוצע לו לשוב לעבודה במקום עבודה חלופי.

8.      ביום 15.12.08 ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני. בהחלטה קבענו כי לכאורה, על יסוד התרשמותנו מהעדויות, המניע לפיטוריו של התובע היה פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל ולא שיקולים מקצועיים או שיקולים אחרים, כגון אבדן אמון. כמו כן, לא מצאנו כי בפעילותו הפוליטית הפר התובע הוראת חוק החלה עליו או פגע במשמעת העבודה. באותה החלטה נקבע על ידינו לאחר שקילת מכלול השיקולים והנתונים, כי הסעד הראוי הוא להורות לנתבעים לשבץ את התובע כמשגיח כשרות בעיר חולון, אך לאו דוקא בעסקים בהם הוצב בעבר, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הנתבעים נדחתה על ידי נשיא בית הדין הארצי (בר"ע 737/08, החלטה מיום 30.12.08).

9.      התובע הוצב כמשגיח כשרות בקובי שיווק בע"מ, בית עסק לבשר. התובע עבד בקובי שיווק בע"מ חמישה ימים בלבד, ולטענתו מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לעבוד בקובי שיווק בע"מ. 

10. בתביעתו העיקרית (המתוקנת) עתר התובע לסעדים אלה: השבתו למקומות העבודה בהם הועסק עובר להפסקת עבודתו בחודש אוקטובר 2008; פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה; שכר לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08; פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין כמשגיח כשרות. 

11. מטעם התובע העידו: התובע; דר' טמיר גפן, רופא תעסוקתי, אשר נתן אישור רפואי לתובע. מטעם הנתבעת העידו: נתבע 2, הרב אברהם יוסף; מר דוד אהרונוף מפקח כשרות במועצה הדתית; מר שמחה שטיינברגר, מפקח כשרות במועצה הדתית; מר יוסף אורן, בעל העסק פלאפל לינור.

12. בהחלטה מיום 31.3.09 הביא בית הדין לידיעתו של מר ברק קורקוס, המועסק כמשגיח כשרות בעסקים בהם הועסק התובע עובר להפסקת עבודתו בחודש אוקטובר 2008 את תביעתו של התובע לשוב לעבוד באותם עסקים, וניתנה לו הזדמנות להביא את עמדתו בפני בית הדין. מר קורקוס התייצב לדיון שהתקיים ביום 20.4.09, העיד מטעם הנתבעים וכן אמר את דברו (ע' 36 – 37 לפרוטוקול).

הסמכות העניינית:

13. לטענת הנתבעים, בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעתו של התובע, לנוכח העובדה שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעים, והתובע היה עובד בתי העסק בהם שימש כמשגיח כשרות. לעניין זה הסתמכו הנתבעים על פסקי דין בהם נקבע כי המועצה הדתית אינה המעסיק של משגיח הכשרות [עב 913731/99 ברזילאי – מועצה דתית ראש העין; דב"ע ל/9 – 3 ברני – שנה, פד"ע א' 113; תב"ע נו/499 – 35 עורקבי - שירותי הסעדה].

14. בחנו הן את טענות הנתבעים והן את פסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים, והגענו למסקנה כי יש לדחות את הטענה כי בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה, בעיקר מהנימוק שהובא על ידינו בהחלטה בבקשה לסעד זמני.

15. בהתאם לפסיקה –

הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין. 

(הדגשה הוספה).

עע 655/06 יעקב טרנר נ' דוד אטיאס (לא פורסם, 3.6.2007).

לאור האמור, עלינו לבחון אם לאור מהות עילת התביעה של המבקש ומהות הסכסוך הערכאה הנכונה לדון בסכסוך היא בית הדין לעבודה. 

16. במקרה הנדון: עילת התביעה היא הפסקת עבודתו של התובע כמשגיח כשרות, כאשר לטענתו הפסקת עבודתו נעשתה שלא כדין, משיקולים זרים. כפי העולה מחומר הראיות, קבלתו של התובע לעבודה כמשגיח כשרות, הצבתו של התובע לעבודה כמשגיח כשרות בעסק זה או אחר והפסקת עבודתו של התובע כמשגיח כשרות היא בסמכות הנתבעים, ובפועל אף נעשתה על ידם. מכאן, כי הן עילת התביעה והן מהות הסכסוך או מהות העניין הם בסמכותו של בית הדין לעבודה, וסמכותו של בית הדין משתרעת על כל הצדדים הנוגעים לעניין, גם אם לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית.

17. שאלה זהה נדונה על ידי בית הדין הארצי בעניין רפפורט [עע 423/03 מרדכי רפפורט – המועצה הדתית לתל אביב יפו והרבנות במחוז תל אביב; לא פורסם, 23.12.2003]. בעניין רפפורט, המועצה הדתית העבירה את מר רפפורט מתפקידו כמשגיח שבת בבית מלון. בית הדין הארצי קבע בעניין רפפורט כי משמר רפפורט טוען כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין, ללא עילה ותוך הפרת זכות הטיעון, הרי שטענות אלה הן כולן משטח משפט העבודה. בית הדין הארצי הדגיש כי גם שאלת הכשירות למלא את התפקיד צריכה להתברר במסגרת השאלה אם הפיטורים היו כדין. בית הדין הארצי קבע כי הפורום הנכון לדון בטענות מר רפפורט כנגד פיטוריו הוא בית הדין לעבודה. אנו סבורים, כי נסיבות המקרה הנדון זהות לנסיבות בעניין רפפורט, ולכן לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע.

הפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008:

18. כאמור, לטענתו של התובע, בחודש אוקטובר 2008 הופסקה עבודתו ממניעים זרים ופסולים עקב פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל, במסגרתה התמודד אביו למועצת העיר חולון. התובע טען כי פעילותו לטובת מפלגה אחרת ממפלגת ש"ס, אשר אביו של הנתבע 2 הוא הפטרון שלה, הייתה לצנינים בעיני המשיב 2, והיא הסיבה היחידה לפיטוריו.

19. לטענת הנתבעים, עבודתו של התובע כמשגיח כשרות הופסקה עקב העובדה שהפר הוראה מפורשת שניתנה לו בכתב (במכתב מיום 5.10.08, נספח ז' לתצהיר הרב יוסף) ובעל פה להימנע מפעילות פוליטית, ועקב העובדה שעסק בפעילות פוליטית על חשבון שעות עבודתו. מעבר לכך, ממשגיח כשרות יש לצפות כי יקדיש את זמנו ללימוד תורה ולא יעסוק בפעילות פוליטית. מכל מקום, לאחר שהופסקה עבודתו של התובע כמשגיח כשרות, הסכים הנתבע 2 להשיבו לעבודה אפילו באותם מקומות בהם הועסק, וזאת באופן זמני, עד לבחינת התאמתו לתפקיד משגיח כשרות על ידי ועדה שתמונה על ידי המועצה הדתית. אולם, ב"כ התובע העמיד דרישה למתן התחייבות שמשמעותה כי התובע לא יפוטר לעולם כתנאי לחזרתו לעבודה.

20. על יסוד התרשמותנו מהעדויות בפנינו, הן בדיון בהליך הזמני והן בדיון בהליך העיקרי, הגענו למסקנה כי אכן הסיבה להפסקת עבודתו של התובע ביום 26.10.08 הייתה פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל. זאת, על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.

21. הן נתבע 2 והן מר אהרונוף העידו כי התובע תפקד באופן סביר במשך כל תקופת עבודתו ולא היו אירועים ותקלות חריגים בעבר (עדות נתבע 2 מיום 3.12.08, ע' 16 ש' 5 – 6; עדות מר אהרונוף מיום 3.12.08, ע' 19 ש' 16). מעבר לאמור, התובע עבד תקופה ממושכת, והנתבעים לא הצביעו על תלונות או טענות במישור המקצועי שהועלו בעניינו של התובע. גם מעדותו של מר שטיינברגר (ע' 31 ש' 1 – 3) אין להסיק כי התובע אינו כשיר מקצועית, שכן כפי שעולה מעדותו הבעיות שהיו עם התובע אינן חריגות וההערות הן חלק מתהליך הפיקוח, ובלשונו "אם אין בעיות לא צריך מפקח" (ע' 31 ש' 2 – 3), והתובע הבין ופעל לפי הוראותיו (שם, ש' 5). זאת ועוד. הסכמת הנתבעים להשיב את התובע לעבודתו כמשגיח כשרות מחייבת אף היא את המסקנה כי התובע כשיר לתפקיד זה, שכן חזקה על הנתבעים שלא יציבו מי שאינו כשיר לתפקיד משגיח כשרות.  

22. טענה נוספת שהועלתה על ידי נתבע 2 היא כי התובע הביע זלזול ברב עובדיה יוסף, כאשר שיטת הכשרות הנהוגה בעיר חולון היא שיטת "בית יוסף" מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף. לעניין זה נציין כי בסיכומי הטענות מטעמם ניסו הנתבעים לערוך שינוי חזית ולטעון כי מקורה של שיטת הכשרות אינה הרב עובדיה יוסף אלא מרן רבנו יוסף קארו, בעל השולחן ערוך והבית יוסף. טענה זו הועלתה רק בשלב הסיכומים, והיא סותרת הן את האמור בסעיף 21 לתצהירו של נתבע 2 והן את עדותו של נתבע 2 בדיון ביום 3.12.08 עת העיד כי שיטת הכשרות היא על פי בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (ע' 10, ש' 8 – 9). גם לאחר שמיעת העדויות בהליך העיקרי, לא שוכנענו כי התובע עצמו הביע זלזול ברב עובדיה יוסף, או סירב לפעול על פי הנחיות הרב ולהחיל את כללי ההכשר של "בית יוסף". כפי העולה מעדותו של הרב, לטעמו תעמולת מפלגת אגודת ישראל ביזתה את אביו (ע' 13, ש' 3 – 5), והוא ראה בתובע אחראי לחלוקת חומר תעמולה שביזה את אביו. אין בידינו לקבל טענה זו. בהקשר זה נציין כי כלל לא הוכחה מעורבותו של התובע בחלוקת חומר התעמולה. מכל מקום, לא ניתן לראות בתמיכה במפלגה אשר התעמולה שלה לדעתו של הרב פוגעת בכבודו של אביו ביטוי לזלזול של התובע באביו של הרב. לאור האמור, אין אנו מוצאים לנכון לדון ולהכריע בשאלה אם מוסמך הנתבע 2 במסגרת תפקידו להנהיג את שיטת הכשרות "בית יוסף" או כל שיטה אחרת בעיר חולון.

23.  הנתבעים טענו כי התובע עסק בפעילות פוליטית בזמן ועל חשבון שעות עבודתו בהן היה אמור לעסוק בהשגחה על העסקים. גם טענה זו לא הוכחה. לעניין זה העיד מר דוד אהרונוף בתצהירו בהליך העיקרי כי בתקופת הבחירות ביקר מספר פעמים בבתי עסק ונוכח לדעת כי התובע לא היה נוכח בבתי העסק כנדרש והוא שב והתריע בפני התובע על מחדלים אלה, אולם למרות פניות חוזרות ונשנות לתובע הדבר חזר על עצמו, עד שלא נותרה לנתבעים ברירה אלא למצוא לו מחליף (סעיפים 8 – 11 לתצהירו של מר אהרונוף). אין בידינו לקבל את עדותו של מר אהרונוף בעניין זה, מנימוקים אלה:

23.1.                   ראשית, גרסה זו הועלתה רק בתצהירו של מר אהרונוף בתביעה העיקרית, בעוד שבתצהירו שהוגש בתמיכה לתגובת הנתבעים לבקשה לסעד זמני טענות אלה לא הועלו כלל, וכל אשר נטען הוא כי התובע הפר את סמכותו של הרב בהתעלמו מהוראת הרב שלא לעסוק בפעילות פוליטית. עצם העובדה שהטענות הועלו רק בתצהיר בהליך העיקרי פוגמת במהימנותן, שכן אין זה סביר שהנתבעים לא פירטו עובדות אלה בתגובתם לבקשה לסעד זמני, כאשר עובדות אלה היו ידועות על פי הנטען בסעיף 9 לתצהירו של מר אהרונוף בתקופת הבחירות, דהיינו לפני הדיון בבקשה לסעד זמני.

23.2.                   זאת ועוד. בחקירתו הנגדית העיד תחילה מר אהרונוף כי הבדיקה בעניין נוכחות התובע בעבודתו נעשתה "לאחר שהתחיל התהליך" (ע' 32, ש' 16 – 18), ורק כשעומת עם הרישא לסעיף 9 לתצהירו העיד כי הדברים היו ידועים לו בתקופת הבחירות (ע' 32, ש' 24), ולא הייתה בפיו תשובה של ממש לשאלה מדוע הדברים לא הועלו בתצהירו ובעדותו בדיון בבקשה לסעד זמני (ע' 33).

23.3.                   באשר לעדותו של יוסף אורן: עדותו של יוסף אורן בעניין זה לא הייתה ברורה, שכן לפי דבריו בשיחות בינו לבין התובע אמר לו התובע שהוא עוזב את העבודה, (ע' 21 ש' 7) דהיינו משתמע כי היעדרותו של התובע הייתה לאחר שעבודתו הופסקה על ידי הרב.

24. כפי שעלה במפורש מעדותו של הרב ועדותו של מר אהרונוף בדיון ביום 3.12.08 עבודתו של התובע הופסקה עקב פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל. בתשובה לשאלה מה הייתה העילה המיידית לפיטוריו של התובע השיב נתבע 2 כי "משגיח כשרות אמור לתת דוגמא למקום שבו הוא עוסק. דרשתי שהאיש לא יזוהה פוליטית כמו שאני דורש מכולם. הוא קיבל התראות פעמיים" (ע' 16, ש' 10 – 11) והעד אהרונוף העיד בחקירתו הנגדית כי התובע פוטר עקב זלזול והתעלמות מהוראת הרב שלא להשתתף בפעילות פוליטית (ע' 19, ש' 21 – 22; ע' 20, ש' 1 – 2).

25. כפי שעלה מחומר הראיות משגיחי כשרות נוספים היו מעורבים בפעילות פוליטית ולא ננקטו נגדם צעדים. משגיח הכשרות מר שלום סאסי היה מועמד למועצת העיר מטעם סיעת ש"ס. בעדותו בבקשה לסעד זמני העיד הרב כי הוא שומע לראשונה ששלום סאסי התמודד על מקום ברשימה פוליטית (ע' 11, ש' 10 – 14). לעומת זאת, בעדותו בהליך העיקרי העיד כי העיר למר סאסי על פעילותו הפוליטית בתקופת הבחירות והוא חזר בו (ע' 39, ש' 20 – 23), ובהמשך העיד כי ידע על פעילותו הפוליטית אך לא על מועמדותו למועצת העיר (ע' 39, ש' 6 – 9).   הגרסה כי נעשתה פנייה למר סאסי לפני הבחירות אינה מתיישבת עם פרוטוקול השימוע שנערך למר סאסי (נספח יז' לתצהירו של הרב), שכן אין זה סביר כי אם היו התראות קודמות הן לא אוזכרו בפרוטוקול השימוע, וכמו כן אין זה סביר כי מסקנת השימוע תהיה "התראה לבל יישנו מעשיהם להבא" כאשר על פי הנטען מר סאסי הותרה על פעילות פוליטית בעבר. לאור האמור, אנו קובעים כי נגד ששון סאסי ננקט הליך רק לאחר שהעניין הועלה בדיון ולא קודם לבחירות, על אף שלפי עדותו של נתבע 2 ידע על פעילותו בתקופת הבחירות.

26. באשר למשגיח ברק ברבר אשר היה מועמד למועצת העיר מטעם אגודת ישראל: על פי הנטען בבקשה לצירוף ראייה שהגישו הנתבעים, "עניין זה לא היה ידוע למשיבים כלל עד אשר הגיש המבקש את בקשתו להגשת ראייה נוספת, אזי פנו המשיבים לבחון שמא יש משגיחי כשרות נוספים שהיו מועמדים בבחירות לרשות המקומית ונתגלה להם עניין מועמדותו של משגיח הכשרות דנן". לפיכך, אין להסיק מסקנה כלשהי מכך שלא ננקטו נגד מר ברבר צעדים בתקופת הבחירות. השימוע נערך במקביל להתדיינות בבית הדין בהליך זה, ולכן גם אין להסיק מסקנות מכך שלא ננקטו צעדים בדיעבד נגד מר ברק ברבר אשר היה מועמד מטעם אגודת ישראל, שכן ברור כי הדבר לא ייעשה עת מתנהל הליך משפטי בעניין פיטורים פוליטיים. לפיכך, איננו סבורים כי התנהלות הנתבעים בעניינו של ברק ברבר מפריכה את טענת התובע כי הפסקת עבודתו הייתה תוצאה של פעילותו הפוליטית לטובת אגודת ישראל.

27. בהתייחס לטענה כי מעצם תפקידו של התובע כמשגיח כשרות נובע איסור לעסוק בפעילות פוליטית:

27.1.                   כמוסבר לעיל, אנו סבורים כי סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה נובעת מ"מהות העניין" – עילת התביעה ומהות הסכסוך. אין בקביעה זו כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית, ולהחיל עליו את הוראות ההסכמים הקיבוציים והוראות הדין החלות על עובדי המועצה הדתית. שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית לא נדונה על ידינו, כיון שהתובע לא טען שהמועצה הדתית היא מעסיקתו (לבדה או במשותף עם העסקים בהם הועסק).

27.2.                   האם יש מקום לאסור על משגיח כשרות לעסוק בפעילות פוליטית? מדובר בפגיעה בזכויות חוקתיות – חופש הדיבור, חופש ההתאגדות, הזכות לבחור ולהיבחר – וספק אם ניתן להטיל על עובד איסור כזה ללא עיגון בדין. האיסור על עיסוק בפעילות פוליטית החל על עובדי מדינה מעוגן בחקיקה – חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי"ט – 1959. החלת האיסור על עובדי מוסדות ממלכתיים אחרים (שירות התעסוקה, המוסד לביטוח לאומי ועוד) נעשתה מכוח הוראה מפורשת בחוק (סעיף 9 והתוספת לחוק), או מכוח הוראה מפורשת בחוקים שהקימו את אותם גופים (למשל: סעיף 31 לחוק רשות העתיקות, תשמ"ט – 1989; סעיף 129 לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, תש"ן – 1990). זאת ועוד. לאור מהות תפקידו של משגיח כשרות ספק בעיננו אם יש מקום להשוואה בינו לבין עובד מדינה או עובד רשות מקומית או עובד מועצה דתית.

27.3.                   מעבר לאמור, גם אם נפל פגם בהתנהלותו של העובד, אין בכך כדי "להכשיר" את פיטוריו מטעמים פוליטיים. בעניין יהודית חנן [ע"ע 300258/97 חנן – המועצה המקומית מנחמיה] התנהלותה של העובדת היה אחד השיקולים אותם הביא בית הדין בקביעת שיעור הפיצוי שישולם לה עקב פיטוריה שלא כדין, אולם העובדת קיבלה פיצוי לנוכח עובדה שפיטוריה היו שלא כדין, ונבעו משיקולים פוליטיים.

28. כללו של דבר: על יסוד מכלול העדויות בפנינו שוכנענו כי הסיבה להפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008 הייתה פעילותו הפוליטית במפלגת אגודת ישראל. 

האירועים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני:

29. כאמור, בהחלטה בבקשה לסעד זמני מיום 15.12.08 קבענו כי הסעד הזמני הראוי הוא להורות לנתבעים לשבץ את התובע בעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה. השיקולים שהביאו אותנו שלא לחייב את הנתבעים להשיב את התובע למקומות בהם הועסק היו התנהלותו של התובע, אשר לא גילה את כל העובדות בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד; העובדה שהתובע דחה הצעה קודמת של הנתבעים לשוב לעבודה כמשגיח כשרות באותם מקומות בהם הועסק, והעמיד תנאים בלתי סבירים לחזרתו לעבודה; בעלי העסקים לא צורפו כמשיבים לבקשה; הסתמכותו של משגיח הכשרות המחליף על שיבוצו לעבודה במקום התובע.

30. בהמשך להחלטת בית הדין , שובץ התובע לעבודה בקובי שיווק בע"מ, עבד שם חמישה ימים בלבד, וטען כי מטעמי בריאות אינו יכול לעבוד באותו מקום. 

31. לתמיכה בטענתו המציא התובע אישור רפואי של דר' טמיר גפן, מומחה ברפואה תעסוקתית. על פי האמור באישור, "מר חיון מדווח כי מילדות סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה. כמו כן, על פי המדווח סובל מסינוסיטיס מזה כ- 4 שנים. על פי מכתב מהרופא המטפל דר' לויט מר חיון סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה העליונות מסינוסיטיס ומריניטיס מזה מספר שנים". בחוות דעתו קבע דר' טמיר כי "מר חיון סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה העליונות, מסינוסיטיס ומריניטיס מזה מספר שנים, ומקבל טיפול סימפטומטי בהתאם, כולל טיפול אנטיביוטי לפי הצורך. לאור נתונים אלה הייתי ממליץ על הימנעות ככל האפשר מעבודה עם חשיפה לקור, כגון עבודה עם מקררים".

32. דר' טמיר גפן העיד בבית הדין מטעם התובע. בעדותו בחקירה ראשית העיד כי האישור שלו ניתן על יסוד אישורים רפואיים שהתובע הציג בפניו של רופא מטפל ורופא פנימאי שטיפלו בו. כן העיד כי על פי האישורים הרפואיים האלה התובע סובל משלוש בעיות, סינוסיטיס כרונית, רינטיס (דלקת של ריריות האף) ולאחרונה היתה לו גם דלקת ריאות; אדם שנחשף לקור והוא סובל מריניטיס בעצם זה מונע את הוצאת הנזלת מהסינוסים ואז נהיה לו סינוסיטיס חריפה וגם הוא בולע את זה וזה גורם לדלקת ריאות (ע' 3 ש' 12 – 19).

33. על יסוד התרשמותנו מעדותו של דר' טמיר גפן ומהמסמכים שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו כי אינו כשיר בריאותית לעבוד בקובי שיווק בע"מ, וזאת מנימוקים אלה:

33.1.                   לא הוצגו כראייה ולא צורפו לאישור של דר' טמיר גפן האישורים הרפואיים על מחלותיו של התובע בעבר. דר' טמיר גפן לא יכול היה לפרט בעדותו איזה מסמכים היו בפניו, והיוו את הבסיס לחוות דעתו, ואף לא זכר בוודאות אם המסמכים היו מאותו רופא או מרופאים שונים (ע' 4). מדובר בפגם מהותי, שכן על פי עדותו של דר' טמיר גפן חוות דעתו ניתנה על יסוד האישורים, כאשר תחילה התובע הביא אישור רפואי שלא הספיק לצורך מתן חוות הדעת, ועל פי בקשתו התובע המציא אישורים רפואיים נוספים. כמו כן, כעולה מעדותו של דר' טמיר חוות דעתו מבוססת בלעדית על האישורים הרפואיים, שכן לא נערכו לתובע בדיקות מעבר לבדיקה כללית חיצונית. משלא הוצגו האישורים אשר שימשו בסיס לחוות הדעת, לא ניתן לקבל את חוות הדעת.

33.2.                   זאת ועוד. בעדותו בחקירה ראשית העיד דר' טמיר גפן כי התובע סבל מדלקת ריאות וכי קיימת סכנה שהתובע יפתח דלקת ריאות, בעוד בעדותו בחקירה נגדית אישר כי התובע לא סבל מדלקת ריאות אלא מדלקת בדרכי הנשימה העליונות (ע' 3, ש' 15 – 25).

33.3.                   כעולה מעדותו של דר' טמיר, התובע ביקש את חוות דעתו כדי "לחזור לעבוד בסיורים". (ע' 8 ש' 12), ואף שילם תמורתה. עובדות אלה מעניקות לה משקל נמוך יותר ממשקל שניתן לאישור רופא תעסוקתי של קופת חולים.

34. עוד יש לציין כי במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני עת דובר על שיבוצו של התובע לעבודה בקובי שיווק בע"מ, התובע לא ציין כי הוא סובל ממחלות אשר יקשו עליו לעבודה בסביבת מקררים. איננו מקבלים את גרסתו לפיה בטרם עבד בקובי שיווק בע"מ לא ידע במה מדובר, שכן העובדה שיש לאחסן בשר בקירור בטמפרטורה נמוכה היא נחלת הכלל. עצם העובדה כי הנושא לא הועלה על ידי התובע במהלך הדיון בבית הדין או במועד לפני תחילת עבודתו בקובי שיווק בע"מ גם מכן מעוררת ספק בדבר אמינות הטענה.

35. כאמור, התובע לא היה מעוניין לעבוד בקובי שיווק. מעדותו בפנינו התרשמנו כי התובע לא היה מרוצה משיבוצו בקובי שיווק בע"מ, שם היה חייב לשהות במקום העבודה לפחות שמונה שעות ברציפות, בעוד שבעבודתו בעסקים בהם הועסק בעבר קבע לעצמו את שעות עבודתו, את משך הזמן בו יהיה בכל עסק, והייתה לו גמישות שאפשרה לו, בין היתר, לאסוף במהלך יום העבודה את ילדיו ממוסדות החינוך (ע' 15, ש' 6 – 25; ע' 16, ש' 11 – 25). דברים אלה עולים אף מעדותו של התובע כי הוא מבקש לעבוד בתפקידים בהם עבד בעבר "כי נוח לי לעבוד עם ההשגחה הזאת" (ע' 18, ש' 7 – 8). התרשמותנו היא שהתובע פשוט לא היה מעוניין בשיבוץ בקובי שיווק בע"מ.

36. כללו של דבר: מהעדויות ומחומר הראיות בפנינו אנו קובעים כי לא הוכח שהתובע אינו כשיר בריאותית לבצע את עבודתו בקובי שיווק בע"מ. כמו כן התרשמנו כי התובע לא היה מעוניין מלכתחילה לעבוד בקובי שיווק בע"מ, בשל השוני המהותי במתכונת העבודה בין העבודה בקובי שיווק בע"מ לבין עבודתו בעסקים בעבר, ולכן לא עשה מאמץ כן להשתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ.

הסעדים שיש לפסוק לזכות התובע:

37. הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הוא אכיפה – השבתו לעבודה כמשגיח כשרות באותם מקומות בהם עבד עד חודש אוקטובר 2008.

38. בעניין רבקה אלישע [ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב – רבקה אלישע] נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי -

כלל נקוט בפסיקתנו הוא שהסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה, כפי שנפסק לא אחת: "דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים. אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית^-הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד-מעביד". הלכות אלה חלות גם על יחסי עבודה בגופים ציבוריים ודו-מהותיים. אומנם, "דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטולם, כך עשה בית דין זה אין ספור פעמים" אולם "יחד עם זאת, במקרים הראויים, מקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הציבורי על הנזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים על פיטורים אלה".

כפי שציינתי בפרשת צויזנר סעד האכיפה, הוא סעד שבשיקול דעת במסגרתו "בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו".

אין להתעלם מכך, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית הדין לעבודה על מתן סעד של השבה לעבודה, בשים לב לשיקולים עליהם הצביע חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ענבר בדבריו אלה: "השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה".

                                                                                (ההדגשות במקור).

39. במקרה הנדון, לאחר בחינת מכלול השיקולים, הגענו למסקנה כי אין מקום להעניק לתובע סעד של אכיפה, מנימוקים שיפורטו להלן:

39.1.                   בהחלטה במסגרת הבקשה לסעד זמני הורינו לנתבעים לשבץ את התובע לעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, אולם לאו דוקא בעסקים בהם הועסק. התובע שובץ בקובי שיווק בע"מ, אולם עבד שם חמישה ימים בלבד. כאמור, הגענו למסקנה כי התובע לא עשה מאמץ כן להשתלב במקום העבודה, למרות שלא קיימת מניעה בריאותית או אחרת לעבודתו בקובי שיווק בע"מ. לתובע אין זכות מוקנית לעבוד בעסקים בהם עבד בעבר או במתכונת בה עבד בעבר.

39.2.                   יש להביא בחשבון גם את האינטרס של ברק קורקוס, משגיח הכשרות שהחליף את התובע, על מקום עבודתו. כאמור, בית הדין אמור לשקול אם יש מקום לתקן "עוול בעוול", ובמקרה הנדון אין מקום לגרום עוול למר ברק קורקוס, כאשר התובע יכול היה להשתלב בעבודה כמשגיח כשרות בקובי שיווק בע"מ, ומשיקוליו בחר שלא לעשות כן.

39.3.                   במצב הדברים היום, נראה לנו כי אין סיכוי לעבודה משותפת של התובע ושל הנתבעים, וכי משבר האמון שנוצר בלתי ניתן לגישור. בהקשר זה נציין כי התובע בהתנהלותו תרם משמעותית למצב דברים זה, הן בהתנהלותו עובר להגשת התביעה לבית הדין (דחיית הניסיונות ליישב את המחלוקת בהסכמה, דרישה להתחייבות מוחלטת שלא לנקוט נגדו צעדים כתנאי לחזרתו לעבודה), הן בסגנון הבוטה בפניותיו לנתבע 2 ובכתבי הטענות, כאשר הוטחו כנגד הרב דברים קשים ביותר בסגנון שאינו מקובל ואינו ראוי, והן בהתנהלותו לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני, עת לא ניסה להשתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ. לאור האמור, איננו סבורים כי יש מקום להורות לנתבעים לשבץ את התובע במקום עבודה אחר.

40. סעדים כספיים: כאמור הפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008 הייתה שלא כדין, ונעשתה משיקולים פסולים, עקב פעילותו הפוליטית. אמנם, לתובע ניתנה הזדמנות לשוב לעבודה בקובי שיווק בע"מ והוא לא מימש אותה משיקוליו, אולם אין בכך כדי לשלול את זכותו לסעדים כספיים בגין הפסקת עבודתו שלא כדין. אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי על אבדן זכויותיו במקומות העבודה בהם הועסק עובר להחלטה על הפסקת עבודתו, פיצוי בעד אבדן שכר לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, ופיצוי על נזק שאינו נזק ממון בגין סיום עבודתו של כדין. לעניין הפיצוי בעד אבדן הזכות לפיצויי פיטורים נציין כי גם אם התובע היה משתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ, בכל מקרה היה זכאי לפיצוי זה, כיון שקובי שיווק בע"מ לא הייתה חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתו בעסקים האחרים. את סכום הפיצוי חייבת לשלם לתובע נתבעת 1, המועצה הדתית חולון.

41. הסכומים המגיעים לתובע:

41.1.                   כאמור, קבענו כי התובע זכאי לפיצוי בעד אבדן הזכות לפיצויי פיטורים מהעסקים בהם הועסק ופיצוי בעד אבדן השתכרות לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08. אולם, התובע לא הציג ראייה כלשהי להוכחת הסכומים אותם השתכר, ואפילו לא הצהיר בתצהירו מה היה שיעור שכרו. בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק לו פיצוי בסכום קצוב, אלא רק ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע זכאי לפיצוי בשיעור פיצויי הפיטורים בעד תקופת עבודתו בעסקים בהם הופסקה עבודתו ובשיעור שכרו לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08. חזקה על נתבעת 1, שהיא גוף ציבורי, כי תקיים את החיוב על אף שמדובר בפסק דין הצהרתי.

41.2.                   התובע אינו זכאי לפיצוי בעד הודעה מוקדמת, בהתחשב בכך שניתן לו פיצוי בעד התקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, ובכך שעבודתו בקובי שיווק בע"מ הופסקה ביוזמתו.

41.3.             

41.4.            5129371

41.5.                   54678313התובע גם לא הוכיח כי לא שולמו לו דמי הבראה, שכן לא הציג תלושי שכר ולא הצהיר דבר בעניין זה, ולכן התביעה לפיצוי בשיעור דמי הבראה בעד תקופת עבודתו נדחית.

41.6.                   בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בעד הפסקת עבודתו שלא כדין בסך של 15,000 ₪.

41.7.                   בהתחשב בשיעור ההוצאות שנפסק לזכות התובע בהחלטה בבקשה לסעד זמני ובמהלך ההתדיינות, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

41.8.                   הסכומים המגיעים לתובע ישולמו בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

42. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, והתובע זכאי לפיצוי בעד הפסקת עבודתו כמפורט בסעיף 41 לעיל. 

5129371

54678313ניתן היום, 9.8.09, בהעדר הצדדים. 

נ.צ. (עובדים)                                     לאה גליקסמן, שופטת                      נ.צ. (מעבידים)

גב' נעה נוריאל                       סגנית הנשיאה                                 מר איתן ליברוט