| נשלח ב-8/1/2009 08:34 |
 |
| |
כוחי ועוצם ידי
הביטוי "כוחי ועוצם ידי" משמש היום כמילת גנאי נגד פעילות צבאית.
ראו את דברי הרב שטיינמן
האם גישתו נכונה? האם לא נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה?
מנין באה הרתיעה הזו מאקטיביות?
האם גם בניהול עסקי מסתפקים במניעת היזק?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 04:46 |
|
| |
ומעניין לעניין באותו עניין, חז"ל אמרו "הקם להורגך השכם להורגו" ובמקום אחר אמרו "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים". יש פה שינוי לשון, כי כאשר מישהו "קם" מולך "להורגך", אז קום אתה ו"השכם להורגו", ורק אם הוא כבר הגיע עד אליך, וכבר הניח חרבו על צוארך, אז אינך יכול לקום, כי קימה במצב כזה עלולה להביא בעצמה למוות. ואז לא נשאר לו, אלא ש"לא להתייאש" מן הרחמים ולקוות ש"לא ינזק". אבל מי שיש בידו לקום ולעשות מעשה, אין אומרים לו "אל תתייאש" אלא אומרים לו "קום עשה".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 04:39 |
|
| |
|
טרוד הייתי. ואכתוב עכשיו מה שיש לי לכתוב.
חסיד דינגה
"בלא"ה נראה שאין כאן חסרון בתקווה למימדי ההצלחה וגם הרב המדובר לא חפץ פחות בהצלחת העם היושב בציון מאשר כל "ציוני" מוצהר, אלא שראה במילים "לא ינזקו" רמז לכך שהדבר בא אליהם מחוצה להם שזה מעורר לחשוב על פועל הי"ת כלפיהם "
יש "דתי בלב" ויש "ציוני בלב".
כשם ש"לא ינזקו" בא לעורר לחשוב על פועל ה', כך "יצליחו" בא לעורר על פועל שלהם עצמם. האם אין צריך לחשוב על פועל שלהם עצמם? "ונשמרתם".
גם עניין ההודאה שהזכרת אינו מובן: האם ברצונך לבטל את עניין אמירת "תודה" מהעולם? אברהם לא אמר תודה לעפרון, לא בגלל שהוא הודה לה' במקום זה, אלא כי הוא שילם כסף (הוא רצה בזאת, אבל זה עניין נוסף). אברהם לא שכח להשתחוות פעמיים, ככתוב בפרשה שם. אליעזר שרבקה שאבה מים רבים עבורו ועבור גמליו, הודה לה מיידית בנתינת התכשיטים היקרים.
אין ספק שזה רע לפגוע באנשים מהצד השני יותר מכדי הצורך, השאלה כמה הוא הצורך? האם שינוי הנוסח שהוצע פה, נקבע לפי דעת הרמטכ"ל?
|
(בעל בעמיו, קצת קשה להשוות זאת לניהול עסקי, שבו אינך הולך להגן אלא מטרתך להרוויח. משא"כ כאן, המטרה היא להגן על ישראל מהאיום העכשווי, וגם מהאיום העתידי - הקם להורגך השכם להורגו.)
רוצה להבין
אינני יודע למה אתה קורא "ההסבר הדת"ל". (מהו?)
אבל אני כן יודע מה אני מבין. ראשית, אולי לא מעיקר העניין, הלשון "מה שתבע זה לא תבע זה" אינה מורה כלל על ירידת דורות, ואדרבה, בעניין ה"תביעות" היה "עליית הדורות". ובכלל, אם כתוב שהמלכים אמרו "אין בי כח" משמע שפשוט לא היה להם כח, וכדלהלן, ולא שהם נמנעו מטעמים מתוחכמים של חשש מאמירת כוחי ועוצם ידי.
שנית, לעצם העניין, דוד כידוע וכאמור רדף אויביו להשיגם, אסא רדפם ונאמר שהם נשברו "לפני ה'" אבל גם "לפני מחנהו". אצל יהושפט הרי כתובה בפירוש הסיבה, היה מולו המון כזה שהמלחמה היתה אבודה מראש. וכתוב שם "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו" משמע - אם כן נדע מה נעשה - אז נעשה. ואחרי הכל, לא מסתבר שיהושפט היה שׁר במקום להילחם, לולא היה זה הנביא יחזיאל שהיתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ששמע את התפילה, ואמר להם בשם ה': "אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה... מחר רדו עליהם... לא לכם להילחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם יהודה וירושלים...", כלומר היתה הוראה מפורשת שלא להילחם. חזקיהו גם הוא עמד מול מלחמה אבודה, ואמר "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה", וגם אז הוא ממש לא הלך לישון: הוא לבש שק הלך לבית ה' ושלח את אליקים ושבנא והזקנים אל ישעיהו לבשר לו את הבשורה הרעה, ולבקש להתפלל. אבל באמת, אחרי שהוא קיבל הבטחה כפולה ומכופלת לישועה, הוא יכול היה ללכת לישון. בודאי בלילה, היה כל אחד ישן בלילה, והנס ככתוב היה בלילה. (ואגב, מייד אחרי הסיפור הזה שבו חזקיהו הלך "לישון על מטתו", כתוב "בימים ההם חלה חזקיהו למות".) ועם כל הכבוד לחזקיהו, דווקא הוא זה שבגינו יצאה הבשורה הראשונה של הגלות, ככתוב במלכים ב' פרק כ', ובדברי הימים ב' פרק ל"ב, וזאת דווקא משום גובה לבו (אם כי יש לדון באיזה סוג של גובה לב מדובר, אבל זה אינו מהעניין).
ובכלל, יש הבדל בין מלך, שנמצא בעורף, למי שבחזית. יואב אמר "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו". קצת מזכיר את הבדיחה של בוגי... טוב, לא קצת, הרבה. מי שהולך להילחם צריך לחשוב על מה שהוא עושה. בדיוק כמו שהלומד דף גמרא אסור לו לחשוב על שום דבר מלבד הדף גמרא שמולו, וכבר האריך בעניין זה הנפש החיים, שאסור להתעסק אז בטהרת המחשבה וכדומה, כך בדיוק במלחמה, בשעת המלחמה עצמה צריך לשים לב למה שעושים, לא פחות ולא יותר. אמנם צריך שיהיה מחניך "קדוש", אבל קודם כל צריך שיהיה "מחניך".
כמובן, אחרי הכל צריך להזהר מ"כוחי ועוצם ידי", אבל צריך ליזהר גם מ"חולשתי ורפיון ידי".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:15 |
|
| |
אנחנו מכירים גם הווארט על מכובד בשוס
איך מתיחסים לגביר שעשה את כספו בקומבינות למטרות פחות נעלות מאשר הגנת ישראל מיד צר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 21:16 |
|
| |
ארבעה
מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה.
דוד אמר 'ארדפה אויבי ואשיגם'
(תהלים י"ח), אמר לו הקב"ה
אני עושה כן, שנאמר 'ויכם דוד
מהנשף ועד הערב למחרתם' (שמ"א ל')...
והיה הקב"ה מאיר לו בלילות
בזיקין וברקים... עמד אסא ואמר
אין בי כוח להרוג להם אלא אני
רודף אותם ואתה עושה, אמר לו
אני עושה, שנאמר 'וירדפם אסא.. כי
נשברו לפני ה' ולפני מחנהו' (דבהי"ב
י"ד). עמד יהושפט ואמר, אני
אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף,
אלא אני אומר שירה ואתה עושה,
שנאמר יא-להינו... אין בנו כוח
לפני ההמון הרב הזה', ונאמר 'ובעת
החלו ברינה ותהילה, נתך ה' מארבים...
וינגפו' (דבהי"ב כ'), עמד חזקיהו
ואמר, אני אין בי כוח לא להרוג
ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא
אני ישן על מיטתי ואתה עושה, א"ל
הקב"ה אני עושה, שנאמר 'ויצא
מלאך ה' ויך במחנה אשור' וגו' (מלכים
ב' ד', י"ט)".
(רבה, איכה, ב, ט"ז)
(הביאור החרדי הוא שבמשך הדורות שירדו, פחדו המלכים שאם יעשו יותר השתדלות, יבואו לתלות את ההצלחה בכחם ולא בכח האלוקי, לכן מיעטו בהשתדלותם, (ההסבר הד"לי הוא אחר כמובן)
התשובה לשאלה שבראש האשכול מובנת מאליה, שאם ינחלו ניצחון מזהיר, לא יתלו את זה ברבש"ע, אלא בצבא הישראלי המהולל וכו'
ויש גם ווארט על זדים ביד עוסקי תורתך, ובטוחני שחכמי הפורום מכירים אותו היטיב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 20:54 |
|
| |
מומלץ מאד לקרוא את דרוש עשירי בדרשות הרן, שם יש התייחסות מפורשת לנושא כוחי ועוצם ידי, זה נמצא בתחילת הדרוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 08:37 |
|
| |
QUITSTORM
לא רע, אדרבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 00:03 |
|
| |
בוגי
האם דרוינוב- לקח את זה מהירושלמי? ראה- מה אומר מלך המשיח של רבי עקיבא.
תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סח טור ד /ה"ה
א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישר' בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבודקן אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך והיו לו מאתים אלף כך ומאתי' אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף הלא אתה אלהים זנחתנו לא תצא בצבאותינו
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 22:12 |
|
| |
יום שהתחילה מלחמת-העולם, באו שליחי הקהילות שבגרמניה לווילהלם קיסר ואמרו לו:
אדוננו המלך, כל ישראל שבמדינות מלכותך גזרו תענית-ציבור ויתפללו עליך, שתנצח.
החזיר להם ווילהלם:
שקילא טיבותייכו ושדיא אחיזר (נטולה טובתכם ומוטלת על הקוצים, שאין בה ממש)! עכשיו יבואו כל ישראל שבמדינות מלכותו של ניקולי, ואף הם יגזרו תענית-ציבור ויתפללו עליו, שהוא ינצח, והואיל והם המרובים ייענו תחילה.
נסתכל ווילהלם בפניהם של שליחי הקהילות וראה, שהם מצטערים, הוסיף ואמר להם:
אם לתפילה, התפללו לאלהיכם, שלא יתערב בדבר כלל. וכשיהיה לי עסק עם ניקולי לבדו–מובטחני, שתהיה ידי על העליונה...
http://benyehuda.org/droyanov/milxama_umahapexa.html
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 16:38 |
|
| |
בעלבעימיו, בדורות ראשונים ידעו את האל ועבדו עבודה זרה (לא?), דורות אחרונים לא מכירים אותו כל כך.
חוץ מזה מה כל כך רע בלבקש מהאל שעם ישראל יצליח וינצח את אויביו הדמי - נאצים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 15:34 |
|
| |
ירוחם
דורות הראשונים השקפתם היתה בהירה והבנו שאין להם יד משלהם אלא ידם נפעלת ע"י רבש"ע ולכן היה מותר להם להגיד ידי, מה שאין כן דורות האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 15:24 |
|
| |
מלכים ב פרק ג
(טז) וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְדֹוָד עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים:
(יז) כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם:
(יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְדֹוָד וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם:
(יט) וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכָל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים:
מזל שהנביא אלישע לא למד בישיבה של הרב שטיימן, כשברך את יהורם מלך ישראל, שעשה את הרע בעייני ה'
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 15:11 |
|
| |
במדבר פרק כא
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַידֹוָד וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:
ישראל לא ידע כי לא בידיו הוא מנצח???
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 13:52 |
|
| |
תפילה להצלחת דוד מלך ישראל משיח ה' ושומר מצוותיו לא מתפרשת כתפילה להצלחת 'כוחי ועוצם ידי'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 13:49 |
|
| |
זכור לי במעומעם דרשה על מספר מלכי ישראל ובראשם דוד המלך, שביקשו ברמות שונות את עזרתו של ה' יתברך כנגד אויבי ישראל.
על כל פנים דוד המלך ביקש לרדוף להשיג את האויב ולנצחו.
האין בדברים אלו אישור לכך, שמותר לבקש גם "הצלחה" ולא רק ש"לא ינזקו"?
|
|
|
|
|
