| נשלח ב-8/1/2009 15:05 |
 |
| |
לראות את הבום
זה קרה פתאום, בלי שתכננתי, בלי שחשבתי על זה מקודם.
ראיתי את הבום.
"היי שחר"
שמעתי את המילים הללו, בשעה שמהרדתי הביתה, מתכננת לשים את הראש על המיטה ולישון שנת צהריים של סופשבוע.
"היי שחר" השכנה קראה לי מהחצר הקידמית שלהם, הסתובבתי, וחיפשתי אותה. היא ישבה מול המאפרת, השיער שלה כבר מסודר, והיא מחפשת אותי.
מעולם לא היה לנו קשר מיוחד. מיד כשהם עלו לארץ היא עברה לפנימיה לעולות חדשות, ואחרי שנה עשתה שירות לאומי, והנה עכשיו, היא מתחתנת, וקוראת לי.
נכנסתי לחצר.
ליד המאפרת ישב גבר בן 30 בערך, מולו גמרא פתוחה, והוא מביט עלינו בחיוך של, שמחת יום חתונה.
זה לא היה החתן שלה; אולי בעלה של המאפרת או האח של החתן, או קרוב משפחה. אחרי שתי דקות, הוא סובב ראשו בחזרה לגמרא, העביר דף, וחזר להתנדנד וללמוד באותו חיוך שבו הסתכל עלינו.
זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי גבר יושב ולומד תורה.
מנגד ראיתי את השכנה שלי מתארגנת לחתונה שלי,
והנה,
אני רואה את הבום.
באותו רגע, יותר מהרצון להתחתן, עלי בי הרצון שגם הבעל שלי ישב ככה וילמד בחיוך. לא בגלל שצריך ללמוד, לא בגלל שמשעמם, לא בגלל שהוא רוצה להיראות צדיק יותר,
אלא בגלל, שהוא באמת באמת אוהב ללמוד תורה.
וראו את זה על הפנים שלו.
חיבקתי אותה ויצאתי משם, יורדת במדרגות לבית ופוזלת אל הגבר ההוא שלמד תורה בכזאת שמחה. .
הלוואי, הלוואי אני אומרת, שאני אראה "בומים" כאלה אצלי בבית.
_________________
היא עוד מעט תרד במדרגות אל המכונית המקושטת, ואני אצא מהבית ואביט עליה, ואזרוק נצנצים של שמחה, בשביל החתונה, ובשביל התורה שהכרתי עכשיו.
תוקן על ידי ד_שחר ב- 08/01/2009 15:02:51
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2011 01:07 |
|
| |
וואוו!!!
"אשריכם תלמידי חכמים....שדברי תורה חביבין עליכם" לנצח כשאשמע את השיר הזה אתרגש בכל פעם מחדש!!
לראות אותם יושבים ולומדים תורה מתוך אהבה אמיתית, דבקות ותענוג---זה גן עדן עלי אדמות!!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 14:13 |
|
| |
ואווו! אשכול יפה!
אני גם לא היכרתי אותו. אהבת את תגובתו של זאב...
באמת המווון זמן שלא הראה פניו פה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 14:02 |
|
| |
ובזכות ההקפצה שלך גם אני נכנסתי-ונהניתי...
להרגיש את מה שאנחנו מקווים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 13:39 |
|
| |
נתקלתי באשכול......והוא שבה את ליבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 15:30 |
|
| |
זה היה מרגש ............  באמת!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 15:07 |
|
| |
נכנסתי לאשכול רק כי ראיתי שצביקה האחרון שהגיב וההיתי בטוחה שהפתעה עסיסית מרגשת כמו תמיד מחכה מימנו כאן. . . לא שערתי עד כמה! אשכול חזק! הלוואי שאזכה כבר. . . ! צביקה לאן נעלמת? התגעגענו לחיבורך. . .!
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 14:03 |
|
| |
אחרי צום של חודש שלא הייתי כאן, נכנסתי לשניה, ואני רואה את האשכול הזה, ששווה לדעתי מאתיים שיחות מוסר שנשמע מהמשגיח,
אבל אתן הבנות, לימדו מזה דבר אחד חשוב, כמה עוצמה יש בידכן לכוין אח, בן, בעל,[ואם לא נהיה פוליטיקלי קורקט לגמרי אז אפילו מישהו זר] להכניס את עצמו לעולם האמיתי והמדהים של תורה
ניצוץ קטן בעיניים שלכן יעשה מה שלא יעשו אלף משגיחים!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2009 15:29 |
|
| |
יפהפה.
אתם יודעים שהכי מרגש בעולם זה להתקשר אליו, ושלא, הוא לא עונה, הוא חוזר רק אחרי כמה שעות ואומר שהיה באמצע הסדר ולא שם לב לרטט? (חוויה משבוע שעבר...)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2009 15:05 |
|
| |
קריאה מחדש של האשכול הזה עשתה לי טוב.
לטובת החדשים.
(וברקע מתנגן "קול דודי הנה זה בא - זה מלך המשיח....:-))
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 18:07 |
|
| |
תגובתי.
אחרי שנים אלפיים, עמכן הסליחה.
[היה שבוע עמוס של העברת שיעור ענק באנגלית, שעבר בהצלחה]
אהבתי את התגובות שהיו פה. אני באמת מאושרת שהקב"ה גילגל בידי לראות ולכתוב את הדברים ולחזק.
אני חושבת שחשוב מאוד להפריד בין לימוד תורה לעוני.
אפשר בהחלט ללמוד תורה ולא לוותר על חיי העולם הזה. בחור שראיתי היה אמריקאי למהדרין שמן הסתם עבד באיזו עבודה, ובכל זאת למד תורה בכזו הנאה.
יכול להיות בחור שלומד תורה כל היום אבל אין לו בכלל חשק.
יכול להיות בחור שלומד רק שעה אבל הוא נהנה מזה הנאה עצומה
ויכול להיות גם בחור שלומד רק שעה אבל לא סובל את הלימוד
הכל הכל תלוי במי שנותן לו את הפידבק ללמוד, במועדד אותו, שמניח לו צלחת עוגיות ונס קפה ליד, במי ששומר על שקט, שנהנה לשבת ליד ולשמוע אותו לומד, במי שמראה לו מה שווה התורה ומה ערכה
האישה שלו.
ואם יש לו אישה כזו, או אמא כזו, או אחות כזו
הרי שהוא רכש בידו את כל עולמו.
ד. שחר.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 14:49 |
|
| |
בס"ד
שחר,
תענוג לקרא את הדברים שאת כתבת ואת המסקנה...!!
מאחלת לך שמשאלת ליבך תתמלא בשמחה.
תודה למשגיחשליטא שחידד לנו מצפונות ליבו את הדברים,
נתת לי אור נוסף וכוח.
בהצלחה לכולנו.
_________________
אמונה~שמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 11:58 |
|
| |
היי לכם!
אני אעלם לכמה ימים אבל אשתדל להגיב על הדברים בקרוב
יש לי לחץ של סוף סימסטר ועוד כמה דברים...
אז... תודות לכם :) ואני שמחה שעל ידי הגיעו הדברים הנ"ל.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 23:43 |
|
| |
יפה וחזק!!
תודה.
יש כאן ממש תלמידי חכמים ...
תוקן על ידי חכמה_אחת ב- 10/01/2009 23:59:17
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 23:03 |
|
| |
יודעים מה? אכתוב.
ד_שחר היקרה!
הנה לך מעט מהצד הגברי של המשוואה.
הגמרא במסכת שבת (דף קה ע"א למתעניינים) אומרת שפירוש המילה "אנוכי" בה נפתחו עשרת הדיברות פירושה ר"ת של "אנא נפשי כתבית יהבית" ובתרגום חופשי: אני את עצמי כתבתי ונתתי.
הקב"ה אומר לעם ישראל שבמתן תורה הם לא קיבלו רק חכמה גרידא! הם קיבלו את כביכול את הקב"ה בעצמו! רבונו של עולם בכבודו ובעצמו נתן להם את המתנה הכי גדולה, אותו!
מה המשמעות של הדבר?
בפרשת בראשית כתוב "וידע אדם את חווה אישתו". התורה קוראת לחיבור בשם "ידיעה". ולא סתם חיבור, החיבור המקסימלי, השיא.
קשר בין איש לאישתו נמשל לקשר בין עם ישראל לקב"ה.
כדי להתחבר לקב"ה יש "לדעת אותו", להבין את דרכיו, להתבק בהם, להיות אחד איתו.
ואיך עושים זאת?
אנא נפשי כתבית יהבית. הקב"ה טמן את עצמו בתורה. להתחבר אליו הוא בלימוד. ככל שיהיה הלימוד יותר בעומק, ככל שיהיה יותר אמיתי ויותר עם רצון וחשק, כך ידע האדם יותר את ה', כך יהיה מחובר יותר, עליו יאמר "שיראל קוב"ה ואורייתא חד".
כל בוקר אנו מתפללים "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו".
והדבר תמוה ביותר. הרי כלל נקוט בידינו "טוב אחד בצער ממאה שלא בצער", אם כן מה המקום להתפלל על ערבות ומתיקות בלימוד התורה?
בהקדמה לספר "אגלי טל" של האדמו"ר מסאכטשוב זצ"ל האריך לבאר את השאלה הזו. ושם הוא מביא מקורות וראיות עד אין מספר שעיקר לימוד התורה אינו אלא מתוך ערבות!
ולמה?
כי אם לימוד התורה היא הדרך להתחבר לרבונו של עולם, ו"לדעת אותו", מה מקום יש לעצבות? הרי חיבור עם ה' יתברך כל כולה ערבות ומתיקות, כולה אושר אין קץ, כמאמר התנא "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", כבר בעולם הזה אשריך, מאושר הינך, אושר אמיתי (עי' מכתב מאליהו חלק א' מאמר ראשון בעניין האושר).
אני מאלה שבחסדי ה' יתברך זכיתי לשבת וללמוד.
קשה לתאר עלי כתב את ההרגשה שאופפת אותי עת מצטרפת לה סברא לסברא והבנה חדשה מפציעה ועולה.
לא תוכל המקלדת לסבול את עוצמת הרגש של קושיא טובה, את כוח ההתפעלות משאלה עוצמתית, ואת הרגשת האושר בתירוץ טוב.
"וגם הנפש לא תמלא", לשבוע ממימי הדעת, לשאוב את מימיהם המתוקים של רבותינו ראשונים ואחרונים, לצלול לעמקי ים התלמוד, ולדלות מרגליותיו אחת לאחת.
ועין לא ראתה אושר נסוך על פנים של בן תורה משולהב, עת יוקדת בתוכו ריתחת התורה, וכל כולו אש ה' צבקות.
מי יוכל לתאר, ולהגשים התחושה, של מחשבה של מוסר, של הרגש אמיתי, של תפילה חמימה לרבונו של עולם, שאומרת "אנחנו בניך ואתה אבינו" (מתוך פיוט של יו"כ).
עולמו של בן תורה אמיתי הוא עשיר מאין כמוהו. יש קשיים, לא מעט. אך "משנה אחת, הלכה אחת, או מחשבה אחת של מוסר" (מתוך צוואת הגר"א שך זצ"ל) שווים את ה-כ-ל!
אני מוכן להעיד על כך.
אך אל תאמינו לי. תבדקו.
|
תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 10/01/2009 23:04:34
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 21:52 |
|
| |
אכתוב פה את שכתבתי באשכול אחר:
האשכול הזה נוסף למועדפים שלי.
נהנתי והחכמתי מאוד.
איני חושב שאני צריך להוסיף על הנאמר פה, על כן אחסוך את תגובתי.
|
|
|
|
|
