לחברי הפרום שלום וברכה
אולי יש צורך בהקדמה ובה לדון במה תלויה הנבואה ומה הסיבה להפסקתה, אך מכיון שהדברים מורכבים ואפשר להרחיב ולהעמיק בהם מאוד, אני יציג ישר את הנושאים הספציפים שבהם רצוני לדון, וע"פ הצורך נתעסק בנ"ל. אשמח מאוד אם נדון בנושאים הללו ונבררם ונלבנם.
הנושאים הם האם שייך היום לשאוף לנבואה או למדרגות של רוח הקודש, ואם כן מהם דרכי העבודה.
בכדי שהדיון יהיה ענייני אני אנסה להגדיר את מהות הנבואה. אך מכיוון שזהו עניין לא פשוט, שניתן לפרשו בהרבה פנים, וכן המחלוקות בו רבות. ההגדרה תהיה כללית ומתוך התחמקות מהמחלוקות הרבות.
נבואה = שפע המושפע מהם יתברך. באמצעים שונים (מלאכים מדרגות שונות/ישיר- "פה אל אדבר בו"), בדרכים שונות (חלום, מראה), ובאופנים רבים (משל עם פיתרון, משל בלי פיתרון, פיתרון בלי משל, סוגים שונים של משלים וחידות, דמויות מגוונות, קולות ממקורות גלויים ונסתרים, שילובים של דמויות וקולות).
השפע הינו סוגים שונים של מידע- הוראות, ידיעות על העבר/הוה נסתר/עתיד, בעבור אחרים, לכלל ולפרט, בדברים גדולים (תוכחות, תקוות וכו'), ובדברים קטנים (על המציאות "חלף הוברי שמים והמעוננים והקוסמים"). ובעבור עצמו "להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו".
בעניין השאיפה לנבואה - הרוחות בכיוון החיובי נושבות לפחות בגלוי בעיקר בציבור הד"ל, וידוע בדבר זה הרב "הנזיר". ההנחה של המצדדים לחיוב, שיש עניין מיוחד בזמננו, בהתאם לדברי תלמידי הגר"א וכמו שנראה מהחזרה לארצנו ע"ע הרב קוק ותפיסת הד"ל וכו' (כמובן שגם בזה אפשר לדון). בכ"א נראה לי שקשה להכחיש את הקירבה היתרה לגאולה ביחס לשאר הגלות. ויש לציין בעניין זה של חידוש הנבואה בתקופת הגאולה -בלי להיכנס לשאלת סיבת הפסקתה- לדברי הרמב"ם באיגרת תימן על המסורת מאביו על חזרת הנבואה כהקדמה למשיח (ע"פ חשבונו שם בד'תתקע"ו ליצירה).
בעניין השאיפה לרוח הקודש - גם אם לא נקבל שיש היום יכולת להתנבא הרי במשך הגלות דובר על רוח הקודש במדרגות גבוהות כמו מגידים גילוי אליהו ומלאכים שונים (למשל ע"י ר"י קארו, הרמח"ל, ויש עוד רבים).
הקשיים בדברים הללו הם בשני דרכים, מהותיים וטכנים.
מהותיים – כלפי הנבואה יש לדון על עצם היכולת מצד מדרגתנו, וכן היחס הנפשי לעניין שלפעמים יש תחושה של חוסר שפיות כלפי מי שמדבר על זה ברצינות. אפשר שזה נובע מצרות אופקים וכד', ואפשר שיש אמת ביחס זה. וכלפי מדרגות של רוח הקודש יש גם לדון בעצם קיומם.
טכניים – כלפי הנבואה, ישנה בעיה יסודית שנוצרה מהיעדר הנבואה במשך תקופה הארוכה כאורך הגלות. והיא, חוסר בידיעה והנחיה בדרכי ההשגה. ואם מקבלים את עצם היכולת להתנבא בזמננו, יש לדון בדרכי השגתה, וה"ה כלפי רוח הקודש על אופניה השונים. אומנם יש ספרים שעוסקים בזה (המספיק לעובדי השם לראב"ם, שערי קדושה, מסילת ישרים, ועוד) אך היום שהסביבה והאנשים השתנו יש להתאים את ההדרכות. וכן יש להעיר, שע"פ שיטת הרב קוק אולי צריך לפתח דרך חדשה בנושא. ובה יש לתת יחס יותר חיובי לחול ולחומר. ודרך זו שונה מאוד מההדרכות שבספרים הנ"ל. (מעניין לציין שהרב "הנזיר" דרך בשבלים שסללו הספרים הנ"ל ולא בדרכו החדשה של רבו).
אני מתנצל מראש אם יש דברים שלא דייקתי בהם, וכמובן שיש עוד דברים שיש להתיחס אליהם, ואולי היה נקודות בהם קיצרתי מידי, וכאלה אשר הארכתי מידי, אך הכיוון הכללי מובן, ואנו זקוקים לבשר אותו נוכל לנתח לנתחיו.
תודה רבה, שומר תוכחת.
"כי מלאה הארץ דעה את השם"
הסיפור של הגיבן מנוטרדם מתחיל בזה שמינו אותו למלך ליום אחד.....
ויש לי מספר חסכים בהשכלתי.
