קיבלתי מכתב. קראתי וכאבתי.
רשות לפרסם, לא קיבלתי.
כתבתי אותו בשפתי שלי עם שינויים כלבבי.
העיקרון נשאר, הכאב כואב.
מה לומר, תהנו? תעניינו?
אולי פשוט תקראו.
*********************************************************************
הכול התחיל כשאימא רצתה להתקרב לאלוקים. אבא ראה זאת בחומרה ובאמצע היו ילדיו הקטנים.
ככל שמכריחים כך גוברת ההתנגדות מבפנים.
אבא, כעס והתעצבן, לא הסכים אפילו ללכת להתפלל.
אימא, לא ידעה מה לעשות, אל הרבי פנתה בשליש דמעות.
הרבי אמר, תמשיכי להתקרב וילדייך יגדלו כבריאים ושלמים.
הבטחה זו הייתה קרש הצלה לאימא, שכן חירשת הייתה ובכך הבטיחה בריאות לילדיה.
הרבי אמר וקיים. נולדתי אני שומעת בריאה לחלוטין.
למרות שאצלי נתקיימה הברכה שאר אחיי סבלו מהפרעת שמיעה.
ואני, כשגדלתי ושמעתי מדוע נולדתי בריאה וחודה התרגשתי כולי. "הרבי אמר, לשמור תורת ישראל" כך אמרה אימא, ברטט.
הכוח, הרגש והאמונה חדרה לליבי הצעיר וקנתה את משכנה.
נגד כל הסיכויים ומול אבא מאיים במעשים, נשארתי אני נאמנה לתורה הקדושה.
הכשר, צניעות והתנהגות כהלכה היו נר לרגלי. למרות שאבא מצידו מנסה כל העת להכשילני, עמדתי כנגדו לא יודעת באילו כוחות.
השנים עבור ואבא החליט שכך אינו יכול להמשיך. תורת ישראל אינה לרוחו והוא את חייו יעביר כמו החילוני חברו.
אבא עזב. שבתות הפכו לחול, חגים הפכו לאבל, חיי הפכו לסיוט.
אין לי שבת ואין לי חג. ואולי, אולי יש לי. כן, יש... אצל השכנים.
כל שבת וכל חג אני מתלבשת, לא בשביל לפגוש חברות, לא בשביל לטייל ברחובות ובודאי לא בשביל לשבת ליד שולחן חגיגי.
בשביל לשבת על הספסל, על הספסל בגינה ולהקשיב לצלילי חיים אחרים, חיים שמחים יותר משלי. חיים מאושרים.
אני מתענגת על קול צחוקם של ילדים חמודים.
אני מתענגת על קול זימרתם של בחורים.
אני מתענגת, ואולי לפעמים משתתפת, בליבי בשיחות של אחרים.
אני מתענגת אבל כך נצרבת, נשרפת מתוכי על כל מה שאין לי.
על חיוך אוהב, על אבא גבוה חכם ותומך.
על משפחה שאיננה.
אני בוכה, דמעה על דמעה.
גם בימים קרירים אני יושבת בחוץ. הרוח מלטפת ואומרת על תבכי ילדה קטנה, עתידך לפנייך עוד נכונו לך חיים אחרים.
מה שהרוח לא יודעת, הוא על חיי הפרטיים.
בחורה בגיל שידוכים אנוכי. ערב בשבוע אני מוזמנת למסיבה אירוסין ובערב הבא למסיבת חתונה.
ואני, אנה אני באה.
השדכנים אומרים, תחזרי אלינו בעוד כשבוע.
השכנים משתדלים לא להיתקל בי.
החברות מנסות לתמוך בי.
אבל שידוך, ממש רחוק ממני.
אחרי שנים רבות נשברתי. שכן שלי, כנראה מתאים לי אומרים העולם...
דחה אותי, כי זה לא את, זה אני...
את המשפט הזה כבר הבנתי. זה אני ועוד איך אני. אני ומשפחתי, אני וחיי האומללים.
האם נגזר עליי להתחתן עם בחור לא כלבבי?
האם נגזר עלי להתחתן עם בחור לא רוחני?
האם נגזר עלי ל-ס-ב-ו-ל ?
ברגעים אלו כואב לכם, אני יודעת.
אתם אפילו חושבים איך אפשר לעזור לי.
ואז, אתם מבינים שאין בדיוק דרך לפתור את הבעיה.
אולי, אתם אפילו קצת שמחים על הבעיות הקטנות שיש לכם.
מצטערת שהכאבתי לכם, לי כואב.
