מיישע ניירא של יומולדת לאפרים שווארץ בקורוסין

מעשה שהיה כך היה וככל שהיה כך היה ונשאר וגם נחקק בזכרוני לעד. אירוע שכזה טרם ראיתיו בכל ימי שני חיי.
מוצש"ק זה זמן שאין לאיש רצון לאכול דבר,מה, כל מה שחפץ בן אנוש בן לדת משה וישראל הו רק לנוח ולהוריד את מאכלי השבת כי טוב הם.
אך מוצ"ש פרשת ויחי, זה מוצאי שבת שאפשר לחיות גם אחרי השולנט והקוגל, הגאלע והטחינה,  לצד החלה המטובלת ברוטב גפילטע פיש.

מיד הבנתי כי במוצ"ש זה ניתן לנצלו ולחגוג בו גם את  מלווה מלכה. מיד נטלתי את מקלי ואת נאות ביתי ונתתי את פעמי לכיוון מסעדת קורסין. והנה לפתע מוצאנו את עצמנו  יושבים לנו במסעדת קורסין סמוך וליד משפחה חמודה אשר  כל כולה הדר והוד, כולה חגיגיות, לא בר מצוה ולא שבע ברוכעס, לא אירוסין ואפילו לא פדיון הבן.

חגגו החוגגים ושמחו השמחים והמשמחים במסיבה של יומולדת. ישבתי לי בשקט וראיתי איך ראש המשפחה ר' אפרים שווארץ, כך קלטו אוזני היכנעס האופיניות לתקופה ולזמן,. אוזניים אשר קולטות מצויין, הרי הם אוזניים  של אחרי המקווה החם של יום השישי.

היו שם עוד 8 חבר'ה וויז'ניצער'ס שחגוו לאחד בשם 'חיים יומולדת שכשהביאו לשולחן שלהם את הגלידה עם הזיקוקים הם התחילם לשיר לאפרים היומיומולדת... בין החבר'ה זהיתי את אח של הלל פרידמן מהמודיע וכך עשו יומולדת כפול לאפרים ולחיים, כמו חרוזים החלו אפרים וחיים להתרגש והחברים לחרבש ברכות עד בלי די, 'שתגדל' 'שתצמח' עד מאה ועשרים ועד מלא ברכות שאוזן לא שמעה מאז פרוץ עולם השניה ועד למלחמת לבנון בעזה השלישית.

ואני שמתי לב שיש גם כאלה רבים שהיו מן האורחים שהם גם בעלי ניקים קבועים כאן ושם בפורום הזה. הם דברו על האשכולות, על הגולם ועל החולם, ואני את ראשי לא ידעתי מרוב בושה והתרגשות.

כמעט וקמתי ובקול גדול קראתי, תנו גם לחברים מבחדרי חרדים לטעום מהגלידה או לפחות מהזיקוקים. עד אשר זיקוק קטן וחם ניתז לו על חולצתי הלבנה ובחיש מהר הפכה לנקבים נקבים חלולים חלולים.

חוגגי היומולדת שהבחינו בי ובחולצתי מיהרו לפצותי בגלידה ובשאר ירקות, הם בכלל לא ידעו שחולצתי זו הייתה כבר ביומולדת קודמת ושפרי של אפרים כבר ליכלכה וכך הרווחתי לי ביושר גלידה תוצרת קורסין.

כזה מיישע ניירא לא היה לי כבר שנים ועוד במוצ"ש של פרשת ויחי.