מיישע ניירא מהעיירה בני ברק

התקבל בתיבה האישית, והרי הוא לפניכם ככתבו וכלשונו:

שלום גולם.

שמעתי אמש מעיישה ניירא ניירא ואויוים, שאולי למרות ההכרזה של הרב"ר מצגר צריך להיות מפורסם.

מעיישה ניירא בר"מ בני ברקי חשוב ומפורסם, שהופיע יום אחד לשיעורו הקבוע בישיבה חשובה ומפורסמת כש . . . ציצית תלויה לה בכנפות הפראק הרבני השחור שלו.

לפני שהתלמידים ההמומים הספיקו לשאול מה זה ועל מה זה, פתח אותו ר"מ חשוב בדברים נרגשים.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, אמר ברגש.

ב"ה שזכיתי לפתור ספק הלכה שכירסם בקירבי ימים רבים.

כידוע לכולכם, כך אמר, כל הפטור של ציצית בפראק הוא רק על ידי כך שמעגלים את אחת הפינות של הפראק, והשאלה שניקרה במוחי תמיד היתה: מדוע אין צריך לחשוש שמא יכרסמנו חולדה, ואו אז תהיה הפינה מרובעת, והפראק חייב בציצית.

אלא מאי ? שמכיון שהפראק אינו אוכל, איו חוששים ל'שמא יכרסמנו חולדה'.

וכעת, שלאחרונה הוחל בישיבות חשובות פה עיר התורה והחסידות, לצבוע הפראק על ידי מאכל הנקרא 'לבן', הרי ששוב מקבל הפראק דין מאכל, ועולה שוב החשש ד'שמא יכרסמנו חולדה', וממילא לא מועיל יותר העיגול שעושים בקצה הפראק.

ומכאן הציצית שראיתם.

כבר מאז שנגמלתי מהמוצץ שומעת אני שוב ושוב את המעשה בלבן.
 לא נס ליחו ולא החמיץ.