אני חושב משמע אני קיים - השגות

אציג בזאת קודם כל תקציר מהתאוריה המפורסמת של רנה דקארט (1650 - 1596) אשר מטרתה להשיג אמת אבסולוטית:

דקארט מנסה בשישה פרקים קצרים לתמצת את האמת האבסולוטית בעולם. בהתחלה הוא בודק מה ניתן לשלול, ולהגיד שהוא לא אמת מוחלטת. הוא שולל את הראייה, בגלל שהיא יכולה לתעתע בנו, למשל כאשר אנו מסתכלים בעצם הנמצא מתחת למים, ועינינו מטעות אותנו לחשוב שהוא קרוב אלינו הרבה יותר ממה שהוא באמת. דקארט טוען שהעובדה שישנן טעויות אופטיות מונעת מאיתנו לסמוך על הראייה כמוחלטת, כלומר, לא כל מה שאנו רואים מחוייב להיות אמיתי. בצורה דומה דקארט מוכיח שכל החושים יכולים להטעות אותנו, כמו בחלום לדוגמא, שבו אנו בטוחים שהמציאות המוחשית סביבנו היא האמיתית, עד שאנו מתעוררים ומגלים שהכל אשליה. כלומר שדרך החושים איננו יכולים ללמוד כלום על אמיתויות בעולם.

עכשיו נותרנו רק עם עצמנו, בלי יכולת להוכיח שהגוף קיים או כל דבר אחר. אבל דבר אחד בטוח, ודקארט מגיע לזה בהבלחת הבנה מהממת: אני חושב, משמע אני קיים!
אני חושב, משמע אני קיים. תחשבו על זה. אני לא יכול לדעת אם מה שאני חושב הוא נכון, אבל גם אם אני מוטעה, הולך שולל אחר חושים או חלומות ואשליות, בכל מקרה חייב להיות "אני", זה שהוליכו אותו שולל... כלומר, הדבר היחיד שקיים בוודאות הוא אני.

עתה מתחיל החלק המאכזב בחיבורו של דקארט, הגיונות, ובו הוא מתחנף אל הכנסייה הקתולית, שאיימה על כל פילוסוף שהאפיל עליה. הוא החליט להכניס למשנתו הפילוסופית תכנים שיתאימו לכנסייה, ובכך למנוע מעצמו רדיפות בטענות של אפיקורסות. בחלק זה דקארט מוכיח את קיומו של אלוהים. הוא טוען כי המחשבה אינה ממציאה שום דבר יש מאין, אלא מחברת דברים מוכרים אלו לאלו, ויוצרת דבר חדש. כך למשל אם ננסה לדמיין יצור שאיננו קיים- תמיד הוא יהיה מורכב מדברים שמוכרים לנו, כמו שיער, עיניים, עור, ריר, וכו'. לא משנה עד כמה ננסה להיות פרועים בדימיוננו, להמציא חייזר ירוק-נוזלי, עם קרניים סגולות ואנטנה בתחת, עדיין כל המרכיבים מוכרים לנו עוד קודם. אנחנו לא מסוגלים, למשל, להמציא צבע חדש, שלא היה קיים קודם. אנחנו רק יכולים לערבב צבעים באופן מקורי, וליצור מהם משהו חדש.
מכאן אנחנו מבינים שאלוהים חייב להיות קיים, כיוון שאין ביכולתנו אפילו לדמיין אותו, או לתפוס מהו, ובכל זאת המושג של קיומו קיים אצלנו. (הוכחה צולעת, אך מספקת עבור הכנסיה).
לבסוף, דקארט מחזיר לנו את האמון בחושים: הוא אומר שכיוון שהאלוהים הוא טוב מטבעו, ואינו משקר (שכן שקר הוא חוסר אמת, ואלוהים הוא האמת בהתגלמותה, והוא מושלם, ואין בו חוסר כלל), הרי שהוא לא יגרום לנו לחיות בעולם שהוא אשליה טוטאלית. לכן החושים שלנו אכן משקפים את העולם האמיתי כפי שאלוהים ברא אותו.

רותם, אכן מחשבה ג"כ יכולה להיות מוטעית אבל קיומו של האדם החושב מוכרח גם מאחורי המחשבה המוטעית. לא כן החושים שאינם מכריחים שום דבר אמיתי הלא בחלום ג"כ אנו מרגישים וחשים את אותם הדברים כבמציאות ולאמיתו של דבר אין אף אדם חש מאחורי התחושות הללו.

בקשר למסקנת קיום האל גם אנו צריכים הוכחות לכך וכי את מבקשת להאמין בהיותך מבוגרת כשם שהאמנת בהיותך תינוקת? אכן לדקארט היתה דרך מיוחדת בהוכחת קיום האל ובזה לא אכריח אותך לקדבל את דבריו. 

רציונליסטי. קודם כל הנה הוכחה לכך שכל היש ישנו וכל האין אינו.

רציונליסטי כתב: הוא טוען כי המחשבה אינה ממציאה שום דבר יש מאין, אלא מחברת דברים מוכרים אלו לאלו, ויוצרת דבר חדש. כך למשל אם ננסה לדמיין יצור שאיננו קיים- תמיד הוא יהיה מורכב מדברים שמוכרים לנו, כמו שיער, עיניים, עור, ריר, וכו'. לא משנה עד כמה ננסה להיות פרועים בדימיוננו, להמציא חייזר ירוק-נוזלי, עם קרניים סגולות ואנטנה בתחת, עדיין כל המרכיבים מוכרים לנו עוד קודם. אנחנו לא מסוגלים, למשל, להמציא צבע חדש, שלא היה קיים קודם. אנחנו רק יכולים לערבב צבעים באופן מקורי, וליצור מהם משהו חדש.