"יש קושיות? לא נורא! מרן נושא בעול, כולנו חייבים לצאת אחריו, לשאת איתו"
משאו של הגאון הגדול רבי שלום הכהן שליט"א ראש ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, דברים שנשא בפני ציבור בני תורה בעניין הבחירות. באדיבות "עונג שבת" המוסף התורני של "יום ליום".
מורי ורבותי! אני רוצה לדבר כאן על נקודה אחת, שבמהלך הזמן השאלות, הטלפונים שהרימו אלי לשאול את השאלות, נראה לי שהיום הדור מתועתע, לא יודע מה לעשות. ובעיקר, בעיקר בבני תורה.
בפרשת נח על מה שכתוב "את האלוהים התהלך נח" (בראשית ו, ט), אומר רש"י, בנח כתוב, "את האלוהים התהלך נח", אבל באברהם כתוב "אשר התהלכתי לפניו", וגם הקב"ה אמר לו [איני יודע אם בכל הנוסחאות כתוב הקטע הזה] - "התהלך לפני ואהיה תמים". כלומר, נח היה צריך חיזוק כל הזמן - את האלוהים התהלך נח, מחזיק בה' והולך, אבל משא"כ באברהם, עליו כתוב, אשר התהלכתי לפניו, היה הולך מאליו גם בלי שה' יחזיק אותו, להיפך ה' מאחור ואני מלפניו. זה כמו שהמדרש אומר, שה' מתפאר באבות הקדושים ואומר, איך רצו לפני האבות כסוסים אשר רצו לפני.
מי אמר את המשפט הזה "ה' אשר התהלכתי לפניו", לא אברהם אבינו אמר זאת, אלא אליעזר עבד אברהם כשסיפר את הסיפור בבית לבן ובתואל, שהוא נשלח ע"י אברהם להביא אשה ליצחק, וסיפר מה שהוא התפלל ומה שהוא עשה עם רבקה שאמר "הנערה אשר תאמר לי וכו' וכו'", ואז סיפר ששאל את אברהם (כד, לט), "אֻלי לא תלך האשה אחרי", ואמר שאברהם השיב לו, "ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך".
אבל תראו, למעשה אברהם לא אמר לו כך, הוא לא אמר לו בלשון ה' אשר התהלכתי לפניו, הוא רק אמר, "ה' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי, הוא ישלח מלאכו" (כד, ז), את הלשון ה' אשר התהלכתי לפניו, אליעזר אמר מעצמו. כשאברהם דיבר איתו לא אמר לו "ה' אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו לפניך", אז מה זה שאליעזר משנה מלשונו של אברהם ואומר, ה' אשר התהלכתי לפניו?
הפירוש הוא, שהרי ידוע שאליעזר ביקש מאברהם, יש לי בת, ואני לא קטיל קניא, על אליעזר הרי נאמר "המושל בכל אשר לו" (כד, ב) - שידע להעביר את כל תורת רבו - את כל תורת אברהם בלי שום טעות. אליעזר היה ת"ח, הוא לא היה סתם אדם. ויש לו בת, אז למה הבת שלו לא טובה? השיב לו אברהם, שהוא ארור ובנו ברוך ואין ארור מתדבק בברוך.
ובתורה כתוב פעמיים "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי", ב'אולי' שכתוב בפעם הראשונה כשדיבר עם אברהם(בראשית כד, ה), כתוב עם וא"ו, אבל ב'אולי' שכתוב אח"כ כשדיבר בבית לבן וסיפר את כל הקורות אותו, כתוב 'אלי' בלי וא"ו. ואומר רש"י שם, מה זה אֻלַי (בלי וא"ו) - אֵלַי, אלי תבוא, כלומר רמז אליעזר שיש לו בת, והוא רצה שיצחק יתחתן עם בתו. אבל צריך להבין למה שם בדיוק אמר אליעזר 'אלי', למה רק שם ראה לנכון לרמוז זאת? אם ה'אולי' שכתוב בפעם השניה, זה הכוונה 'אלי' לרמוז שבת היתה לאליעזר ורצה שהיא תתחתן עם יצחק, שירמוז את זה בפעם הראשונה בשעה שהוא דיבר עם אברהם, למה נרמז הדבר הזה רק ב'אולי' השני כשסיפר להם?
אבל מה שאפשר לומר, כתוב במדרש שכאשר אברהם אמר לו שבנו יצחק ברוך, והוא ארור ולא שייך ארור עם ברוך, אליעזר עבד אברהם, עבד את העבודה באמת. אחרי שהוא הבין שבתו לא ראויה ליצחק, די גמרנו, כפה את יצרו ומחק את הדבר הזה מליבו. אחרי שאברהם אמר לו שהוא ארור, הוא באמת עבד את אברהם בנושא הזה להביא אשה ליצחק בכל ליבו בכל נפשו, באמת. הוכחה לכך, שהרי מי הוא זה שיעמוד ויתפלל לקב"ה ויאמר רבונו של עולם תנחני, ובסוף הודה - "ויקוד האיש וישתחו לה'" (שם, כו), והודה לקב"ה "אשר הנחני בדרך אמת" (שם, מח), זה מוכיח שהוא ניקה את ליבו לגמרי, והחליט והבין, שבתו לא ראויה לאברהם, הרי הוא אפילו מבקש מהקב"ה שלא יכשיל אותו. הרי אדרבא הוא היה יכול לומר, אתה לא רוצה את הבת שלי, טוב אז נראה את מי יקח הבן שלך, לא אמר כך, חס וחלילה. "המושל בכל אשר לו" - מושל ביצרו היה.
חכמים אמרו "יפה שיחתן של עבדי אבות, יותר מתורתן של בנים", [מביא את זה הרמב"ן בכמה מקומות]. ולמה? מפני שבאמת, משיחתן של העבדי אבות - של אליעזר, אפשר ללמוד מזה הרבה תורות. מי שיתבונן וילמד את התורה כולה, יראה איך אליעזר כ"כ התגבר על יצרו.
אבל כתוב היות ואליעזר עשה את הכל בדרך אמת, לכן כשלבן אמר לו, "בוא 'ברוך' ה'" (שם, לא) אומר המדרש שה'ארור' שהיה עליו נעקר ממנו ונעשה ל'ברוך', ולכן רק אז התעורר אליעזר לומר אלי, רק אז - אחר שהוא נהפך לברוך, הוא התעורר לחשוב אולי אכן בתו כן תוכל לינשא ליצחק, עכשיו כבר אולי אפשר "אֵלַי", ולכן שם בדיוק אחרי המקרה הזה שלבן אמר לו בוא ברוך ה', התעורר אליעזר לומר "אלי". אבל מכל מקום הוא אמר לעצמו, אברהם אבינו שאמר לי לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, וגם לא את בתו, כי אין ארור מדבק בברוך, לא יטעה. אברהם אבינו לא יטעה!
לאליעזר יש קושיה – עכשיו שהוא נהפך לברוך, א"כ יצחק יכול להתחתן עם בתו, אבל הוא מיד דוחה את הקושיה, ואומר אדוני אברהם הוא התהלך לפני ה', לכן הוא בחר להגדיר את אברהם כאיש שהתהלך לפני ה', כדי להזכיר לעצמו, שאברהם אבינו לא טועה, שהרי הוא התהלך לפני הקב"ה. לכן שינה אליעזר מלשונו של אברהם, אף שאברהם עצמו באמת לא אמר כך אלא רק אמר, ה' אלוקי השמים אשר לקחני, כי רצה אליעזר להזכיר ולשנן לעצמו אני יודע שאברהם אבינו התהלך לפני ה', ולכן הוא בשום אופן לא יטעה. נכון יש לי קושיה עליו, אבל שיהיה גם מאה קושיות עליו, הקושיות לא יזיזו אותי כמלוא נימה, אני מכיר את אברהם שהוא איש אשר התהלך לפני ה', וידע ולא טעה בחיים שלו כלל, ואם אמר שהוא אליעזר ארור, והשני ברוך, אז אפי' אם יהפך לברוך עדיין אין לי לשנות מדברי אברהם שאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, מסתמא תירץ אליעזר איזה תירוץ לעצמו שאולי בכ"ז הבת שלו לא ראויה ליצחק. והמשיך בשלימות בשליחותו - להביא את רבקה ליצחק.
מה אנחנו רואים כאן. רואים כאן נקודה מיוחדת, תשמעו אותה טוב. גם כשנוצרה לו, גם כשהוא התעורר באיזה קושיה על אברהם לא נשתנתה דעתו, המשיך בדרך שלו, והתורה רמזה וכתבה אלי בכתיב חסר, לרמוז שבאמת התעורר בליבו ש"אולי" עכשיו מתאים באמת הבת שלי? - אמר אליעזר, לא! והוא המשיך בדרך שלו להביא את רבקה ליצחק. והתורה רומזת לנו שהיה לו בטחון גמור שאברהם לא יטעה, ולכן הוא שינה מלשונו של אברהם ואמר "ה' אשר התהלכתי לפניו", כי רצונו של אליעזר עבד אברהם לומר, לא יתכן שאברהם יטעה. הרי אם הוא מסוג כזה של "אשר התהלכתי לפניו", שהוא התהלך לפני ה', אין טעות. אין טעות. וכך המשיך וב"ה הצליח עד הסוף. וגם כשנתן מתנות והם אמרו לו תשב הנערה ימים או עשור (שם נה) וכל הדברים האלה, וניסו לעכב אותו, הכל עבר לו בשלום, וכך הביא אותה ליצחק, ויצחק שמח בה.
העבודה שלנו, בני תורה בעיקר. בני תורה בעיקר! הם צריכים לדעת, שיש בכל דור ודור, ולא משנה באיזה דור, הקב"ה שולח מישהו שהקב"ה סומך עליו, ושהוא יכול ללכת. אברהם אבינו כליותיו היו יועצות אותו תורה, אפילו הכליות יועצות אותו תורה. מה זה יועצות אותו תורה? אחרי שהאדם הוא נהיה 'דרופתקי דאורייתא' אז אפילו הכליות יועצות אותו תורה. ולא יתכן שהוא יטעה. לא יתכן שהוא יטעה!
בפרשת לך לך, גם יש קושיה על אברהם אבינו. (בראשית יב, י-יג) וירד אברם מצרימה, ויאמר אל שרי אשתו, אולי תגידי אחי הוא למען ייטב לי בעבורך, אומר רש"י שיתנו לי מתנות. ואכן כתוב שכשאברהם יצא ממצרים, "ואברם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב" (שם, ב), מאיפה העושר הזה? - ממצרים.
אבל פתאום כשנלחם עם החמשה מלכים וניצח אותם (שם, יד), אמר לו מלך סדום תיקח את כל הרכוש ותן לי הנפש. אמר לו אברהם, לא! אל תאמר אני העשרתי את אברהם.
כולם מקשים על אברהם, פה במצרים אתה ביקשת מתנות וקיבלת מתנות, ולקחת מתנות, ופתאום שם אתה אומר - ולא תאמר אני העשרתי את אברהם?
יש תירוצים נכון, אבל זה לא משנה. גם אם יהיו מאה קושיות על אברהם אבינו, צריך להבין שאברהם אבינו הוא בבחינת "ה' אשר התהלכתי לפניו". תראו השפתי חכמים מביא ארבעה - חמשה תירוצים, ויש העמק דבר ועוד אחרים, כל אחד מביא איזה תירוץ למה אברהם אבינו פה רצה לקחת ופה לא רצה לקחת, אבל כל זה השערות.
התירוץ האמיתי מה הוא?
אברהם - ה' אשר התהלכתי לפניו. הוא התהלך לפני ה'. נכון, יש לך קושיה וכי בגלל הקושיה תגיד ח"ו שאברהם אבינו יום ככה ומחר ככה. אדם תהפוכות, יום אומר כך ויום אומר כך. כי יש לנו אמון מלא.
אם יש לנו אמון מלא באברהם, שיהיה מאה קושיות, היום ככה ומחר ככה, הקושיות האלה לא יזיזו אותנו, תחפש תירוץ תשבור את הראש, מצאת תירוץ מצאת...
וגם אם מצאת, אני מבטיח לך שמצאת תירוץ לפי השכל שלך לא לפי אברהם אבינו, אברהם אבינו בודאי הוא יודע את האמת ומה הוא עושה, הוא בבחינת - ה' אשר התהלכתי לפניו.
עוד דוגמא קטנה.
בפורים. "בשנת שלש למולכו, עשה משתה", אמר להם מרדכי אל תלכו למשתה של הרשע הזה, אבל לא שמעו לו, הלכו. והנה "בשנת שתים עשרה הפיל פור הוא הגורל", כל היהודים משתחוים, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וכך יצאה הגזרה מאת המן להשמיד להרוג ולאבד, וכשהיא נודעת לכל היהודים, אבל וצום ובכי ומספד וכל הדברים האלה. מרדכי בא ואומר להם אתם רואים, לפני תשע שנים, לא היום, לא אתמול, לא שנה שעברה, "בשנת שלש", היום שנת שתים עשרה, לפני תשע שנים אמרתי לכם לא ללכת לסעודה. הרי כך כתוב בחז"ל, למה נגזר עליהם כליה, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אומר להם מרדכי, אמרתי לכם לפני תשע שנים, היו יכולים להגיד לו, מה אתה מבלבל את המוח, תכרע, תשתחוה גם אתה, ואנחנו כולנו ניצלים.
אף אחד לא העיז להגיד למרדכי את המילה הזו, אף אחד לא העיז להגיד לו - מפני שאתה לא משתחוה, לכן אנחנו כולנו הולכים להאבד.
למה לא אמרו לו?
האמינו במרדכי בשלימות, בלי לפקפק, במילה אחת שהוא אמר להם - לפני תשע שנים הזהרתי אתכם.
מה אני רוצה להגיד?
יש עוד הרבה דוגמאות, יש הרבה דוגמאות בתנ"ך, אבל זה מלמד אותנו, שכשיש אמונת חכמים, זה בכלל עולם אחר לגמרי, מי שיקרא את המגילה יראה מה כתוב שם, למה וימלא המן על מרדכי חמה? למה? מפני שלא קם ולא זע ממנו, מפני שלא השתחוה להמן, זה מה שכתוב, היו יכולים ישראל שבאותו הדור לומר למרדכי, הנה כך כתוב, בגלל זה וימלא המן חמה.
לא! לא אמרו כלום! היה להם אמונת חכמים. אמונה במאה אחוז, אם מרדכי אמר דבר, זהו האמת, אבל רואים... מה שאתה רואה זה כלום, מה שאני אומר לך זה האמת.
מורי ורבותי! מה שחסר לנו בתקופה הזו - זה אמונת חכמים. כל אחד יש לו קושיות. בטלפון הרימו לי, איך אפשר לשמוע, איך אפשר לקבל הרי זה ככה וזה ככה, אמרתי לו תשמע, אם אתה תחיה כל הזמן עם קושיות לא תגמור בחיים שלך.
גמרא מפורשת בסוף שבת, אדם הולך לשאול כיכר זה טמא או טהור, לא יודע, איך אתה לא יודע, עיין משנה מפורשת כתוב. אומר, לא, אבל יש לי קושיה על המשנה. אתם שומעים, יש לו קושיה על המשנה, אבל יש משנה!!!
זהו בעונותינו הרבים, זהו דורא דמשיחא - הדור של המשיח, שאפילו במה ששומעים דבר ברור מחכמים, מפקפקים, מפני שזה בא ואומר להם כך, וזה אומר להם כך וזה אומר להם כך...
רבותי בני התורה, הקב"ה זיכה אותנו בדור הזה שמרן נשאו ליבו, לשאת את עול כל העם הספרדי, שהיה נחות, והבר מינן אכלו אותו, השחיתו אותו, השמידו אותו, ולא השאירו ממנו כלום, עשו ממנו גויים, וב"ה מיום שנשאו ליבו, והוא רץ ומכתת רגליו ממקום למקום, ורואים אותו ויודעים... ב"ה כמה בעלי תשובה...
איך אנחנו יכולים לא לשמוע? מה זה לא לשמוע? הרי הוא בבחינת "ה' אשר התהלכתי לפניו", ואם הוא מוציא משהו, אם הוא אומר דבר, זה ודאי הקב"ה מנחה אותו, הקב"ה מנחה אותו! אנחנו בעוונות הרבים, בימים האלו, אין לנו - נביא, אבל יש חכם שהוא עדיף מנביא. 'חכם' אני לא מתכוין חכם בשכל, אלא חכם שכולו כולו חתיכה דאורייתא.
ואם שואלים אותו בהנהגה, כך או כך, מה שהוא אומר זה מה שצריך לעשות.
מורי ורבותי! לא נפתה אחרי קושיות, זה מקשה בכה, וזה מקשה בכה... מישהו אמר לי אבל פלוני פסק אחרת, בסדר גם אברהם אבינו פסק אחרת, לא תאמר אני העשרתי את אברהם, אבל במקום אחר הוא לקח - יש תירוץ, אתה לא יודע את התירוץ, אל תתרץ. רבותי, כל זה מה שאני אומר זה טלפונים שאני מקבל מבני תורה...
זה המצב היום שמערפלים, ומי "זוכה" לעירפולים האלה, לדאבונינו דוקא בני התורה, בני התורה צריך שיהיה להם שכל ישר, צריך שיהיה להם אמון בתלמידי חכמים, אמונת חכמים זה הדבר הראשון ובראשונה.
כשיש נשיאת עול, כמו שמרן קיבל על עצמו לשאת בעול של כל עדתינו, להעלות אותם לקרב אותם לקדוש ברוך הוא, גם אתה נאמר עליך 'מבשרך אל תתעלם'.
תדע לך אתה לא יכול לעשות משהו אחר, זה אחיך בשרך, וכי יש מישהו אחר שדואג לדבר הזה? אז למה אתה מפתה את ראשך?!
רבותי! מה נעשה לדאבונינו, כתוב שהאמת תהיה נעדרת, וכשהאמת נעדרת אין לנו מה לעשות רק נקווה לקב"ה.
היום ראיתי בזוהר (אנחנו לומדים קצת זוהר בכל מוצ"ש), בסוף פרשת נח על דור הפלגה.
אומר, אמר רבי יוסי, בוא וראה דור הפלגה מה כתוב בפס', היות והם שפה אחת ועם אחד ודברים אחדים, א"א למנוע מהם, הם היו יכולים לעשות את כל אשר יזמו. אומר הזוהר אפילו הקב"ה לא יכול לעשות להם כלום.
כשכל העם מאוחד, שפה אחת ודברים אחדים, וכולם באהבה, לא יכול אפילו הקב"ה.
"מי ימנע בעדם את כל אשר יזמו", אבל יש סכנה אחת, אם זה ידבר אחרת וזה ידבר אחרת, אז כבר יהיו נפרדים.
אמר רבי יוסי, ומה אלה שרצו ללחום בקב"ה, אי אפשר למנוע מהם, היות וכולם מאוחדים. אנחנו, אם לומדים תורה כולנו כאחד, ועובדים את הקב"ה לא כ"ש וכ"ש שאף אחד...
אבל מה נעשה, האמת היא נעדרת והופכת עצמה לעדרים עדרים, זה בכה וזה בכה, מה שאנחנו צריכים, מרן נשא בעול כולנו צריכים לצאת אחריו לשאת איתו בעול, בשביל אחינו הספרדים, וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו. כשנהיה כולנו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד, אף אחד לא יכול לעמוד נגדנו, אמן ואמן.
מקור: צעירי ש"ס http://shas.1800550.net/news_read.php?id=110&cat_id=2
|
