| נשלח ב-18/2/2009 21:12 |
|
| |
הסיפור של רחל אמנו ממשיך להכות גלים
תוקן על ידי המשקיף ב- 18/02/2009 21:08:57
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 14:54 |
|
| |
וידיאו- "הדרך הארוכה לשיקום" כנגד כל הסיכויים.
לוחם הימ"מ רונן רזיאלי מחיפה, שנפצע קשה מאד בקרב בשומרון. היה מחוסר הכרה, הרופאים לא נתנו לו כל סיכוי. אך רונן הלוחם ניצח את המוות. נותר נכה קשה אך יחסית לנכותו חי באיכות. צפו בסרטון, שאבו כוח. כשבני משפחה חזקים ליד מיטתם, לוחמינו ינצחו גם בקרב זה - רק תאמינו.
כל מי שצפה בסרטון- התחזק
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 14:28 |
|
| |
הנה אחד הסיפורים שסיפר דניאל על נס אישי:
"כאשר נכנסו החיילים לאחד הבתים, המתין להם מאחורי הקיר מחבל דרוך, באקדח שלוף. המחבל, ירה בדניאל מטווח אפס אל החזה... אך הכדור נעצר!
המגן היה ספר התהילים שקיבל זמן קצר קודם לכן משליחי הרבי מלך המשיח כסגולה להצלה, ודסקית החייל שהיו תלויים מול חזהו. הספר מילא את משימתו ועמד כחיץ בפני כדור המוות, אך המופת לא הסתיים בכך, כדור המוות ניתז מחזהו של דניאל ופגע למוות במשלחו. הספרון נמסר לבית חב"ד שעריים כעדות לפירסום הנס.
המופתים התגלגלו והמשפיע הרב קלמנסון, אסף ושזר אותם לתמונה ברורה של ימי גאולה המתאימים בפרטיהם לנבואותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח. זקן המשפיעים – המשפיע בכפר חב"ד הרה"ח ר' וולוול- זאב קסלמן שיחי' עורר את המשתתפים לחיות עם הזמן-עם הניסים; לצאת מהמקום עם החלטות מעשיות בחיות כהכנה לקבלת הנשיאות – מלכותו של הרבי מלך המשיח מחדש, ובפרט כתיבת מכתבי התקשרות-התמסרות . וכפי שהיה בשנת התש"י אשר מכתבי החסידים ודרישתם פעלו את קבלת הנשיאות הרשמית, כך בודאי גם עתה יצליחו כל החסידים בהתמסרותם למלך לפעול את ההתגלות ולנצח את המלחמה כמתאים לפרק י"ט במאמר באתי לגני הנלמד בשנה זו.
קישור:
http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=44221
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 21:49 |
|
| |
תקראו קודם את ההודעה הקודמת אחר כך תרדדו לפה
בראשית השבוע, לאחר שממשלת ישראל הכריזה על "הפסקת אש חד-צדדית" והחלה להסיג את כוחות צה"ל מרצועת עזה, פגשנו שוב את הרב א. כהן, חסיד חב"ד, שלחם בתוככי עזה בתפקידו כקשר הסמג"ד בגדוד של גולני
אין אפילו חייל אחד בכוחות הלוחמים, שלא חווה נס גלוי במהלך ימי הלחימה", אומר ר' א. כהן, חסיד חב"ד שלחם בשבועיים האחרונים בתוככי רצועת עזה. פגשנו אותו ביום שני השבוע, יומיים לאחר שהפסקת האש החד-צדדית נכנסה לתוקף. הוא מספר לנו בהשתאות, כי בישיבות היומיות שערכו המפקדים במהלך ימי המלחמה, לא עסקו רק בטכניקות הלחימה והפקת לקחים, אלא גם בסיפור הניסים והנפלאות שחוו המפקדים ופקודיהם ביממה האחרונה. "לרגעים אחדים זה היה נראה כמו התוועדות חסידית לסיפור מופתים"...
ביום שני בלילה, לפני שבוע בדיוק, הוטל על המחלקה שלנו להיכנס שוב אל העיר חאן-יונס, כדי להרחיב ולהעמיק את האחיזה שלנו בעיר. עלינו על רכבי שטח משוריינים של חטיבת גולני, שנקראים 'אכזריות', כשאני מתמקם בעמדה ה'קטלנית' ברכב המשוריין, עמדה שעליה מותקן כלי נשק כבד. בעמדה זו מותקנות גם מסך ומצלמה מיוחדים, באמצעותם אני יכול לראות לטווח של שתי קילומטר, כדי לקדם את פני המחבלים. לפנינו בשיירה נוסעים כלי רכב משוריינים של חיל הנדסה, שתפקידם לפנות לנו את השטח ממטענים ושאר מרעין בישין. אחריהם נוסעים הטנקים שתפקידם לחפות בירי כבד על מקורות הירי.
במהלך הנסיעה האיטית, מודיעים לנו בקשר שעלינו לשנות את היעד כדי לסייע לפלוגה אחרת מהחטיבה שלנו, שנתקלה בירי כבד של מחבלים, באזור אחר של העיר חאן-יונס.
כאשר הגענו לאזור, נכנסנו היישר אל מערבולת של אש ותימרות עשן. מלחמה לכל דבר. טילים עפו שם לכל הכיוונים, כאשר כל פיצוץ מטלטל את האכזרית עליה אנחנו נוסעים, כמו סירה בים. בינתיים אנחנו מנסים לזהות את מקורות הירי בכדי לשתק אותם. הטנקיסטים שהיו שם, עשו עבודה טובה, זיהו מהר את מקורות הירי ושיתקו אותה בצרור פגזים.
במהלך כל הלילה טיהרנו את השטח בפעולה משותפת של כל הכוחות, תוך שאנו משיבים אש תופת אל מקורות הירי. עשרות בנינים עלו בלהבות. לאחר שעלה השחר, הייתה דממה מתוחה באוויר. שקט של מוות. שום זכר לקרבות העזים שהתחוללו פה רק לפני כמה שעות בלילה. המחזה שנגלה לעינינו היה מדהים ולא ישכח ממני: לצד האש ששככה, החלו להתברר גם מימדי ההרס שחוללו פגזי הטנקים. ומול כל המוות הזה שזרענו אצל האוייב – בלטה כמות הניסים שחווינו, כאשר איש מבין החיילים לא נפגע, מול עשרות מחבלים הרוגים.
הטיל לא התפוצץ
אם נרצה לפרט את הניסים שאירעו לכל אחד ואחד מהחיילים במהלך אותו הלילה ויום המחרת, נוכל לשבת ולספר זאת במשך לילה שלם. אך פטור בלא כלום אי-אפשר. נתחיל עם הנס המדהים שאירע כמה שעות לאחר זריחת השמש: הכלים הכבדים של חיל ההנדסה החלו לנוע אל תוך השכונה בכדי להרוס את המבנים בהם הסתתרו המחבלים, בעוד אנחנו, כוחות הרגלים מתמקמים בעמדות תצפית בכדי לחפות עליהם מפני מחבלים שינסו לפגוע בהם.
מעמדות התצפית שלנו באכזריות יכולנו לראות מאות מתושבי השכונה, אנשים נשים וילדים מבוהלים ומפוחדים בורחים אל מחוץ לשכונה. אימה ופחד נפלה עליהם. הם הבינו שעתה, בניגוד לעבר, אנו מגיבים וביתר שאת למקורות הירי ולא משנה מהיכן האש נורתה. מול אותה תנועה של בורחים, ראינו גם תנועת של חמושים בודדים שנכנסים אל תוך השכונה, בניסיון לפגוע בנו. ההוראה מגבוה הייתה, לפגוע בהם בכל מחיר.
מסתבר שלמרות אש התופת שהומטרה לכיוונם, היו כמה חמושים ששרדו, והם הצליחו להתקרב אל אחד הכלים ההנדסיים ולירות לעברו טיל שפגע בו ישירות.
ראיתי את הפגיעה הישירה בכלי הצה"לי, והייתי בטוח שאנשי הצוות נפגעו קשה, או אף נהרגו. מפגיעה ישירה כזאת לא יוצאים בדרך כלל בחיים.
לאחר שהשבנו אש עזה אל מקורות הירי, והצלחנו לשתק אותם, התקרבנו אל הכלי הצה"לי כדי לפנות במהירות את הפצועים. המחזה שנגלה מול עינינו היה מדהים, ממש נס שלמעלה מדרכי הטבע: הטיל, הבנוי בטכניקה של פיצוץ קטן שחודר את השיריון ופיצוץ משנה גדול שמפוצץ את הכלי מבפנים, פעל רק חלקית! לאחר הפיצוץ הקטן, שהצליח אכן לחדור את השריון של הכלי הצה"לי, נותר הטיל תלוי ועומד מעל לראשם של שני החיילים שישבו בפנים!
הרגשנו שיד ההשגחה העליונה מסייעת לנו בצורה שמימית ממש, וראינו בחוש את התממשות הפסוק "ה' ילחם לכם".
אם כבר מדברים על טילים, אספר לך סיפור נוסף:
כאשר פורצים לשטח מסויים, החיילים הולכים בשתי שורות, כדי שאם תהיה היתקלות, יוכלו החיילים לתפוס מחסה בשני הכיוונים. סיפר לי אחד החיילים במחלקה אחרת בגדוד שלנו, שתוך כדי צעידה במבנה זוגות נשמעה שריקה עזה, ואחריה נחת טיל בדיוק בין השורות. הם היו בטוחים שבעוד שניה יהיה פיצוץ שיגבה נפגעים רבים. להפתעתם הרבה נשמע קול נפץ עמום, ואף רסיס לא עף מהטיל. התברר שעוצמת הנפילה של הטיל החדירה אותו עמוק מידי באדמה, והוא התפוצץ בתוך האדמה.
ועוד סיפור על טיל שהתפוצץ, ובנס גלוי לא גרם לנפגעים: במהלך הלחימה הסיזיפית בחאן-יונס, לאחר שהיינו משתלטים על בית, רוב החיילים היו נכנסים לתוך החדר הפנימי בבית, שאין לו קירות חיצוניים, בכדי לא להוות מטרה לצלפים או ליורי טילים, כך שגם אם תהיה פגיעה של טיל בבית היא תזיק לחדרים החיצוניים בלבד. בחלונות של החדרים החיצוניים מעמידים חיילים בודדים עם משקפת בכדי שיוכלו להתריע ולפגוע במחבלים שאולי יתקרבו לבית או ינסו לירות עליו. למעשה, אם נורה טיל אל תוך הבית אזי הפגיעה בחייל ששומר על החלון היא בלתי ניתנת לעצירה או להתגוננות.
אחד החיילים ששמר על אחד החלונות בבית, התעייף מהשעות הארוכות שהיה עליו לשמור בחלון, אבל מכיוון שלא הייתה לו אופציה אחרת, והמחיר של שאננות או הירדמות כרוך בסכנת נפשות של ממש, הוא פתח ספר תהילים שהיה עימו ובשעתיים האחרונות של השמירה הספיק לקרוא את כל ספר התהילים. כשסיים את המשמרת, הלך לקרוא למחליף שלו.
ברגע שהוא נכנס לחדר הפנימי בכדי להעיר את החייל שצריך להחליף אותו, נשמע פיצוץ עז שהרעיד את כל הבית. בתוך רגעים ספורים התבררה עוצמת הנס הגדול שהיה לאותו חייל: הטיל פגע ישירות בעמדה בה עמד בחדר החיצוני וריסק את כל החדר. אם הוא היה נותר שם עוד רגעים ספורים, ספק אם הוא היה נותר בחיים, מה שבטוח, הוא היה נפצע בצורה קשה מאוד. אין חייל אחד בגדוד שמתכחש לניסים, אלה דברים שכל אחד ראה בעיניו.
•
היום, לאחר שיצאנו משטח הרצועה והתיישבנו לסכם את ימי הפעילות האחרונים בתוך השטח – התברר לנו על נס גדול שאירע לנו:
במלחמה הזאת, כידוע, מרבית החיילים שנפצעו או נהרגו – נפגעו בטעות מאש כוחותינו. התברר לנו שארבעה צלפים שלנו זיהו את חיילי המחלקה שלנו כמחבלים וכיוונו אלינו את הקנים ועמדו רגעים ספורים לפני שהם ממטירים עלינו אש. לפני הירי הם סופרים בצוותא משבע ויורדים עד אפס ואז יורים, כשהם הגיעו לשתיים – הודיעו להם שיש להם טעות בזיהוי ועצרו אותם.
הנס הכי גדול הוא, שהמחבלים למרות כל האיומים והתרברבויות שהפגינו לפני הכניסה שלנו פנימה, דברים שהצבא לקח ברצינות רבה מאוד ואף הזהיר אותנו מפניהם – בפועל בשדה המערכה הם ברחו ולא העיזו להתמודד מולנו פנים מול פנים. הצפי לפני הכניסה היה להרוגים ופצועים רבים ובפועל למרות כל ההרוגים והפצועים שכל יהודי הוא עולם ומלואו ניתן היה לראות בחוש ואיש לא יכול להתכחש לעובדה שהקב"ה שמר את צעדי כולנו לבל נפגע.
ההתחזקות של כל חיילי הגדוד בעקבות אירועי המלחמה – היא עצומה, פנימית ועמוקה. אתמול היו פה פעילים מארצות הברית שהביאו איתם ארבעים זוגות תפילין והסכימו לחלק אותם רק למי שיחתום שהוא יניחם מדי יום. זה היה מרגש לראות איך כל הארבעים זוגות נחטפו כמו לחמניות טריות והחיילים שלא קיבלו זעקו 'למה נגרע?'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 21:42 |
|
| |
תורת הלחימה
אחרי הלחימה בעזה חזרו חיילי גבעתי לבסיס בשדה תימן והשתתפו בטקס הכנסת ספר תורה. אלוף הפיקוד, יואב גלנט, בא גם הוא - ואפילו הניח תפילין
כשאלוף הפיקוד רקד עם ספר התורה: מאות חיילי גבעתי שחזרו מהפעילות בעזה השתתפו בתחילת השבוע במעמד הכנסת ספר תורה לבית הכנסת של הבסיס בשדה תימן. בשלב כתיבת האותיות האחרונות של הספר התכבדו קצינים בכירים, בהם גם אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט.
על רקע מוזיקה חסידית, ומעגל ריקודים רחב במיוחד, חיילי החטיבה השתתפו בסיום הכתיבה. ראשון הכותבים היה מח"ט גבעתי, אילן מלכא, ואחריו שאר החיילים וגם יו"ר האגודה למען החייל, אביגדור קהלני תוך כדי כתיבת האותיות, הביא הרב מנחם אופן - מתנדב באגודה למען החייל - עשרות זוגות תפילין וציציות במתנה ללוחמים
שעדיין לא מחזיקים בזוג משלהם. כשסיים האלוף גלנט לכתוב את האות בספר, ניגש גם הוא להניח תפילין עם החיילים.
ספר התורה נתרם על-ידי קהילת חב"ד במוסקבה והשליח שם הרב יצחק קוגן, והגיע לבסיס בעזרת האגודה למען החייל. יו"ר האגודה קהלני אמר כי "האגודה למען החייל גאה לקחת חלק במעמד המרגש הזה, עם החיילים שהם מיטב בניה של המדינה. אנחנו הכלי של העם לחבק את החיילים, ונמשיך לעשות זאת בכל דרך אפשרית, כפי שעשינו במבצע בשבועות האחרונים".
ספר התורה הינו אחד מששה ספרי תורה שקיבלה האגודה למען החייל מתורמים בארץ ובעולם עבור חיילי צה"ל, מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה" , והם יועברו לבסיסי צה"ל השונים בזמן הקרוב. בטקס השתתפו גם מנכ"ל האגודה, תא"ל (במיל.) ציון ספיר, ומנהל מרחב דרום של האגודה, יורם נחמן.
מקור YNET
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 12:36 |
|
| |
נכון, שלחתי בתפוצה במייל..
ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 12:09 |
|
| |
בים של צרות ובעיות...הסיפורים האלה ממש מרוממים את הנפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 22:33 |
|
| |
1. הנס של החייל רובין
בתגובה להודעה מספר 0
| |
המלחמה בדרום נסתיימה, אנשי המילואים חוזרים הביתה, אבל לעשרות חיילים המלחמה רק מתחילה – מלחמת השיקום וההתאוששות מהפציעות. בקומה השישית של המרכז הרפואי בילינסון שכבו בתחילת השבוע שני חיילים שנפצעו יחדיו, ועוד דבר משותף לשניהם – אך אתמול נישאו.
באגף לטיפול נמרץ מאושפז סג"מ אהרון קרוב (אהרן יהושע בן חיה שושנה), בנו של הרב זאב קרוב, ראש הישיבה התיכונית בקרני-שומרון. הוא יצא לשדה הקרב יומיים אחרי נישואיו ונפצע קשה. במחלקת הכוויות שוכב רב"ט נחמיה רובין (נחמיה שלום דובער בן אורלין), בנו של הרב יהודה רובין, מנהל בית-חב"ד באלון-מורה. גם הוא בעל טרי שהתחתן אך לפני חודשיים.
שרשרת ניסים
השניים נפצעו יחדיו בצפון רצועת עזה, כאשר נכנסו לבית והופעל עליהם מטען רב-עוצמה. סג"מ קרוב נפצע אנושות ולאחר מכן השתפר מצבו, אך עדיין הוא קשה. רובין סובל מכוויות ומרסיס שחדר לעינו והוצא בניתוח. ביום ראשון השבוע שולח נחמיה רובין לביתו.
"לפני נחמיה תהליך החלמה ארוך", מספר אביו. "השחרור מהמרכז הרפואי נעשה בשל המדיניות לרוקן את המחלקות ככל האפשר, למקרה של אירוע חירום. אך אנו מלאי תודה לקב"ה על שרשרת הניסים והנפלאות שעשה איתנו ועם חיילי צה"ל, שכן האירוע היה יכול להסתיים בטרגדיה קשה".
חת"ת בתרמיל
הנס הראשון, לדברי רובין, הוא שרק מטען אחד התפוצץ, בשעה הבית כולו היה ממולכד ומלא חומרי-נפץ. בסריקות שנערכו לאחר הפציעה נחשפו בו אמצעי לחימה רבים ובהם מטען קלע. אילו חלילה היו חומרי-הנפץ האלה מתפוצצים, לא היה איש יוצא חי מהבית.
זאת ועוד. נחמיה רובין שימש קשר של מפקד המחלקה, סג"מ קרוב, ועל-כן עמד סמוך אליו. הוא נשא על גבו, נוסף על מכשיר הקשר, גם תיק מלא חומר-נפץ רגיש, שאמור היה לשמש את כוחות צה"ל במשימה מסויימת. התיק הזה אמור להיות סגור, וכל פתיחה שלו דורשת אישור מפורש של מפקד בכיר. לפני הכניסה ביקש רובין ממפקדו להתיר לו להכניס לתיק ספר חת"ת (חומש, תהילים, תניא). קרוב אישר וספר החת"ת האישי של נחמיה הוכנס לתיק.
כשהופעל עליהם המטען פרצה במקום להבת-אש אדירה, וממנה הוא נכווה. האש אחזה גם בבגדיו, אבל בחסדי שמים ובדרך שאיש ממומחי החבלה אינו מבין, הלהבה דילגה על התרמיל שהיה על גבו והוא נותר שלם ולא ניזוק כלל. "אילו התיק היה מתפוצץ, היה הכול שונה", אומר רובין.
ניתוח בשטח
מהעדויות בשטח מתברר כי גם סג"מ קרוב חשש מאוד מהתיק הנפיץ. על-אף פציעתו הקשה, שחייבה את הרופא הגדודי לנתחו ניתוח חירום בשטח, שאל, בטרם הורדם, מה קרה לשאר החיילים. לדברי הרופא, על פניו ניכרה תחושת רווחה כששמע שהתרמיל לא התפוצץ.
"שוחחתי כאן עם הפצועים ועם החברים, ולכל לוחם המון סיפורים על ניסים בעזה", אומר הרב רובין. "יש כאן רצף מדהים של ניסים. הרבי מליובאוויטש אומר שמסירות-הנפש של יהודי מעוררת את הניסים. ככל שנודה לבורא-העולם על החסד שהוא עושה עמנו, נזכה לניסים גדולים יותר, עד נס הגאולה הקרובה".
הכתבה מתפרסמת ב'שיחת השבוע'
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 13:18 |
|
| |
עדות מהפורום של המייחל:
בע"ה
ובכן חברים אני הייתי שם עם עוד כמה חבר''ה מהגדוד
אני מילואימניק חילוני לגמרי אולי לפעמים הולך לשבתות לבית כנסת לבר
מיצווה של חברים לא משהוא מיוחד.אני גם יכול לתאר לכם את לבושה של האשה
.היא לבשה בגדים רחבים מאוד כמו המבוגרות הערביות בצבעים בהירים משהוא
סטנדרטי.ברגע שהתחילה לדבר העברית שלה היתה רהוטה ללא מבטא כלל.פניה היו
קורנות הילה מיוחדת כזו.עיניה גדולות צבע חום אך מבריקות מאוד לא עיניים
של אישה מבוגרת.אני עמדתי מולה בבית הראשון ובבית השני והשלישי עמד מולה
המ"פ ואני אחריו זה פשוט לא יאמן החבר''ה היו בהלם איך היא הספיקה לעבור
מבית לבית .לא ראינו אותה עוברת לידינו בהתחלה פחדנו שאולי היא בעצמה
ממולכדת.אך בבית השלישי היא אמרה שהיא רחל אימנו ועם ישראל הילדים שלה
ונשלחה לשמור עלינו.מספר לכם את זה בחור חילוני עו"ד במקצועו מסרב לומר את
שמי שלא יחשבו שאני משוגע אבל זה אמיתי .
תגובת העו"ד החילוני לאלה שלא מאמינים לו.
לכל הספקנים ואלה שממליצים ללכת לקב"ן.כנסו
אני מעדיף לא להזדהות מכוון שיש לי משרד עו"ד במרכז .אני מופיע הרבה
בבתי משפט אני די מוכר בעולם המשפט.אשוחח עם אחד מחברי שהיו שם וראו את
המחזה למרות שאחד החברים דיבר על זה בגלי צה"ל .ולאלה שממליצים קב"ן רק
לידיעתכם אני דוקטורנט במשפטים באוניברסיטת ת"א נשוי 3 .אך מעדיף לשמור
איתי את הסוד .אבל הדבר נכון מאוד.מי שרוצה להאמין שיאמין ומי שלא שיבושם
לו ואיש באמונתו יחיה .
הצילה אותנו 3 פעמים
אני לא מאמין בשטוייות אבל ביום השני ללחימה נכנסנו אני ועוד שבעה
חיילים לבית ריק מאנשים קרוב לגבליה , נכנסנו דרך חור בקיר שפרץ לנו טנק ,
הורדנו תיקים , התמקמנו ,נכנסתי לשירותים ,כשיצאתי היתה בסלון זקנה נמוכה
מאוד אולי 150 סמ עם שיער אפור כסוף אסוף לאחור , לבושה שריג כחול ירוק ,
נראית מטופחת להיות בתוך מלחמה , ואמרה לנו לצאת כי הבית ממולכד , חשבנו
שהיא ערבייה אבל היא אמרה שהיא אמא של יוסף ואפריים ושנאמין לה ושהבית
ממולכד , קצת צחקנו אבל אחד מהחברה , צביקה מאלון שבות אמר שיש ניסים
ואולי כדאי שנשמע בקולה , אז ככה בלי רצון עברנו שש בתים ובכל בית הופיע
פתאום ואמרה שהוא ממולכד דיברה עברית מוזרה ולא ידעה ערבית , בכתה הרבה
משמחה ,נתנה לי עיגול עם חור מנחושת ומספר מוזר עליו אמרה לי לשמור אותו .
אמרה שאין לה הרבה זמן ושנודיע לעם ישראל שהוא צריך לנקות את עצמו במיוחד
בני הנוער שחוטאים עם נערות מופקרות . נעלמה בין הסמטאות
קצת צחקנו , מזל שלא ירינו בה , הבתים באמת היו ממלוכדים , רק אחר כך ידענו ..
אולי היה לנו נס
חייל גבעתי. עזה
_________________
עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים עיר הקודש אמן ואמן!!!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 11:01 |
|
| |
מניסי מלחמת עזה: החיילים השתחוו ב'ברכו' והכדור חלף
מניסי מלחמת עזה: החיילים השתחוו ב'ברכו' והכדור חלף
| |
התקבל במייל סיפור מדהים. אין לי אימות לגבי העניין אודה אם מי יוכל לאמת או להכחיש, תודה.
הצלף הפלשתיני כיוון כדור מדוייק אל כוח גולני בדרום הרצועה. מה שהוא לא לקח בחשבון היה סדרי התפילה שלהם...
כוחות צה"ל יוצאים מרצועת עזה ואיתם יוצאים לאור סיפורי הקרבות. לא מעטים מהם מפתיעים ומדהימים. הבוקר שמענו את סיפורו של כוח מגדוד 12 של גולני שכדור צלף שכוון אליהם פספס אותם בדרך נס.
"התמקמנו באחד הבתים בדרום הרצועה במהלך יום שישי. משך כל שעות היום דאגנו לשמור על קומה שפופה ולהימנע מלהיראות דרך החלונות", מספר אחד החיילים בכוח. מסתבר שבשעות הללו המתין צלף פלשתיני בסבלנות להזדמנות לבצע ירי אל תוך המבנה. ההזדמנות הגיעה לפנות ערב.
"לקראת כניסת שבת התארגנו לתפילות", הוא מספר ומדגיש שאינו מקפיד בדרך כלל בשמירת מצוות, אך לתפילת אותו ערב שבת נאספו שנים עשר חיילים מחיילי הכוח, חלקם שומרי מצוות וחלקם לא. "התפללנו מנחה, קבלת שבת, ואז הגיע הקדיש שלפני תפילת ערבית. החזן אמר 'ברכו את ה' המבורך', ענינו 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' והשתחווינו. באותו רגע שבו היינו כולנו שפופים שמענו ירייה שעברה דרך החלון מעל הגב של כולנו ועד לקיר שממול. השתטחנו מיידית, ומיד התחלנו בסדר תגובות מבצעי. עדיין לא הבנו את הנס שקרה לנו כאן. הפנינו באופן מיידי כוח שריון שירה לעבר מקור הירי. יצאנו מהמקום, ורק לאחר זמן רב, כשניתחנו את גובה הירי שחלף מעלינו הבנו שההשתחוויה הזו ב'ברכו' היא בעצם שהצילה אותנו. אין ספק שאם לא היינו משתחווים מישהו מאיתנו כבר לא היה כאן", מספר הלוחם.
אביו של הצעיר חוזר על הסיפור של בנו בהתרגשות בפני כל מי שמוכן לשמוע. "אני לא דתי, אבל בכל פעם שאני נזכר בסיפור ההצלה הזה של הבן שלי יש לי צמרמורת בכל הגוף..." |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 23:43 |
|
| |
באמת אני מרגיש שבמלחמה הזאת היתה התגיסות רוחנית יותר
מבעבר של "העורף" - הרבה תפילות הרבה הקדשת שיעורי תורה
להצלחת החיילים וכ"ו. וגם רואים את התוצאות ברוך השם.
האם גם בעבר היה ככה ואני טועה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 20:43 |
|
| |
הייתי אצל השכן והראו שם קטע בטמבלוויזיה שהחזירו להורים את המצלמה של החייל ההרוג שלקח איתו מצלמה לעזה והראו שם בתוך המצלמה את כל הפלוגה בריקוד היסטורי כל הפלוגה זועקת ,אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא אלא על אבינו אבינו שבשמיים"וכמובן שזה היה רק לשניה קטנה אבל זה צימרר אותי איך שהם בכזאת דבקות שרו את השיר הזה.
בזמן של מבחן מיתגלית ביהודי נקודת הכתר שאותה אין הס"א יכולה לבלוע
ואז בזמן של אמת או ניסיון מיתגלית אותה נקודה ומאירה את היהודי באור הנשמה ללא כל מונע ומעכב
ואת זה ראיתי באותה שנייה...
לא סתם הקב"ה עשה שם ניסים מעל הטבע וכן אני מאמין שרחל אימנו היתגלתה להם...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 20:08 |
|
| |
נו...לא חייבים להאמין לשמועה על מנת להיתחזק ממנה והדבר הוא אפשרי וכל מי שלא מאמין שהדבר אפשרי הוא כופר..
אבל באמת זה יהיה הרבה יותר חזק אם יבוא איזה חייל לתקשורת ויאמר ככה קרה לנו בפלוגה אז זה אולי יסתום את הפיות
אני אומר אולי כי גם במציאות כזאת יוכלו לבוא ולומר הוא הזה...
מרדכי תודה על שפתחת את האשכול הזה רק שאני הולך לשנות את שמו לניסים שקרו לחיילנו על מנת שיתקבצו כאן כל הניסים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 16:14 |
|
| |
בס"ד
הרב אליהו: שלחתי את רחל להציל חיילים בעזה
בימי מבצע "עופרת יצוקה" נפוצה שמועה על אישה שהציגה עצמה כרחל אמנו וסייעה לחיילים בקרב. הרב המקובל מרדכי אליהו נשאל האם להאמין לכך והשיב: זה נכון. אני שלחתי אותה. גם הרב אבינר התייחס לנושא: "פתי מאמין לכל דברl
יומיים חלפו מאז נכנסה לתוקף הפסקת האש בעזה, ואחת האגדות הנפוצות של ימי הלחימה מקבלת גושפנקא רבנית. בימים האחרונים נפוצה שמועה עיקשת על אישה שהציגה את עצמה כרחל אמנו והזהירה את כוחות צה"ל מפני מטענים, מבנים ממולכדים ומארבי מחבלים בשטחי הרצועה. הרב מרדכי אליהו, הנחשב כיום לאחד מגדולי המקובלים, התפלל באחרונה כמה פעמים על קבר רחל לשלום הלוחמים. השבוע הוא נשאל כיצד להתייחס לשמועה, והשיב: "הסיפור נכון. אני שלחתי אותה".
בשל מחלתו לא מסר הרב אליהו בחודשים האחרונים את שיעורו השבועי, ואת מקומו מילא בנו, רבה של צפת, הרב שמואל אליהו. בשיעור שהתקיים אתמול התייחס הרב אליהו הבן לשמועה, ואמר: "אם לא הייתי שומע את הסיפור הזה באוזניי לא הייתי יכול לספר אותו, אבל פגשתי איזה ראש ישיבה גדול שאמר לי: 'זה לא סיפור מהאוויר. אני מכיר בנאדם שזה קרה לו'. הוא גם נתן לי את השם שלו, ואז שאל: 'תגיד, זה קשור לכך שהרב אליהו יצא מבית החולים והלך לקבר רחל לפני המלחמה? הוא הלך פעם, פעמיים, שלוש, ולשום מקום אחר הוא לא הלך'".
"האמת? פחדתי לשאול את הרב", משחזר הרב שמואל אליהו, "כשאנחנו באים אליו עם סיפורים כאלה הוא תמיד זורק אותנו, אז ככה ניגשתי אליו בזהירות. אני אומר לו: 'אבא, אתה יודע, מספרים שבמלחמה כך וכך היה. להאמין? לא להאמין? אמת? שקר?'. הוא מסתכל עליי ואומר לי: 'כן, זה נכון. אני אמרתי לה, לרחל: יש מלחמה, אל תמנעי קולך מבכי. לכי לפני הקב"ה תתפללי על החיילים שמוסרים את נפשם למען עם ישראל שיכו ולא יוכו'. אמרתי לו: 'אז דע לך שהיא באמת הגיעה לשם', והוא שאל :'היא אמרה להם שאני שלחתי אותה?'. הסיפור הזה שאני מספר לכם הוא טרי וחם!".
אבל יש מי שלא ממהר להאמין. הרב שלמה אבינר התייחס לסוגיה בבלוג המצולם שהוא מנהל באתר "מעלה", ואמר: "על זה נאמר 'פתי יאמין לכל דבר'". לדבריו, רחל אמנו נמצאת עם עם ישראל כל הזמן, אך יש צורך בהוכחות כדי לומר שהיא התגלתה למישהו באופן אישי. הרב אבינר אמר את הדברים לפני הפרסום של שיעור הרב אליהו.
"יש שני סוגי קיצוניות", הוסיף הרב אבינר, קיצונות אחת זה לכפור בנסים וקיצוניות אחת זה להאמין שכל מי שמספר על נס באמת היה נס... יכול להיות שדמיינו. לפעמים אדם מדמיין, אדם בריא בנפשו. לפעמים הוא בלחץ, הוא עייף, הוא רעב, נדמה לו שהוא רואה משהו ואין, ואחר כך הוא מטפח את זה בזיכרונו. זה נקרא F.M.S - תסמונת הזיכרון המוטעה".
"יכול להיות שזו הייתה אישה גויה. יש גם
ערביות טובות - אמנם לא כולן, אבל יש. ואולי מישהו הזה את הרעיון הזה כדי לחזק את האמונה, ולומר: אתם רואים? יש אנשים שיוצאים למלחמה ויש אנשים שלא יוצאים למלחמה אבל הם מתפללים ובזכותם באה רחל ומצילה. לכן דברים כאלה צריכים הוכחות".
הוא סיכם כי "היו חיילים שנפלו בקרב ולא הייתה שם רחל וגם היו חיילים שניצחו בקרבות בזכות מסירות נפש אדירה וחכמה וגבורה להלחם ולא הייתה שם רחל, כלומר - לא הייתה שם רחל בדמות של אישה שמדריכה תלכו מפה תלכו משם תירו מפה תירו משם
בשל מחלתו לא מסר הרב אליהו בחודשים האחרונים את שיעורו השבועי, ואת מקומו מילא בנו, רבה של צפת, הרב שמואל אליהו. בשיעור שהתקיים אתמול התייחס הרב אליהו הבן לשמועה, ואמר: "אם לא הייתי שומע את הסיפור הזה באוזניי לא הייתי יכול לספר אותו, אבל פגשתי איזה ראש ישיבה גדול שאמר לי: 'זה לא סיפור מהאוויר. אני מכיר בנאדם שזה קרה לו'. הוא גם נתן לי את השם שלו, ואז שאל: 'תגיד, זה קשור לכך שהרב אליהו יצא מבית החולים והלך לקבר רחל לפני המלחמה? הוא הלך פעם, פעמיים, שלוש, ולשום מקום אחר הוא לא הלך'".
תוקן על ידי המשקיף ב- 20/01/2009 19:58:18
 |
|
|
|
|
|