| נשלח ב-26/1/2009 23:50 |
 |
| |
ניגודים---
מה עושים כששני רגשות סותרים נמצאים בתוכך בעת ובעונה אחת?
מצד אחד בא לי להתחתן הכי דחוף שאפשר.
מצד שני, אני מתה מפחד- על כל ההתחייבות הנדרשות מהעניין.
[זה לא קורה בתדירות גבוהה, אבל אני מניחה שעל כולם נופלים ימים כאלו]
תוקן על ידי sarounet ב- 26/01/2009 23:59:22
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 22:10 |
|
| |
מה עושים?
מחזירים את הגלגל חמש שנים אחורה ומתחתנים אז.
בכיף. בחדוות נעורים. כשהשיא הוא יהלום נוצץ וחנוכיית כסף מפוארת.
פיתרון מעשי יותר אין לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 21:15 |
|
| |
תודה לכל המסיתים. אני עדיין באמצע לנסות להבין איך הגעתן לאן שהגעתן.
בכולופן,
ליטאי, לא מדובר במצבי רוח. אם כך זה היה, מה יהיה יום אחרי החתונה?
אני אקום בבוקר ואומר: 'אוי לא, מה עשיתי? אני ממש לא במצב רוח של להתחתן עכשיו'...?
אלי,
כל הדברים הנ"ל נאמרו רק בגלל המודעות (האולי יותר מידי גבוהה) למידת האחרוית שבחתונה.
לא לחינם נאמר, שמזל שנותנים את ההחלטה הזו של נישואין לצעירים. אחרת, אנשים לעולם לא היו מתחתנים...
עדיין לא עניתם לי על השאלה-
מה עושים????
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 17:47 |
|
| |
אין לי כללים ומילות קסם לפתרון
כל אדם והכוחות שלו, הרגישות שלו, הסביבה וכו
השאלה אם הוא נבנה בצורה חיובית.
שמעתי מדי פעם סיפורים על ניצולות שואה שנסעו לגרמניה ואמרו שהן סולחות
זה היה נשמע לי מזעזע ולא נתפס. וכשניסיתי לראות מאיפה זה מגיע,
הן אמרו שכל זמן שהן הולכות עם הרגשות הקשים של מה שקרה בשואה, הן לא מצליחות להמשיך הלאה
זה פצע שלא מגליד.
ואחרי עבודה עצמית קשה (לדעתי בסיוע של פסיכולוגים לא מוצלחים) הם הגיעו למצב שהם לוקחות הכל ושמות בצד
לא ממקום של הדחקה והתעלמות, אלא ממקום של הבנה, קבלה ופיוס.
זו דוגמא מאוד קיצונית ואני אישית הזדעזעתי
אבל כשניקח אנשים שעברו דברים בונומר קצת פחות מטלטלים מהשואה -
לדעתי להם זה כן נכון. לא מצב של ללכת לבקש סליחה מהפוגע , אלא להגיע למצב שהם בפנים באמת מפויסים. שמו הכל בצד, והדבר שנשאר להם, זה שהם צמחו.
זו דעתי. בגלל שזו דעה פסיכולוגית התשובה הנכונה לכל אדם יכולה להיות שונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 17:15 |
|
| |
אז תכתבי לי בפרטי, אשמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 17:07 |
|
| |
אורן , גם אני הרבה זמן חשבתי כמוך
בלי להכנס הרבה לפרטים אולי באשכול אחר, אבל יש לי הרגשה שאת משתייכת לזרם המורכבים
יש הרבה דברים שאפשר לומר עליהם -
הבדל בגישה כשקורה משהו רע (פרופורציות)
סוג של הבנה קצת שונה בנפש האדם (לפעמים מצוין ולפעמים גרוע)
והכי חשוב - רובם חושבים שהם יודעים להתמודד כמו שצריך , עובדה ש...
אז התשובה היא שזה לא קשור. הלוואי וכן ונוכל לומר לכל המורכבים שזה הצד הטוב בסיפור.
אבל זה לא בדיוק כך
מה שכן, כשיגידו להם את המילה התמודדות - זו לא תהיה מילה באוויר.
השאלה הגדולה אם ההתמודדות שלהם היתה באמת נכונה
אם אני אפתח פה דיון פילוסופי פסיכולוגי....
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 17:00 |
|
| |
דווקא יש בזה משהו, והרבה מן המשהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 16:55 |
|
| |
כל ענין בחור מורכב לא קשור ללקיחת אחריות ובגרות !
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 12:03 |
|
| |
ברור. לכן ארצה 'בחור מורכב', תקרא את האשכול שמדבר על זה.. ותבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 11:29 |
|
| |
ORN
צודקת תמיד יש את הפחד זה החיים , כאדם דתי מאמין זה יותר קל ,
לגבי אחריות על שניים + משפחה זה נכון שאחריות קשה יותר לכן תחפשי משהו רציני שמבין
את האחריות ,ולא סתם בחור שזורק משפטים בפגישה היה בסדר נסתדר סמכי עליה וכו ,
אלא תקשיבי על מה שמספר על עצמו ועל העבר שלו ותראי איך יתמודד ומה עשה עד עכשיו
לגבי האחריות על עצמו , ומזה תלמדי על בנאדם עם לוקח אחריות או לא ,
אם לקח אחריות עד עכשיו גם בעתיד יקח ואם לא תביני לבד,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 11:18 |
|
| |
נכון. אבל יש אחריות על עצמי, ויש אחריות על שניים, וכשזה מדובר במשפחה, זה על יותר.
לא אמרתי שלא צריך לקחת את האחריות, אבל הפחד קיים. אין מה לעשות. מצד אחד רוצים, מצד שני, יש הרבה חששות, ברור שבסופו של דבר יש סייעתא דשמיא, ומתמודדים, אבל שוב, זה ל א סותר את הפחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 11:14 |
|
| |
ORN135
כל אדם בגיל מסוים לוקח אחריות על חיים שלו לא משנה הגיל אחד בגיל 21 ואחד בגיל 30, השאלה עם נתנו לך כלים להתמודד עם האחריות שאתה כעת לוקח ,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 11:14 |
|
| |
בכל אופן לוקחים אחראיות על עצמנו !
ומכינים את עצמנו נפשית לקראת ההתמודדות עם הבלתי ידוע !
_________________
DRIVING ME CRAZY €€€
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 11:04 |
|
| |
זה ממעש לא מדויק.
הפחד הוא לא מלקחת התחיבות, אלא מההתמודדות עםפ הלקיחה הזו, עד עכשיו אני סומכת על ההורים, ומעכשיו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 10:59 |
|
| |
תמיד היה את הניגודים האלה , השאלה מה עושים כדי להפחית אותם ,
יש פחד מהתחיבות לקשר לקבל את אחר לוותר בשבילו, צריך ולקרוא הרבה חומר על נושא
של זוגיות , לא חסר ספרים ברמה טובה גם לחרדים,
יש פחד מהתחיבות כספיות אחר חתונה , לומדים מקצוע טוב כדי שנוכל להתפרנס בכבוד ,
בנאדם עושה פה למטה השתדלות מינמלית שזה ללמוד מקצוע ,
לא חוכמה לומר יעבור לי פחד אחרי חתונה הוא לא עובר למי שיש לו פחד לפני החתונה,
לכן צריך לפעול בתחום כדי לשכך את הפחד קצת , אצלי בגיל צעיר מאוד פחדתי
מהתחיבויות היום פחות בהרבה , כי התקדמתי במקצוע מכניס יותר , יש אפשרויות להתקדם,
ובהבנה על זוגיות אני מוכן יותר מבחנתי ,
לדעתי מי שמפחד לפני חתונה מהתחיבויות זה אומר שיודע מה זה מחויבות ולכן מפחד,
מי שלא מפחד כנראה יותר קליל ולא אחד שדואג לעתיד,וגם לא מבין לאן נכנס ,
בלשון העם מתלהב להתחתן נסחף עם הזרם ,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 10:40 |
|
| |
SAROUNET
כמוני כמוך !
כנראה זו הרגשה טבעית
ויותר מזה דווקא שאנו מפחודות מחיי נישואין זה אומר שאנחנו ערות ומודעות לאחריות מלפננו
_________________
DRIVING ME CRAZY €€€
|
|
|
|
|
